בית יעקב על התורה, תולדות נ״בBeit Yaakov on Torah, Toldot 52

א׳ויקח את מחלת בת ישמעאל. איתא בירושלמי בכורים (פ"ה ה"א) מלמד שנמחלו לו כל עונותיו. הענין בזה, כי יש ג' בחינות ימין ושמאל ונקודה האמצעית, והם חסד וגבורה, ונקודה האמצעית הוא השי"ת, וכשאדם חוטא בימין היינו באהבה, שמתפשט עצמו בתאוה, עדיין יכול להתקרב לנקודה האמצעית, וכן אם חוטא בשמאל לבד. אך באם חוטא בשתי המדות אין בו עוד כח להתקרב עצמו לנקודה האמצעית, מאחר שכבר עבר וקפץ דרך עליה, יען שחטא בשתי המדות. ועיקר החשבון מה שיש במשפט האדם למעלה, שאדם נידון בתר רוב זכיות או רוב עונות, הוא דוקא אם יש לו כח עוד לעשות תשובה, אז שייך קטרוג על שחטא, אבל בעת שאין לו עוד כח לעשות תשובה אין שום קטרוג יען שנעשה רע משרשו. ולכן בעשו שהוא הזוהמא מפחד יצחק משמאל, עדיין היה יכול להתקרב לנקודה האמצעית, אבל בעת שנשא את בת ישמעאל, שהוא הקליפה דימין, אם כן קפץ ועבר דרך הנקודה האמצעית, לזה נמחלו לו עונותיו שאין עליו שום קטרוג, כי בשרשו הוא רע^קצזמקורו במי השלוח ח"א פרשת תולדות ד"ה וילך עשו: הענין בזה כי עשו היה אופיו רציחה ואופיו של ישמעאל הוא ניאוף וכו'. וכאשר הלך עשו ולקח את בת ישמעאל בירר את עצמו שלא נמצא בו שום צד טוב, כי הוא כועס על צדיקים ומרחם על רשעים כי צירף שני החסרונות יחדו, וזה פירוש שמחלו לו כל עונותיו שלא יוצרך להשגיח על פרטי חטאיו, מאחר שבירר שאין בו שום צד טוב ואין לו חיים כלל, דרך משל מי שרוצה לנקום מחבירו זוכר כל מה שעשה לו אבל כשרואה שחבירו מרד במלכות אז הוא מוחל לו כל, מאחר שאין לו חיים כלל, וכן היה הענין כאן שמחלו לו על כל עונותיו. ועיין בסוד ישרים ראש השנה אות כא: ע"ד שביאר אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה את הפסוק וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו', שנתברר בזה בשני הצדדים שאין בו עוד שום צד טוב כלל, ונשאר נפרד לגמרי בלי חיים כלל. כי הוא משולל באמת מהנקודה האמצעית המחברת את הקצוות. אבל ישראל, אף שנוטים לפעמים ג"כ לאחת הקצוות, בכל זאת נשארים המה מחוברים בהשורש. כי יש בהם נקודה האמצעית המחבר את הקצוות תמיד להשורש, ואין יתכן כלל גבי ישראל שיהיו נפרדים ח"ו מהשורש לגמרי, כי הנקודה האמצעית מחברם תמיד להשורש וכו'. עיי"ש כל העניין.. וממנו נלמד לזווג ישראל, דאיתא בזוה"ק (תולדות קלז.) כגוונא דא קוב"ה מזווג זווגין בעלמא חד תקיף וחד רפיא, כדכתיב (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו, ונתבאר במי השלוח (ח"א פ' בראשית ד"ה אעשה לו עזר) שהעזר הא מדבר שכנגדו, שמתאחדים שתי מדות לזווג אחד, אז מתברר אחד מחבירו, שנעשין אחד בכוונה לשם שמים משני הפכיים, וממילא נמחלו לו כל עונותיו באמת כשנושא אשה, לפי שמתברר מדתו שאינה מוליכה למקום שהוא נגד רצון השי"ת, שהרי לקיים רצון השי"ת יכול להתחבר עם ההיפך ממדתו: