בית יעקב על התורה, מקץ כ״בBeit Yaakov on Torah, Miketz 22
א׳והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאר וגו' והנה שבע שבלים עולות וגו'. הענין שנראה לו בחלומו פרות ושבלים הוא, שמתחלה הראה לו השי"ת שגוף החיים שלו הוא בהתפשטות רב עד שיאבד מן העולם. כמו דור המבול שהתפשטו ביותר, עד שלא זכרו את השי"ת בעת שהראה להם פנים שוחקות להכיר שמהשי"ת נשפע להם כל טוב, ולעומת זה כשהגביה השי"ת את מדותיו לא זכר אותם ונמחו מן העולם מדה במדה. וזה רמז לו חלום הפרות שהם בעל חי, והכחושות בלעו השמנות ולא נודע כי באו אל קרבנה. אכן השי"ת נשבע שלא יביא מבול לעולם, והוא מפני שאחר המבול נעשה רושם בהבריאה שלא יתפשטו עוד כדור המבול, לעומת זה נשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם שכל העולם יחרב. אמנם נמצא עוד צמצום בפרנסת האדם. וע"ז מרמז חלום השבלים, שהוא בענין פרנסה, והוא שאם יתפשטו בשבע שני השבע, שהשי"ת יראה להם פנים שוחקות, אז כשיגיעו שבע שני רעב, שהשי"ת יצמצם אז פרנסת האדם, מהיכן יהיה להם אזי הויה וקיום. ואף שנקבע בעולם שבעיקר החיים לא ישחיתו עוד, אבל אם הקיום להחזיק החיים ילקח מהם, ממילא יאפס גם עיקר החיים שלהם. ועל זה פתר לו יוסף את חלומו ויעץ להם עצתו, שיצמצמו את עצמם בהשנים שייטיב להם השי"ת ויזכרו שמאת השי"ת באה להם הטובה, וצוה להם שימולו, ושיכינו מימי השובע לימי הרעב, שזה מרמז על צמצום בגוף החיים וצמצום בפרנסה, ממילא יזכור השי"ת גם בהם בעת שיצמצם מעט ההשפעה, שיהיה להם הויה גם אז מאחר שיהיה להם חיים בשורש. וזהו שאמרו המצרים אח"כ ליוסף החייתנו, שאתה יעצת לנו איך להשיג חיים, והוא מפני שהרגישו מעט משורש החיים נוסף על פרנסתןקלדכמבואר לעיל פרשה זו אות ד, אות ח ד"ה וזהו, אות ט, יח.. וכן מצינו גם ביעקב אבינו ע"ה, שמתחלה הרגיש שיש רק שבר במצרים, ואח"ז הרגיש שגם חיים נמצא שם, ותחי רוח יעקב אביהם:
1
ב׳והענין הוא, כמו שהציב השי"ת יום ולילה, ומזה נשמע שגם היום אינו בשלימות, כי אם היה בו שלימות אזי לא היה אורו נדעך, ומזה ילמד האדם להבין לצמצם את עצמו בכדי שיתגדל בו החשק והתשוקה בכל פעם מחדש להוסיף אור, ובעת יחשך לפניו יבין שבטח חפץ השי"ת להנחילו ולהטעימו חדשות. כמו שמצינו ביעקב אבינו שיוסף נעלם ממנו ונדמה לו שאפס חייתו, ואף פרנסתו נצטמצם עד שהוכרח לשלח את בניו מצרימה לקנות שבר לרעבון בתיהם, וע"י הצפוי והקווי שראה שיש שבר במצרים קנה גם חיים, ותחי רוח יעקב, שטעם והרגיש גם מחיי עולם הבא. וכן הוא תמיד הנהגת השי"ת עם האדם, שע"י עבודתו עבודת עבד להשי"ת יבא לרזא דבן, כי בהיות האדם ברזא דעבד ידמה לו לפעמים שנכון בידו יום חשך, שאין עבודתו ניחא לרבו כמקודם זה, ומצפה ומקוה שעבודתו תהיה לנחת רוח אצל רבו, מזה יתנשא לרזא דבן. וכענין דאיתא בתנחומא (תצוה ד) אמרו ישראל רבש"ע באורך נראה אור ואתה מצוה להדליק לפניך נרות, א"ר יצחק לבית מלא פנסא אמר בעה"ב לעבדו הדלק לנו בתוך החצר נרות וכו' אמר הקב"ה לא שאני צריך אור בשר ודם וכו'. היינו שכל הצווי מהשי"ת הוא מגודל נדיבות חסדו שחפץ בטובת האדם שיקרא הפעולה על שם יגיע כפיו, בעבודתו אשר יעבוד ברזא דעבד. ואף שרזא דבן הוא למעלה מרזא דעבד, אכן הבן אוכל ממה שאביו אוכל ולא בשכר פעולתו, אבל העבד אוכל בשכר פעולתו שסיגל והשתדל וקנה בעוה"ז, שזה נוח לו לאדם רעותי' דמתקרי לעי ונגיס (מדרש קהלת ד)קלהלעיל פרשת בראשית אות כט ד"ה וכל זה, אות לב., מפני שהטובה שיקנה אדם ע"י עבודתו לא תלקח מאתו עוד כי באה לו בשכרו. וזהו דכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, שמתחלה הוא בחינת עבד ואח"ז הוא בחינת בני ישראלקלוכדאיתא בזוהר הקדוש (בהר קיא:): בתרין שמהן אלין אקרון ישראל לקוב"ה, עבדים דכתיב (ויקרא כה) עבדי הם. ואקרון בנים, דכתיב (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם, בזמנא דידע ליה בר נש לקודשא בריך הוא באורח כלל, כדין אקרי עבד, דעביד פקודא דמאריה, ולית להו רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה. בזימנין דידע ליה בר נש באורח פרט, כדין אקרי בן רחימא דיליה, כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה. ואע"ג דאקרי בן, ברא בוכרא לקוב"ה, כמה דאת אמר, בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב), לא יפוק גרמיה מכלל עבד, למפלח לאבוי בכל פולחנין, דאינון יקרא דאבוי, והכי אצטריך לכל בר נש למהוי לגבי אבוי בן, לחפשא בגניזוי, ולמדע רזין דביתיה, ולאשתדלא אבתרייהו, ולמהוי לגבי אבוי עבד. לעיל פרשת נח אות מח, בית יעקב הכולל פרשת מקץ ד"ה והנה.:
2