בית ישראל (רוז'ין), אמת ליעקב, לקוטיםBeit Yisrael (Ruzhin), Emet LeYaakov, Miscellany

א׳לקוטים
א. בס' בית אהרן ע"פ אבות. שמעתי ממורי [אדמו"ר מס"ג זי"ע] למה בפסח כתי' עצרת לה' אלקיך ובש"ע כתי' עצרת תהי' לכם ואמר בזה"ל פי' של עצרת תרגומו כנישי: לעצור עצמו מן הרע אצ"ל בימים המוקדשים האלה. אמנם לעצור הטוב בל ראות אותו שום אדם להיות טובי' כניש בגוי' שע"ז נאמר והצנע לכת עם ה' אלקיך. פי' כמו שהתנהגות הבוב"ה בעולמו היא בהסתרה. כך יצטרך הת"ח בעולם להתגהג. דאל"כ אין עושה רצונו. וא"כ בכל עת צריך לחזות בנועם התנהגותו ית' להתנהג גם הוא כמוהו. וזהו עצרת לה' אלקיך ממנו תראו וכן תעשו. אמנם אחר ספירת העומר ומטי טהור להאי יומא וקבלת התורה שישנו בכל זמן. ואחר השופר בר"ה כמו שצריך ואח"כ עשי"ת ואח"כ ה' ענוים ועבודת פנים ביוה"כ ואח"כ ישיבת סוכה בצילא דמהמנותא כראוי ונטילת ד' מינים. וכשבא שמ"ע נאמר תהי' לכם. ע"ד מבשרי אחזה אלוק שבהסתכלות על עצמו ממילא ידע איך להתנהג. עד כמה יסתר ועד במה יגלה. ע"כ:

ב׳ב. פ"א בליל יוה"כ דיבר הרבה מהרב מב"ד זי"ע ומכמה צדיקים וסיפר אחד ששמע מאבי' אדמו"ר מרוזין שכל חכמת חב"ד היא מהמלאך והר' מענדלי מוויטפסק. והשיב אדמו"ר זלל"ה בזה"ל כן הדבר הם עשו לזה לבושין כי מהראוי להלביש את התורה בלבוש וגוף שבלבוש יהי' ג"כ תורה וזהו כוונת חז"ל הן הן גופי תורה שהלבוש והגוף יהי' ג"כ תורה איך להמשיך הענין במשלים נמוכים בזה העולם זה אינו ראי':

ג׳ג. כל אומה ואומה יש לה נגינה אחרת ואין אחת מנגנת בשל חברתה וישראל מנגגים כל מיני נגינה בכדי להעלות כולן להשי"ת וכן בפ' שירה. או"א שחיות ועופות אומרים כ"א שירה אחרת וישראל אומרים שירה של כולן בכדי להעלות כולן להקב"ה:

ד׳ד. כ' חשון יום הולדת שלו. טוב שלא נברא משנברא דהנה יש נשמה חדשה ונשמה הבאה בגילגול וזהו מחלוקת שמאי והלל ב"ש אומרים טוב שלא נברא משנברא. טוב נשמה שלא נבראת עדיין משנבראת ובא בגלגול לזה העולם. וב"ה אומרים טוב שנברא משלא נברא. טוב נשמה שנבראת ובאה בגלגול מנשמה שלא נבראת עדיין ובאה בחדשה והכריעו חז"ל טוב שלא נברא משנברא. ועכשיו שנברא היינו ועכשיו בזה העולם אינם יורדים נשמות חדשות רק משנברא מכבר והי' בזה העולם ולכן יפשפש במעשיו ודו"ק:

ה׳ה. אמר כי ענין פאר-שפיל. שעושים קודם החתונה היא רק הכנה לשמחה ובזה הזמן בכ"ד היא העיקר ההכנה כי באמת צריך האיש לעשות הכנה מקודם היינו שיכין עצמו במחשבתו מקודם ובכל איברי' לעבוד את השי"ת בעבודה תמה ואח"כ יעשה העבודה בעצמה. ואם אח"כ נזדמן שהתפלה אינה כ"כ הגונה מכל מקום נשאר ההכנה. ובימים אלו עפ"י רוב התפלה אינו כראוי ואם עכ"פ יכול להכין עצמו כראוי נשאר לו עכ"פ זה ההכנה וכעת הפאר-שפיל היא ג"כ רק הכנה והיא עיקר השמחה כי בהשמחה אין אנו יודעים איך יהי' נגמר הכוונה:

ו׳ו. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. אמר כי הנה האדם הפשוט. כאשר קם בבוקר צריך לחטוף עצמו למצות מעשיות. לרוץ לבהכנ"ס להתפלל. ולהניח תפילין ולהתעטף בציצית. ולעשות את כל אשר בכחו לעשות. אבל אינו במדריגה כזו. לכוין כוונת הראויות במצות לייחד קב"ה ושכינתי'. אכן הצדיק תיכף כשקם ממטתו מדבק עצמו לא"ס ב"ה במחשבות קדושות ועי"ז מעלה גם המצות מעשיות מפשוטי עם שעשו בלא כוונה הראוי'. וזהו מחשבה טובה של הצדיק. הקב"ה מצרפה למעשה המצות של פשוטי העם. ונעשה יחוד השלם:

ז׳ז. אמר אחד על הטלגראף שהוא פלא ומין כישוף. ואמר אדמו"ר זל"ה היכן יש כישוף בזה"ז. בדורות הראשונים שהי' נביאים לישראל וזלע"ז עשה אלקים הי' כישוף. אבל עכשיו שבטלה הנביאה והצדיקים הולכים בדרך חכם עדיף מנביא וזלע"ז עשה אלקים עשה הט"ג וזהו אינו אלא חכמות גדולות:

ח׳ח. בעת ההוא היא עוקבא דמשיחא. ועוד עתה יוכל להיות שנשמה צריכה תיקון רחוק ר' או ש' פרסאות ממקום תקונה ויהי' צריך הדבר לזמן רב עד כי יבוא לתיקון האמת ועתה על כי עתה עוקבא דמשיחא עזר השי"ת שבמל"ע או שני מעל"ע יכול לבוא היותר רחוק למקום תיקון האמת וסיים זהו מסילות הברזל:

ט׳ט. פעם דיבר מאבי' הק' זלל"ה מרוזין ובסיום דבריו אמר. הנסתרות לה' אלקנו. והנגלות לנו ולבנינו יש עשר ספירות ג' ראשונות חב"ד וז' חג"ת וכו' וכשאדם הוא בעל מדות יכולין לידע אותו למשל מדת החסד רואין כי הוא גומל חסד וכן שאר מדות. אמנם הג' הראשונות שהם רק במוח ולב האדם שעובד את ה' בהם אין יכול לידע רק השי"ת יכול לידע אותו וזהו פי' הנסתרות שהוא חב"ד לה' אלקינו כנ"ל הנגלות לנו. היינו האיך להיות שיהי' הדבר גלוי גם לנו. ולבנינו פי' מהבנים כשרואין הבנים מזה האיש יכולים לידע בי ברא נמשך ממוח אבא:

י׳י. בס' מכתב אלי' מביא בשם אדמו"ר אביר יעקב מס"ג כי אמרו חז"ל אין יסורים בלא עון אם לא הצדיקים אשר מקבלים עליהם יסורים עבור עונות הדור וכאשר אמרו לר"א בן פדת מהשמים אי בעית אחריב עלמא. ואולי תיברי בשעתא דמזוני. ואיתא בזוה"ק דעלמא קאי על הגוף דהוא עולם קטן כידוע ואמר בזה"ל לדעתי היא דבר פשוט. אשר ר"א בן פדת הי' מן הצדיקים אשד קבלו עליהם יסורים עבור הדור ואמרו לו מהשמים אם אין רצונך בהיסורים אחריב את הדור ואברא דור אחר ואולי גם הדור האחר לא יתקיים ויהי' עוד מוכרח לקבל יסורים עבורם לכן אמרו לו אולי כנ"ל והשיב כולו האי ואולי ועוד אפשר וכו' א"כ לא בעינא:

