בית יעקב על התורה, חיי שרה ל״וBeit Yaakov on Torah, Chayei Sara 36

א׳ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וגו'. אמרו ע"ז בש"ס (סנדרין צא.) שם טומאה מסר להם. והענין בזה הוא, שבאמת מצד השי"ת אין דבר טומאה יורד מן השמים, והחילוק הוא מצד המקבל הטובה והשפעת השי"ת, מי שמכיר בקבלת שפעת טובה שלא בכחו ועוצם ידו עשה לו חיל, רק השי"ת הוא הנותן בו כח ושפעת טובה, זו היא טובה מלאה קדושה, והמקבלה הוא בן חורין בקבלת הטובה, מאחר שמכיר שמצדו אין לו שום כח, ממילא איננו משוקע וכפוף בה, וכדאיתא בזוה"ק (תצוה קפ:) בענין השמות בגין דאית שמהן קדישין עלאין דקיימין ברעו דרוחא ולבא בלא מלולא ואית דקיימין במלה ובמשיכו דמחשבה ורעו עלייהו ואית שמהן אחרנין לתתא דאינון מההוא סטרא אחרא דאיהו מסטרא דמסאבא ואלין לא קיימין אלא ברעו דעובדא לתתא. והענין בזה הוא, שמי שנדמה לו שבכחו ועוצם ידו עשה לו חיל, אזי הוא כפוף ומשוקע בהטובה, וכאשר יקבלה הוא עריק מקמי מאריה, זה נקרא שם טומאה. ולזה כתיב כאן מתנת חסר ו' רזא דאות אמת, כי אות ו' מורה על חיים של אמת מהמקור, כדאיתא בזוה"ק ויחי (דף רמא:) ונתתם לי אות אמת ומאי איהו אות אמת דא את ו' בגין דביה שריין חיין. שאות ו' הוא התקשרות, ומורה על בחירה שבוחר בטוב ודבוק בהשי"ת, ומי שנחסר ממנו אות ו' משמע מזה שהוא נפרד מהשי"ת, לפי שאין לו אלא הפעולה הוא נפרד מהמקור לעולם המעשה שהוא עלמא דפרודא, וכמו שנזכר בזוה"ק הנ"ל^קעחכמו שנתבאר בשם האריז"ל לעיל פרשה זו אות לג ובהערה קעד שם.. וכמו בעפרון, שמתחלה כאשר היה שקול עוד בדעתו אם למכור מקום הקדושה אם לאו כתיב עפרון בוא"ו, ואחר שגמר בדעתו לבחור בממון ולמכור שדה המכפלה שאז נפרד מהשי"ת, אזי כתיב עפרן בלא וא"ו^קעטלעיל פרשה זו אות ו ד"ה ובתנחומא, אות לב.. וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. היינו אף שהיו זה אצל זה, אבל הפירוד והחילוק שביניהם הוא כרחוק מזרח ממערב: