בית יעקב על התורה, ויצא נ״הBeit Yaakov on Torah, Vayetzei 55
א׳וזה שער השמים. הענין בזה, כי זה המקום היה נראה גבוה מאד, ממקום שהשי"ת נקרא עתיקא קדישא, והוא שמלא כבודו את כל הארץ ואין לשום אדם תפיסה בו. ולזה אמר וזה שער השמים, היינו שהשי"ת נקרא זעיר אפין ג"כ, שהציב לעצמו גוון לפי תפיסת האדם שיוכל להשיג בתפיסת שכלו, כמו שנאמר לפעמים בהשי"ת לשון לא שמע ולא ראה לא האזין, וכל זה הוא רק מצד האדם שלפי תפיסתו נדמה לו כן, כי הכי נאמר ח"ו שלפעמים נמצא השתנות בהש"י. אך כל זה הוא רק לפי ראות עיני אדם, וכמו דאיתא כמה פעמים באדרא רבא קדישא בתיקונא דזעיר אפין (דף קלח) ההוא בזעיר אפין אתמר, כמו שנאמר (איוב ב׳:ג׳) ותסיתני בו לבלעו חנם, ובזוה"ק (בא לג.) איתא על זה אי הכי לאו בדינא הוה כו' אלא כלא בדינא הוה כו' ותסיתני בו ביה קיימא בדעתיה דאיהו חשיב דהא תסיתני כו'. כי באמת אין שום שייכות לשון הסתה בהשי"ת, רק כיון שלדעתו של איוב היה שהשי"ת שומע לההסתה של השטן, לכן הוא המשפט שיעבור עליו משפט שידמה לו כך. וזה שער השמים, מזה הלשון משמע שרק כאן השי"ת שומע וזה הוא השער, אף שכבודו מלא כל העולם, אכן מצד האדם הוא כל זה, שאם יעבוד את השי"ת ויירא מפניו אז ישמע לו, וזה המקום הוא מקום עבודה המיוחד בכל העולם, אבל מצד השי"ת אין שום חילוק ואין שום השתנות כללקמומבואר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכט: שכמו שהאדם קובע בנפשו אמונת הש"י, כן מנהג עמו הש"י, וכדאיתא בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה דא קוב"ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל לאתדבקא ברוח דחכמתא. וכמו שכתבנו בהקדמה בענין השגחת הש"י שהוא כפי אמונת האדם. וכדאי' בתו"כ (בחוקותי) ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך וגו' אם תעשו אותי עראי בעולם אף אני אעשה אתכם עראי בעולם. והיינו שמי שמאמין וסובר שהעולם מקרה הוא, כפי אמונתו כן מנהג עמו הש"י, והוא נתון תחת המקרה, וכשיאמין שהש"י משגיח בכל פרט, אז מצדו משגיח הש"י בכל פרט הבריאה לטובתו. וכן מבאר בתפארת החנוכי על זוהר פרשת בא (לג.) ד"ה ביה: ביה קיימא בדעתיה דאיהו חשיב דהא תסיתני כמה דאמר (איוב י׳:ג׳) ועל עצת רשעים הופעת אמר איוב התפתית על מימר דההוא מקטרגא. פי' שבאמת אין הרצון משתנה ע"י הקטרוג, רק כפי המקבל כפי השגתו. וכדאיתא בזוה"ק (וירא קג:) נודע בשערים בעלה וכו' ולפום מה דמשער בליביה הכי אתיידע בלביה.:
1