י״איא. אמר אשר תורה ותפלה בזה"ז שישראל מקיימין וכל המצות. רק בכח השי"ת כי הוא מחלק הטוב ואפי' מצות ל"ת שישראל שומרין איתא אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו הרי גם זה מהשי"ת. וזהו שאנו אומרים הנשמה לך והגוף שלך. כי אפי' הגוף שהוא נוטה תמיד לתאוות גם זה מהשי"ת כמשל שהובא בזוה"ק מבן המלך והזונה הגם שניתן לו הבחירה עכ"ז השי"ת עוזרו לטובה (שם):

י״ביב. על מאמר חז"ל אל תהרהר ביום שמא יבוא לידי קרי בלילה. אמר אפי' הדיבור שמא תבוא אל תהרהר בזה (שם):

י״גיג. אחור וקדם צרתני (תהלים קל"ט) קדם למחשב' ואחרון למעשה בראשית בכדי שימצא הכל מוכן לפני' ויהי' בכחו להעלות כ"ד עד השורש. יען כי הוא ראשית המחשבה. וע"כ נראה שהאדם חסר יותר מכל הברואים. וצריך להכל וזהו כוונתו ית' כמאה"כ כל שתה תחת רגליו וע"י אכילה להאדם הישר מעלה כל הנאותי' לשרש השרשים וזהו יצירתו אחר מעשה בהמה הי' ועוף במעשה ובמחשבה תחלה בשביל שנק' ראשית והכל ביד האדם העושה הכל למענו ית' שאמר ונעשה רצונו לא להנאתו אך ההכרח למען ה' ובפרט הצדיק עוד מוריד שפע חסדים ורחמים באכילתו (בס' שושנים לדוד להרב ש"י מיוזפאף נ"י):

י״דיד. פ"א אמר רבש"ע במצרים יראת להניח את ישראל עוד מעט פן ישתקעו בטומאה במ"ט שערי' ואח"כ בבבל יראת ג"כ ולקץ שבעים נושעתי וכעת יש לך עטליכע ערליכע יודין אין האסט גאר ניט מורא פאר זייא:

ט״וטו. אחר צאתו מהמאסר שישב בטשערנאויץ כידוע ונפל אח"כ במחלה ר"ל אשר כל הדאקטורים אמרו נואש ובאו אלי' האחים הקדושים לבקרו ולבקש על נפשו ועמדו על חפתח עוד קודם בואם על החדר וראו איך שהוא מוטל בחולי' הקשה כמעט אחר יאוש. ענו ואמרו בזה"ל רבש"ע מי שעובד אותך כדרך הטבע גם אתה מתנהג עמו בדרך הטבע אבל אחינו הצדיק אתה ידעת שהוא עובד אותך שלא כדה"ט. ומרגע זו התחיל להתרפאות. והי' לו רפואה (ובס' מכ"א):

ט״זטז. פ"א שאל אותו איש אחד שהי' חולה אם לעסוק בדאקטורים. השיב אם לא התחיל עוד בדאקטורים אז עצה להאמין בהשי"ת הבורא רפואות ואם כבר התחיל לעסוק ונכנס תחת הטבע מוכרח להיות כעת ג"כ ע"י טבע (שם):

י״זיז. ענין ידיעה והבחירה. אמר הגם שיודע השי"ת אשר אותו האיש ירשיע. עכ"ז אין מונע ממנו הבחירה כי כתי' לא יגורך רע ובעולמות הגבוהים אין ניכר כלל הרע כי בשרשו היא טוב גמור. משא"כ הצדיק. אין יכול לראות על האדם יותר רק עד הבחירה. כי אם הי' יודע הצדיק את העתיד הי' מונע מהאדם הבחירה. וזהו תירוץ מספיק על מאחז"ל על שטעה אחי' השלוני בירבעם בן נבט (ושם):

י״חיח. איתא במשנה ברכות אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אבל עקרב פוסק. כי ידוע כי ארס של נחש היא בחמימות גדול ולחמימות יש עוד רפואה. וארס של עקרב היא כקרירות עפ"י טבע ולקרירות אין רפואה. ע"כ נחש כרוך על עקבו כשיצה"ר בא בחמימות לא יפסיק כי יש רפואה להגביר עלי', עקרב כרוך על עקבו יפסיק כי אז א"י להגביר עלי':

י״טיט. בכל דור ודור מחדש היצה"ר עבירות חדשות. ופגמי הנשמה נוגעים בגוף. ע"כ ככל דור מחדש חולאים רעים ר"ל וכנגדו היצה"ט מוסיף ומחדש מצוות ומע"ט ונצמחים מזה התחדשות הרפואות שבכל דור וזהו פי' הפ' בורא רפואות:

כ׳כ. אמר כי פ"א בשנה מיז מען פארין להצדיק, ב' פעמים בין איך מקנא, ג' פעמים אין למעלה המנו. ופ"א אמר אשר כל הנשמות בין נשמת החיים בין נשמת המתים הולכים ע"י הצדיק ומי שרוצה לקרב עצמו מקרב ומי שהוא רוצה לרחק מרחק:

כ״אכא. פ"א דיבר מאבי' הק' זלל"ה. ואמר בזה"ל מען זאגט אז אבי איז גיוועזין אין אניפאלי בבית עלמין אפשר להיות. והי' מעשה אצל הבעש"ט שהי' איש אחד במעזיבוז שהי' למדן וישר הולך אך לא אחז בחסידות מאומה. פ"א הלך בלילה לבהמ"ד ללמוד ועבר לפני חלון הבעש"ט וראה שיושב עם החבריא ולומד וכשבא לפני הבהמ"ד ראה שהבעש"ט יושב בבהמ"ד אצל השלחן. ויתפלא וחזר לבית הבעש"ט וראה אותו יושב שמה ושב לבהמ"ד וראה אותו שם. ועי"ז נעשה חסיד גדול. ובאמת כשהאדם מצרף המחשבה למקום אחד שם הוא. ואמר התנא דבי' נשיאה הה"צ ר' נחום דוב זלל"ה שבאותו הלילה שהי' זקני באניפאלי באותו הלילה עצמה ישב זקני בכאן ודבר מהב"ע של אניפאלי:

כ״בכב. גם סיפר מעשה מבעש"ט שהי' אצל הבעש"ט משמש בבהמ"ד איש פשוט. והבעש"ט צוה עלי' שלא יניח שום אדם לבהמ"ד שלו. פ"א במוצש"ק צוה עלי' באזהרה שלא יניח שום אדם לבוא לבהמ"ד. מטעם כי הוא יבוא בלילה הזה לבהמ"ד. ואמר הבעש"ט להחבריא קדישא. צריכין אנו לשלוח את אלי' הנביא זל"ט ער זאל זיך מיט איים שלאגין וכן הי' הדבר שבא אלי' לבהמ"ד בדמות זקן אחד והשמש בראותו אמר לו לך לביתך כי הבעש"ט צוה לבל יהי' שום אדם בבהמ"ד והזקן הנ"ל לא רצה ללכת. עד שלקח השמש מקל ורצה להכות אותו והתחיל הזקן לנוס מפני' ורץ סביב הבימה. והשמש רץ אחרי' כמה פעמים ואח"כ הלך ויצא הזקן מבהמ"ד והבעש"ט בא ושאל להשמש אם הי' בכאן איש וסיפר לו השמש כל המאורע מהזקן ואמר לו הבעש"ט שוטה מה עשית הזקן הי' אלי' הנביא זל"ט:

כ״גכג. אמר הענין של אנטיקין שנתהווים בעולם. נלקח ממה שהצדיקים מייחדין יחודין קדושים חדשים בכל יום. ומהנובלות נתהוו האנטיקין החדשים. ולפעמים הצדיק מתחיל לייחד איזה יחוד ובאמצע קימט אוים אוס איחוד אחד גבוה מהקודם ונשאר היחוד הנ"ל בלא גמר וגם הנובלות מהיחוד לא ננמרו ונשארים בלא גמר ובאיזה זמן כאשר הצדיק מזכיר א"ע וגומר היחוד ממילא גם הנובלות נגמרים וגם האנטיקין נגמרים בשלימות:

כ״דכד. לטהר טמאים. האדם שהוא טמא בלא תות"פ וכשהוא נוסע להצדיק נעשה טהור. לטמא טהורים היינו האדם שלומד ומתפלל. ואך אינו נוסע להצדיק הוא טמא מפני מה הדבר בן. באומר קדוש. כי הקב"ה אומר כך²³ הה"ק ר"א מקארלין זלל"ה אמר כי הצדיק הוא בסוד פרה אדומה מטהר טמאים בהזאה מרחוק ומטמא טהורים העוסקים בו וזהו עינין גחזי אצל אלישע (ב"א פרקי אבות פ' ו' ): :

כ״הכה. סיפר מהה"צ ר' הירש ליב אליקער זלל"ה כשהי' נער קטן גדל אצל זקנו. ופ"א בלילה שמע שזקנו וזקנתו מדברים ביניהם. הלא הנכד שלנו הירש ליבלי העת הגיע לעסוק עמו בשידוכים. אבל מה נעשה שהוא קטן בקומה. וכאשר שמע זאת הר' הירש ליב זלל"ה. אמר רבש"ע האם לא תוכל לפעול שיגדל קומתי בפ"א. על מה תירא פן יאמרו העולם שהוא נס שלא כדרך הטבע. הלא יובלו לתלות שלא דקדקו כ"כ במראית עין מקודם על גובה קומתי. וכשעמד בבוקר הוגבה קומתו והתקשרו עמו בשידוכים ונתנו לו מתנה כדרך החתנים. ונאבד ממנו המתנה. ענה ואמר רבש"ע אם לא תוכל לפעול שיהי' נמצא המתנה למה תירא שמא יאמרו שהוא למעלה מהטבע. הלא יוכלו לתלות שבאותו מקום שנמצא שם נאבד. ותיכף מצא את האבידה. ומעשה זו סיפר לאחד מקרובי' שנאבד ממנו מתנה בזו. ואחד סיפור המעשה מצא אותה. ואמר שהיא סגולה למי שנאבד לו אבידה לספר מעשה זו:

כ״וכו. שמעתי מהה"צ ר' ישראל ממעזיבוז שליט"א שאמר בשם חותנו מרן זלל"ה שאמר שעכשי' עיקר התיקון היא על חילול שבת ע"כ הנסיון ע"ז גדול מאד עכשי' בעוה"ר:

כ״זכז. עוד שמעתי ממנו ששמע מחותנו אדמו"ר זלל"ה בפ' זכור אמר בזה"ל אם הי' לישראל מנוחה הי' יכולים לקיים מחיית עמלק וזשה"כ והי' בהניח ה' אלקיך לך היינו שתהי' לך מנוחה כנ"ל אז תמחה את זכר עמלק. אח"כ אמר פין קיין יסורים קען מען ניט האבין קיין יראת שמים וזשה"כ ואתה עיף ויגע. מיסורים ר"ל ע"כ ולא ירא אלקים:

