בית יעקב על התורה, לך לך ל״חBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 38
א׳וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. הובא ע"ז בדרשת חכז"ל (פרקי ר"א פרק כח) והובא ברש"י ז"ל על מקומו שבזה נרמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח. ולהבין הענין, למה השיב אברם את העיט הרומז על דוד בן ישי, הוא כענין דאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וכי אורחא הוא דדרום לממנע ברכאן, והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי, אלא בהאי שעתא יתער קוב"ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבניך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא, ומגו דאברהם הוי בזבינו דלהון, דכתיב אם לא כי צורם מכרם דא אברהם, הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי וכו' ויימא גבי מחוביהון גבי מחטאיהון וכו' ובגין כך אומר לצפון תניקצהוכמבואר כמו כן במדרש שמות רבה פרשת פקודי נא: אמר הקב"ה, כל ימים שיהיו בניך עסוקים בתורה ובקרבנות הם ניצולים מהן, אלא עתידין בניך לבטל הקרבנות, במה אתה מבקש שישתעבדו בניך בגיהנם או בגליות. א"ר חנינא בר פפא, אברהם בירר לו הגליות, ומנין שנא' (דברים ל״ב:ל׳) אם לא כי צורם מכרם זה אברהם, שנאמר (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חוצבתם, וה' הסגירם שהסכים הקב"ה אחריו, אמר ר' הונא בשם ר' אחא וזקן אחר בשם ר', עמד לו אברהם תמה ולא היה יודע מה שיברור לו עד שאמר לו הקב"ה שיברור את הגליות, שנאמר (תהילים ס״ו:י״ב) הרכבת אנוש לראשנו שעבדתנו בגליות.. וכענין הזה איתא במסכת שבת (פט:) שיצחק אבינו מלמד זכות על ישראל, ויצחק רומז לצד צפון שהוא מדת גבורה. והוא, כי רוח צפון אינה מסובבת כדאיתא בש"ס (ב"ב כה:). והניח השי"ת את הרוח הזה להתגדר בו, וחסר הוא עוד מבריאת העולם, וכדאיתא בש"ס (שם), והאדם ישלים אותו הרוח להגדירו בעבודתו עבודת ה'קצוכמבואר בבית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות לה ד"ה וזה: ביאר בזה כ"ק אאמו"ר הגה"ק זללה"ה כי העולם הזה דומה לאכסדרה שמוקפת משלש רוחות ורוח צפונית אינה מסובבת כדאיתא (ב"ב כה.) רוח צפונית הוא סטרא דשמאלא והוא הפתח אשר על ידו עבודת ישראל יסובבו אף סטרא שמאלא כדאיתא בזוה"ק (במדבר קעח:) וכו'. וזה שאומר לשם מי שאמר והיה העולם לימינא ולשמאלא שכן הציב השי"ת שסטר צפון יושלם ע"י עבודת ישראל וקרבנותיהן., וכדאיתא בזוה"ק (קרח קעח:) ועבד הלוי הוא הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימו דעלמא ואפילו סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קוב"ה עלמא וכו'קצזעיין לקמן פרשה זו אות מג בהערה ריב שם.. ולעתיד יחזיר הש"י לישראל על כל מה שסבלו בעוה"ז עבור כבודו, ואף אז יראו מפורש שבאמת לא יצאה מתחת יד השי"ת דבר שאינו מתוקן בכל השלימות, עכ"ז שכרו יהיה אתו ופעולתו לפניו לשלם לאיש כפעלו שסבל בעוה"ז, וכענין דאיתא בש"ס (פסחים פח.) יצחק קראו שדה, והוא כמו ששדה אם יזרעו בה כור אחד תצמיח כמה וכמה כורין, כן בעבודת האדם אשר יעבוד להשי"ת ויסבול בעולם הזה, יצמיחו לו שהשי"ת יתן לו בעד יגיעו ביתר עוזקצחמקורו במי השלוח ח"א מסכת פסחים (פח.) ד"ה ואמר: ויצחק קראו שדה, היינו שהש"י נמצא בכל מקום, וכל מה שהאדם מפסיד בעבור עבדות הש"י הכל יחזיר לו ביתר שאת כמו שדה שזורעים בתוכה. וכן מבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע יצחק [ג]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמדתו של יצחק נמשל לזריעה. כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה, נדמה לו שהזורע מאבד לארץ לגמרי, אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה. כי כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנו הרבה כורין. ועיין עוד סוד ישרים חג הסוכות אות סט, לקמן פ' וישלח אות מה ד"ה וכן.. לזה לעתיד יתער זאת מרוח צפוני רזא דיצחק הרומז על עבודהקצטנתבאר בתפארת החנוכי על זהר פ' קרח (דף קעח:) ד"ה ובג"כ: והעניין, שראשית ומקור בריאת העולם הוא בחסד, כדכתיב (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה. אכן הסתעפות מדת החסד ראשית התלבשותו הוא במדת הגבורה כמו שנתבאר לעיל. אכן מצד התלבשות מדת הגבורה עד קצה האחרון, מסתעף התלבשות לבוש שנדמה לעיני האדם שהוא רע לגמרי, וזה נקרא סטר שמאלא שאינו נגמר. וזה דאיתא במס' ב"ב (כה:) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת, שעוד לא נראה תכלית הטוב הנמצא בלבוש הזה, אכן ע"י עבודה בצימצומים כנ"ל יושלם גם לבוש הזה, שנתברר הטוב הנמצא גם בזה הלבוש. עד שיוגמר הבירור לעתיד, אז יתגלה שהטוב היותר מעולה יש רק בלבוש הזה וכו'. וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) אומר לצפון תני וכו' בך יהבית כל טיבו וכל אגר טב. עיי"ש כל העניין. עיין לעיל פ' בראשית אות יז.. אכן עוד זאת מקשינן בזוה"ק, וכי ארחא דדרום מדת אברהם שהוא רזא דחסד לממנע ברכאן, וכן למה השיב את העיט הרומז לדוד בן ישי שירצה לכלותם וכי דרכו בכך. אמנם כוונת אברהם אבינו הוא בזה, מפני שנראה לו שעוד לא בא עת דודים שיגאלו ישראל מגלותן, לכן אומר גם הוא ילקון על חטאיהון, והוא רק מהשפה ולחוץ, כי בעומק לבו יחפוץ שיגאל אותם השי"ת עד מהרה, ולעתיד שיאמר השי"ת ידענא מה דבלבך ולא יצרך לומר אמריו מהשפה ולחוץ ויתגלה הפנימיות שבלבו, שכן אף גם רצון השי"ת, אז יקבץ נדחם ויגאלו גאולה שלמה שתהיה בקרוב:
1
