בית יעקב על התורה, לך לך נ״זBeit Yaakov on Torah, Lech Lecha 57

א׳איתא בעץ חיים (שער אונאה – שער לג – פרק ג) בסוד מצות מילה ופריעה הוא כל הלכות אונאה פחות משתות ושתות ויתר משתות^רסטוכן מבואר העניין בלקוטי תורה – טעמי המצוות לרבנו האריז"ל פרשת לך, שער המצוות פרשת לך.. כמו שנמצא באונאה פחות משתות שנמחל. ושתות שקנה מקח ומחזיר אונאה. ויתר על שתות שבטל מקח. הן בלוקח אם נתאנה והן אם נתאנה מוכר, בהלבושין מדברי תורה. כן נמצא כל אלה בעבודה ובפנימיות מד"ת הן לצד הטוב והן בההיפוך וכמו שיתבאר. והענין בזה הוא, שבמצות מילה הקנה הקב"ה את העולם לאברהם ולזרעו, וכדאיתא במדרש תנחומא (פ' בהר) אל תונו אמר הקב"ה אני מכרתי את העולם לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה אותו לי (וכמ"ש לעיל ענין ב) וגם בעבודה צריך להיות בשלימות בלא רמיה ואונאה. והוא, כי בעבודה לצד הטוב הוא כמו בהמאמר ואתה את בריתי תשמור, שצוה השי"ת לאאע"ה, שזה מורה שהאדם יברר את עצמו בכל הששה קצוות, שכן נאמר בזו הפרשה שש בריתות^ערכמבואר בארוכה לעיל פרשה זו אות נה., ובזה יוכל האדם לאנות את עצמו או בפחות משתות או בשתות או ח"ו ביתר משתות שהוא ביטול מקח לגמרי. אם יונה את עצמו זה נקרא נתאנה לוקח. ואם ידמה לו שאנה את השי"ת זה נקרא נתאנה מוכר. נתאנה לוקח בפחות משתות הוא כגוונא דאיתא בש"ס (ר"ה ו.) כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, והוא שבאמת עומק לב ישראל נמשך אחר רצון השי"ת, אכן על הלבוש נמצא מניעות שמונעים אותו מעבוד את ה'^רעאנתבאר במי השלוח ח"ב פרשת יתרו ד"ה וישמע יתרו [א] בסופו: איתא בגמ' (ראש השנה ו.) כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואף שזה נראה כאונס והקרבן צריך להיות לרצונו, אכן יען שלפני השי"ת נתגלה מעמקי הלב שרוצה בעומק הלב ליתן הקרבן, אך על הלבוש יש לו מניעות, אבל כאשר יאמר גם בשפתיו הרי ברו כתוכו, ופיו ועומק לבו שוים זה נקרא לרצונו., והוא מתאנה בזה, והוא רק בפחות משתות שהוא מחילה גמורה. ושתות הוא כגוונא דאחי יוסף עם יוסף, שהוא היה ברזא דברית ביראה מופלגת. ואחיו היה להם תקיפות מעט ממאמר השי"ת לאברהם אבינו אני הנה בריתי אתך לכן מכרו את יוסף, היינו שמכרו זאת המדה, והיו צריכים לשוב ע"ז וסבלו מזה הרבה עד שהוכרחו להעלות עצמותיו ולקברם בשכם ממקום שנטלוהו שם החזירוהו, וזו האונאה הוא בשתות שקנה ומחזיר אונאה והמקח קיים, וכדאיתא (עץ חיים שער אונאה פ"א) לא מפני כך נתבטלה האחוה שביניהם^רעבוזה לשון רבנו האר"י ז"ל בעץ החיים שער אונאה – שער לג – פרק א בביאור עניין זה: אבל אם אונאה הוא שתות ממש, אז לא נאמר שיתבטל המקח וכו'. אלא יתקיים המקח וכו', אבל לאחר זמן מחזיר האונאה. ר"ל, שיש פעמים שיש אונאה שתות שוה, ויעמוד כך זמן מה, ואח"כ יחזור האונאה למקומה. אבל התפשטות ישאר במקומו, שהוא בחינת קיום המקח. והנה זהו עניין גניבת השבטים ליוסף אחיהם, ומכרוהו למצרים, לא מפני כך נתבטלה האחוה אשר ביניהם. אמנם נשאר הדבר כך בעת ההוא, ואח"כ החזירו האונאה למקומה. וכמ"ש ואת עצמות יוסף קברו בשכם וגו'. וכמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם, והחזירוהו למקומו. וכן מבואר בשער המצוות לרבנו האריז"ל פ' לך דרוש ב. ועניין עצמות יוסף מתבאר לקמן בפרשת וישב אות יז ד"ה ועניין היחוס, אות מ ד"ה וכן היה ובהערות שם.. וזה הוא בכל פרט נפש ישראל שתועיל לו תשובה על חטאו וקנה ומחזיר אונאה. וזה מרמז במדרש רבה (וישב פרשה פה) במשל שנכנסו למרתף של יין ונטלו קנקן של יין ושתו ובא בעל המרתף וכו' אמר להם יערב לכם יבושם לכם ימתק לכם שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו. וכן נמצא בההיפך, אונאה ביתר משתות ח"ו שבטל מקח לגמרי, כגוונא שמצינו בעשו שלקח לעצמו גודל תקופות ביתר ואמר על עצמו (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע אומר בלבו מי יורדני ארץ עד שיצא חוץ לשיטה לגמרי בבטחונו^רעגענין עשו מבואר רבות בספרי רבוה"ק ונביא כאן קומץ מדבריהם הקדושים: איתא בבית יעקב שמות פרשת בשלח אות קיב: שעמלק ג"כ אומר שהוא במקום גבוה דבוק, ואינם צריכים לעבודה שנולדים מיצחק ומרבקה, כמש"כ (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר בלבו מי יורידני ארץ. וכן בתפארת יוסף פרשת זכור ד"ה זכור: וזה הוא הענין ממלחמת עמלק שעליו אמר הכתוב (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר בלבו מי יורידני ארץ. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה הוא כל התקיפות שלו, שיש לו חלק בקדושת אבות, מאחר שבא משני צדיקים מיצחק ורבקה, והולך ומתפשט עצמו בכל מזימת לבו על סמך התקיפות הזה. ועיין עוד בזה סוד ישרים פ' זכור אות טו, יט, פורים אות ח ד"ה והנה, אות יא ד"ה ומאן דאמר [ב], ועיין עוד כאן בספרנו פ' ויצא אות סט, פ' וישלח אות יד ד"ה וזה, פ' וישב אות א ד"ה והתגלות, אות ד ד"ה תחת ישמעאל, אות ח, יז., זה וזה הוא ביטול מקח לגמרי יתר משתות:

ב׳נתאנה מוכר בפחות משתות הוא כגון (תהילים ע״ח:ל״ו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, שהוא רק משפה ולחוץ, ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וכדאיתא בש"ס (תענית ח.), והוא כי השי"ת הבוחן לבבות יודע את עומק לב ישראל שלבם רוחש רק טוב וזה הוא פחות משתות שנמחל לגמרי. ושתות הוא כגוונא דאמר בלעם (בלק כג) את אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר, שכוונתו היתה בזה להונות את השי"ת ועומק לבו היה מלא רע בלי שום רצון טוב, ואמירתו זאת היתה שעי"ז יסכים עמו השי"ת לקלל את ישראל ח"ו, וזה נקרא כשפים שמכחישים פמליא של מעלה. והענין שמעמידים גוון זה משקר החן, כי אף כח ההיפך מוכרח להיות בו מעט אמת מתחלתו שיתקיים על ידו, כי כל דבר שקר שאין בו אמת מתחילתו לא תתקיים, כדאיתא בזוה"ק (הקדמה ב: שלח קסא.) ובש"ס (סוטה לה.) ועי"ז הכח הוא שלפעמים בולע צדיק שאינו גמור כדאיתא בש"ס (ברכות ז:), ולעתיד יראה השי"ת שלא היה להם שום כח כלל לבלוע את הצדיק אף שאינו גמור, וזה הוא שתות שקנה ומחזיר אונאה, שבעוה"ז הם קונים מעט ומזה יסבלו ישראל לפי שעה, ולעתיד יוכרחו להחזיר להם האונאה, וצדיק גמור דנפיש זכותיה אין להסט"א שום שליטה עליו אף בעוה"ז וכשפים לא יצליחו נגדו, וכגוונא דרבי חנינא בן דוסא שרצו לעשות לו כשפים אמר אין עוד מלבדו כתיב, שאין שום כח שליטה בעולם חוץ ממשלת השי"ת וכדאיתא בש"ס (חולין ז:)^רעדמבואר ענינו בתפארת יוסף מסכת תענית (ט.) ד"ה אשכחיה עיי"ש., וכן אנו רואים שבלעם הרשע לא היה לו שום שליטה על ישראל, וזה הוא יתר משתות שבטל מקח לגמרי:

ג׳וזה הוא ענין הפלוגתא שבש"ס (ב"מ נא:) כמה תהיה הסלע חסירה חד אמר שתות וחד אמר שנים עשר, וחד אמר אחד מעשרים וארבעה. ענין שתות מורה על שלימות האדם, שהאדם מצדו יפלס מעגלותיו לצמצם ולברר את עצמו בכל הששה קצוות. ואם יתאנה בזה הבירור בפחות משתות או על שתות או ביתר משתות בזה הם חילוקי דיני אונאה, ע"ז מורה אחד מששה. ואחד משנים עשר הוא, כי נמצא ששה אף באחוריים, כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמא.) על הכתוב (מלכים א ז׳:כ״ה) וכל אחוריהם ביתה שהוא ברזא דשבטי ישרון ששה משמותם ברזא דפנים וששה מהם ברזא דאחוריים, וזה מורה שיגדיר אדם את עצמו בעבודה שלא תפסק מאתו אף שלא מדעת. אחד מעשרים וארבעה מורה, שאדם יחדש בכל פעם עבודה מחדש, כידוע שבהשם אדנ"י נמצא כ"ד צירופים (עץ החיים שער השמות – שער מד – פרק ד). ופסק ההלכה הוא שרק בשיעור שתות:

ד׳והנה כל אלו המחלוקת והשיעורין הם רק בפנימיות הד"ת, אבל בלבושין מד"ת לא יוסיף ולא יגרע את המטרה אף אל השערה לא יחטיא, שכן הוא פסק ההלכה שאם יוסיף או יפחות בציצית אף רק חוט אחד לא תתקיים מצותה, ואף שחוט אחד בציצית הוא רק אחד משלשים ושנים. וע"ז מרמז דינא דגמרא (קידושין מב:) שכל דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין אף פחות משתות חוזר, והוא שהלבושין מד"ת ישמור האדם לקיימם כפי שנצטווה בהן בלי תוספת וגרעון. וכן הוא הענין בטובה ביתר משתות שבטל מקח, שאם יעבוד אדם את השי"ת בעוה"ז כראוי ויקיים מצות מילה כראוי, שזה מורה על צמצומי אדם בעוה"ז לכבודו יתברך להגדיל ולהקדיש שמיה רבה, ויקיים גם מצות פריעה כראוי, שזה מורה שיתרחק מערלה כ"כ עד שלא יכיר עוד מקום הראשון שעמד בה קודם זאת (וכמש"נ בפ' וירא אות ח)^ערהלקמן פרשת וירא אות יב., לזה האדם יראה השי"ת שלא הי' צריך לשום עבודה וזה הוא ביטול מקח. וזה הבירור יתקיים ויבוא לנו ביובל העתיד לבוא עלינו במהרה. (וכמש"נ הענין באריכות במקומו בכל פרטיו)^רעועיין בבית יעקב ויקרא פרשת בהר אות ה ד"ה וכמו כן: יובל הוא, מה שהשי"ת מברר את האדם, ואז מראה השי"ת שאין לאדם שום כח ותפיסה ואחיזה בשום דבר, והכל הוא מאתו יתברך. ואף הבירורים שאדם מברר עצמו הוא מהשי"ת וכו' עיי"ש כל העניין באריכות. ועיין עוד שם אות י.: