בית יעקב על התורה, וישב ל׳Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 30
א׳וישבו לאכל לחם. איתא ע"ז בתנחומא (תשא) וישבו לאכל לחם א"ר יהודה בר שלום ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלו והעמידו את העולם זכיותיהן על אחת כמה וכמה. ואף כאן, מי גרם לשבטים בפרשת שקלים שיתנו כופר נפשותיהן מעשה העגל, ואם חטאה גדולה שעשו גרמה למצוה ולזכות, מצות שהן עושין על אחת כו"כ. הענין בזה הוא, דהנה כשברא השי"ת את האדם בעולם שורש אחד בראו עם קנינו ורכושו, אכן שהרחיקם ממנו לשעה, כי קליפה קדמה לפרי, לכן ברא מתחלה את הבהמה ואח"כ ברא את האדם, וכאשר ירצה האדם להעלות את הבהמה אזי יצרך מקודם להשפיל את עצמו ואז יוכל להגביהם ולהעלותם וכדכתיב (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת הים. לשון רדו סובל שני פירושים ירידה וממשלה, שזה מרמז שמתחלה ירד האדם וישפיל את עצמו ממדרגתו, ואח"ז יבא לממשלה למשול ולרדות על כל הקנינים. ולזה ברא השי"ת ששת ימי החול ויום השביעי שבת. בששת ימי החול משפיל האדם ומוריד את עצמו להקנינים ששיכים אליו בשורש, ופועל ועובד בששת ימי המעשה עבודת השי"ת להוציא רכושו וקנינו מההסתר ולהאירם באור. ובשבת, אז האדם מגביה קניניו ומזכך אותם ומעמידם נכח השי"ת, עי"ז שמאיר בהם מה היה כוונת ורצון השי"ת שברא זה בעולםקפזכמו שהתבאר במי השלוח ח"א מסכת ראש השנה (כט:) ד"ה יו"ט של ראש השנה: כי שבת הוא חותם ששת ימי בראשית היינו ששת ימי המעשה, שכל המעשים הנעשים בששת ימי המעשה אין להם יסוד עד שהש"י מבררם ביום השבת, ובשבת יגזור עליהם איך יתקיימו. ונתבאר כמו כן בתפארת יוסף פרשת בראשית ד"ה בראשית [ב]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה אשר התכלית מן בריאת שמים וארץ הוא יום השבת. והיינו, בששת ימי המעשה, שהאדם פועל ועובד ונדמה לו שהוא בוקע את ההסתר, ומכיר שיש התגלות מלכות שמים בעולם. ואח"כ ביום השבת, מכיר האדם שמה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת בא מנוחה, היינו שמכיר שזה הכח ג"כ הוא מן השי"ת וכו'. וכשאדם עובד בכל ששת ימי המעשה ובוקע ההסתרה, ובשבת מכיר האדם זאת, אז נותן לו השי"ת כח לעבוד את השי"ת בששת ימי המעשה הבאים אח"כ ביתר שאת וביתר עוז., ולזה בימי החול נמצא היתר ואיסור מצוה ורשות, אבל בשבת אין שום דבר רשות, רק כל דברי רשות נכללים בשבת בכלל עונג שבתקפחזה הענין מבואר בהרבה מקומות ועיין מי השלוח ח"ב פרשת תצא ד"ה כי תצא [א]: אכן יש מעשים שצריכים בירורים ויש מקום שאין צריך בירור, וכמו קדושת שבת שההנאות האדם ותענוגיו הם בקדושה, ואין צריכים לבירורים, וזה רומז המשנה במס' שבת (קל"ז:) אין תולין את המשמרת ביו"ט ואין נותנין לתלויה בשבת, שבת ויו"ט אין צריך לבירורים שכל המלאכות שנאסרו בשבת רומזין שכן השי"ת מנהג נגד ישראל, ועל הנאת שבת ויו"ט חותם השי"ת שאינם צריכים לבירורים. ונתבאר כמו כן במאמר קדושת שבת שנדפס בתחילת ספר פרי צדיק בראשית למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע מאמר ד' ד"ה ושבת וזה לשונו בתוך הדברים: וכידוע מהאריז"ל שאכילת שבת אף שהוא לתאות נפשו ומילוי כרס, אין בו פסולת ורע כלל, כי הכל בקדושה וכו'. עיין לקמן פ' ויחי אות ה.. וכן כל התרבות מישראל הוא רק ע"י שמאירים מתוך החושך וההסתר, שהרי בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה כדכתיב (עקב י), ועלו משם ששים רבוא. ועיקר הקדושה והשלימות קנו משם, כדאיתא בזוה"ק (לך פג.) אי לא נחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוו עמא יחידא דיליה. וזה נקרא עבירתן של שבטים, היינו בעת שגובר ההסתר ואין האור ניכר, שאז נראה לעין כעבירה, מאחר שלא ניכר היקרות עוד. ואחר שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים שש מאות אלף, ואמר להם במעמד הר סיני (יתרו כ) אנכי ה' אלהיך וגו' שאז נראה לעין כל היקרות מישראל, זה נקרא זכיותיהן של ישראל. וזה הוא כוונת המדרש אם עבירותיהן כלכלו והעמידו את העולם זכיותיהן על אחת כמה וכמה, היינו שזה עצמו שמתחלה נדמה לעבירה כל זמן שהיתה בהסתר, כמו בשעה שהשבטים מכרו את יוסף למצרים, מזה עצמו נעשה אח"כ זכיותיהן של ישראל, שע"י זה ההסתר נתרבו ישראל במצרים וקנו קדושה לעצמם וזכו לקבל את התורה בהר סיני:
1