בית יעקב על התורה, ויחי ל״בBeit Yaakov on Torah, Vayechi 32
א׳ויאמר השבעה לי וישבע לו. להבין מה צורך להשביע ליוסף על דבר זה, וכי ישנה ח"ו בקשת יעקב בלא שבועה. אכן הענין הוא, שבעת אשר הדברי תורה הם לנוכח פני אדם ויאמרו לו זה הדרך ילכו בה, ויש לו בחירה למאוס ברע ולבחור בטוב, אז האדם יכול לקיים רצון השי"ת בבחירה ובחשך. אך לפי שיש עתים גם כן אצל אדם שעוסק בצרכי הגוף ומוטרד בשכחה בעסקיו בשווקים וברחובות, אז אין בכח הדברי תורה לעורר אותו ממקרי ופגעי הזמן, לזה הוא העצה תפלה. אף שמצינו בגמרא (שבת י.) רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, הרי שהתפלה הוא רק חיי שעה נגד תורה, אמנם זה הוא בעת אשר הדברי תורה מאירים נוכח האדם, אבל בעת שיורד האדם לשכחה וטרדא, אז אין שום עצה רק תפלה. ושבועה הוא שמקבל האדם על עצמו יעבור עלי מה אם אעשה זאת ואהיה נעתק מרצון הבורא ח"ו, כדאיתא במדרש תנחומא (פ' ניצבים) לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו, כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם תחזור בך. וזהו פ' והיה אם שמוע, שרומז על זה שהאדם בעצמו מקבל עליו הפסד אם יעבור ח"ו רצון השי"ת. וזה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה (בתפילת שחרית) הנוסח לומר בבוקר בכל יום קריאת שמע ולקבל עליו עול מלכות שמים, ואומר פרשה ראשונה שהוא אהבה ופרשה שניה הוא השבועה שמקבל עליו עונש, כדכתיב שם השמרו לכם וגו', ואחר כך תפלה, וזה יועיל לו לכל היום. אף שנעתק מיושבי בית המדרש והולך לעסקי צרכי הגוף, מכל מקום פועלת בו להזכירו בכל הטרדות לבל יעתק ח"ו מרצון השי"ת לגמריקכדלעיל פרשה זו אות כד ובהערה ק שם.. וזהו נמי השבועה שהשביע יעקב ליוסף אל נא תקברני במצרים, היינו אף במצרים שהוא השורש מכל הטרדות והשכחות, מכל מקום גם שם אל תשכח לגמרי ותזכור מדתו שתהיה דבוק תמיד בחי עולמים:
1
