בית יעקב על התורה, לך לך מ״אBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 41
א׳ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ וגו' את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני וגו'. הנה אלו השלשה אומות אדום ועמון ומואב בקליפה, הם מכוונים לעומת השלשה ספירות הראשונים כתר חכמה בינהרבעיין לקוטי תורה להאריז"ל פרשה זו ד"ה את הקיני וזל"ק: הנה בא"י יש י' אומין נגד י' מדות שבקדושה. וכנגדם יש ג"כ בקליפה, והז' מהם שהם תחתונים, יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שהם כנגד ג' ראשונות שלה, לא יכלו, שהם קליפות דקות ביותר וגדולות, והם קיני וקניזי וקדמוני. קיני נגד בינה שבה וכו'. קניזי נגד חכמה וכו'. קדמוני נגד כתר. וכן ביאר גם בספר הלקוטים פרשה זו., שהם למעלה מגבול תפיסת האדם ואין בכח אדם לברר את עצמו באלו השלשה, ונקראים בתיקוני הזהר (הקדמה שניה יז.) הנסתרות לה' אלהינו. ובזוה"ק (פנחס רכג.) כד מטי לג' ספירין עילאין פתח ואמר (תהילים קל״א:א׳) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אכן כשיברר אדם את עצמו בהשבע מדות שניתן כח באדם להתברר בהם, אזי יבררו השי"ת אף באלו השלשה שאין בכחו להתברר בהם שהם מכוונים נגד המוח שבאדם. כי השבע מדות הם כנגד כלי הפעולה, ובכח אדם לברר את עצמו לפעול טוב, אבל במחשבה שבמוח לא יוכל אדם לברר את עצמו, אכן מאחר שאדם עושה כפי כחו עד המקום שיכול לברר, לכן יברר אותו השי"ת אף במקום שלא יוכל להגיע בכח שכלו, כי מה לו לעשות ולא עשהרגעיין לעיל פרשה זו אות כו ד"ה אכן מאז ובהערה קמח שם.. ונחשבו אלו השלשה אומות ראשונה, שהם נגד אדום עמון ומואב, כדאיתא בש"ס (ב"ב נו.), והוא שאם יוכלו לכבוש אלו השלשה, נבין מזה שכבר ביררו את עצמם בהשבע שבכחם להתברר בהם. ומזה שאנו רואים שלא יכלו להוריש השבע אומות לגמרי, משמע מזה שלא ביררו את עצמם בשלימות בהשבע מדות, לזה לא הוריש להם השי"ת אלו השלשה, ולעתיד שימסר השי"ת בידם אף אלו השלשה אז יראו באר היטב שכבר נתבררו בשלימות בהשבע מדות. וזה ההתגלות היה לאברהם אבינו במחזה ובתרדמה שהוא לשון תרגום, כדאיתא בהאר"י הק' (לקוטי תורה לך ד"ה ותרדמה) שתרגום הוא בגימטריא תרדמה, והוא שהשי"ת הטעימו לאברהם אבינו מכל המאורעות שיעברו על פרטי ישראל. כי מכלל ישראל הטעימו השי"ת כל מה דיעדי על כל פרט ופרט מישראל, כי בשינה יכול להתגלות לאדם יותר ממה שיוכל להתגלות לו בהקיץרדעיין לקמן פרשת וישב אות ה ד"ה ולהבין ענין החלום.. והנה אלו השלשה אומות לא כבשו ישראל כלל בעוה"ז, ובהבטחת השי"ת לאברהם היו בראשונה, כי באמת הם עיקר הטובה, אכן כל הימים שלא כבשו ישראל את השבע אומות בשלימות, שזה מורה שלא ביררו את עצמם עוד בהשבע מדות בשלימות, כדכתיב (יהושע ט״ז:י׳) ולא הורישו את הכנעני, שזה מורה שנשאר עוד ספיקות בישראל, לזה לא היה כח בישראל לכבוש השלשה אומות. ולימות המשיח שיכבשו ישראל השבעה אומות בשלימות, אז יהיה הכנור של שמונה נימין כדאיתא (ערכין יג:), והנימא השמינית לא תהיה דבר חדש, אך השבע נימין יתבררו, והשי"ת יזריח אורו בהם להאירם בבהירות, שיאיר לעין כל שכבר כבשו ישראל השבעה אומות בשלימות, ואז יהיה המשפט שינתנו להם אף השלשה שאין בכחם לברר את עצמם לנגדם, וימסרו בידם כל העשרה אומות, שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, ואז יהיה הכנור של עשר נימין, וכדאיתא (שם) כנור של מקדש של שבעה נימין היה וכו' ושל ימות המשיח של שמונה וכו' ושל עולם הבא של עשר שנאמר עלי עשוררהמבואר בתפארת יוסף שמיני עצרת ד"ה ביום השמיני [ב]: כי באמת יש היקף שבעה והיקף שמונה כדאיתא בש"ס (ערכין יג:) כינור של מקדש של שבעה נימין ושל ימות המשיח של שמונה ושל עתיד של עשר. והיינו, כי ההיקף שבעה מרמז על המדות שהשי"ת מנהג בהן את עולמו, והשלש ראשונות מרמזים שהם למעלה מהתפיסה של אדם. וכשאדם מברר עצמו עד מקום שידו מגעת בההיקף שבעה, נותן לו השי"ת חלק גם בהשלש ראשונות, נמצא שישראל עומדים בהתקרבות גדול, שתפיסתו מגיע עד אור אין סוף. עיין עוד שם ד"ה ביום השמיני [ג], [ד]. בית יעקב ויקרא פרשת תזריע אות ז ד"ה והענין, סוד ישרים שמיני עצרת אות ז.. ואף שהכריתת ברית היה על הטובה שיהיה באחרונה, מ"מ כתיב גם בה נתתי, מאחר שהשי"ת הבטיח ליתנה לו, ומאמרו של הקב"ה נחשב כאלו כבר ניתנה, כדאיתא במדרש (לך רבה מד) וכדאיתא בש"ס (פסחים קיז:) דקריאת שמע גאל ישראל דצלותא גואל ישראל. דק"ש, היינו מצד השי"ת אין שום חילוק בין אמירה לנתינה ובין מה שניתן כבר. דצלותא, היינו מצד האדם, צריך להיות לו מיחושים מה זה ששוהה הדבר מלבוארועיין לקמן פרשה זו אות מט ובהערה רמג שם., שעוד לא נכבשו השבעה אומות בשלימות, אין זה כי אם שעיקר הנקודה אשר צוה עליה ה' לא תחיה כל נשמה אולי עודה חיה, ואחר שיברר השי"ת שקיימו ישראל כל אשר צוה עליהם השי"ת, אז היה הכנור של שמונה נימין ואח"כ יתמלא על עשר:
1