בית יעקב על התורה, וירא כ״טBeit Yaakov on Torah, Vayera 29
א׳ויפנו משם האנשים וילכו סדומה וגו'. איתא במס' חגיגה (דף טו.) גמירי דאין למעלה לא עורף ולא עיפוי, ומשמע כן מדכתיב (יחזקאל א׳:ט׳) לא יסבו בלכתן, ומכאן נראה ההיפך, כי לשון ויפנו משמע שפנו את עצמן, ובמדרש רבה (וירא מט) מביא אדרבה מכאן לראיה שאין למעלה עורף. אבל הענין בזה הוא, שבאמת כאן פנו עורף, אבל מה שהמדרש מדייק מכאן שאין עורף הוא מתיבת "משם" הנאמר כאן, שביאורו הוא, כי רק שם פנו את עצמן, אבל במקום אחר אין צריכין לפנות כדכתיב לא יסבו בלכתן. וביאור הענין בזה הוא, כי מה דכתיב על המלאכים לא יסבו בלכתן, היינו מפני שנמשכים תמיד אחר רצון השי"ת בלי ישוב הדעת אם לעשות או לא, רק באשר יהיה הרצון והרוח ללכת ילכוקזעיין תפארת יוסף פרשת נצבים ד"ה אתם נצבים [ג]: ענין הבהירות של שמים עם כל הצבאי מעלה, מה שאין להם שום נטיה לעשות ההיפך מרצונו ית', שלא יוצרכו לשום כח הכרח שיכריח אותם לקיים רצונו של השי"ת, מאחר שלא נמצא בהם שום נטיה, וכדכתיב אצלם (יחזקאל א׳:י״ב) אל אשר יהיה הרוח ללכת שמה ילכו לא יסבו בלכתן, היינו שנמשכין תמיד אחר רצונו ית' כרגע בלי שום בחירה. והבהירות שלהם נצמח מזה שמכירים תמיד שאין להם שום הויה בפני עצמם, רק כל כחם הוא מהשי"ת, ולא שהשי"ת נתן להם כח פעם אחת לעולם, רק שמכירים שכל רגע ורגע מקבלים חיים חדשים, והמאמר יהי רקיע הוא חי וקיים, ומזה הוא כל הבהירות שלהם, אבל מצידם אין להם שום הויה בפני עצמן. ועיין עוד שם פרשת במדבר ד"ה איש, חג השבועות ד"ה בשעה שהקדימו [ב], [ג]., ועל זה מורה מה שאין להם עורף להמלאכים, והיינו שבעת שרוצה ללכת לרוח זו אינו זוכר מהרצון שהיה לו מקודם זה, ומי שיש לו עורף אם רוצה ללכת צריך להסב פניו מצד אל צד, וזה מורה שהוא זוכר איך היה רצונו ודעתו מקודם זה. וזה היה גם כאן אצל אלו המלאכים, דאיתא עליהם במדרש רבה (ויצא סח) שהמה גלו מסטורין של הקב"ה לפיכך נדחו ממחיצתן, והמסטורין שגלו הוא מה שאמרו ללוט כי גדלה צעקתם את פני ה', היינו שהודיעו לו שאברהם ביקש עליהם רחמים אבל צעקתם שעלתה למעלה הכריעה את תפלת אברהם שלא תתקבל, וזהו במשמעות אמרם כי גדלה צעקתם, היינו שגברה צעקתם על תפלת אברהם שהוא פני ה', כדאיתא בזוה"ק (בא לח., בשלח נג.) בפניו דא אברהם, ומזה התעורר בלבו של לוט להתפלל על צוער, כי האמנם אמרו לו שלא הועילה תפלתו של אברהם, בכל זאת היה לבו נכון ובטוח כי תפלת אברהם לא תשוב ריקם והעת עת רצון, ומה שיבקש עתה ינתן לו. וזה היה מסטורין של הקב"ה, ולא היה להם רשות לגלות זאת מה שלא נצטוו לגלות, שזה הוא ענין מלאך שאין לו רשות לומר כי אם מה שנצטוה לא יותר, ולכן כתיב בהו לשון ויפנו, היינו שבעת שהלכו לשחת את סדום עוד זכרו מה שנעשה מקודם זה, היינו תפלת אברהם על הסדומים. וכל זה היה להם מצד אברהם, בהיות הוא מרכבה להשי"ת, ועל ידו היה השי"ת מנהג את עולמו, עד שהיה הוא פני ה'קחמבואר בבית יעקב שמות פרשת תשא אות נג: השי"ת שולח לישראל נביאים וצדיקים שהמה עמודי העולם. שהשי"ת הציב שישראל יתנהגו ע"י רועים ומנהיגים, ללמד בני אדם דרך ארץ ויורו לבני ישראל דרך ה'. ומידתם לסדר הסדר שיתנהג כל דבר שבעולם במשקל. ויש צדיקים שעיקר הנהגתם הוא ביראה, ואלו הצדיקים נקראים פני ה'. פני היינו על הגוון שבזה העולם רצונו ית' שיתנהג האדם ביראה, ובעת שהשי"ת מנהיג במדה זו, אז גם הצדיקים הנקראים פני ה', שהמה לבושים למדת השי"ת, וממדותיהם ניכר באיזה לבוש השי"ת מנהג כעת. ועיין מי השלוח ח"א פ' תשא ד"ה ויאמר פני ילכו.. וכיון שמצד האדם יש פנים ועורף, היינו שלמקום שהוא עיקר כוונתו לרוח זו עומד עם הפנים, לכן בעת הזאת אשר המלאכים היו טפלים לאברהם השיגם זו הבחינה להיות להם עורף, היינו בחינת צורת אדם, שהיא גדולה מבחינת מלאכים שהמה נקראים עומדים, כדכתיב (דניאל ז׳:ט״ז) קרבת על חד מן קאמיא. והאדם נקרא מהלך כדכתיב (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ואם כי נדחו לשעה, בכל זאת היה להם עליה אחר כן ע"י יעקב אבינו ע"ה יותר גדולה כמבואר במדרש (רבה ויצא סח). אבל מצד המלאך בעצמו אין שום עורף, שהרי אין בו אלא השליחות מה שהוא ברצון השי"ת. וזהו שמדייק המדרש ויפנו משם האנשים, הדא אמרת אין עורף למלאכים, היינו מדכתיב "משם" משמע שרק עתה, מצד הנהגת אברהם היו צריכים לפנות, אבל במקום אחר אין להם עורף שיהיו צריכים לפנות וכמ"ש הענין באריכות בפ' ויצא (אות כב)קטלקמן פרשת וישב אות ט ד"ה וזהו דאיתא.:
1