בית יעקב על התורה, ויצא י״חBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 18
א׳ויחלם והנה סלם מוצב ארצה. איתא במסכת ברכות (נה: נו.) שהחלום הוא מהרהורי דיומא. דהיינו, כפי מה שמברר את עצמו ביום, שאז יוצא האדם לפעלו ולעבודתו עבודת השי"ת, כן גם כן אף בשעה ששובת, דהיינו בלילה, שאז שובת האדם מפעולה וישן לו, אז שופע לו אור ממקום גבוה יותר, שאז אין מראין לו לאדם אלא משורש נפשו. ואם האדם מברר את עצמו ביום כפי כחו, אז מראים לו בלילה אור הגבוה עוד יותר, כי אז אין לו שום מניעות שימניע ממנו השפעת האור, שכל זמן שהוא ניעור אז הוא משוקע בחמדת גופו. ולכן יעקב אבינו שהיה מזוכך מאד בשעה שהיה ניעור, לכן הראה לו הקב"ה בשינה משורש נפשו שהוא בחינת זעיר אפיןעבכמו שנתבאר בצדקת הצדיק למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות ג: וכמו ששמעתי בזה ע"פ ויחלום יעקב, שמהחלומות ניכר מעלת האדם, אם גם כשאינו עושה כלום רעיונותיו רק, והנה ה' נצב עליו. ועיין במחשבות חרוץ למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות י בסופו: ושמעתי בשם הר"ב ז"ל דהחלומות הם בירור האדם במה מעמקי לבו שקועים ויעקב אע"ה שהוא הדבוק באמת באלקים חיים, ושורש מדת הדביקות הנמצא בברואי מטה, גם בחלומו, והנה ה' נצב עליו. עיין לעיל פ' לך אות כו ד"ה אכן מאז., וכדאיתא בזוה"ק (נשא קכט.) רעוא דרעוין רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא וכו' אימת אתגליא בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא, ואז הוא חלק יעקב. ולזה סידר האר"י הק' ז"ל אז (שער הכוונות – סעודה שלישית) דלית דינין דתקיפין, וזהו בשבת לעת ערב, שזה רומז כגוונא דשינת יעקב אבינו, שבשינה נשאר רק קוסטא דחיותא, כדאיתא בזוה"ק (לך פג.) נפשא דבר נש כד סליק לערסיה נפקת מניה וסלקא לעילא כו' ולא אשתאר בה בהדי גופא בר חד רשימו דקסטא דחיותא. והיינו משורש נפשו נשארה לו השארה גם בלילה, אם טוב הוא בשורש נפשו אז בלילה בשעה שישן ואין לו שום מניעה מחמדת עולם הזה, אז שופע לו אור גבוה יותרעגכמבואר במי השלוח ח"א פרשת ויצא ד"ה הארץ מובא לקמן פרשה זו אות לג.. אכן מי שהוא בכעס כשהוא ניעור, גם הקוסטא דחיותא שלו היא גם כן מצומצמת בו מאדעדוכמו שנתבאר בזוהר הקדוש שם (לך פג.) בהמשך דבריו: ונפשא אזלא ובעיא לסלקא, וכמה דרגין לדרגין לסלקא שטאת והיא אתערעת בהני קומרין טהירין דמסאבותא, אי היא דכיאת דלא אסתאבת ביממא סלקא לעילא {אם היא טהורה שלא נטמאה ביום עולה למעלה} ואי לאו דכיאת אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר {ואם אינה טהורה אז נשארת ונטמאת ביניהם ואין נותנים לה לעלות} ותמן מודעי לה מלין ואיהי אתדבקת מאינון מלין דזמן קריב וכו' וכדין אזלא כהאי גוונא כל ליליא עד דיתער ב"נ ותאבת לאתרה, זכאין אינון צדיקייא דגלי לון קודשא בריך הוא רזין דיליה בחלמא בגין דיסתמרון מן דינא ווי לאינון חייבי עלמא דמסאבין גרמייהו ונפשייהו.:
1