בית ישראל (רוז'ין), אמרות טהורותBeit Yisrael (Ruzhin), Aphorisms

א׳אמרות טהורות מקדוש ישראל
א. בימי מרן הריזינער נמצא ערל אחד מלומד מאד שלמד גם בלימודי העברים עד שהי' בקי בתנ"ך ופירושי' וכאשר שמע מגודל חכמת מרן זלל"ה. שמלאה הארץ תהלתו. אמר הערל הנ"ל אנכי אלך ואקפחנו בשאלות. ובא אל מרן זלל"ה והתחפש. ושאל שאלתו כי קשה לו על פרש"י בפ' חוקת על ויבוא עמלק וכו' וישב ממנו שבי ופרש"י שם כיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד. וקשה לו. מדוע זה נסתלקו עננים במיתת אהרן דוקא. זאת ועוד אחרת. למה נקראו שמם ענני הכבוד. ולא עננים סתם. והשיב לו מרן. כי הנה ידוע מה שכ' חכמי המחקר שמגוף האדם עולים תמיד אידים דקים. מנקבי הפאריס שבאדם. הנה אם יתחברו שני בני אדם שאוהבים זא"ז יתערבו האידים הנ"ל ויתלכדו יחדיו ואם יתחברו אנשים שאין ביניהם אהבה האידים הנ"ל עולים כ"א לבדו ולא יתערבו יחד. והנה ידוע דמדתו של אהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום והמשיך אהבה וריעות בין כל ישראל כמש"כ ויחן שם ישראל. פירש"י בלב אחד כאיש אחד וממילא היה האידים של כל ישראל מתערבים ומתלכדים יחדי' ומהבל והאידים הנ"ל נעשו ענני הכבוד וזהו הי' כבוד לישראל אשר ס' רבוא אנשים יהי' ביניהם כ"כ אהבה ואהוה אבל כיון שמת אהרן נפסק האהבה הגדולה שהי' ביניהם. ונסתלקו ענני הכבוד שנעשה ע"י מדתו של אהרן.

ב׳ב. פ"א אמר מה אתם סוברים אשר הריש בריוני הנזכרים בש"ס [גיטין פ' הנזקין] הי' אנשים קלי הדעת. לא. האנשים האלה הי' גדולים רק הי' חסר להם אמונת חכמים. מי הי' אז צדיקי הדור התנאים והאמוראים. שבדור הזה שרצו להכניע א"ע תחת השונא והני ריש בריוני לא רצו לשמוע להם והי' בהם ב' כתות כת אחת יוצאה לתרבות רעה לגמרי כת הב' לא הרשיעו כ"כ אבל נעשו מתנגדים נגד צדיקי הדור. ונפסק דינם במרום אשר קודם קץ הימין יבואו בגלגול להעולם ויהי' להם תיקון. וב' הכתות נמצאו כעת בעולם. כת הא' המה האנשי חיל הנלקחים למחנה הצבא¹² בס' שני המאורות מהק' הר"ש מקאמינקא זלל"ה כ' אשר אנשי הצבא באים לתקן חטא אנשי בריוני שמסרו נפשם לצבא שלא ברשות חכמים והסימן לזה כי כעת יש להם אמונת חכמים מאד - והכת הב' חאפין זיך אין אשטעקין ומאמינים בו.

ג׳ג. חשבתי דרכי. בעוה"ז במחשבה טובה - בשוה ואשיב' רנלי אל עדותיך:

ד׳ד. מה שהעולם אומרים שהאדם הוא כמו זייגער. אמר מרן הריזינער שהענין הוא כי האדם צריך להיות ולהתנהג כמו מורה שעות שתולה על הכותל והולך אנה ואנה וכאשר ח"ו נופל השריפה בבית כל עוד שלא הגיע האש להזייגער עצמו אין לו שום עסק בהשריפה והוא הולך כדרכו אנה ואנה. כן צרי' להי' האד' במעל' הזאת כל עוד שאין מגיעים היסודים להגוף ח"ו יהי' תמיד מקבל אותם באהבה. ובאם ח"ו מגיעים היסורים להגוף יחזק באמונה להשי"ת ויתפלל אליו הצילנו נא. (בס' מכתב אלי').

ה׳ה. פ"א בעת שהי' מרן הריזינער בעיר ראדיוואץ. ונתאספו אליו צאן קדשים. והי' שם אחד שהחסידים הריחו בו שלא הי' לבו תמים באמונת ה'. אף שלא הי' ניכר בו כלל. ובש"ק בשבת מרן על שלחנו הטהור ענה ואמר הנה באים אצלי בעלי העבירות חמורות נואפים וכדומה ר"ל אבל אנכי הוא אנכי ואינם מבלבלים אותי¹³ בנועם אלימלך פ' שלח. ע"ד ששמעתי מרבי ומורי הגאון וכו' כמו"ה דוב בער דק' ראוונא נ"ע ולא הסריח בשר קודש מעולם ופי' מי שהוא בשר קודש. שהוא צדיק גמור אינו מסריח מעולם אף כשהוא מעורב עמהם ומדבר עמם וכו'. אכן אם בא אצלי איש שיש בו שמץ מינות. זאת לא אוכל לסבול כלל. ומבלבל אותי מאד¹⁴ בס' קדושת לוי פ' שמות - כ' הצדיקים הגדולים מתפלאים מאד ואינם יכולים לסבול כלל שיהי' אדם בעולם שלא יאמין באמונה שלימה בדבדי השי"ת- .

ו׳ו. אמר מה שמורגל בפי העולם. ניט צו גייען אין ניט צו פארין האט מען ניט קיין חרטה. חרטה היינו תשובה אז מען גייט ניט צווישען חסידים און מען פארט ניט צו קיין רעבין האט מען ניט קיין חרטה היינו תשובה כנ"ל. ואמר כי זהו הפי' מחז"ל כל הגדול מחבירו. היינו כי איך נעשה גדול הוא מחברו - מדיבוק חברים שלומד עצמו ממדות טובות שרואה מחבירו. יצרו גדול. שיש לו יצה"ר גדול - הוא ממנו שהוא נפרד לעצמו:

ז׳ז. אמר העול' אומרי' כשמדברים במוצש"ק מבעש"ט היא סגולה לפרנסה וכשמדברים מהה"צ ר' זוסיא זי"ע ומאחי' הה"צ ר' אלימלך זי"ע מאחד מהם היא סגולה ליר"ש ומאחד מהם סגולה לבנים ע"כ וסיים ואני אומר כי לאו דוקא מהצדיקים הנ"ל ולאו דוקא במוצש"ק ולאו דוקא להני מילי הנ"ל [פי' מכל הצדיקים וכל זמן שמדברים מהם הוא סגולה לכל דבר].

ח׳ח. ההולך ואינו עושה שכר הליכה בידו פ"א אמר מרן זלל"ה דהפי' הוא ההולך ובא להצדיק ואינו עושה היינו שהצדיק אינו יכול לעשות לו שום טובה. שכר מה שכר יש לו. הליכה בידו. היינו כשבא להעולם העליון יש בידו וברשותו לומר שרוצה שיוליכוהו אל אותו צדיק שהלך ונסע אליו בחייו:

ט׳ט. פתח ואמר¹⁵ בס' אור לשמים פ' נצבים ששמע מרבו הה"צ מלובלין זצוק"ל - ששמע מרבו הק' רבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל שבדורנו כולם נקראו בע"ת והשי"ת ברוב רחמי' מקבל אותנו בתשוב'. אבל להאדם היא מר התשוב' כי מתחלה עם יראה אבל הקב"ה נותן אח"כ אהבה ושמחה שיהי' וגילו ברעדה ע"כ. הבע"ת האחרונים שיהי' קודם ביאת המשיח. חטאו כ"כ עד שנכנסו במ"ט שערי טומאה. והתחילו לדבר מהם בהעולם העליון מה יהי' תכלית ובאיזה יסורים יתכפרו עונותיהם שיהי' תיקון לנשמותיהם. ואם יהי' תיקון ג"כ לגופותיהם שיוכלו לעמוד בתחה"מ. וראו בעולם העליון אשר אפי' אם יבואו עליהם יסורים קשים. עד ביאת המשיח. באם ח"ו לא יזכו בנ"י ויבוא בעתה. ואפי' אם יסבלו יסורים עד בעתה. אינו מספיק שיהי' נמחל להם עונותיהם. וגם גהינם הקשה לא יוכל לכפר עונותיהם. והתחילו לדבר. הנה ג' שותפים יש באדם. והנשמה היא חלק אלקי ממעל. לכן אעפ"י שהגיהנם לא יספיק להגוף שיעמוד בתחה"מ עכ"פ הנשמה מוכרחת לתקן. כי חלק אלקי ממעל לא תוכל להיות אבד ח"ו. והתחיל הצדיק הכולל מדור הזה. לבקש רחמים עליהם. כי בכל דור יש ס' רבוא ישראל. ובכל דור יש צדיק הכולל ס' רבוא. והוא מחמת שיש ס' רבוא שרשי הקדושה. ומכל שורש איש אחד. והמעלה שבאיש הזה אינו באיש אחר. כי יש אנשים בעלי צדקה בממונם. ואינם זריזים במצות הכנסת אורחים - ויש שזריזים במצות הכנאו"ח ולא בצדקה. והטעם בזה. כי זה לפי שרשו שנלקח ממנו. והצדיק הכולל שבהדור יש בו מכל המעלות שנמצא בישראל בס' רבוא בכללות כל המעלות נמצא בו. וזהו בחי' משרע"ה ששקול נגד כל ישראל. והצדיק הכולל הנ"ל שיש בהדור יש בו מעלה אחת. שבלא המעלה ההוא יכול ג"כ להיות צדיק הכולל רק שיש בו מעלה הזאת ג"כ. היינו בחי' של אאע"ה. הגם שהעיד עליו השי"ת שלא יצא מרצונו רגע אחד ונק' אלקי אברהם. ומסתמא מענין המעשה מאנשי סדום. הי' ג"כ רצונו לעשות רצון בוראו. ואעפ"כ הי' בו ג"כ מדת רחמנות. בזה שהתפלל עבורם. ויש בהצדיק הכולל שבדור הזה. מעלה זו ג"כ להתפלל עבורם - ושלח השי"ת עצה כמותו שיעשה סגופים ומע"ט ויתנם לישראל מתנת חנם. הזכיות מזה. ויהי' חשוב כאלו ישראל בעצמם עשו וזאת יגן עליהם שיזכו לעמוד בתח"ה אחר שיסבלו עונש גהינם. וכן עשה הצדיק והגן עליהם ויעתר לו השי"ת שיעמדו בתחה"מ. וראה הצדיק ברוח קדשו שהיסורים שיבואו עליהם. יהי' קשה מאד. וריחם עוד עליהם. ועשה עוד סיגופים ומע"ט ונתן להם לישראל מ"ח. והגן עליהם. והתפלל בעדם. ויעתר לו ה' שיהי' נחשב להם יסורי הגוף בהעוה"ז. אשר כאב הקל מאבר אחד אשר יכאב לישראל. ויסבול שבוע אחת. יחשב לו כאלו סבל גהינם קשה כמה שנים¹⁶ בס' התניא מהרב באגרת התשובה ביסורים קלים בעוה"ז ניצל מדינים קשים של עוה"ב במשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפים מילין וכו'. ומפני מה היא כן. אין אדם פשוט יכול להבין. וראה עוד הצדיק שגם היסורים הנ"ל קשה להם מאד וריחם עוד עליהם. ועשה עוד עצה כנ"ל והגן עליהם. והרבה להתפלל עוד באופן הנ"ל ויעתר לו ה' שהיסורים שלהם יתהפכו ליסורי דעה. היינו כשיש לישראל יסורי דעה ע"י בזיון שיהי' לו או שחרה אפו על איזה איש אחר שעשה לו רעה. ואינו יכול להנקם ממנו זה נק' יסורי דעה. כ"א לא הי' לו דעה לא הי' לו יסורים מזה והמה בכפלים מיסורי הגוף. למשל (ביסורי הגוף נמחל להם) עונות מעשרים שנה נמחל ביסורי הגוף בשבוע אחת. וביסורי דעה נמחל עונות של ארבעים שנה - מפני מה היא כן אין אדם פשוט יכול להבין זאת. וראה הצדיק ברוח קדשו שגם יסורי הדעת קשה להם והרבה שנים צריכים לסבול. ורצה הצדיק לעשות עוד עצה כנ"ל בכדי להקל מישראל שיהי' להם יסורי דעה קלים ובמיעוט שנים. והשיבו לו מב"ד של מעלה. שהוא בעל הרחמים ואין רחום בדין. והגם שעד עתה פעל בתפלתו - אכן אנחנו שאנו מבעלי מדה"ד כשנתפלל עבורם באופן הנ"ל יכולים להבריח מדה"ד מב"ד של מעלה. ומדה"ד מב"ד של מטה שיסכימו למדה"ר של צדיק הכולל. לפעול שהיסורים שיבואו עליהם יהי' קלים ובשנים מועטים. ולאנשים פשוטים אין יכולים להבינם. מה הטעם שאנו יכולים לפעול כ"כ. אכן המעלה הזאת היא חסרון מצד אחד. כי זהו שאנו במדריג' גבורה. כשרואים אנחנו עונותיהם אין אנו רוצים להתפלל עליהם, מחמת מדה"ד. לכן צריכים אנחנו להתפלל שישפיע עלינו מדת הרחמים של צדיק הכולל כי זהו מדתו של הקב"ה ג"כ. ולהצדיק צריך ג"כ לזכות במדה טובה ע"י התקשרות מע"ט. ובחנם אין זוכה לטוב. אפי' הצדיק וכשנזכה למרה"ר נהי' נכללים בשניהם יחד גבורה ורחמים - הגם שאנו במדריג' גבורה. ונהי' ממונים על הדין. עכ"ז אם יהי' לנו יסורים מזה שצריכים להסכים אל הדין מחמת שיש בנו מדת הרחמים נ"כ. ומגודל רחמנות על ישראל וגם כדי שלא יהי' ח"ו להקב"ה ית' יסורים מישראל - נתאמץ בתוקף ועוז להתפלל עליהם באופן כזה ומחמת שאנו ממונים על הדין יעזור לנו השי"ת. ונעשה טובה לישראל שיסבלו יסורי דעה קלים ובשנים מועטים. ולא יוכל הב"ד של מעלה להשיב לי אין רחום בדין. והגם שהקדושה של הצדיק הכולל גדול משלנו. אכן לעזור להדור הזה אנו יכולים יותר ממנו וזהו בחי' יעקב אע"ה בחיר שבאבות. הגם שהקדושה של אבותיו הי' גדול מקדושתו שהם עמדו בנסיונות והשי"ת הראה לאבות כל הדורות עד ביאת המשיח והתפלל יעקב אע"ה על הדור הזה. ואמרו לו מן השמים אין מרחמים בדין. ויצחק לא רצה להתפלל עבורם כי' הי' ממדריג' גבורה ויעאע"ה הי' נכלל מחסד לגבורה ויתפלל ויעתר לו השי"ת. רק באופן שגם אנחנו נתפלל עבורם. ומחמת זה הי' יעקב בחיר שבאבות. הגם שקדושה של אבותי' הי' גדול מקדושתו - וגם אנחנו הגם שקדושה של הצדיק הכולל גדולה משל קדושה שלנו. עכ"ז לטובת הדור הנ"ל כשיאיר לנו השי"ת מדת החסד והרחמים נהי' כיעקב בחיר שבאבות. והצדיק הכולל מקבל ע"ע שיסתלק מזה העולם קודם הזמן בכדי שמיתתו יכפר על ישראל. ושלמה העה"ש הי' כולל מגבורה וחסד. ועבד השי"ת בזה האופן. והועיל לנשמת הנדחים שיהי' להם מעט שנים ביסורי דעה קלים. מחמת היסורים ומע"ט שנתן להם מתנת חנם. ואנו ג"כ מבחי' שלמה עה"ש ויכולין להכריח מדה"ד של מעלה ומה"ד של מטה שיסכימו למדה"ד של צדיק הכולל - וה' נתן חכמה לשלמה היינו שיכול לכוף את מדה"ד שלו ומדה"ד של מעלה שיכריחו להסכים למדה"ר של צדיק הכולל כנ"ל. ושלמה היא משיח. - -סליק.

י׳על ענין קץ המשיח
י. ענין קץ המשיח. הלא נראה בכמה מקומות בספרים הקדושים. נאמר רמז על קץ ביאת משיחנו וכולם הוכיחו מן המקרא כידוע ומהתימה היא זה מדוע לא בא עוד באותן הימים. וזהו אא"ל שלא ראו האמת ח"ו. אך הענין הוא דהאמת אשר זמן ביאת משיחנו הוא בכל יום רק דהדבר תלוי בתשובה כמאמר חז"ל ששאלו אימתי אתי מר. והשיב היום אם תשמעו בקולי. וזאת ידוע דליכא מידי דלא רמיז באורייתא. ולפ"ז מה שאמרו שזמנו בכל יום ממילא נרמז רמז חזק בתורה על כל יום ויום על הקץ רק שהדבר תלוי בתשובה. וע"כ אמרו הקדמונים ז"ל כ"א על זמן אחר. והוכיח כן מן המקרא כי באמת יש רמז חזק על כל הימים האלה. רק אם הי' עושין תשובה הי' באמת הגאולה. ויהי' רצון שיהי' באמת הגאולה בב"א:

י״איא. פ"א אמר. הצדיק הוא כמו העיקר של האילן. ואנשי' החסידים הם כמו ענפים¹⁷ בתקוני זוהר תיקוני שתיתאה רבא אילנא ותקיף (דניאל ד') רבי רבי אנת היא אילנא דרבא וכו' בענפין דילך דאינון איברין קדישין כמה ענפין שריין תמן בנשמתין קדישין וכמה בני נשא לתתא יתפרנסין מהאי חבורה דלך וכו'. וכמו שאם נפסק ענף אחד הוא כאב להעיקר כמ"כ אם נפסק אחד מצדיק זה לנסוע לאחר - וכ"ז בצדיקים אחרים דהיינו כמו הצדיק מאפטא ודורי הצדיק מטשארנביל. אבל אצלי צו מיר מעג מען זיך אפ רייסין פין אללע מפני שאני שם הוי' שנכלל בו י"ב צירופי הוי' כסדרן.

י״ביב. בס' צמח צדיק מה"צ מוויזניצא שהי' חתנו של מרן מרוזין זי"ע כ' בזה"ל חותני הה"צ הק' הי' רגיל לספר בשבת הגדול שהי' רב אחד שהי' רגיל לדרוש בשבת הגדול לעשות תשובה. ובשבת תשובה היה דורש בהל' תשמישי כלי חרס והי' דורש טוב לעמו. כי בשבת תשובה צריך להיות לב נשבר ונדכה בשבירת כלי חרס שידע שהוא חרס מחרסי האדמה. אכן בפסח שהוא מוחין דגדלות צריך לשוב בתשובה שלימה שיהי' פה-סח לה'.

י״גיג. אמר בליל יוה"כ נגד עבודת הה"צ מבארדיטשוב זללה"ה יש צדיקים שעובדים להשי"ת בהעבודה בכל האיברים אשר נראית העבודה על האיברים. אכן יש צדיק שירא כ"כ מהשי"ת שירא מפניו להניף שום אבר מחמת יראתו בעבודתו.

י״דיד. ה' יספור בכתוב עמים. אמר היינו כמו הנאלין לא שוה כלום בסוף החשבון רק בתחלתו. אכן אם תצרף להנאל אות אחת בסופו יעשה מהנאלין חשבון גדול. כמ"כ מצוה בפני' לא שוה כלום. רק כמו נאָל אכן כשתצטרף אח"כ לזה מצוה ומחשבה טובה בלי פני' עולה כל הנאלין לשורשן להצטרף לחשבון גדול.

ט״וטו. אמר שהרמב"ם ז"ל הי' ראוי להיות גואל צדק שהרי חיבר חבורו על כל הדינים שאין נוהגים בזה"ז רק לימות המשיח אלא מפני שהדור לא הי' ראוי לכך. ע"כ בא הראב"ד ועשה השגות עליו.

ט״זטז. איש אחד מחסידי אדמו"ר מרוזין זי"ע סיפר לפני' אשר במשך ימי שבתו אצל אדמו"ר יצא עלי' קול בעירו שנפטר לעלמא דקשוט. והשיב מרן זלל"ה סערצי סערצי. האסט דאך גאר גילעבט דיא צייט וואס ביסט גיוועזין אצלי.

י״זיז. בס' בית אהרן על פ' אבות מהרב מאומשאקוב. כ' שמעתי מהה"צ מרוזין זלל"ה שבאמת בגמר התיקון יתודע שכל הדברים שעברו הוא מהאל אדון על כל המעשים. ומשפט הרשעים. על שעשו רצון עצמם. בדעת הרמב"ם בעונשי פרעה וסוף דבר שכל הנשמות יזדככו. כי לא ידח ממנו נדח. ולכך אמר הנביא לעתיד ועמך כולם צדיקים.

י״חיח. פ"א בעי"כ בעת שנכנס אל השלחן. בא באימה ופחד וישב על מקומו אצל השלחן. וזרק את הפישקילי בחזקה ואמר רבש"ע הושיענו בין בהמות ועופות. והחסידים שישבו שמה חיל ורעדה אחזתם. אח"כ אמר. רבש"ע למשפטיך עמדו היום. היינו שישראל עמדו היום לשפוט אותך. כי הכל עבדיך. היינו כל מה שבא עליהם. מהגליות והדחקות. הכל מחמת שהם עבדיך.

י״טיט. ופ"א כשהי' בקאמיניץ בר"ה בא ליסב על השלחן באיום גדול. והתחיל לומר אם כבנים אם כעבדים. פי' השי"ת אומר לישראל. אם תהי' לי כעבדים נאמנים לעבוד אותי. אז אהי' לכם כאב לבנים. וישראל אומרים להשי"ת אם תהי' לנו כאב לבנים נהי' אנחנו כעבדים נאמנים לאדוניהם. ופסק - וישב בעומק מחשבותי' הטהורים. מלא פחד מהדר גאונו. ופתח ואמר רבש"ע אני מכיר אותך זה שלושים שנה. שאתה מנהיג את העולם בדין. נא האסט עפיס גוט גימאכט. אני אומר מוטב שתשפיע להעולם שפע וברכה וכל טוב ואז יהי' ישראל יכולין לעבדך בהרחבה ואם אין אתה רוצה לשמוע לי. מה אני עושה בזה העולם.

כ׳כ. אמר בזה"ל עס דארף קיינער ניט פארין לארץ הקדושה נאהר דער וואס פיהלט דעם טעם כמו הצדיק ר' וועלוויל. אדער אזא א יוד וואס וויל דינען להקב"ה. און כאן קען ער ניט מעג ער גם כן פארין ע"כ.

כ״אכא. ע"פ ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. פרש"י ז"ל בתמיה אתה סובל עליונים ותחתונים. ועוני א"א לטעון אמר מרן זלל"ה דחפי' הוא כך אמר קין להקב"ה. אמת עשיתי עון גדול הרגתי לאיש - אבל אתה ה' אשר יש לך מדת נושא עון ואתה אין סוף. וכי גדול עוני ממדתך נושא עון. בתמי' אשר אתה ה' סובל עליונים ותחתונים ואין קץ וגבול לגדולתך ומדותיך. ולעוני יש גבול. וזהו פי' גדול עוני מנשוא היינו ממדת נושא עון. מיד וישם ה' לקין אות. זה המדה נושא עון. ע"כ¹⁸ כעין זה איתא בס' העקרים במאמר ד' פ' כ"א וז"ל שקין אמר לה' אחר שעוני היא כ"כ גדול שא"א לימחל א"כ יהי' כחי לחטוא יותר גדול מכח השי"ת למחול וזה א"א כי כח השי"ת גדול לבב"ת וזהו שאמרו חז"ל (סנהדרין ק"א) אמר קין לפני הקב"ה רבש"ע אתה סובל עליונים ותחתונים ועוני א"א לסבול. עיי"ש - אבל ד' רבנו שפי' "מנשוא" היא מדת נושא עון ליתא שם - כן וישם ה' אות. הוא מחידושי תורתו של מרן ושפתים יישק.

כ״בכב. בס' מגלה עמוקות החדש משם מרן אדמו"ר זי"ע שלא לישן בלילה עד אחר ג' שעות עפ"י סוד ולכן יעסוק בתורה בתוך ג' שעות ואח"כ ישן. ע"כ ואני שמעתי מחסידים ששאלו אותו איזה דרך ישרה יותר אם לאחר בלילה לשכב ולעסוק בתורה. או להקדים לישן ולקום בבוקר השכם. והשיב. טוב לקום בבקר אך אם הי' בטוחים שיקים וודאי וד"ל.

כ״גכג. שמעתי בדובענקא. שהי' שם איש אחד שהי' מסחרו מסחר העצים להובילם לדאנציג והי' מסתופף בצל מרן אדמו"ר מרוזין זי"ע. פ"א שאל לו הריזינער היכן מחשבותי' יותר טהורים ונקיים. בשבתו בביתו או בדאנציג והשיב. תמיד לפלא לי אשר בשבתי בדאנציג לרגלי מסחרי ושם המקום פרוץ. ורובם דייטשין. ויראי ה' זעיר שם. עכ"ז מחשבותי שמה יותר נקיים מאשר בביתי. השיב מרן זלל"ה. סיבת הדבר מחמת שהקדושה שמה נכרי' מאד ואין דורש לה. ע"כ אם תמצא איזה יהודי יהי' מי שיהי'. נאחזת בו ביותר:

כ״דלשמיני עצרת
כד. אמר על המנהג ישראל שבשמע"צ וש"ת מחברים יחדיו עם בנ"י עם לומדי תורה ופשוטי העם ושמחים יחד בשמחת התורה. דהנה איתא במדרש והובא גם ברש"י הקדוש משל למלך שעשה סעודה. וכו' ואמר קשה עלי פרידתכם. עצרו עלי עוד יום אחד. ואמר דהפי' פרידתכם שיהי' ח"ו איזה פירוד ביניכם זאת קשה עלי. ע"כ ביום זה מתחברים יחדי' ושותים ואוכלים יחד באהב' וחיבה. ובזה ניחא מה דאיתא בגמ' (שבת ל"א) בעכו"ם שבא לפני שמאי והלל. ואמר גיירנו ע"מ שתלמדני כה"ת כולה על רגל אחד. הכוונה בזה דהנה כל החגים ומועדים שישראל עושים. יש טעם בתורה ע"ז. פסח זכר ליציאת מצרים. סוכות כי בסוכות הושבתי את בנ"י וכן כל המועדים טובים אבל על שמע"צ אין שום טעם בתורה. והנה אה"ע אין להם טעם על חגאיהם רק שעושין מה שישראל עושין וזהו מה שאמר העכו"ם הנ"ל למדנו כל התורה כולה היינו שחפשתי בכה"ת ולא מצאתי טעם על הרגל האחת היינו חג שמע"צ שנקרא רגל בפ"ע ואני מתמה על הרגל הזאת. והשיב לו הלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד שהרגל הנ"ל היא מחמת שקשה עלי פרידתכם כנ"ל שישראל יתחברו יחדיו ויקיימו ואהבת לרעך כמוך.

כ״הכה. זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם. אמר מרן שהכל הולך אחר המחשבה. יש שלומד תורה ואצלו הלימוד נחשב כקרבן עולה ומנחה. ויש שלומד על אופן שהתורה לו לחטאת ולאשם - ע"ד אומרם ז"ל למימינים בה וכו':

כ״וכו. ואכלת - ושבעת וברכת. אמר שהפי' הוא שתהי' שבע מהברכה וזהו החיות שלהם:

כ״זכז. שמעתי מפ"ק של אדמו"ר הק' מטשארטקוב שליט"א. שבימי זקנו מרן הריזינער הי' אחד מאנשי חסידי' שעסק בחכמת התכונה ולחסידי רוזין הדבר לזר נחשב. לעסוק בחכמה זו. ויספרו הדבר לרבם הריזינער. וישאל מרן את האיש הנ"ל. מדוע עוסק בזה. והשיבו אותו החסיד שכל כוונתו בזה לשם שמים. וישאל אותו הרב מרן זי"ע אם בקי הוא בטוב החכמה הזאת ויאמר כי רכש לו ידיעה גדולה בזה. וישאלהו מרן. אם כל בעלי התכונה הולכים בשיטה אחת בחכמה הזאת והשיב החסיד לאו. כי יש כמה דיעות שונות ושיטות מתחלפות. זה אומר בכה וזה בכה. זה מביא ראי' ומופת לדברי' ובא תוכן אחד וחולק ע"ד ומביא ראי' ומופת חותך לדברי'. פתח מרן ואמר לפלא איך יכול לחיות הדבר שזה יביא מופת חותך שהגלגלים סובבים כדברי' והשני יביא מופת להיפך. אכן האמת היא שהכל תלוי בהצדיק וכאשר הצדיק מנהיג א"ע כן סובבים הגלגלים ומערכת השמים. וכאשר הרצו הדברים לפני בנו אדמו"ר רא"י מס"ג זי"ע. אמר שהדבר מבואר בתקוני זוהר (תיקוני תשסר) צדיק הוא רקיע¹⁹ בס' אילימה מהר"מ קארדובורא. כ' אמנם פרטיות הצדיקים בכל דור ודור הי' משנים הנהגה כפי מעשיהם ומחשבותם במרכבה העליונה והשכינה משתנית בטובת הצדיק ובשרותו. .

כ״חכח. פ"א ספרו לפני' שהה"ק מבארדיטשוב הלך להפש מליצה על ישראל. ועמד ברחוב והנה איש עני אחד רץ וטו"ת בידו לילך לכהכנ"ס להתפלל. ואז היה ימי החורף. והקור הי' חזק. והוא הלך ערום ויחף. ומתחלחל מפני הקור הגדול והרב הק' מב"ד העמידו וישאל אותו בני למה אתה רץ בהקור הגדול. מוטב שתשב בביתך. ולא תתקרר מפני הקור. ענה אותו הבחור הנ"ל. אני צריך להתפלל. אמר לו הה"ק וכי אינך יכול להתפלל בביתך. השיב הבחור. אבל בבית התפלה אשיג לשמוע קדושה וברכו. והתחיל הה"ק מב"ד לצעוק רבש"ע ראה בניך עד כמה הם חזקים בעבודתך כי אני כמה פעמים רציתי לדחותו שלא ילך להתפלל. והוא לא שמע אלי ע"כ. אחר סיפור המעשה ענה מרן הריזינער הלא מקרא מפורש הוא הי' אתה לעם מול האלקים מול לשון נגד לנגד אותם ולדחותם מעבודת ה'. והם לא ירצו לשמוע. אח"כ והבאת אתה את הדברים אל האלקים להמליץ טוב ולהזכיר זכותם לפני ה'.

כ״טכט. פ"א בא לבית מדרשו ומצא את החסידים יושבים ושותים יי"ש ומברכים זא"ז לחיים באהבת רעים אהובים ושאל אותם אם נזהרים לשתות יי"ש עם פארבייסין. ואמר בשם הבעש"ט כי אם נזהרים שלא לשתות יי"ש בלי פארבייסין נצולים מכל המכשלות. ע"כ ואני אומר כי בזה נצולים ממיתה קודם זמנו וממיתה משונה וממיתה ע"י עכו"ם ר"ל.

ל׳ל. לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. וקשה אם משלם לאיש כמעשהו אין זה חסד. ואמר מרן הריזינער עפ"י משל לסוחר אחד עשיר שנסע למרחקים והביא מנורה טובה ויקרה ותלה אותה בהיכל ביתו הפנימית והביא אומן אחד ועשה מכונה בכותל שע"י המשיחה (בענדיל) יוכל להגביה את המנורה ולהורידה בכל עת שירצה. פ"א בא עני אחד לבקש נדבה והסוחר לא הי' בחדר המנורה. וראה העני שאין איש בבית. והוטב בעיניו הבענדיל מהמנורה. כי להמנורה עצמה אין לו השגה. ולקח סכין מכיסו. וחתך את הבענדיל מהכותל ולא ידע העני כלל אשר הבענדיל קשור בהמנורה למעלה ע"י מכונה. ותיכף נפלה המנורה היקרה. וכאשר שמע הסוחר קול השבירה מהמנורה היקרה שאין נמצא כמותה בכל המדינה, ובא להחדר ומצא שעני אחד עשה לו היזק גדול כזה וכל ב"ב ומשרתי' נבהלו מקול השבירה מהכלי הזה. מה עשה הבעה"ב העשיר להעני זה שהזיק בידים במזיד ולא בשוגג. נטל מהעני את הכובע מעל ראשו. ומשרתי' וב"ב צעקו עלי' מלא. כי על היזק גדול כזה יקח את הכובע של עני ששוה שני פרוטות. השיב להם הבעה"ב אל יהי' לכם לפלא כי אני ידעתי את כוונת העני אשר לא חשב כלל לעשות לי היזק כזה רק כל כוונתו הי' רק על הבענדיל כי העני הנ"ל אין משיג כלל את שווי המנורה והבענדיל אין שוה רק כפי שווי' של הכובע שלו. וסיים בר"ק זהו הפי' כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. כי כשאדם עושה עבירה ח"ו פוגם בעולמות עליונים. ומשבר העולמות העליונים היקרים. אבל כוונת האדם לא ח"ו לפגום בעולמות רק לתענוג שיש לו בעת עשיית העבירה. ומשלם לו השי"ת גמולו כפי התענוג והנאה שיש לו בשעת מעשה וזהו הפי' כמעשהו ולא כהזיקו שעשה בזה בעולמות. היש לך חסד גדול מזה.

ל״אלא. בס' מכתב אלי' ששמע מפ"ק אדמו"ר מרוזין זי"ע עוד בשבתו ברוזין. ע"פ צדק לבשתי וילבשני אמר אפי' צדק היינו צדקה שהוא מלבוש חשוב. אשר כביכול בעצמו לבוש בו שנאמר וילבש צדקה כשריון אפי' מלבוש חשוב כזה צריך האדם ללבוש רק כמה שיעלה עלי' במדתו ומדריגתו ונשמתו. ולא יותר וזהו פי' צדק לבשתי וילבשני היינו כמה שהייתי ביכולתי ללבוש כמדתי ולא יותר כי כאשר אדם לובש לבוש ארוך ממדתו בודאי יהי' נמאס בהליכתו ברפש וטיט כאשר יסרח סרח העודף וד"ל. וזה אמר על אדם גדול מאד.

ל״בלב. כאשר החלו לעסוק בשידוכי בנו הק' רא"י מס"ג זי"ע עם בת הה"צ ר' אהרן מקארלין זללה"ה ובאותו פרק עוד הי' בחיים חיותו אביו הק' ר' אשר מסטאלין זלל"ה. והוא הי' העיקר העומד מצד נכדתו הבתולה. אכן יען שמרן הריזינער דרש שיתן נדוניא סך אלף רו"כ לא פחות והה"צ ר' אשר זלל"ה לא הי' ביכולתו ליתן כזה ע"כ לא יצא הדבר לאור. ובתוך כך התקשר מרן עם בנו הק' עם הה"צ ר' יוסף דוד בנו של הה"צ ר' צבי ארי' מאליק זלל"ה. אולם לא אסתייע מילתא. והכלה שבקה חי'. אח"כ התחילו עוד הפעם לדבר אודות השידוך עם הה"צ ר"א זלל"ה. ומרן הריזינער הוא באחת כי אם לא יסלק סך אלף רו"כ לנדוניא לא יעשה השידוך. והנה הה"צ ר' אשר מסטאלין זלל"ה הי' עני ולא הי' אפשר לו למלאות רצונו. ענה ואמר הה"צ ר' אשר זי"ע לכאורה קשה הדבר שאיש רך בשנים [הוא מרן הריזינער] יכביד אכפו על איש זקן כמוני. ליתן לו דוקא אלף רו"כ מאין אקח ליתן לו. אכן מאמין אני באמונה שלימה. כאשר שמעתי מפי קדוש הרבי ר' ברוך זלל"ה שאמר קודם פטירתו. שהוא מניח את העול' על שני בני' של הר' שלו' מפרבישטש ע"כ מחויב אני להתאמץ בכל עוז לסלק האלף רו"כ, ונגמר השידוך הנ"ל.

ל״גלג. בעת שנסתלק הה"צ הק' הר"מ רב דק' סיווראן זי"ע באותו שבת בשבת מרן הריזינער על שלחנו הטהור התחיל לומר תורה ע"פ ומשה עלה אל האלקים וכו' אח"כ סיפר איך שהי' שני שומרי היער והי' האחד צועק ביער. וכששמע השני את צעקתו. ענהו בקול. אכן כשהלך לו זה השני מן היער והשומר הנ"ל כאשר צעק כנ"ל ואין קול ואין עונה. אז נודע לו שזה השני חלף עבר ואיננו:

ל״דלד. אחר פטירת הה"צ השרף מסטרעלסק. ובאו החסידים שלו להסתופף בצל קדשו של אדמו"ר הריזינער וכאשר באו פעם הראשונה אצלו אמר להם. הנה כשבאים אל הרבי השני היא כמו שנושא אשה השני' שכ"ז שאין נשכח ממנו הראשונה אין יכול להיות האהבה עם השני'. כך כשנוסעים אל צדיק חדש צריך לשכוח מהצדיק הראשון. אח"כ באו אל השלחן. אמר מרן הריזינער כתי' וימנע מרשעים אורם. היינו אותן החסידים שאומרים שבימים הראשונים הי' צדיקים ועכשי' אין. אח"כ אמר אבי זלל"ה אמר עלי שרואה אותי במלבוש עם כפתורי זהב. אפשר כיוון בזה אליכם חסידי סטרעלסק.

ל״הלה. בשבת הראשון שבא מרן מרוזין לעיר סאדגארא בברחו מארץ רוסיא והי' אז בפ' קרח. ונתאספו מרבית אנשים רבים וגם שלימים רבנים ונשואי עדה. לקבל פני קדשו. והוא הי' סגור בחדרו. ולא רצה לכנס אל השלחן ונכנס משמשו אצלו. ואמר אליו רבנו הלא כמה אנשים חשובים וספונים. נקבצו ובאו להנות מזי' קדשו. ולמה יסתיר א"ע רבנו מהם. והפציר בו. ונכנס אל העם. ופתח פי קדשו ואמר שבתא טבא. פולישע חוזהמעלך. כן באתם לחלוק על הכהונה ולהתחקות על שרשי. הנה איתא בגמ' ב"ב ד' ע"ד גבי רבב"ח דאמר לי' האי טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח וכו' ושמעית דהוי אמרין משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. וקשה דהול"ל ואנן בדאין. מאי הלשון והן. אכן הפי' היא תא ואחוי לך בלועי דקרח היינו ענין מחלוקת קרח עוד יש ונבלע בכל דור נמצאים חולקים על הצדיק אעפ"י שאומרים בפיהם משה ותורתו אמת. והן בדאין. ששקר בימינם ולבם לא כן יחשוב.

ל״ולו. בהיות מרן במעזיבוז אצל הרב הק' מאפטא זלל"ה וישבו לסעוד יחד והביאו מים ליטול ידיהם לסעודה. ולקח הרב מאפטא בעצמו את הכלי ונטל ידי' של מרן הריזינער. ונתזו איזה טיפין ממי הרחיצה על בגדי הרב מאפטא. והוא הי' תמיד מקפיד ע"ז שלא יהי' ניתזים עלי' ממי הנטילה. ואחר שאכל פרוסת המוציא אמר מרן הריזינער הנה אצל אברהם אבינו כתי' יקח נא מעט מים פרש"י ע"י שליח. ולכאורה קשה. הלא כ"כ טרח הוא בעצמו ואל הבקר רץ אברהם. בעצמו. כי מצוה בו יותר משלוחו ולמה באן בנתינת מים עשה ע"י שליח, אכן דנתינת מים היה כדי ליטול ידיהם וירא שמא יהי' נצוצות נתזין ויקפידו המלאכים. ע"כ עשה ע"י שליח:

ל״זלז. פ"א בימי התחלת החורף. בשבתו ברוזין בעת שהדרבים הי' מקולקלי' ברפש מאין יוצא ובא. ולא נראו אורחים חדשים בחצר קדשו. ופתאום בא איש אחד שהי' צריך מאד לאיזה בקשה ונתן שכר הגון למשמשים שיניחו אותו לכנס למרן אדמו"ר זי"ע והניחו אותו לכנס בלי שאלת רשות מקודם. ואח"כ כשיצא. אמר מרן למשמשו למה הניחו לכנס אצלו איש בלי הודיעו אותי מקודם. תדעו כי קודם שיכנסו אצלי אנשים צריך אני להכנה שהבריות יהי' נראים אצלי "עפיס מענטשין" ואתה שלחת אלי פתאום איש שהי' נראה אצלי לראש של סוס.

ל״חלח. איש אחד מהמסתופפים בצל קדשו. והי' נוסע תמיד למרן הריזינער. ואח"כ פסק מלנסוע זמן רב מטרדת עסקי' והתחיל שמש הצלחתו לשקוע. וירד מאד. ובהצר לו. אמר לנסוע אל אדמו"ר להתפלל עבורו להרמת קרנו וכאשר בא לפני כ"ק והתנצל לפני'. וסיפר לו מרן מעשה שהי' שני אחים דרים בכפר בקרעטשמי בבית אחד. פ"א נתעורר ביניהם מריבה ופירוד לבבות. ואחד מהאחים עשה חתונה לאחד מזרעו ובליל הנשואין עשה סעודה בכלי זמר ומחולות ורקודין כנהוג. והאח השני שהי' ברוגז עמו הלך ופשט את בגדי' וישכב עצמו במטה ויכסה עצמו במכסה על ראשו שלא יראה שמחת אחי'. והי' שמה בעטליר אחד שהי' פורט על הכנור. ענה ואמר לבעל השמחה. אם תתן לי מדה יי"ש. אראה לך שאחיך השוכב במטה. יבוא בתוך השמחים וירקד ערום בלי לבוש ויתן לו בעל השמהה מדה נכונה מיי"ש. והבעטליר פרט על הכנור שלו זמר נעים כ"כ אשר עורר את אחי' השוכב וקפץ מעל מטתו ובא אל בית השמחה ורקד ערום בלי המכנסים. והנה הבעטליר הנ"ל קרא אלי' ואמר. משה'קא משה'קא עתה תרקוד בלי מכנסים. טוב הי' לך שלא היית ברוגז עם אחיך. והיית מרקד עם המכנסים. ע"כ והבן.

ל״טלט. אמר על הפ' ושני תמידים כהלכתם. היינו שויתי ה' לנגדי תמיד. ואידך וחטאתי נגדי תמיד שהאדם צריך תמיד לראות שיהי' שני תמידים כהלכתם.

מ׳מ. כתיב דאגה בלב איש ישיחנה. ואמרו ז"ל יסיחנה מדעתו או ישיחנה לאחרים. וקשה למה צריך לספר היסורים לאחרים. כי מסתמא נשלח לו היסורין ולא לאחרים. אכן הענין הוא דאם באו על האדם יסורים ח"ו ילך אצל הצדיק הדור ויספר לו. והנה הצדיק אינו צריך לסבול היסורים הללו. הקב"ה שומע לו ומסלק היסורים ממנו בכדי שלא יסבול הצדיק מהיסורים מהאדם שמספר לו. וזהו פי' הפסוק וידבר אלקים הוא מדה"ד אדם שיש לו יסורים. אל משה היינו הצדיק שהוא בחי' משה לספר לפני הצדיק ומה יצמח מזה ויאמר אליו אני ה' פי' בשביל הצדיק יאמר אליו השי"ת אני ה' מדת הרחמים בשביל שלא יסבול הצדיק היסורים. שאין צריך לסבול²⁰ בהרלב"ג בס' מלכים (א' י"ז) כי כבר יהי' מושגח החוטא בזכות האיש הטוב המושגח אם יהי' האיש הזה הטוב מצטער ברע שיקרה להאיש ההוא. כי להצילו מהצער ינצל החוטא מהצער והראי' מאלי' ז"ל שאמר הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הריעות וכו' ומזה הצד תועיל תפלת האדם השלם לזולתו מפני הצטערו על הרע שיקרה לו. ע"כ ועיין בס' אגרא דפרקא. .

מ״אמא. השיב לאיזה מאנ"ש ענין התחזקות שלא יפלו לבם כי באיזה אנפין עומדים להתפלל לפני ממה"מ הקב"ה כל עוד שלא תקנו א"ע כראוי ואנו מלאי עון ר"ל. דהנה כתי' כל הנשמה תהלל וכו' ואמרו חז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל היינו כי בכל פעם באה נשימה חדשה שלא נתלכלכה ולא נתקלקלה עוד ובזו הנשימה חדשה יתפלל.

מ״במב. בהקדמה לס' תהלה לדוד על ה' שבת מהרב החסיד ר' דוד אורטינבארג זלה"ה מו"צ בב"ד כ' ששמע בעצמו ממרן ישראל סבא קדישא זללה"ה על מה דאיתא במס' (סובה ד' נ"ב) צדיקים נדמה להם כהר. ורשעים נדמה להם כחוט השערה. אמר להם הנה כל נסיון ודבר איסור שבא להאדם אינו אלא כחוט השערה. והצדיק עומד בנסיון וכבשו ותיכף נזדמן לו נסיון חדש והוא חוט השערה אחרת וכובש והולך עד שמאותן חוטי השערות נעשה הר. אבל הרשע נכשל בנסיון הראשון שאינו אלא כחוט השערה וזהו שאה"כ צדיקים ילכו בם שכובש והולך עד שנעשה הר ופושעים יכשלו בם. מחוט השערה אחת.

מ״גמג. פ"א נדחקו אצלו אנשים הרבה. והי' עומדים צפופים ובדחיקה רבה. ענה מרן הריזינער מה תדחקו עצמיכם כ"כ, האם אין די לפניכם מה שאתם נמצאים עמדי תחת אוהל אחד. אח"כ אמר עוד האם אין די לפניכם שאתם נמצאים עמדי תחת רקיע אחד.

מ״דהרב החסיד ד' דוד אורטינבארג בפעם הראשון שבא לס"ג לפני מרן הריזינער שנסע עם אביו ה"ר י"צ ז"ל. וחבה"ק נכנס בלבו. ואמר לאביו שחושק לבוא עוד הפעם בזמן קרוב ואביו אמר שטוב יותר לאברך כמוהו ללמוד בביתו ולא לבלות זמן בנסיעות להרבי. ונכנסו אל מרן. להציע לפניו טענותיהם. ענה מרן בפ"ק. אם הי' להם שכל הי' כופתים את בניהם להביאם אל הצדיק - א"א שכל מי שמונע את בניו מלנסוע אל אנערליכין יוד הדי זה דומה כאלו משליכו לתוך האש. לתוך האש ולא לתוך המים כי מן המים יכולין לצאת ומן האש קען מען ניט ארום:

מ״המה. כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג מ"ט) וקשה הלא מחכמתו המרובה אין חסרון רק עיקר החסרון מה שמעשי' מועטין והוה לי' למימר כל שמעשיו מועטין מחכמתו. לתלות החסרון במיעוט מעשיו. ואמר מרן אדמו"ר מרוזין בזה"ל אני אומר שאם רואה אדם שמעשי' מועמין מועטין מחכמתו ימעט בחכמה עכ"ל הטהור²¹ כעין זה תמצא בס' אור החיים מהרב יעב"ץ בפ"ב וז"ל שם הלא תראה שדימהו לאילן שענפי' מרובים ושרשי' מועטין אשר סיבת מפלתו רבוי ענפי'. ואלו יתמעטו ענפי' אז טוב לו והי' קיים. ודו"ק. .

מ״ומו. הסיפור הזה סיפר החסיד המפורסם ר' יחיאל ז"ל מווארשא לפני הה"צ ר' אלעזר מקאז'ניץ זצ"ל ששמע בעצמו מפ"ק מרן הריזינער זי"ע אשר פ"א בא רבנו הק' לבית מרדשו. ועמד שם וכל אנ"ש סבבהו וגם החסיד ר' יחיאל הנ"ל הי' בתוכם. ופתח פ"ק ויען ויאמר הנה אמרו חז"ל אברהם תיקן תפלת שחרית. כי אאע"ה רצה להפריד הסט"א מן בני אדם ותיקן תפלה קדושה וארוכה תפלת שחרית לקרב בזה לבות ב"א לאביהם שבשמים ולהפרידם מהסט"א ב"מ. אבל ידוע שהרשע מכתיר את הצדיק ע"כ קינא בזה הס"מ וילמד עצמו את התפלה הק' הזו. ויעש לו שם אחיזה. וע"כ יארע שאפי' אם יתפלל האדם מ"מ יוכל להיות שיהי' הכל מצדו ח"ו. אח"כ עמד אבינו יצחק ע"ה ואמר הנה אבי תיקן תפלה ארוכה כ"כ עד שקינא בה הס"מ. אבל אני אתקן תפלה קצרה מזה קטנה בכמותה היא תפלת המנחה ולא יקנא בה ולא יהי' לו כדאי ללמוד אותה ולאחוז בה. אבל גם בזה קינא ולמד עצמו ואחז בה עד שגם בתפלה הקטנה הזאת יוכל להיות ויארע שאדם מתפלל אותה ויהי' מצדו ח"ו. ואח"כ עמד אבינו יעקב ע"ה. ואמר אני אתקן תפלה כזו שבוודאי ידמה להס"מ שאינו כדאי לו לאחוז בה והיא תפלת ערבית שאינה חובה רק רשות כמו דאיתא בגמ' [רק שהאידנא קבלהו עלי' לחובה כמו שנפסק בש"ע או"ח וממ"נ אם האדם ירגיש א"ע התרגשות קדושה וטהרה ויתפלל בכוונה הראוי' אז לא יוכל הס"מ לאחוז בה וא"ל אל יתפלל ובדבר שהוא רשות מצד הדין בוודאי שלא יהי' לו כדאי ליגע עצמה ללמדה ולאחוז בה אולם גם זאת לא הועיל שגם על התפלה הזאת התגולל והתנפל עלי' ועשה לו אחיזה. יען דמ"מ קיבלהו עליהם ישראל לחובה. אח"כ קם האר"י הקדוש זצוקל"ה ואמר אני אתקן דבר שיהי' בהסתר מהס"מ וממילא לא יהי' לו שום אחיזה היינו שלא לדבר כלום רק לישב עם האנשים על השלחן ולייחד יחודים להשי"ת אולם גם זה בזה חפר ויגע ונתודע לו לתפוס בו אנשים. עד שזכינו לאור השמש עיר וקדיש משמיא שלח לנו השי"ת רוח אפינו משיח ה' הוא הבעש"ט זצוקל"ה ותיקן דרך כזה שאין אופן לאחוז בו הבע"ד וזהו לדבר דברים בטלים למראה עין ולמשמע אוזן אנשים ולייחד בזה באמת יחודים גדולים וקדושים להשי"ת וזאת לא ידע הב"ד ולא ילמוד עד ביאת גו"צ בב"א כי יש לו מקום לטעות שהם חלילה דברים בטלים וא"כ למה יתפוס בזה. וד"ל:

מ״זמז. למרן הריזינער הי' לו שני אנשים מדייטשינלאנד שהי' רגילים לנסוע אליו ופ"א קרה נסיעתם לרוזין דרך טשארנאביל. ופנו אל הה"מ הר"מ מטשארנאביל זלל"ה וכשנכנסו אצלו דברו עמו וספרו לו שנוסעים אל הה"צ מרוזין. וכשנפטרו ממנו, ענה הה"צ מטשארנאביל דעו כי נוסעים אתם לצדיק הדור וכשבאו לפני מרן הריזינער ספרו לו את המאורע שהיו בטשארנאביל, ושאל להם רבנו איזה דברים שמעתם מדודי הה"צ מטשארנאביל. השיבו לו אשר אמר תיקון להיות ניעור כל ליל ה' בשבוע. ענה רבינו הריזינער אַ אַ על דייטשין יוכלו להטיל עליהם שיהי' נעורים כל הלילה. די להם שיעמדו בבוקר לעבודת הבורא. אח"כ שאל רבנו מה עוד שמעתם מדודי. השיבו שאמר כי טוב להתיקון להתענות בימי שובבי"ם. השיב רבנו אַ אַ פלא מדייטשין רוצים שיתענו. הלא יותר טוב לפניהם שיאכלו וישתו אח"כ שאל עוד מה עוד אמד לכם דודי. השיבו שאמר ליתן צדקה אַ פרוטה בכל עש"ק. ענה רבנו אַ אַ לאיש דייטש יאמרו ליתן "פרוטה". הלא איש דייטש הי' חולץ את כתנתו עבור יהודי. אח"כ אמרו לו שהה"צ הר"מ מטשארנאביל אמר להם שנוסעים להצדיק הדור.. ענה רבנו הנה העולם יאמרו עלי שאני צדיק הדור ה' יודע שהצדיק הדור הוא תחת כפות רגלי און איך בין.. אַ אַ וזרק את ראשו לאחורי' והעמיק במחשבותי' הקדושים.

מ״חמח. סיפר החסיד המפורסם ר' אהרן מהארסאן שפ"א בא איש והגיש פתקא למרן הריזינער בקובלנא על שאין לו בנים ר"ל והפציר מאד שרבנו יברך אותו בפקודת זש"ק, והשיב לו מרן הנה אנכי עובר בעולם הנשמות שני פעמים בכל יום, ורואה אנכי אשר משנת ת"ר ואילך נכונים לצאת נשמות כאלה בעולם אשר יהי' נמאס להסתכל בהם. והנה אם נותנים אותם לאדם בע"כ. הוא מוכרח לקבלם אבל לבקש עליהם אינו כדאי.²² בס' עץ החיים מהרב הק' ר' חיים וויטאל כ' על הנשמות האחרונות שהם קודם ביאות המשיח שהם מסוד זיווג לאה ליעקב שליטות הדינים ועליהם אמר ישעי' הנביא שומר מה מליל שומר מה מלילה. מה יעשו הנשמות מסוד לילה. אחר חצות וכו' אמר שומר אתא בוקר סוד הגאולה וגם לילה לאו"ה - אם תבעיון בעיו פי' שצריכים תפילות ותחנונים ובקשות גדולות יותר מכל הדורות אשר הי' לפניו כדי להנצל מחבלי משיח שיבוא בב"א.

מ״טמט. בס' אמרי אלימלך ששמע ממרן הה"צ מרוזין שסיפר לאבי' הה"צ ממאגליניץ זצלל"ה שבימי הה"ק הר"מ מוויטבסק זלל"ה כשהי' בירושלים אירע אשר איש פתי וחסר דעה עלה להר הזתים ותקע בשופר ואין אוש רואהו והי' השערה להמון ישראל כי זהו תקיעת שופר המבשר הגאולה וכאשר הגיע הדבר לאזני הה"ק הנ"ל פתח את החלון והביט לאויר העולם ומיד אמר שאין שום התחדשות כי בוודאי שאם הי' סימני הגאולה בוודאי הי' מרגיש ורואה באויר העולם:

נ׳נ. אדמו"ר הק' תפארת ישראל שליט"א בשבת פ' יתרו תרע"א אמר בשם זקנו אדמו"ר מרוזין זי"ע על מה דאיתא בגמ' שבת פ"ח בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה מי גלה רז זה לבני מה שמה"ש משתמשים בו דהענין הוא דידוע שהאדם מורכב מגוף ונשמה. וכשם שבענין הגוף כל האיברים שבאדם משועבדים המה להרצון שלו ותיכף בשעולה איזה רצון באדם ד"מ לילך ברגלי' או להניע בידי' א"צ לפקוד עליהם בדיבור רק ברגע זו שעולה ברצונו איזה דבר יתנועעו האיברים אל אשר יהי' רוח האדם לעשות ולהניעם כפי רצונו. כן הי' מהראוי שנם רצון הנשמה לתשמיש הרוחני שבכל דבר שרצון הנשמה לעשות איזה מצוה השייך לאותו האבר כי רמ"ח מצות עשה הם כנגד רמ"ח איברי' ש"א מהראוי שכל אבר יעשה מעצמו המצוה השייך לו כנ"ל כרצון הנשמה. אך לאשר שאין אחדות וקישור חזק בין הגוף להנשמה כי המה צרות זל"ז כידוע. לכן צריך מקודם התבוננות והתעוררות לכוף את האיברים שימלאו את תפקידה של הנשמה. אכן במעמד הר סיני שאז פסקה זוהמתן והי' הזדככות הגוף גדול כ"כ עד שהאיברים בעצמם עשו תיכף רצון הנשמה וזה נעשה תיכף קודם שנשמע והתבונן רק האיברים בעצמם עשו כל המ"ע לרצון הנשמה ולא הי' בהם הבדל בין רצונם לעשיותם רק עשו רצון דברו ואח"כ לשמוע בקול דברו. ע"כ קדמו נעשה קודם לנשמע כנ"ל:

נ״אנא. בשנת תר"ב בעת טיול שהי' ביער והובא שמה כסא ושלחן קטן עגול ואז עמד אצלו איש ששמו ר' ליב הירשל'ס מעיר בראטשאנקא. ענה ואמר מרן אדמו"ר זלל"ה לר' ליב הנ"ל זוכר אתה מאמר חז"ל (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי'. לכאורה הוא תמי' אשר חבקוק הי' סוף הנביאים ואמר נבואתו על הדור שקודם ביאת המשיח. והעמיד את העולם על אופן כזה וקרא את הדור שקודם ביאת משיח. צדיק באמונתו וכו' ופליאה הדבר כי איזה צדיקים יהי' אז. אך האמת היא שלא יהי' זאת לכם לפלא. כי הדור שקודם ביאת משיח יהי' בבחי' כל איש הישר בעיניו יעשה. היינו כי לא יבוש בעל העבירה עם העבירה גדולה או קטנה פאר דעם ערליכין יודין כלל וכלל לא. רק אם ירצה איש יהודי אַ קנייטש טאהן זיך לפני הבורא עולם. מכש"כ אַ קרעכץ טאהן לפני בוה"ע ומכש"כ שירצה לומר איזה מאמר מהצדיק. והי' צריך להביט סביבותיו אם אין מתלוצצים ממנו בחובא וטלולא, אכן אז אם איש יהודי יחזק א"ע בנקודת האמונה בייא דעם פינטילי אמונה יחשב זאת לבחירה האמיתיות והבירור האמיתי וזהו יהי' נקרא מי לה' אלי. ואז כאשר איש יהודי יקום בבוקר ונעביך יאמר מודה אני לפניך. [ובתוך כך שם מרן את ידו הק' על לבו הטהור ואמר בזה"ל] איך שהקטנות המוח שלו יבין את ההפרש ואת ההבדל מן אני עד לפניך. וחזר מרן פעם ב' ואמר בקול רם איך שהקטנות המוח שלו וועט נעביך פאר שטיין ההפרש והבדל מן מודה עד לפניך און וועט נעביך אָן מעסטין דעם טלית ותפילין חאטשי וויא אזו דיא תפלה וועט נעביך זיין רק זאת ידע נעביך אשר קרקפתא דלא מנח תפילין איז לעצט נידריג אז יהי' היהודי הזה חשוב ומקובל לפני בו"ע והטה ראשו לאחורי' על איזה מינוטין ושב לדרכו ואמר וועט דער יוד זיין חשוב ומקובל לפני בורא עולם. מפני מה כי אז יהי' האמונה אמיתית והבירור האמיתי והבחינה האמיתית מי לה' אלי ויהי' זה הדור ראוי למשיח אשר ע"כ אמר חבקוק הנביא ע"ה אשר צדיק באמונתו יחי':

נ״בבעת מלחמת פולין ורוסיא בשנת 1831 למספרם. ביום הושענא רבא עמד על משמרת הקודש, המשמש ר' חיים דוב. כי משמשו ר' ליב לא הי' אז ופתאום נבהל מאד בראותו אשר אדמו"ר זלל"ה רץ בהיכלו אנה ואנה שקוע ברוב שרעפי' בדביקות גדול' ונורא' עד כלות הנפש וקרב אצלו והפסיקו מגודל דביקתו. ולקחו בידו והושיבו על הכסא וכאשר אדמו"ר נח מעט שאל את ר' חיים דוב אם היה להם לפלא מה שראו בעת שנכנסתי לומר סליחות הראשונות והשיב וודאי רבנו כי היה לנו לפלא גדול מה שראינו כי בעת שהגיע רבנו סמוך לפתח הקלוז. חזר איזה פסיעות אחורנית לאחוריו ועמד קצת ואח"כ נכנס לומר סליחות. אך מי יעיז פניו לשאול על זה. אמר אדמו"ר אספר לך עתה גופא דעובדא הכי הוי - הנה אחי ר' אברהם זלל"ה בא אלי מהעולם העליון. ואמר לי כי הוא שליח מאבי זלל"ה בדבר אשר במרום הסכימו שינצח ממלכת רוסיא, ע"כ שלח אותי אליך שגם אתה תסכים. והשבתי לו אם אבי זלל"ה רוצה לדבר עמי. אינו צריך לעשות אותך לשליח. יכול הוא בעצמו לדבר עמי. והלך ממני. וחזר אלי עוד ואמר שאבי זלל"ה ביקש ממך יען שהוא בהיכל גבוה מאד. ורחוק מזה העולם וקשה עלי' להוריד א"ע לזה העולם לדבר עמך ע"כ ביקש מאד שלא תתעקש ותסכים גם אתה לזה. ושאלתי אותו אם במרום הכל מסכימים לזה מה צורך להסכמתי ואמר לי יען שאתה עוד בזה העולם ע"כ אין יכולת לעשות בלתי הסכמתך. והשבתי אם באמת צריכים להסכמתי אני איני מסכים לזה והי' לי הכנות אשר בעת אמירת סליחות הראשונות אפעל שיפול רוסיא. אכן כשרציתי לכנס לבית התפלה ראיתי שאבי זלל"ה הולך ובא ולאו אורח ארעא שאלך אני קודם אבי. ע"כ חזרתי לאחורי מעט בכדי שאבי זלל"ה ילך לפני. ואמר לי אבי, דע בני שהדבר מוכרח להיות שמלך רוסיא ינצח ואל תתעקש בדבר. והכרחתי להסכים. ולמחרת כבשו הרוסים את עיר ווארשא. ועכשיו כשאני רואה כמה יסורים יסבלו ישראל בממשלתו ע"כ אני בצער מאד.

נ״גהוגד לי איש מפי איש בשם החסיד ר' שעפטיל מב"ד אשר שמע בעצמו מפ"ק מרן הריזינער שאמר בזה"ל - זקיני המגיד זלל"ה הי' מקור הצדיקים שהיו בעולם מעת בריאת העולם עד ביאת גו"צ והוא הי' כתר תורה וכתר מלכות וזרעו הק' המה כתר מלכות:

נ״דסיפר הר' משה דוד שהי' משמש בקודש אצל אדמו"ר אביר יעקב מס"ג זלל"ה אשר פ"א הלך מרן הריזינער לטייל מחוץ לעיר, והלך ובא עד מקום בית החיים ועמד שמה. ובתוך כך נשמע קול כלבים נובחים - ופתח פ"ק ואמר בפה המגיד מקאמרנא. ופ"א יצא אל בית החיים ושמע קול נביחות כלבים ואמר למשמשו - התשמע מה שהכלבים אומרים כי כאן יש רצועה מאה"ק. ולקח מרן הריזינער את הקנה שבידו ונעץ בקרקע. ואמר ע"כ נמשכת הרצועה. ואחר פטירתו שם באותו מקום נגנז ארון הקודש ושם מנוחתו כבוד:

נ״הסיפר הר' משה דוד שהי' משמש בקודש אצל אדמו"ר אביר יעקב מס"ג זלל"ה אשר פ"א הלך מרן הריזינער לטייל מחוץ לעיר, והלך ובא עד מקום בית החיים ועמד שמה. ובתוך כך נשמע קול כלבים נובחים - ופתח פ"ק ואמר בפה המגיד מקאמרנא. ופ"א יצא אל בית החיים ושמע קול נביחות כלבים ואמר למשמשו - התשמע מה שהכלבים אומרים כי כאן יש רצועה מאה"ק. ולקח מרן הריזינער את הקנה שבידו ונעץ בקרקע. ואמר ע"כ נמשכת הרצועה. ואחר פטירתו שם באותו מקום נגנז ארון הקודש ושם מנוחתו כבוד:

נ״והשמטות מסיפורי מרן קדוש ישראל מרוזין זלל"ה

נ״זבעת שהאיר אור קדושת מרן מרוזין בעיר ס"ג והי' בעיר פרימישליאן איש אחד שנכנס התשוקה בלבו. לחזות בנועם זיו אור פני קדשו. אך הי' ירא מהקפדת הה"צ ר' מאיר'ל זלל"ה מפרימישליאן. וחכה האיש עד שמצא עילה. בזמן היריד הגדול שעמד בעיר ס"ג בימים שקודם ר"ה. ונכנס להר"מ לקחת ברכת הפרידה באמרו שנוסע על היריד לרגלי מסחרו. השיב הר"מ ידעתי מחשבתך לטובה. כי לראות פני קודש הריזינער פניך מועדות וטוב וישר מעשך. אבל אני אמסור לך איזה דברים שתאמר להריזינער בשמי וזה הדבר אשר תאמר לו. הנה בעיר פרימישליאן ישנו יהודי אחד שמו מאיר וואס ער שפארט אינטער דעם היממעל מיט ביידע קיליקיס. ומה הוא הריזינער חפץ ממני אם אומר אני אשר שמשון מעיר ראוונא יתגרש עם אשתו הגבירה מסמאניסלאוו הוא יאמר לא כן. אם אני אומר שפלוני השוחט במתא פלונית אסור לאבול משחיטתו יאמר הוא שמותר הוא. מה הוא רוצה ממני. כשמוע האיש הדברים האלה. התחיל להתנצל מיד לאמור כי הימים לפני ר"ה המה. ובטח יהי' אצל הריזינער עולם גדול ואיך אדחוק את עצמי בדברים כאלה. ויען הר"מ אם יהי' קשה לפניך לדחוק עצמך אל היכל קדשו תדפוק על הדלת ותצעק. מעיר פרימישליאן אני. ותיכף יפתחו לך לכנס. ותמסור את הדברים הנ"ל. ובמוציו"ט ר"ה תיכף תסע לביתך. ויאמר האיש מי יודע אם יקרה לפני עגלה הנוסעת לדרכי במוציו"ט. ויען הר"מ הנה האדון פלוני ישלח את מרכבתו במוציו"ט ר"ה אחר בנו ותסע עם המרכבה הזאת. ונפטר ממנו האיש ונסע לדרכו ויבוא לס"ג. וכן עשה בהכנסתו אל הקודש שהי' עומדים צפופים מחוץ להיכל מרן. דפק על הדלת ואמר מפרימישליאן אני ותיכף פתחו לו. ונגש אל מרן קדשו והציע את כל הדברים שמסר לו הר"מ והאיש מחריש לדעת מה מענה ימצא על הדברים האלה. אבל מרן הריזינער החריש ולא ענה אותו דבר ויען האיש ויאמר רבנו איזה תשובה אמצא לאמור להר"מ על דברי' השיב מרן הריזינער הנה עתה הולכים ובאים ימי הדין [שהי' קודם ר"ה כנ"ל] וצריכים לחשוב בעד כלל ישראל. וכעת איני יודע מה אתה סח. ויתחלחל האיש מאד. ויאמר רבנו ואני אנה אני בא בלא תשובה לפני הה"צ הר"מ. השיב מרן זלל"ה הנה במוצאי ר"ה תוכלו לבוא לפני ואשמע את דבריכם. ואדע מה להשיב לכם. ויען האיש אולי לא אוכל לקרב אל רבנו מחמת דחקות העם ויאמר מרן אני אצוה להניח אתכם ובמוציו"ט כשנכנס האיש אל מרן וסיפר לו עוד הפעם את הדברים הנ"ל. ענה מרן תאמרו להצדיק הר"מ שאין הלכה כר"מ והוא אינו מקיים הפ' ואהבת לרעך כמוך. זה כלל גדול בתורה שהוא יותר מחצי תורה. ואספר לכם גופא דעובדא היכי הוי בהיותי ברוזין רצו אנשי עיר ראוונא ליתן לי התמנות בתור מגיד עליהם. וכאשר באתי שמה כבר הי' נגמר כתב המגידות בח"י אנשי העיר. רק חכו על הג' ר' שמשון הנ"ל שהי' אז בפעטערבורג והוא הי' בעל דעה היותר גדול בעיר, והנה בעש"ק בא לביתו ולא קיבל את פני לא בליל ש"ק ולא בבוקר ובמוצש"ק שלחתי אחרי' ויבוא לפני ונתתי לו הכתב מגידות שיחתום עליו ויקח את הכתב והעיז פני' ויגזור אותו לגזרים לפני ובקשתי מהשי"ת שימחול לו תיכף, והנה הסמאניסלאווער גבירה נשאה אותו כסבורה שיש לו הון עשיר כמקדם. ועתה נודע לה שצריכה לשלם חובות בעדו. ואם אומר שתתגרש ממנו. מאין יקח במה להחיות את נפשו:

נ״חעוד ממרן קדוש ישראל מרוזין

נ״טבפ' לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כ"ג י"ט) קשה כפל הלשון וביאר הענין דיש שני מיני צדיקים בעולם יש צדיק כשרואה ח"ו דינים על ישראל ר"ל כחו יפה בתפלתו הטהורה לבטלן מכל וכל לבל ישאר שום חטא. וצדיק כזה נקרא בשם אי"ש ויש צדיק שאין בכחו לבטל הדינים מכל וכל להמתיקו בשורשם רק אעפ"כ נשאר רושם החטא וביום פקדי וכו'. והנה אם ח"ו שורה דינים על ישראל ואין בעולם שום צדיק הן לבטל והן להמתיק הדינים והקב"ה ברחמי' חפץ בטובתן של ישראל נעשה הוא כביכול במקום הצדיק כי הוא צדיקו של עולם. ומבטל כל הדינים מישראל עם קרובו. וזהו פי' הפ' לא איש ר"ל כשאין בעולם צדיק המכונה בשם איש. אל לשון כח ויכזב שיהי' בכחו לבטל הדינים. ובן אדם ר"ל צדיק כזה שיכול עכ"פ להמתיק הדינים וזהו ויתנחם. מה עושה הקב"ה. ההוא אמר ר"ל הקב"ה בעצמו ולא יעשה ודבר ולא יקימנה שהוא עושה פעולת הצדיק הגדול:

ס׳סיפר החסיד ר' אשר זעליג מאוסטילא ז"ל ששמע בעצמו מפ"ק מרן מרוזין שאמר כשם שהתורה נדרשת בי"ג מדות כך התנהגות העולם נחלק לי"ג חלקים וזמנים ועתה בעוקבא דמשיחא התנהגות העולם בבחי' שני כתובים המכחישים זא"ז ע"כ שכיח עתה כשאחד אומר דבר בא חבירו ואומר להיפך ע"כ. ה' יקרב קץ הישועה ואליהו יבא לעשות שלום בעולם אכי"ר:

ס״אבריך רחמנא דסייען