כ״חכח. אם הרב דומה למלאך ה' צבאות. יבקשו תורה מפיהו. כי כתי' שבע יפול צדיק וקם היינו הצדיק נק' מהלך וענין נפילתו הוא כשמוכרח להיות עומד שצריך להשפיע לאחרים מוכרח להיות עומד ממהלכו וזהו שבע יפול צדיק וקם ענין נפילות הצדיק הוא וקם שמוכרח להיות עומד בכדי להשפיע להעולם ויהי' לו שייכות עם המקבל ממנו וזהו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות היינו כי מלאך נק' עומד וזהו נפילות הצדיק להשפיע לעולם. להיות בבחי' עומד אז תורה יבקשו מפיהו:

כ״טכט. יש צדיקים שאומרים תורה כזו אשר הם בעצמם לא באו עדיין אל המדות והדיבורים ההם אשר אומרים לפני העולם וא"כ איך יכולים לעשות פעולה להעולם בהדיבורים האלו. אם הם בעצמם לא השיגו מה שאומרים. אבל הצדיק האמיתי הוא אומר תורה אשר כבר יצא מהמדות והדיבורים האלה המה בבחי' וישן מפני חדש תוציאו. היינו שהדרך עבודה להשי"ת אשר כבר הוא כישן אצל הצדיק שהוא למעלה ממדריגה זו עתה הוא מוציא אותו הדרך לאומרו לפני העולם מפני חדש היינו המדריגה שהוא עתה בה ובזה יוכל ג"כ לעשות כך להעולם ולהכניסם אל תוך המדות אשר הוא יאמר כעת. וזהו הפי' דברים היוצאים מן הלב פי' שכבר יצאו מלב הצדיק. נכנסים ללב יכולים להכניס ללב השומעים:

ל׳ל. פ"א בשלשה ימי הגבלה דיבר אדמו"ר זלל"ה מענין הכנה ואמר היכן נאמר בתורה אשר צריך כ"א להיות לו הכנה קודם כל מצוה. נאמר בתורה קדושי' תהיו פי' שאמר הקב"ה קדושים לשון הזמנה והכנה תהי' לכם תכינו עצמכם קודם כל מצוה כי קדוש אני פי' כי גם אני הי' לי הכנה ה' אלקיכם קודם שאמרתי לכם אנכי ה' אלקיך והיכן כתיב שהי' להקב"ה הכנה קודם נתינת התורה דכתי' וידבר אלקים את כל הדברים האלה. היינו שהכ' מתרץ למה הוצרך הקב"ה להתחיל מאנכי ה' אלקיך לזה אמר וידבר אלקים את כל הדברים וכו' היינו כל הפרשיות. מבראשית עד עשרת הדברות היא כדי לאמור אנכי ה' אלקיך הי' להשי"ת הכנה (באמירות) כל הפרשיות עד עשרת הדברות:

ל״אמענין היאר צייט
לא. ביום היא"צ של הצדיק נתעורר שפע אור למעלה מזה הצדיק ובאם ישראל ראוין או שיש זרע מהצדיק שראוי אז יבול ביום זה להמשיך שפע למטה. איתא אם הראשונים כמלאכים אנו כב"א אם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים. כשהם אמרו כך אנו מה נאמר אך האמת הוא אצל השי"ת שוה העבודה לאדם הפשוט בקוצר השכל. אך שיהי' לבד להשי"ת כמו מהאדם הבר שכל גדול. וזהו והי' עקב תשמעון. היינו אותם שהם עקב בחי' קטנות שהם ישמעו ויעשו רצונו ית' זהו תענוג לו ית' כמו הראשונים שהי' בדעת והשכל כמו שאנו רואים שמה שאדם גדול אומר אפי' הוא חכם אין זה שכל אעפ"כ אם תינוק אמר דבר זה לשכל גדול יחשב וכמו"כ עכשי' בעבודתנו מקטנות השכל רק למענו ית' הוא חשוב כמו בדורות הראשונים אפי' מה שלגבי דורות הראשונים הוא דבר קטן אצלינו בדורות הללו חשוב מאד לגבי השי"ת:

ל״בלב. על מאמר חז"ל עתיד הקב"ה לעת"ל להראות לצדיקים ורשעים את היצה"ר לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים כחוט השערה והקשה בפ"ק איך לכאורה שייך לומר זה האם ח"ו יהי' אחיזת עינים שדבר אחד ידמה לזה כך ולזה כך. ואמר דזאת ידוע אשר מאתו לא תצא הרעות ח"ו רק הטוב. והיצה"ר לא נברא רק לטובה שע"י ישיג אדם הטוב הטמון וצפון לצדיקים בג"ע אשר להאיש הפשוט באברים גשמיים לא יוכל לראות התענוג הרוחני עד מאד. ולכן כאשר ביום שנעשה בר מצוה נותנים לו את היצ"ט שיהי' שקול במשקל מכוון נגד היצה"ר שלו בכדי שהכף מאזנים מהשנים לא יהי' אחד מכריע ויבטל הבחירה לכן המשקל משניהם אז שוה כחוט השערה בכדי שלא יכריע היצה"ר את היצ"ט וכן להיפך כי צריך להיות הבחירה חפשית בשוה. בד בבד. ואם האדם מכריע את הכף לצד אחד או לרעה ח"ו או לטובה. ואז אין הבחירה עומדת בשוה כי הכף מכריע לצ"א. מה עושה הקב"ה מחליף את היצה"ר כנגד היצ"ט לאדם רשע מחליף את היצה"ר לקטן מדאתמול. כי כח היצ"ט נעשה קטן אצלו ע"י מעשיו הרעים. ע"כ מקטין השי"ת אצלו גם היצה"ר לעומתו כדי להשוות את הכף שיהי' הבחירה שוה. ולאיש צדיק שהיצ"ט נעשה אצלו בכל יום יותר הזק וגדול ע"י מעשי' הטובים. מגדיל השי"ת את היצה"ר שלו בכדי שתעמוד הקו הבחירה תמיד בשוה כמאמרם ז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. לכן אין כלל שום אחיזת עינים. רק כל אחד יראה בעיני' הטובה שרצה השי"ת לעשות לו. הרשע יראה איך שהשי"ת התנהג עמו בטובה שהקטין בכל פעם את היצה"ר שלו עד שנעשה דק כחוט השערה. שיהי' קל לכובשו. והצדיק רואה אותו כהר מה שנתגדל בכל יום היצה"ר שלו כנ"ל זה הרשע בוכה שאבד עולמו שהי' לו תמיד בחירה חפשית להתהלך במשרים. והיצה"ר הי' קטן מאד ועכ"ז הטה א"ע לדרך הרע. והצדיק בוכה מתוך תענוג גדול שזכה לזה ברוב עבודתו שעבד:

ל״גלג. ענין מה שיין צריך שימור ממגע נכרי ולא שמן, כי יין מקורו במקום יין המשומר בענבי' אבל שמן מקורו ממקום גבוה למעלה ואינו שולט שום מגע נכרי כלל ע"כ אין צריך שימור כמו יין:

ל״דלד. טעם למה קורין החתן לס"ת בשבת קודם החתונה דכתי' צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ביום חתונתו זהו מ"ת וביום שמחת לבו זהו בנין בהמ"ק דאין יחוד למעלה אא"כ נעשה יחוד למטה ומהו יחוד האמת כשמייחדין תורה שבכתב בתורה שבע"פ וזהו ביום חתונתו זה מ"ת שעי"ז נעשה היחוד האמת הוא שמייחדין תורה שבכתב עם תורה שבע"פ וע"כ קורין החתן לעשות היחוד הזה:

ל״הלה. מפני מה אין עבירה בטלה בס' מצות כמו כל שאר איסורין שבטלים בס' היתר. ונאמר בשם אביו הה"ק מרוזין משום שהיא דבר שיש לו מתירין דאפי' באלף לא בטל כי הנה העבירה יש לה מתירין במקום פקוח נפש ועוד כי על העבירה מועיל תשובה ויש לה מתירין ע"כ אפי' באלף לא בטל. ע"כ. והוא אמר דיש לדקדק לטעם דיש לה מתירין במקום פקוח נפש. הלא ג' עבירות ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים. אין להם היתר אפי' במקום פקוח נפש. וא"כ אין להם היתר בעולם. ולמה אין בטלים בס'. אכן התירוץ ע"ז דהג' עבירות הנ"ל אסורים אפי' במשהו אפי' אצל פ"נ כמעשה שהובא בגמ' במס' יומא בפ' יוה"כ באחד שהעלה טינא בלבו ואמרו חכמים ימית ואל ידבר עמה אפי' אחורי הגדר. ע"כ יש להם דין חמץ בפסח שאסור במשהו ואפי' באלף לא בטל:
ובשם הה"ק הרד"ב מליעווא זלל"ה שמעתי שאמר ע"ז דבר נפלא דהנה הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכל מה שעושה מצות ביותר נעשה צדיק ביותר. ונעשה העבירה אצלו ג"כ גדולה ביותר מחמת שהקב"ה מדקדק עמו. א"כ לא תוכל העבירה ליבטל מחמת גדלותה בערך שמדקדק עמו השי"ת ודפח"ח:

ל״ול"ו
בשנת תרל"ה בסעודת ט"ו בשבט אמר כי הה"ק מבארדיטשוב זלל"ה הי' מברך על הפירות בר"ח שבט. ואמר אדמו"ר ז"ל דהנה צריך להבין מה זה שאמרו חז"ל הלכה ולא למעשה א"כ הלכה נראה ח"ו לבטלה אם אין מורין כמותה. אך הענין היא דידוע שיש ב' מיני הנהגות בעולם חסד ודין והצדיקים מתנהגין בדין כמו שאמרו צדיקים נזונים בזרוע אבל הנהגות העולם מוכרח להתנהג בחסד כי עולם העשי' היא רק רע ח"ו ומי יעמוד לפני' עפ"י מדה"ד וידוע שב"ש וב"ה הם ג"כ חסד ודין דהיינו ב"ש מעולם יותר גבוה ולכך מדתם דין. והאמת היא שהלכה כמותם רק שאין עולם העשי' יכול להתנהג עפ"י מדתם מדה"ד וב"ה הם מצד החסד ולכך הלכה כמותם כי עולם חסד יבנה וזהו נקרא הלכה למעשה דהיינו בהעולם העשי' ולעת"ל יהי' מלאה הארץ דעה ויהי' הלכה כב"ש והה"ק מב"ד הי' לו נשמת ר' עקיבא ע"כ נהג כמותו ע"כ: [א"ה עיין בר"ה י"ד ע"א מעשה בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג ב' עישורין וכו' ועיי"ש בגמ' דלחד תירוצא לר"ע מספקא לי' ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט ר"ה לאילנות וכן היא המסקנא בגמ' עירובין דף וא"ו עיי"ש]:

ל״זהן הנה קצות דרכי ושבחי ואמרות טהורות ממרן אדמו"ר הקדוש והנורא סבא קדישא רכב ישראל ופרשיו אביר הרועים. גדולתו מי יספר. קדושתו מי ימלל. מקצה העולם ועד קצהו משך את לב בנ"י באמונה טהורה. רבבות חסידים ואנשי מעשה חסו בציל קדושתו. לשמו ולזכרו תאות כל כקש"ת מו"ה דוד משה זצוק"ל זי"ע ועכ"י מטשארטקוב: