בית יעקב על התורה, תולדות י״טBeit Yaakov on Torah, Toldot 19

א׳ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. איתא בזוה"ק (תולדות קלז.) דצלי צלותיה וחתר חתירה לעילא לגבי מזלא על בנין. הנה הענין בזה, כי ביצחק היה צריך להתעורר למעלה מכח תפלה במקום שאין שום קטרוג מגיע, כי בלידת יעקב אבינו נתעורר הקטרוג שהיה בהתחלת בריאת האדם כמבואר שם, כי מאחר שרצה השי"ת לברוא את האדם התעורר קטרוג, יען כי האדם נברא שיוכל כל הבריאה להתעלות על ידו למעלה בכח עבודתו. וכן אם חלילה יקלקל האדם יפגמו בזה כל הברואים, ולכן לא רצו הברואים לכנוס לאחריות ספק סכנה, ולכן היה אז קטרוג מה אנוש כי תזכרנו^צזמבואר במי השלוח ח"ב פרשת בראשית ד"ה ויאמר אלהים [ב]: ויאמר אלהים נעשה אדם. נמלך בכל הברואים כי כל הברואים נפרדים ואינם נכללים זה בזה, ולכן אין בהם שכר ועונש כי אין להם כח בחירה, אבל האדם חותם הבריאה, לו ניתן כח כל הברואים להתהפך פעם לכח זה ופעם לזה לכן נמצא בו עונש וגמול, ולזה היה מהצורך לשאל בדעת כל הברואים, כי מזה נכנסו לספק פן יפסידו ע"י מעשי האדם, ולכן הטובים הסכימו לבריאת האדם והרעים אמרו מה אנוש.. וכן בלידת יעקב, כי נמסר לו הנהגת העולם להתנהג על פי מעשיו ומעשי בניו. וכמו כן בכל הקנינים שהאדם קונה שלימותו בהם, מתחלה אין האדם רוצה ליכנס בההסתר ולהוליד ברואים, כי נכנס לאחריות סכנה ואין דעתו נוחה מזה. אכן כשמראה לו השי"ת שגם שמים לא זכו בעיניו, א"כ אפילו אם אינו נכנס לספק אינו מבורר, א"כ נוח לו ליכנס בספק פן ירויח עי"ז, וכשהאדם נכנס להספק נקרא קנין כסף. ולזה איתא בש"ס (קדושין ב.) האשה נקנית בכסף, כי בעת שהאדם מכניס עצמו להספק אז סובל מזה, כי בלי סבלנות לא יוציא אור מתוך החשך, רק צריך להיות באגר שלים שיסבול. וזהו שמתרגם על פסוק קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיהו ו׳:ג׳) קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתיה, היינו על ידי שהשי"ת מראה לו ענינים גבוהים מתפיסת האדם, ואפילו הם לא זכו בעיני השי"ת והם בספק, לזה נתרצה האדם לסבול באגר שלים וליכנס לאחריות סכנה. ולכן אחר כן משפיע לו השי"ת מעין עמלו בעוה"ז. וזהו דכתיב (קהלת ג׳:ט׳) מה יתרון העושה באשר הוא עמל, ואמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"ב קהלת [ג] ד"ה מה) היינו אחר שהכל הוא מהשי"ת, וגם עבודת האדם יראה לעתיד שהוא מהשי"ת ומה יתרון לעושה, אכן זה הוא יתרונו, שבאותו ענין עצמו שסבל בו בזה יושע, ויראה לו השי"ת כי ע"י בירורו וסבלנותו זכה להאור מעין עבודתו^צחלעיל פרשה זו אות יג ובהערה פא שם.. וכדאיתא בזוה"ק (לך פג.) אי לא נחתי ישראל למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוו עמא יחידא דיליה, וזהו, קדיש על ארעא עובד גבורתיה, כי השי"ת מראה לו הישועה מן הארץ שעבד בה, כי ארץ רומז לכל עניני עבודת עוה"ז, והיינו שאף שלא נשלם עדיין האדם לראות שגם העבודה היה מהשי"ת, ולא בא עדיין אל תכלית העבודה, על כל זה לא נקרא עוסק שלא לשמה, כי שלא לשמה לא נקרא רק בלב עקוב כדאיתא בש"ס (ברכות יז.) ובתוספות שם ד"ה העושה^צטוזה לשון התוספות שם (ברכות יז. ד"ה העושה): העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. וא"ת האמר רב יהודה אמר רב פרק מקום שנהגו (נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וי"ל דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנתר חביריו והתם מיירי שלומד ע"מ שיכבדוהו.. וזה נקרא קנין שטר שהאשה נקנית בו, כי בעת שהשי"ת מושיע לו מחמת עמלו אז אין האדם צריך עוד לסבול, ולכן איתא בש"ס (קידושין ט.) שאף שאין בו שוה פרוטה מקודשת, כי כיון שהאדם בירר עצמו אזי אין צריך עוד לבירורים. וזהו דאיתא בספרי בהעלותך (פרק יא) על פסוק זכרנו את הדגה וכו' חנם ובזוה"ק (בהר קח.) על פסוק הנ"ל חנם מן המצות. היינו שישראל ביררו עצמם במצרים ולא היו צריכים לסבול עוד מן המצות, ואח"כ כשהשי"ת מראה להאדם שגם כל הצמצומים והעבודות היה מהשי"ת, זה נקרא קנין ביאה שהאשה נקנית בו, והוא גמר הקנין, וזה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, שאח"כ נקבע בלב האדם קנין התורה בקביעות לעולמי עד^קבית יעקב הכולל פרשת תולדות ד"ה ויעתר [ב].: