בית יעקב על התורה, ויחי פ״וBeit Yaakov on Torah, Vayechi 86

א׳ויישם בארון במצרים. איתא בזוה"ק (ויחי רנא.) תרי יודי"ן אמאי, אלא יוסף נטר ליה ברית לתתא ונטיר ליה ברית לעילא אסתלק מעלמא אתשוי בתרי ארוני בארון לתתא ובארון לעילא. ארון דלעילא מאן איהו, אלא כמד"א (יהושע ו) הנה ארון הברית אדון כל הארץ, דארון דלעילא ארון הברית אקרי, דהא לא ירית ליה אלא מאן דנטר ברית, ובגין דיוסף נטר ליה לברית אתשוי בתרי ארוני וכו'. היינו כי שני היודי"ן הם יו"ד דלעילא ויו"ד דלתתא, ורומזין לארון דלעילא וארון דלתתא. הארון דלתתא הוא המפסיק בין הגוף להעפר לבלתי יתחבר להעפר ויתבטל שם לגמרי, רק שנשאר בהגוף קוסטא דחיותא כענין הקוסטא הנמצא בהאדם בעת שישן, כדאיתא בזוה"ק (לך פג.) שעל ידה מקיץ האדם משנתו ונתעורר אצלו מחדש כל הנפש שלו. כמו כן אחר מיתת האדם נשאר בהגוף הבלא דגרמי, כדאיתא בזוה"ק (שלח קסט), שעל ידה יתעורר האדם בזמן תחיית המתים^רכגכמבואר ענינו לעיל פרשת נח אות יא: וכדאיתא בזוה"ק (לך פג.) דכד בר נש סליק לערסיה נפשא סלקא מניה ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו דקוסטא דחיותא. שאותה הקוסטא דחיותא ערה תמיד ואינה טועמת טעם שינה, וממנה חוזרים כל כחות הגוף בבקר להתעורר וכו'. וכמו כן בגוף אחר המות נשאר הבלא דגרמי, כדאיתא בזוה"ק שלח (קסט.) והבלא דגרמי מעצבונא דבשרא. וזה הוא מחובר עם הנפש בקבר, כדאיתא בש"ס ברכות (דף נח:). וכן מהגוף, אף בהתבטלות המות, נשאר עצם אחד קיים שאינו מת לעולם, וממנו חוזר ונבנה כל הגוף בתחיית המתים, כדאיתא במדרש הנעלם תולדות (קלז.) ורבה בראשית (פ' כח).. וזה התעורר על ידי יוסף הצדיק, כי הוא שומר הברית של ישראל, היינו שהוא שומר בעוה"ז לבלתי יתפשט אדם את עצמו, רק שיניח בכל תאותו מקום לכבודו ית', ולעומת זה מצמצם השי"ת ג"כ תוקף גבורתו לבלתי תת השפעתו בבת אחת עד שיתבטל כל הכח של האדם, אלא מוריד אותה בהדרגה, כדי שיהיה מקום להאדם גם כן ויהיה בכחו לקבלה. וכמו שמצינו בדור המבול שלא חפצו בצמצום, שאמרו מה שדי כי נעבדנו, והתפשטו עצמם בכל התאות מאד בזדון ולא נתנו מקום לכבודו ית'. לפיכך הוריד השי"ת כנגדם השפעתו ג"כ בלי צמצום רק בגודל התפשטות בבת אחת עד שנתבטלו לגמרי^רכדכמו שהתבאר לעיל פרשת נח אות א ד"ה והאכלתיך: וזהו דאיתא בברייתא (סנהדרין קח.) דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה והיא גרמה שאמרו לאל מה שדי כי נעבדנו (איוב כ״א:ט״ו). וכדאיתא בבראשית רבה (פרשה כו) שאיוב בא לגלות מעשה דור המבול. כי שם שד"י רומז על ענין הצמצום כדאיתא בש"ס (חגיגה יב.) אר"ל מאי דכתיב אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי די. והם לא חפצו בשם שד"י והרחיבו את כח פעולה שלהם בהתפשטות גדול בלא צמצום ומעצור כלל. וע"כ הלך עמהם השי"ת מדה כנגד מדה, והשפיע עליהם מים, שהוא לבוש למדת חסדו הגדול, ג"כ בשטף רב באין מעצור, ונעשה מבול מים וכלה אותם. כי לנגד מי שרוצה לקבל טובה מהלבושים בהתפשטות בלא הדרגה, כמו כן השי"ת מראה לעומתו את הבהירות שכנגד הלבוש בבת אחת, עד שאין בכח האדם לקבל אור וחסד גדול כזה ומתבטל ממילא. עיי"ש.. ולא נשאר כי אם נח, מפני שעשה תיבה סביביו, היינו מפני שהוא הניח תמיד אויר סביביו בינו ובין התאוה, ולכך עשה לו השי"ת ג"כ אויר בינו ובין השפעתו ית' שלא יעבור עליו ההשפעה בבת אחת, אלא שההשפעה עצמה תעמוד מרחוק ושיתהוה ממנה כותל ומחיצה להגין עליו, וזה עצמה היה הגנת התיבה שסככה בעדו מסביב. וזה הוא נמי הענין מהארון דלתתא, שעל ידי שהאדם עושה תמיד לעצמו הפסק לבלתי יתבטל הגוף שהוא בשר, וכמו שאמרו ז"ל (סוטה ה.) בשר ב'ושה ס'רוחה ר'מה. היינו שעומד ומוכן להפסד ולביטול, והוא נותן סביביו אויר, היינו כשפוגע בו תאוה של נאוף או של רציחה הוא מפסיק באויר בינו ובין התאוה או הכעס לבלתי יגיע אצלו. וזה האויר נקרא ארון דלתתא, שעליה רומז יו"ד דלתתא, היינו הצמצום של אדם. ועל ידי זה עושה השי"ת כנגדו ארון דלעילא, וכמו דאיתא שם ארון דלעילא מאן איהו, אלא כד"א הנה ארון הברית אדון כל הארץ וכו'. היינו שהשי"ת מצמצם כנגדו גודל כח התפשטות אורו כדי שיהיה מקום להאדם גם כן לבלתי יתבטל. ועל זה הצמצום רומז יו"ד דלעילא. וממילא נשאר בו בהאדם אחר מיתתו הארון דלתתא, שלא יתחבר אל העפר ויתבטל לגמרי, אלא שנשאר בו תמיד קוסטא דחיותא במה להקיצו^רכהמבואר לעיל פרשת נח אות יח ד"ה וכן הוא: וזה ענין ההסתרה בתיבה, שנתן השי"ת הגנה לנח בשביל שנקרא צדיק, יען אשר אחז דרכו בצמצומים גדולים, נעשה לו מזה אור מקיף והגנה מרחוק, שלא יגיעו המים אליו. והוא מדה במדה, כי במה שהאדם מצמצם עצמו עושה חלל בינו לבין הדבר שהוא נגד רצון השי"ת, שמראה שלא יוכל לקרב אצלו ולקבלו, מזה הוא קונה אור מקיף והגנה מרחוק, שיהיה חלל בינו לבין הרע וכו'. וכן בארונו של יוסף, איתא בילקוט שמעוני (רמז תתע"ג ח"ב) הים ראה וינוס (תהילים קי״ד:ג׳) מה ראה ארונו של יוסף ראה יורד לים וכו'. תלה מנוסת המים בארון ולא בזכותו של יוסף עצמו שהיה בארון, היינו, משום שהארון אור מקיף והמונח בארון אור פנימי, וז"ש ארונו של יוסף ראה, היינו, כי יוסף הצדיק נקרא רזא דברית, שהיה מרחיק עצמו מאשת פוטיפר. אף שבשורש היה לה שייכות אצלו שהרי נשא בתה, ומזה נמשך לו החשק אליה, ואעפ"כ צמצם עצמו שלא להתחבר איתה, וקבל מזה אור מקיף להגן בעדו. ועיין עוד שם אות כה: ולכן מי ששומר בריתו, שמכניס כח בחירה גם במקום הזה שהוא למעלה מכח בחירה, ועוצר בעד תאות לבו, קונה מזה הגנה שיוכל לחיות גם במים ועפר ולא יתבטל מדה במדה. וכדאיתא בזוה"ק (נח נט:) מאן דנטר ברית עייל בתיבותא, וכן איתא בזוה"ק (ויחי רנא.) מאן דנטר ברית עייל לארונא. והענין אחד, שע"י שמירת הברית, שמכניס כח בחירה בשבירת התאוה שהיא למעלה מכח בחירה, הוא מכניס אויר גם בעת שנכנס בתוך המים ועפר, ויוכל לחיות ולהתקיים גם כשהוא במים ועפר מדה כנגד מדה.:

ב׳ברוך ה' אשר גמלני טוב לגמור ספר בית יעקב ספר בראשית כן יעזרני ה' להתחיל ולגמור חידושי תורה בכל יום ולא ימושו מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו מעתה ועד עולם: