בית יעקב על התורה, חיי שרה כ״זBeit Yaakov on Torah, Chayei Sara 27
א׳אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. הענין דכתיב אשר אנכי יושב ולא נאמר אשר אני יושב בקרבו. הוא כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת יתרו ד"ה אנכי) החילוק שבין אנכי לאני. אנכי מורה על דבר שלא נגמר עוד בשלימות, לזה נאמר בכ"ף הדמיון, ואני מורה על דבר שלם. וזה הוא שנאמר כאן, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו, בכ"ף הדמיון, שהיה להם שקר החן והבל היופי על הדמות והגוון, וכדאיתא עליהם במדרש רבה (לך לט) שהיו עוסקין בישוב הארץ, ונשאו חן בעיני אאע"ה מתחלה, מפני שזה הוא גוון טוב. אבל במעמקי לבם לא היה בהם שום טובה, וכדאיתא בזוה"ק (לך פ.) כנעני דאסחר גופא לדינין בישין, והם כדוגמת הפרי קודם גמרה, אזי הוא מעורב עוד הפרי עם הקליפה ולא נפרד ממנה, ויש בהקליפה איזה קליטת טעם וריח מהפרי. וכן היה להכנענים איזה נשיאת חן על הדמיון והגוון, ומזה צריך להשמר מאד לבל להתערב עמהם. כמו שמצינו בש"ס (סוטה כב:) אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועים, היינו מי שנראה טוב על הגוון, ופנימיות לבו הוא רק רע, משמע מזה, שאף אם מצמצם את עצמו לפעמים באיזה תאוה, הוא רק בכדי שעי"ז יוכל להתפשט אחר זמן בשטף זדון לעשות מזמת לבוקנגעיין לעיל פרשה זו אות כה ובהערה קמד שם., לזה צריכים להשמר ממנו שלא ללמוד ממעשיו. כי מי שנראה רע בכולו אף על הגוון ידע האדם להזהר ממנו. אך מי שעל הגוון נראה טוב ועומק לבו מלא רע, יוכל לסאבא למי אשר לא ידע להזהר ממנוקנדכעין זה ביאר במי השלוח ח"ב פרשת כי תשא ד"ה ויאמר משה [ב]: השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ, היינו שלא יהיה לשום נפש מישראל שום התחברות עם עכו"ם ושלא יוטב בעיניו שום מדה ממידותיהם אף שנראה שהוא מדה טובה.. ואנכי דכתיב בישראל, שנגלה הש"י לעיני כל העם על הר סיני ואמר (יתרו כ) אנכי ה' אלהיך, זה הוא מעלה יתירה מאני, שהכ"ף הדמיון מורה שעוד לא נגמר העסק שיש להשי"ת עם ישראל, ועוד יש לו עסק עמהם תמיד שיוכלו להעלות ולקנות וללקט מקליפה לקדושה. וזה הוא ברזא דתפלין, שמרמזים על דביקות השי"ת עם ישראלקנהכמבואר במי השלוח ח"א פרשת כי תשא ד"ה והסירותי: תפלין מרמזין על דביקות וחיבור כמו (בראשית ל) נפתולי אלקים. היינו שאנו מקושרין בהקב"ה אף כי יעבור עלינו מה לא נתפרד ממנו. ועיין עוד בתפארת החנוכי על זהר פרשת וישלח (קסח:) ד"ה כתיב הכא: והענין, כי תפילין רומזים על שורש החיבור שיש להש"י עם ישראל דרך כל המסכים המסתירים, כי תפילין הוא לשון חיבור וכו'. עיי"ש כל הענין., ויש בהם ארבע פרשיות שהם כנגד השם יקו"ק, כדאיתא בזוה"ק (משפטים קיט:) ובאריז"ל (שער הכוונות – תפילין, דרוש א) והוא כי ישראל לא יבחרו בזה להתפשט במזמת הלב, אכן שמצמצמים את עצמם מכל התאות בעוה"ז ומצפים לטובת העתיד, שזה הוא טובה שלימה המתקיים לעד. ומצד האומות נקרא השי"ת אנכי, כל זמן שלא נתלקט מהם הגוון הטוב. אבל אחר הבירור שנתברר הטובה מהקליפה ואין בהקליפה עוד שום טעם מהפרי, אזי נקרא השי"ת אני, וכדכתיב (האזינו לב) ראו עתה כי אני אני הוא וגו'. לכן צוה אאע"ה לאליעזר עבדו שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני, רק לבית אביו ילך, והצליח בשליחותו, שעודו מדבר והנה רבקה יוצאת, וכדאיתא בזוה"ק (חיי קלג.) והנה רבקה יוצאת באה מבעיא ליה מאי יוצאת דקוב"ה אפיק לה מכל אינון בני מתא דכולהו חייבין והא יוצאת מכללא דלהון. והוא שהיה בה שלימות, שנפרד הטוב מהרע והפרי מהקליפה, ונזרקה הקליפה ונשאר בהפרי רק טובה מבוררתקנוכמו שנתבאר לעיל פרשה זו אות כא.:
1