בית יעקב על התורה, נח מ״חBeit Yaakov on Torah, Noach 48

א׳ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה. בתנחומא (נח סי' יז) ויהיו בני נח שעשה להם הקב"ה הויה בעולם, אבל בדורות הראשונים הוא אומר (יחזקאל כ״ו:כ״א) בלהות אתנך ואינך ותבוקשי ולא תמצאי עוד לעולם, בלהות אתנך כלא היו, ואינך עכשיו, ותבוקשי לעוה"ב, ולא תמצאי עוד לעולם לעתיד לבוא. אבל ישראל היו והם עכשיו ועתידים להיות. היו, דכתיב (תהילים ע״ד:ב׳) זכור עדתך קנית קדם, עד שלא נברא העולם. והם עכשיו שנאמר (דברים כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום כלכם. ועתידין להיות לעתיד לבוא, שנאמר (מלאכי ג׳:י״ז) והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה. כי דורות הראשונים לא היה להם הויה כלל בשרש, רק לפי שעה נבראו, ועליהם נאמר בלהות אתנך כלא היו, ולבני נח ניתן הויה וקיום לדורות על היקף ששת אלפים שנה. לפי שכבר נעשו מלומדים בדרך ארץ ע"י חורבן דורות הראשונים, שלא להתפשט עוד בטובת עוה"ז יותר מהגבול^קעעיין לעיל פרשה זו אות לג ובהערה קכט שם.. והענין, לפי שכל נברא הוא מורכב, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא בשתוף חוץ ממנו, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קלו:) וכל הרכבה הוא מיסודות הפכיים, אשר באם יתפשט ויגבר יסוד אחד על חבירו יפסיד את כח ההרכבה וילך לאיבוד, ולכך צריך לאחוז כל דבר בגבול במדה ממוזגת. ובדורות הראשונים לא נמצא שום צמצום שאמרו (איוב כ״א:ט״ו) מה שדי כי נעבדנו, ולכך לא היה להם הויה קיימת^קעאלעיל פרשה זו אות ג ד"ה וזה שאמר ובהערה לא שם. ועיין עוד אות כ, לז. לעיל פ' בראשית אות מה.:

ב׳אבל לאחר המבול התחילו הברואים להיות בגדרים וגבולים, ונקבע מזה הויה קיימת ונשלם עולם התיקון ביתר שאת. שכן התחלת בנין עולם התיקון היה מאדם הראשון, ובכל היקף נשלם ונתתקן בכל פעם יותר ויותר, וכדאיתא בזוה"ק (ר"פ במדבר קיז) ת"ח בשעתא דברא קוב"ה לאדם כו' כיון דסרח אתמעטו פרצופין כו' עד דאוליד בר דאקרי שת ומניה אשתלים עלמא. ועכ"ד עלמא תתאה לא אשתלים עד דאתא אברהם ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב אחיד באמצעיתא ולא הוה מתמוטט, ועם כל דא לא אשתלים בשרשיו עד דאוליד תריסר שבטין. ועכ"ד לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא וכו'. וכן היה הענין כאן, שאחר המבול נתחזק עולם התיקון ונבנה ביותר קיום והויה. ולכן בעשרה דורות שמאדם עד נח ונח בכלל כתיב בהם וימת, ובעשרה דורות שמנח עד אאע"ה לא נאמר בהם וימת, לפי שהראשונים היו שיריים מעלמין דאתחרבו המרומזים בפרשת ואלה המלכים וכו' (זוה"ק נשא קמב). שאצל כל המלכים כתיב וימלוך וימת ואצל האחרון לא כתיב וימת, לפי ששם היה התחלת בנין עולם התיקון כמו שנתבאר למעלה (ענין כ). אבל עם ישראל, הם יש להם הויה נצחיית בעצם הרצון שהיה והוה ויהיה כמו השי"ת, לפי שהם חלק ה' עמו, וכדכתיב (תהילים ע״ד:ב׳) זכור עדתך קנית קדם^קעבלעיל פרשת בראשית אות מב. פרשה זו אות ז ד"ה וזה דאיתא.. והיינו, עד שלא נברא העולם קודם שנבחר דרך העבודה בסדר הבריאה, כבר עם ישראל עלו במחשבה תחלה, לפי שהם בנים למקום וחלק ה' עמו. והם עכשיו בהוה, כדכתיב (ואתחנן ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. היינו שבהוה בזמן שהאור מוסתר בבחינת לא מטי הם עבדים למקום, אוחזים בסדר העבודה שהציב השי"ת בעוה"ז, לברר עצמו בכח בחירה ועבודה לקנות יגיע כפים בעמלו, אף שיודעים בעומק לבם שבשעת העבר ובעתיד שהאור מטי הם נקראים בנים בשורש, בכל זאת בעת ההוה, שהאור מוסתר, מסתירים תקיפות זה ומשתדלים לכלול את עצמם ברזא דעבד ג"כ, לפי שע"ז יש חבה יתירה כדכתיב (מלאכי ג׳:י״ז) והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. שבהצטרפות שניהם בנו העובד, יש עליו מלה יתירה שלא יתבטל גם בעת שיפתח השי"ת את אורו הגדול לעתיד לבוא, וכדאיתא בזוה"ק (בהר קיא:) בתרין זינין אקרון ישראל לקוב"ה, אקרון עבדים דכתיב (ויקרא כה) עבדי הם, ואקרון בנים דכתיב (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם, ואע"ג דאקרי בן, בני בכורי ישראל (שמות ד) לא יפיק גרמיה מכללא דעבד למפלח לאבוי בכל פלחנין דאינון נקרא דאבוי, בן אתדבק תדיר באבוי בלא פרודא כלל לית מאן דימחי בידיה, עבד עבד פולחנא דמאריה ואתקין תקוני עלמא, מאן דהוה תרווייהו בכללא חד בחיבורא חדא דא הוא בר נש דקוב"ה אכריז עליה וכו'. וכן לעתיד, כשיפתח השי"ת בהירות האור, יהיה לעם ישראל השארה נצחיית, כדכתיב (מלאכי ג׳:י״ז) והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה. ולא יתבטלו לגודל התגלות האור בשביל שאחזו בסדר העבודה בעת ההסתר. וכמו שבהיפוך אצל העכו"ם כתיב (תהילים קט״ו:ח׳) כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם, ומכ"ש עם ישראל הבוטחים בה', הדין נותן שיהיה הויתם כמו השי"ת בהיה הוה ויהיה^קעגכמבואר בתפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה כי ידין: כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהשי"ת ישפוט אותנו שמן הדין ראוין להיות עמו. ועל עבדיו יתנחם, ובאמת מה שיך אצל השי"ת נחמה, הלא כתיב (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. ורק באמת בזה המקום שהציב השי"ת ברזא דבן, שם אין שייך שום נחמה, כי רזא דבן מורה התקשרות שיש לו להשי"ת עם ישראל למעלה מתפיסתם, במקום שישראל עלה במחשבה תחלה, ושם אין שייך אצל השי"ת שום נחמה, כי שם הוא תמיד מקושר עמם. רק ברזא דעבד, היינו בזה המקום שהשי"ת הציב שישראל יעבוד אותו, ושצריך האדם להכיר החיבור שיש לו עם אור השי"ת. ובזה המקום, עד כמה שאדם עובד, כך מכיר החיבור שלו. וזה ועל עבדיו יתנחם, היינו במקום שהציב השי"ת שישראל יעבדו אותו ברזא דעבדים, שם שייך נחמה. סוד ישרים עה"ת מכתי"ק פר' האזינו ד"ה כי. לעיל פ' בראשית אות כט ד"ה וכל זה, לב.: