בית יעקב על התורה, ויצא ל״אBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 31
א׳ויאמר אני ה' וגו'. אמירה הוא לחישה כדאיתא בזוה"ק (אמור דף פח:) אמור אל הכהנים בלחישו, שהשי"ת לוחש להישראל ונותן בלבו קריאה ותשוקה שירצה להודע שיש בורא בעולם ושליט בו כרצונו. אני ה' אלהי אברהם אביך, היינו במדת אברהם שהוא מדת החסד אתה נקי ומבורר, ולכן כתיב כאן אביך, אכן מצדך אתה צריך להתברר עוד. ואלהי יצחק, וכאן לא כתיב אביך, כי במדת יצחק לא היה מבורר עוד, כי מדת יצחק הוא שיקרו בעיניו הדברי תורה, ואף שאצל כל אחד ואחד מישראל הם יקרים אצלו, אכן אינו דומה השמירה שאדם שומר חפץ ששוה אלף זהובים למי ששומר חפץ שאינו שוה רק מאה זהובים, וזהו היותר יקר במעלה בזה העולם, כי אנו רואים שהשכר של האדם הוא לפי שהחזיק ושמר את הדברי תורה. וכן העונש הוא גם כן לפי מה שפשע בשמירת הדברי תורה, וכדכתיב בה במרים (בהעלותך יב) ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, ואיתא על זה (בבא קמא כה) קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום, ואף על פי כן היה די לה שבעה ימים כמו אם לא היתה חוטאת רק כנגד אביה, והטעם בזה מפני שאין הבנתה ושכלה גדולה כל כך, ולכן אף החטא שלה אינו נוגע כל כך בעומק, כי היא בל למדה צדק כל כך. ולזה לא כתיב אביך גבי יצחק, כי למדתו אי אפשר להגיע רק על ידי יסורים, כדאיתא (רבה תולדות סח) יצחק חידש יסורין. והוא כענין דאיתא (גיטין מג.) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם, כי הדברי תורה שאין לעמוד עליהם רק על ידי יסורין, ומה הם היסורין, על ידי שנכשל בהדברי תורה לכן מגיע לו עונש על זה ובא לידי יסורים, וממילא אחר כך הם יקרים עליו הדברי תורה, כי בדמים קנה אותם ועומדים לו ביוקרקיאעיין לעיל פרשה זו אות כט ובהערה קח שם.:
1