בית יעקב על התורה, נח ל״חBeit Yaakov on Torah, Noach 38
א׳עוד כל ימי הארץ זרע וקציר. זה מרמז שכפי ערך הצמצום שיעמיד האדם כלי לקבל שפע מאת השי"ת כה ירד לו השפעהקמטכמו שמבואר במי השלוח ח"א פרשת עקב ד"ה והיה אם שמוע: כפי היראה והצימצום שאדם מצמצם א"ע בעבור כבוד הש"י כן יקבל שכר וכן ישפיע לו הש"י הרווחה. ועיין עוד תפארת יוסף מסכת תענית (כה:) ד"ה שוב: שבעולם הזה הציב השי"ת לפום צערא אגרא, היינו כפי מה שאדם מיגע עצמו על הדבר וסובל מזה, כן יש לו שכר. כמו ששני בני אדם עושים דבר אחד, ואחד מיגע עצמו יותר מחבירו, נותן לו השי"ת יותר שכר.. שכנגד שכר האמונה שהיה לו להאדם וזרע כן יקבל קציר, וכן יום ולילה היינו, לעומת הסבלנות מהצמצום שסבל בלילה, היינו בעת ההסתר, כן יזכה לתקיפות שיאיר לו ביום, ולא יהיה עוד מעתה מקום לקבל טובה בהתפשטות בלי צמצום וסבלנות מקודם. כמו שהיה לפני המבול שהיו זורעים פעם אחת לשלשים שנה כדאיתא במדרש שהצמצום היה מעט מזעיר, וקבלת הטובה היה במדה גדולה והתפשטות רב, לפי שאז הראה השי"ת להבריאה פנים שוחקות ומאירות, וטעו הברואים וסברו שלא יפסוק מהם שפעת הטובה לעולם, והתפשטו יותר מדאי. אבל נח בחכמתו שהיתה לו מאת השי"ת, הבין שיש מדת משפט בעולם, וכל מה שיקבל אדם טובה מתחלה ינוכה לו מחשבונו לבסוף, ותפסק הטובה לבסוף בבת אחת, ולא ישאר לו הויה וחיים כלל אח"כ בעת החשך, שאצל השי"ת החטא והעונש אינם שני דברים, רק שניהם נסתעפים מאת האדם עצמו, שמי שלא הכין בע"ש אין לו מה לאכול בשבת. וכמו שנזכר בזוה"ק (בשלח נא:) עפ"י משל למלכא דאיהו שלים מכל, מהו אורחא דההוא מלכא אנפוי נהירין כשמשא תדיר בגין דאיהו שלים וכד דאין דאין לטב ודאין לביש, ועל דא בעי לאסתמרא מניה. מאן דאיהו טפשא, חמי אנפוי דמלכא נהירין ולא אסתמר מניה, ומאן דאיהו חכימא, אע"ג דחמי אנפוי נהירין דמלכא אמר מלכא ודאי שלים איהו שלים הוא מכולא אנא חמי דבההוא נהירו דינא יתיב אע"ג דלא אתחזי, דאי לאו הכי לא יהא מלכא שלים, ועל דא בעי לאסתמרא, כך קוב"ה הוא שלים תדיר בהאי גוונא ובהאי גוונא אבל לא אתחזי אלא בנהירו דאנפין. ובג"כ אינון טפשין חייבין לא אסתמרו מניה, אינון חכימין זכאין אמרן מלכא שלים אע"ג דאנפוי אתחזין נהירין דינא אתכסייא בגוויה, בגין כך בעי לאסתמרא מניה. ולזאת עיקר עצה היעוצה לו להאדם לכלול גבולי הזמן אחד בחבירו, לצמצם עצמו מהטובה בעת שהמלך עומד בפנים מאירות ושוחקות, ולהשאיר לעצמו מימי הטובה על ימי הרעהקנביאור הדבר בתפארת יוסף פרשת בראשית ד"ה והארץ: כי בעת שהשי"ת מראה לאדם שנותן מקום לעבודתו, אז צריך לעבוד את השי"ת ביותר ואל יקח לו תקיפות, מאחר שהשי"ת מראה לו איך עבודתו יש לו מקום, רק יעבוד ויגדור ויצמצם עצמו יותר, ויכיר שאין שום שלימות אצל הבריאה רק עיקר השלימות הוא אצל השי"ת, כדאיתא בזוה"ק (בשלח נא:) מאן דחמי אנפי מלכא נהירין מאן דאיהו טפשא אמר הא אנפי מלכא וכו' מאן דאיהו חכימא אמר מלכא ודאי שלים הוא דינא יתיב ואתכסיא. היינו מי שהוא טיפש ובעת שהשי"ת נותן לו מקום לעבודתו, אז נוטל לעצמו תקיפות. אבל מאן דאיהו חכימא, אינו נוטל לעצמו שום כח ורק מגדיר עצמו ביותר.:
1
ב׳וכמו שעשה יוסף הצדיק, כדכתיב (בראשית כא) וחמש את ארץ מצרים וגו' שלא יתפשטו בהטובה בשנות השובע, פן לא ישאר להם חיים כשתפסק הטובה והשובע. והראה להם שיש לדאוג בעת השובע על עת הרעב הבא אחריו. וז"ש במדרש תנחומא (נח) נח איש צדיק שזן ופרנס וכן יוסף הצדיק זן ופרנס, דהיינו ששניהם הראו דרך זה שיש להכין מימי השובע לימות הרעב, כי מי שמתפשט עצמו בעת הטובה, נגד זה בעת שהשי"ת מסתיר פניו לא נשאר לו הויהקנאמבואר לקמן פרשת מקץ אות כ, כב, כו, כח, לא, לב. בית יעקב הכולל פ' מקץ ד"ה יעשה.. אכן בנח כיון שלא היה נקי רק צדיק, היינו שלא היה הצמצום לכבוד שמים, אך מצד שהיה מדוגל בדרך ארץ שאמר שאין כדאי להאדם להתפשט בחיים שהם לפי שעה, לכן קנה רק לעצמו חיי עולם, כמו דאיתא במדרש רבה (נח פ' ל) פרי צדיק עץ חיים זה נח, שאף שהיה רק צדיק ולא נקי עכ"ז זכה להתדבק בעץ החיים, וע"כ נקרא נח מלשון נייחא לעולם. אבל לבניו ולזרעו אחריו לא קנה רק חיים על ששת אלפים שנה. לעומת הששה זמנים שפרט הכתוב כאן, עוד כל ימי הארץ וכו'. ועיקר הצמצום לכבוד השי"ת התחיל מאאע"ה ואילךקנבלקמן פרשה זו אות מד., כמו שנאמר ביוסף הצדיק, וחמש את ארץ מצרים, שבזה למד דעת התכללות הזמנים ע"י עבודה, על דרך שאמרו חכמינו ז"ל (עבודה זרה ג.) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, כי עוה"ז נקרא ערב שבת (רות רבה פרשה ג) והוא נגד שני השובע, שניתן רשות להאדם שידמה לו שהוא הבעה"ב ויוכל להתפשט בכל תאות לבו. אך לעומת זה לא יתן לו השי"ת מקום השארה בעוה"ב שהוא נגד שבת ושני הרעב, והעצה היעוצה הוא רק שיצמצם האדם את עצמו בשנות השבע שבעוה"ז, שעי"ז קונה השארה לעולמי עדקנגעיין לקמן פרשת מקץ אות ל בביאור העניין בהרחבה.. ובשביל זה קנה אאע"ה לו ולזרעו אחריו חיי עולם וקנין עדי עד:
2