בן איש חי, הלכות ב, וארא, פתיחהBen Ish Hai, Halachot 2nd Year, Vaera, Introduction
א׳ושמתי פדת בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה (שמות ח, יט). כתיב "פדת" וקרינן "פדות".
1
ב׳וצריך להבין, למה לא כתיב "פדות" מלאה? גם אמרו "למחר יהיה האות הזה", על איזה אות קאמר "הזה"? ונראה לי, בסייעתא דשמיא, שיש ארבעה דברים המבדילים את ישראל מאומות העולם:
2
ג׳האחד, הוא הפה, כי ישראל שקבלו התורה, יכולים להוציא בפיהם דברים שבקדושה הנחמדים ורצויים לפניו יתברך; אך אומות העולם שלא קבלו התורה, אין יכולים להזכיר בפיהם דברים שבקדושה; ונמצא בפה יש סימן הכר לישראל, שהם נכרים ונבדלים מאומות העולם; וכאשר כתבתי בזה בספרי הק' "אבן-שלמה" על הפסוק (שה"ש ב, יד): "הראיני את מראיך השמיעני את קולך וכו'"; והבאתי משל נאה על זה, יעין שם.
3
ד׳והשני הוא אות הדלת ד"אחד", כי אין תאר "אחד" אלא לישראל, שנפשם באה מעולם האחדות, ולכן במספר השבעים כתיב (בראשית מו, כו-כז) "נפש" ולא "נפשות", מה שאין כן אומות העולם, נפשם ממקום הפרוד, הסטרא ד"אל אחר", ולכן אין להם תאר בדלת אלא "גוי אחר" – בריש.
4
ה׳והשלישי, הוא אות ואו הרומז לחיים, וכמו שכתב בזהר הקדוש, פרשת ויחי, דף רמא, עמוד ב; ועין "דברים אחדים", דף סא, עמוד ד. וידוע שלא זכו באות ואו שהוא אילנא דחיי אלא רק ישראל. ובזה פרשתי בסייעתא דשמיא רמז (יחזקאל טז, י): "ואחבשך בשש" - הוא אות ואו הרומז לחיים, ולכן הם קמים בתחיית המתים ולא אומות העולם; נמצא, באות ואו גם-כן נבדלים ישראל מן אומות העולם.
5
ו׳והכר הרביעי, הוא תבת תיו, שהוא רומז על התורה, כדאיתא בתיקונים, דף פט, עמוד א. והכי איתא באותיות דרבי עקיבא, דאות תיו רמז על התורה, ולכן נרשם על מצחן של צדיקים תיו של דיו, לפי שהתורה מצלת מן הפורענות וכמו שכתב ב"קהלות-יעקב" ז"ל. וידוע כי בתורה יש הכר והבדל לישראל מן אומות העולם, דגוי שעסק בתורה חייב מיתה, דבזה נודע, כל מי שעוסק בתורה הרי זה ישראל.
6
ז׳נמצא, ארבע אותיות "פדות" יש בהם הכר והבדל מן אומות העולם; ברם, הכר דאות ואו אינו מבורר ונודע עתה בזמן הזה, ורק בזמן תחיית המתים ניכר ונודע זה; דכתבו המקובלים ז"ל: עניין תחיית המתים דומה למי שנזרק לו ברזל שחוק כעפר בקרקע שהיא כולה חול, וזה אינו ניכר במראה מן החול כדי שיוכל ללקטו. מה עשה? הביא אבן שואבת ברזל והעבירה על-גבי החול, והייתה שואבת הברזל, והחול נשאר במקומו; וכן יעשה הקדוש-ברוך-הוא לעתיד בתחיית המתים – מוריד טל של תחיה על הארץ, וכל עפר של גופים ישראלים קולטו, ועפר אומות העולם נשאר במקומו; ולכן נכתב אותיות "פדת" חסרה ואו, וקרינן "פדות" מלאה, כי בארבעה אלה שמתי הכר והבדל בין עמי ישראל ובין עמך – אומות העולם, כי מצרים הייתה אותו זמן ראש שכל אומות העולם נמשכים אחריה, וכמו שכתב רבנו האר"י ז"ל בשער טעמי המצוות; אך האות הזה נקרא ואינו נכתב שהוא אות הואו, אין הכר שלו נודע עתה, אלא "למחר", בזמן תחיית המתים יהיה ההיכר של "אות הזה".
7
ח׳ובאופן אחר נראה לי, בסייעתא דשמיא: דידוע, מ"ם סתומה רומזת בזמן שישראל הם בגלות, שהם כמו עוף הניצוד תוך המצודה שהיא סתומה מכל צדדיה שאין פתח לצאת מתוכה; אבל מם פתוחה רומזת לזמן הגאולה, שישראל שהיו ניצודים בגלות, יוצאים מן המצודה. וכתב ב"קהלות-יעקב": זה סוד "איכה ישבה בדד" (איכה א, א) – "ב' דד", זו מ"ם סתומה, שהיא שתי דלתי"ם דבוקים זה עם זה, יעין שם; ולכן מ"ם של "למרבה המשרה" (ישעיה ט, ו) סתומה, שרומזת לגלות, שישראל הם בתוך המצודה שאין לה שער פתוח; וכדאיתא בסנהדרין, דף צד (עמוד א): מפני מה כל מם שבאמצע התבה פתוחה וזו סתומה? ביקש הקדוש-ברוך-הוא לעשות לחזקיה ע"ה משיח וסנחריב – גוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקדוש-ברוך-הוא: ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות, לא עשיתו משיח – חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה, תעשהו משיח ?! לכך נסתתם, יעיון שם. ובזה פרשתי בסייעתא דשמיא מאמר אותיות דרבי עקיבא וזה לשונו: במם פתוחה נקרא הקדוש-ברוך-הוא "מלך מלכים", ובאות מ"ם סתומה נקרא הקדוש-ברוך-הוא "מושל מושלים", עד כאן. ובזה מובן, כי במ"ם סתומה הרומזת למצודה של שעבוד מלכויות נקרא "מושל מושלים", דאין מתגלית מלכותו לעיני הכול, מחמת דעכו"ם משתעבדים בבניו, אך במם פתוחה הרומזת לזמן הגאולה שאין ישראל בתוך המצודה, נקרא "מלך מלכים", שתתגלה מלכותו יתברך, וכמו שאמר הכתוב (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד". ולכן אומרים במוסף: "גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה".
8
ט׳ולפי זה – ביציאת מצרים לא היה פדות שלם, כיוון דחלה עליהם באותו זמן גזרה דשעבוד מלכויות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ט:) דאמר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבנו ע"ה "אהיה אשר אהיה", כלומר, אהיה עמהם בשעבוד זה ואהיה עימהם בשעבוד מלכויות, ונמצא דלא היה פדות שלם; ולכן אמר לו: "ושמתי פדת בין עמי ובין עמך" – "פדת" כתיב, דאינו פדות שלם, מאחר שעדין יש מצודה דשעבוד מלכויות שהיא מם סתומה; אך "למחר", בביאת המשיח, "יהיה האות הזה" הוא אות מם של "המשרה שנרמז באותיות "זה", והינו שבגלות, מם של "המשרה" היא סתומה. ואם תמנה מן האותיות "למרבה" תמצא מם של "המשרה" הוא אות שביעית אשר היא סתומה[1] ולעתיד תהיה פתוחה, שהיא אות חמישי באותיות אלפא-ביתא, שאם תמנה אותיות העשיריות כזה: י' כ' ך' ל' מ' – אתה מוצא מם פתוחה הוא אות חמישית; וזהו הנרמז בתבת "זה", כלומר, מם של "המשרה" שהיא אות שביעית ב"המשרה" תהיה מם פתוחה שהיא אות חמישית באלפא-ביתא.
9
י׳ולכן בשבת שהוא מעין עולם הבא הרומז לזמן הגאולה שאין שם מצודה, ולא יהיו ישראל ניצודים עוד – נאסרה בו הצידה, כי הצידה אינה אלא בזמן החול, שהם רומזים לזמן הגלות שישראל ניצודים ועומדים בתוך המצודה הרמוזה באות מם סתומה של "למרבה המשרה".
10
