בית יעקב על התורה, וירא ב׳Beit Yaakov on Torah, Vayera 2
א׳וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון וגו' (תהילים ל״ו:ח׳). חסדך, היינו כדאיתא בזוה"ק (תצא רפא.) איזהו חסיד המתחסד עם קונו, שהאדם מצדו פונה את עצמו מכל עסקיו בלתי לה' לבדו. יקר היינו מה שאין ביד אדם להגיע לזה מצד מעשיו, ולא יתכן בזה לומר שביגיע כפיו בא לו זאת, והוא רק מצד ישועת ה'המבואר בבית יעקב ויקרא פרשת אמור אות מד: כי כל מעשי המצות יקרים הם, שאין אנו מבינים אותם, והיינו יקר, שאין אנו יכולים להשיג, כי מה שבידי האדם להשיג אף ביגיעה רבה לא נקרא יקר וכו'. ועיין עוד בספר הזמנים – הגדה של פסח עניין עומר אות ה: כל המצוות שאין מבינים אותם ואין אנו יכולים להשיגם הוא יקר, שמה שהאדם יכול להשיג ולהבין אף ביגיעה רבה, לא נקרא יקר.. מה כתיב לעיל מניה, נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו וגו', והוא שהרשע מתפשט בזדון לבו בלי שום מעצור אשר תעצרהו מעשות מזמת לבו ואין פחד אלהים לנגד עיניו. צדקתך כהררי אל, היינו כשיתרומם השי"ת מיניה לעילא, אזי הוא משפטיך תהום רבה, שנשאר הרשע בגודל עצבות, כי אין לו על מה להשען ולבטוח ולצעוק לה' הושיעה. אבל לא כאלה חלק יעקב, שאין לך בישראל שיתפשט עצמו לגמרי, לזה אף אם השי"ת יתרומם ממנו ח"ו, מכל מקום יחסה ויתלונן עוד בצל שדי, בהכירו שיש אלהים בשמים שבידו היכולת להושיעו ולחלצו ממצוקותיו, וזה הוא דכתיב ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. והחסד אלהים הוא אצלם שורש הראש וההתחלה, שירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. ואומר עוד שם, נאם פשע לרשע בקרב לבי, היינו שדוד המלך ע"ה אמר, שמהיכן הבין זאת התקיפות שיש לישראל רק ע"י הפשע לרשע שנמצא בקרב הלב, מזה ניכר עומק היקרות שבלב ישראלובמי השלוח ח"ב תהלים (לו) ד"ה נאם האריך בזה וזל"ק: נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו. להבין איך ידע דוד המלך ע"ה בקרב לבו מחשבותיו של הרשע הלא לבו היה חלל בקרבו שהיה תמיד בפחד אלהים ויראת ה', אכן מזה שכתיב בקרב לבי משמע שצריך הנפש היקר מישראל להסתכן במחשבותיו ולחלוף ברעיוניו כל המחשבות הנמצאים בכל פרטי נפשות, ובזה נכללים המחשבות האלו בצורת אדם ע"י תיקונו., וכדאיתא בש"ס (סוכה נב.) לב טהור ברא לי אלהים, לב טהור מכלל דאיכא טמא. כי זה לעומת זה עשה אלהים, ועל יד לב טמא ניכר מה יקר הלב טהור שכל פנותיו הם רק לחפצי שמים:
1
ב׳וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה, שאחר שמל את עצמו היה שמח וטוב לב על שקיים מצות השי"ת, וכדאיתא ע"ז בש"ס (שבת קל.) כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושים אותה בשמחה. ואאע"ה היה הכלל מכל אותה השמחה של מצות מילה, שבערה בו אהבת השי"ת אהבה שאינה תלויה בדבר, לזה היה לו אח"ז התגלות הש"י בבהירות עוד יותר מכפי שהיה לו מקודם, וכדאיתא בזוה"ק (לך צא.) עד לא אתגזר אברהם הוה ליה האי דרגא כדאמרן כיון דאתגזר מיד וירא ה' אל אברהם וכו'. ואף דכתיב (וארא ו) אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם, ומצינו כמה פעמים שהיה לו התגלות השי"ת בשם הוי"ה. אכן הענין בזה, שההתגלות בשם הוי"ה היה לו ברזא דשם שד"י, וכדאיתא בזוה"ק (וארא כג.) באל שדי מלי עמיה קוב"ה ולא יתיר ושמי ה' לא נודעתי להם למללא עמהון בדרגא דא דרגא עלאה וכו'זלעיל פרשת לך אות לו, מב. ועיין בתפארת החנוכי על זוהר פרשת וארא (כג.) ד"ה ת"ח כל העניין שם. ונתבאר העניין היטב בבית יעקב שמות פרשת וארא מאמרים א – יא.. וזה ההתגלות היה באלוני ממרא מאוהבי אברהם אבינו ע"ה, שהיו לו שלשה אוהבים, שהם היו שלשה לבושים לשלשת הכחות שהיו בו (וכמש"נ בענין טו). וממרא מרמז על שאברהם אבינו סירב והמרא בכל אהבות וחמדות עוה"ז, וכל ישעו וחפצו היה רק כבוד שמיםחמקורו במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה וירא [א]: ממרא היינו לפי שסירב ומרה בכל עניני עוה"ז. ועיין עוד שם פ' וישב ד"ה וישב [ב]: אברהם אבינו ע"ה היה שורשו מדות אהבה היינו שהיה מברר כל אהבות שבעולם שלא יאהב שום דבר עוה"ז זולת רצון הש"י., כענין דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ח) ואני קרבת אלהים לי טוב שתי בה' אלהים מחסי. וביום שלישי למילתו היה זה, שזה מרמז על שנקבע בלבו לעד, שביום הראשון שאז נאמר לו מאמר השי"ת ואתה את בריתי תשמור אזי הקיפו המאמר עד שלא היה לו שום בחירה נגד הצווי. וביום שני אזי נסתר ממנו מאמר השי"ת, שנתרומם השי"ת ממנו, וזה נחשב כמו זריעה שמתבטל בארץ. וביום השלישי נקבע בו מאמר השי"ת בל ימוט ובל יסע, על ידי זה שהתחזק מצדו לבחור בטוב לעשות רק רצון השי"ת מזריעת יום שני, נצמח יום שלישי, שזה מרמז על קביעות לעולמי עד, כענין דכתיב (ישעיהו נ״ט:כ״א) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, עד כאן רחמי האב על הבן, כי האב הוא המתחיל ושורש הראשון, ואם הוא מושך כל הרחמנות שלו לד"ת יתקיימו ויגיעו עד דור השלישי. וכיון שהוא עושה כפי כחו יתן לו השי"ת כפי כחו שיתקיים מעתה ועד עולם, וכדאיתא בש"ס (ב"מ פה.) רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוה לא ימושו מפיך יתיב ארבעין תעניתא אחרינא ואקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך, יתיב ארבעין תעניתא אחרינא אתא ואקריוה לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר מכאן ואילך לא צריכנא תורה מחזרת על אכסניא שלה:
2