בן פורת יוסף, וישלחBen Porat Yosef, Vayishlach
א׳ונבאר מדרש וישלח (בר"ר עה, א) קומה ד' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך (תהלים יז, יג), ופירש הכריעהו, שוברהו וכו'. וי"ל מה ענין פתיחה זו לפסוק וישלח יעקב מלאכים (לב, ד). ב' קשה קושית האלשיך, מה ראה יעקב לשלוח מחנה אלדים שהוא מחנה שכינה לעשו הרשע.
1
ב׳ונ"ל דקושיא חדא יתורץ באידך, על פי מ"ש האלשיך פ' בא על פסוק (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, כי להכות את הרשע ולהציל את הצדיק כאחד, זה אי אפשר כי אם לקב"ה בעצמו וכו', יעו"ש. ומכל שכן כאן אם היה נותן רשות למחבל לחבל את עשו, ודאי יהיה למיתה, וכבר אמרה רבקה בנבואה (בראשית כז, מה) למה אשכל שניכם יום אחד, והוצרך להתפלל רק לשבר כוחו של עשו, כדי שיציל את יעקב בלבד, והוצרך השכינה בעצמו לעשות זה.
2
ג׳ובזה יובן, דקאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר, דקשה איך הטריח השכינה לעשו לחבל, ולא שלח איזה משחיתים לחבלו מכל וכל, כי הכל שתה תחת יעקב שהיה דמותו בכסא כבוד, לזה בא כמתרץ בפסוק אחר שפתח ר' פנחס קומה ד' דוקא קדמה פניו, ולא על ידי שליח אחר, והטעם הכריעהו פלטה נפשי, ר"ל שצריך רק להכריעו כמו במשקל, לשבר כוחו ולא להמיתו, כדי שיהיה נפשו פלט, ואם ימיתנו לעשו מכל וכל ח"ו יתקיים למה אשכל שניכם יום אחד, לכך ביקש ממלאכי אלדים זה להכניעו רק תחת ידו ולהכריעהו, כדי שיהיה רק פלטה נפשו מרשע, וק"ל.
3
ד׳•
4
ה׳ונבאר מדרש (בר"ר עה, ז) וגם הולך לקראתך (לב, ז) רבי לוי אמר, הלך ונטל אגרומי ממצרים, אמר אין יכילנא ליה הא טוב, ואם לאו אנא אימא לי' אייתי מכסא, ומגו כן אנא קאים עלי' וקטילנא ליה. והוא תמוה, מנלן לדרוש זה, ואיך מרומז בפסוק. ב' קשה, אין יכ[י]לנא וכו', דלמא יתן לו המכס ולא יהי' עליו שום עלילה. ואם לא יכול ליה, אף כשלא יתן מכס לא יכיל לי'. ג' קשה בפסוק לשון וגם. ד' קשה לשון הולך לקראתך, דהל"ל בא לקראתך, וכן הקשה האלשיך, דלשון הולך משמע לדרכו ולא לקראתו וכו', יעו"ש.
5
ו׳ונ"ל דאיתא בפרק קמא דע"ז דף י"ג (ע"א) תניא רבי נתן אומר, יום שע"ז מנחת בו המכס, מכריזין ואומרים כל מי שמניח עטרה לכבוד ע"ז יניחו לו המכס, יהודי הנמצא שם מה יעשה, יניח נמצא נהנה, לא יניח נמצא מהנה, מכאן אמרו וכו'. ורש"י פירש שם (ד"ה נהנה) נהנה מריח עשבים יעו"ש. אבל בטור יורה דעה סימן קמ"ט פסק סתם לאיסור אף בלא שיניח עטרה, וז"ל: עיר שנותנין בה מכס לע"ז, אסור ליקח משם כלום, שאם יתן מכס נמצא מהני לע"ז, ואם לא יתן הרי זה נהנה ממנה שמנחת לו המכס וכו', יעו"ש. וי"ל הטור הוא נגד רש"י, דפירש רש"י נהנה מריח עשבים, וכ' התוספות (ד"ה יניח) ולא מפרש נהנה שאינו נותן מכס, כיון שהמעות שלו אין זה הנאה וכו', וא"כ קשה להטור דסבירא לי' דהוי נהנה אף במעות שלו.
6
ז׳ונ"ל, דהא קשה לפירוש רש"י ותוספות דס"ל דאין זה נקרא הנאה מאחר שהמעות שלו, א"כ קשה מש"ס דנדרים פרק ד' (לג.) המודר הנאה מחבירו מחזיר לו אבידתו, מקום שנוטלין עלי' שכר תפול הנאה להקדש. וכתב הטור יורה דעה בסימן רכ"א, דאם יתן מהנה, ואם לא יתן נהנה וכו', יעו"ש. וקשה הא המעות שלו ואין זה נקרא נהנה לפי' רש"י והתוס' הנ"ל. אלא ודאי צ"ל דאף שהמעות שלו נקרא נהנה, והא דקאמר רבי נתן עטרה כלל ר"ל דאף שהוא יום שמנחת המכס לכל אדם מ"מ אסור מצד שהוא נהנה מריח עשבים, אבל אם אינה מנחת כי אם לאדם מיוחד, אף בלא עטרה אסור מצד שנהנה שאינו נותן מכס, וכסברת הטור הנ"ל, ולא קשה מידי, אח"ז מצאתי בש"ך בשם ב"ח, יעו"ש.
7
ח׳העולה מזה, דלאדם מיוחד ממה נפשך אסור. ומעתה י"ל, דידוע דעשו הי' ע"ז, וכמו שהקשה בזוהר (ח"א קעא:) על שהשתחוה יעקב לעשו, ומשני, והוא עבר לפניהם (בראשית לג, ג), והשתחוה להשכינה יעו"ש. וא"כ לכוונה זו לקח עשו המכס, דידע דלא נתנו אלדים להרע עמו כמו בלבן, וביקש ללכדו שימצא בו שמץ דבר ע"ז, ובזה תסור השכינה ממנו, ויכול לו. והלך למצרים ולקח המכס לעצמו, והוי ממש כדין הנ"ל שנותנין מכס לע"ז, דממה נפשך יעקב הנמצא שם, אם יתן מהנה, ואם לא יתן נמצא נהנה, שחק קבוע הוא במקום זה ליתן מכס והוא לא יתן, ונלכד באיסור ע"ז, ותסתלק השכינה ממנו, ומגו כן קאים עלי' וכו'.
8
ט׳וכל זה יהי' מרומז בפסוק וגם הולך לקראתך, דקשה קו' ג' ד' הנ"ל, וצ"ל דאתי לתרץ קו' א' ב' הנ"ל, וחדא יתורץ באידך, דידוע מ"ש האלשיך דהמלאכים נקראו עומדים, שהם במדרגה א' מיום היותם, והצדיקים נקראו הולכים ממדריגה למדריגה, וההיפך הרשעים למדריגה התחתונה, וז"ש עשו הנה אנכי הולך למות וכו' (בראשית כה, לב), כי מבטן אמו היה מנגד לקראת מדריגת יעקב כשהי' מגיע לבית המדרש מפרכס לצאת, ועשו כשהיה מגיע לע"ז מפרכס לצאת, ומעת הולדו הולך ממדריגה למדריגה אל קליפת ע"ז.
9
י׳ובזה יובן, דקשה בפסוק וגם הולך לקראתך ב' קושיות הנ"ל, ובא רבי לוי לתרץ, דבאו לומר כמו שהי' מנגד ליעקב בבטן בע"ז במדריגה זו, גם עתה מוסיף והולך לקראתך, שיהי' נלכד במצודתו באיסור ע"ז, והוא לקראתו שפיר, והיינו ע"כ שנטל אגרומי ממצרים, וז"ש אי יכילנא ליה בלאו הכי הא טב, ואם לאו מצד שהקב"ה הוא בעזרו, אנא אימא לי' אייתי מכסא, וממה נפשך נלכד באיסור ע"ז, אם יתן מכס לע"ז נמצא מהנה, ואם לא יתן נמצא נהנה מאיסור, שהוא חק קצוב מכל אדם ליתן, ומגו כך אנא קאים עליה וקטלינא לי', כי כשימצא בו ערות דבר ע"ז, ושב אלדיו מאחריו, ואנא קאים עליה, וק"ל.
10
י״אובזה נראה לבאר פירוש רש"י (בראשית לב, כג) ואת אחד עשר ילדיו - ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו וכו'. וי"ל, דהל"ל ודינה לא היתה שם, ולכך נענש וכו', ל"ל להזכיר שנתנה בתיבה וכו'. ב' קשה, ולכך נענש יעקב, שהיא רק למותר וכו'.
11
י״בונ"ל דהמפרשים פירשו בשרה שנתנה בתיבה כדי ליתן מכס, ואעפ"כ הוצרך להראותה, ותוקח בית פרעה (בראשית יב, טו). וא"כ הכא נמי כשהי' נותנה בתיבה הי' צריך ליתן מכס לע"ז, ולולי כן אינו מגיע מכס, וידוע (שבת יז:) דגזרו על בנותיהן משום איסור ע"ז, וא"כ נקל איסור בנותיהן מאיסור ע"ז, ומכל שכן בת ישראל לנכרי דהוא נקל יותר, דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, משא"כ בנותיהן לישראל הוי הולד כותי.
12
י״גובזה יובן, ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה, אף שיתן מכס לע"ז, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו, דיותר קל איסור בנותיהן מאיסור ע"ז, שהיינו מה שנתנה בתיבה, וק"ל.
13
י״ד•
14
ט״וונבאר על פי דרוש ומוסר השכל, פסוקי וישלח יעקב מלאכים [לפניו] אל עשו אחיו וגו' ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו וגו' וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וד' מאות איש עמו ויירא וגו' ויצר לו ויחץ וגו' ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה וגו' קטנתי וגו' כי במקלי עברתי [את] הירדן [הזה] ועתה הייתי לשני מחנות הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' והכני אם על בנים ואתה אמרת וגו' ושמתי [את] זרעך כחול הים וגו' (לב, ד - לג, יח).
15
ט״זוהספיקות רבו, כל הפרש' זו ל"ל, מה דהוי הוי, והתורה נק' תורת ה' תמימה (תהלים יט, ח) שהיא נצחי כנודע. ב' ל"ל יעקב, דקאי אדלעיל (לב, ג) ויאמר יעקב כאשר ראם וגו', וישלח מלאכים הל"ל. ג' כפל עשו אחיו, דנודע כי עשו הוא אחיו. ד' מה תועלת בהכנעה זו, לאדוני לעשו עבדך יעקב וגו'. ובזוהר פ' וישלח דף קס"ז ע"ב: רבי שמעון פתח, טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם (משלי יב, ט) וכו' דא יעקב דמאיך רוחי' לגבי דעשו וכו' ויותר חכמה עביד בדא וכו' יעו"ש. וגם זה צריך הבנה.
16
י״זה' מה ענין עם לבן גרתי וגו', לכאן. ו' וישובו המלאכים אל יעקב, תיבת יעקב מיותר. ז' באנו אל אחיך אל עשו, דה"ל לקצר, אל אחיך לחוד או עשו לחוד. ח' דהל"ל כמו ברישא אל עשו אחיך, ומ"ט הקדים כאן אחיך ואח"כ עשו וברישא אמר אל עשו אחיו. ט' ב' פעמים אל ל"ל. י' תיבת וגם הולך מיותר. י"א אלו ד' מאות איש עמו, למה מכוון מנין זה דוקא, וגם שנזכר בתורה שמע מינה שיש בזה איזה רמז לענין זה. י"ב ויירא וגו' ויצר וגו' ויחץ וגו' הוא כפל, ודרשת חז"ל ידוע. י"ג המחנה האחת לשון נקבה, והי' המחנה הנשאר לשון זכר, דהל"ל הנשארת. ורש"י פירש לפעמים לשון זכר וכו'.
17
י״חי"ד קטנתי וגו' כי במקלי עברתי וגו', הוא ללא צורך. ט"ו הצילני נא מיד אחי מיד עשו, הוא כפל, וכנ"ל. ט"ז והכני אם על בנים, שנכנס על עצמו ויצא באם על בנים, ועכ"פ הל"ל והכני ואם על בנים. י"ז ואתה אמרת ושמתי את זרעך כחול הים, א"כ מאחר שהובטח מה מורא זה. י"ח למה תפס ברכה זו כחול הים וגו', ולא ברכה כעפר הארץ וגו' או ככוכבי השמים וגו' וכפירוש רש"י.
18
י״טונראה דאיתא במשנה (ג) דאבות פ"ד, הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר וכו'. ויש להבין, דהל"ל אל תבזה לכל אדם, משא"כ לשון אל תהי בז משמע דקאי על עצמו שלא יהי בז וגו'.
19
כ׳ב' לכל אדם, דהל"ל לאדם, מאי לכל. הגם דקושיא זו לבד אפשר לפרש על פי מה שראיתי בספר עיר גבורים (פ' אמור) ביאור פסוק (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם, שלא לבזות הראש שבעיר שבו תלוי הכלל כולו וכו', יעו"ש. וז"ש אל תהי בז לכל אדם, ר"ל דקאי על אדם שהוא כולל כל העיר, שהוא הראש שבעיר, שאם לא יהיה דבריו נשמעין על ידי בזותו אותו, א"כ הוא חוטא ומחטיא הרבים. וז"ש ואל תהי מפליג לכל דבר, ר"ל שלא יפליג ויפריש לכל מן דבר, על דרך שנאמר (כח, י) ויצא יעקב מבאר שבע וכו', כי כשיש שומע ומשמיע נק' באר שבעיר המשפיע ומקבל השפע, דהיינו כל דבר, משא"כ אחר בזותו וכו', והבן.
20
כ״אאך לבאר קושיא א', נ"ל לפי מ"ש בזוהר פ' וישלח דף קס"ו הנ"ל, חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם (תהלים לד, ח), תא חזי כד דוד מלכא אישתזיב מאכיש מלך גת מה כתיב (שמואל א כא, יד) ויתהולל בידם, וישתגע הל"ל, לפי דאמר דוד בקדמיתא (תהלים עג, ג) כי קנאתי בהוללים וגו', א"ל הקב"ה חייך אנת אצטרך להאי דכתיב ויתהולל בידם, וכדין אתיא שכינתא ושריא סוחרני' דדוד וכו'. והוא תמוה להבין פשוטו מה ענין זה לזה.
21
כ״בונ"ל דבארתי במ"א מ"ש בעקידה (פ' משפטים שער מו) על פי המדרש (שמ"ר ל, כב) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי (תהלים קיט, קכא), משל לסוחר שביקש לילך בדרך מכר פרקמטיא שלו, וקנה אבנים טובות ומרגליות, באו אליו לסטים אמרו מה זה, והשיב כלי זכוכית וכו'. כך ישראל בעולם הזה וכו', אבל דוד היה מתפאר שלא היה מזלזל בהם אפילו במאמר, שנאמר (תהלים יט, יא) הנחמדים מזהב ומפז רב, וז"ש עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי וכו', יעו"ש. ובארתי שם בב' פנים, א' על פי משנה (פ"ד מ"י) הוי ממעט בעסק וכו'. פן ב', על פי מ"ש בזוהר אל תראוני וכו' (שה"ש א, ו) בזמנא דחייבין בדרא אזעירת גרמה וכו', וכד אתאן זכאי קשוט וכו' יעו"ש. הרי מבואר כי גם השכינה לפעמים אזעירת גרמה כשהיא בין חייב[י]א וכו', א"כ ממנה יש ללמוד שגם האדם כשהוא בין רשעים אז זכאה הוא מאן דאזעיר גרמיה, והוא היפך מדת דוד בתחלה, שהיה מתפאר גם בין הלסטים שהם הרשעים וכנ"ל.
22
כ״גוזהו מה שרימז בזוהר הנ"ל, לפי דאמר דוד בקדמיתא כי קנאתי בהוללים, ר"ל חמת קנאה יש לי על מאן דאזעיר גרמיה ועושה עצמו הולל בפני הלסטים, שאינו נכון בעיניו, א"ל הקב"ה חייך אנת תצטרך להאי דכתיב ויתהולל בידם, להקטין את עצמו לעשות עצמו הולל כל זמן שהיה בידם הם הלסטים שלא יקנאו. וכדין אתיא שכינתא וכו', שנעשה מרכבה להשכינה שעושה גם כן כך, כמ"ש אל תראוני שאני שחרחרת וגו', והבן.
23
כ״דובזה יובן משנה הנ"ל, הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם, ר"ל שלא לבזות עצמו וסחורתו לעשות הולל בפני כל אדם, רק בפני הרשעים שהם הלסטים, מטעם הנ"ל, אבל בפני הצדיקים יכול להתפאר בסחורתו וכמ"ש הרמב"ם (עי' סה"מ מצוה ג) במצוה ואהבת את ה' אלדיך (דברים ו, ה), מי שיש לו אבן טובה מתפאר בה בפני אוהביו בשמחתו וכו', יעו"ש.
24
כ״הואל תהי' מפליג לכל דבר, ר"ל דבר שיש בו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי' שהוא כל דבר, יסוד ומלכות, אל תהי מפליג בשבחו להתפאר בפני כל, כי אם בפני הצדיקים, משא"כ בפני הלסטים וכנ"ל, והבן.
25
כ״וובזה נבוא לביאור הנ"ל, דמצינו הפרש בין אומה ישראל ובין האומות עובדי ע"ז, דמבואר במדרש (חולין פט.) על פסוק (דברים ז, ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט וגו', לפי שאין אתם מגדילין עצמיכם רק ממעטין עצמם אברהם אמר אנכי עפר (ועפר) [ואפר] (בראשית יח, כז) וכו', אבל נבוכדנצר אמר אדמה לעליון (ישעיה יד, יד), סנחרב אמר מי בכל אלדי העמים וכו' (מלכים ב יח, לה).
26
כ״זובזה יובן, יעקב ר"ל על שהיה מקטין עצמו לעקב ושפלות, ושלח מלאכים לפניו, לאלו הלומדים, שראוי שילכו לפניו להורות לעם דרך ה', וכמו שבארתי פסוק (ירמיה ט, יב) על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וכו', וה"נ מה שראוי שילכו לפניו, ר"ל לפני אומה ישראל הנקרא יעקב כנ"ל, ובאמת הם מגדילין עצמם כמו עשו שהם האומות, וראוי שיהי' באחוה משום שיש להם שורש למעלה באחדות האמיתי, כמו שזכרתי לעיל בטעם חצי שקל הנ"ל, וז"ש וישלח יעקב מלאכים לפניו לעשות מן עשו שיהיה אחיו.
27
כ״חויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו וגו' כה אמר עבדך יעקב וכו', דאזעיר גרמיה כשהיה בין רשעים ולסטים וכו', ובאמת חכמה עביד בדא כמ"ש בזוהר הנ"ל, והטעם מבואר בפסוק אל תראוני שאני שחרחרת וגו', וזהו ממש כך, שלא יקנאו בו. וז"ש עם לבן גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב, וכך שלח להלומדים - אתה שר וחשוב ביחוס ולמדן ומופלג ואני יעקב הקטן ושפל הוא עבדך, אין לך לקנא אותי, שאין בי דבר לקנא בו, וכל הענין.
28
כ״טוישובו המלאכים אל יעקב, ר"ל על ידי שאתה יעקב ומשפיל עצמך לפניו, בזה מגביה ומגדיל עצמו, ז"ש באנו אל אחיך אל עשו, ר"ל באנו בתוונא דלבו להבין תוכו, ואתה רוצה לעשות מן עשו שיהיה אחיך, ונהפוך הוא אפילו על מי שאתה סובר שהוא אחיך ובאמת הוא עשו, ועל ידי זה מכל שכן מי שהוא כבר עשו ג"כ הולך לקראתך, מצורף לזה וארבע מאות איש עמו, ר"ל אלו העוסקים בקבלה נגד ד' מאות עולמות שקל כסף, ונקראין מחצדי חקלא, ולהכניע כח ד' מאות איש של עשו, ועכשיו הם עמו.
29
ל׳ואז ויירא יעקב ויצר, ר"ל שנתיירא שלא יוסיפו כח בקליפות בסוד צור ילדך תשי (דברים לב, יח), וגם ויצר לו עבור אחיו שהם עם עשו, פן יאבדו מן ב' עולמות, ועי"ז ויחץ וגו' שנעשה פירוד בין הדביקים, יש מיימינים ויש משמאילים.
30
ל״אויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו, ר"ל אלו שתש כחם כנקבה באלו יש לחוש פן יבא עשו והכהו, כאשר יבואר אח"ז ענין הכאה זו. אבל והי' המחנה הנשאר לשון זכר, אלו יהיו לפליטה.
31
ל״בויאמר יעקב, ר"ל הסבה הגורם לזה הוא תואר יעקב, שאני משפיל את עצמי נגדו, בזה הוא מגביה את עצמו, וגו' קטנתי מכל החסדים וגו' - לפי שהייתי מקטין את עצמי, וגו' כי במקלי עברתי את הירדן וגו' - על דרך שאמרו חז"ל (סנהדרין ח.) כי אתה תביא (דברים לא, כג), טול מקל והך על קדקדם וכו', וה"נ כשהייתי נוהג ברמה אז עברתי במקלי גם הירדן שהוא הומה תמיד כנודע, ועתה שאני נוהג הכנעה ושפלות הייתי לשתי מחנות, שנעשה פירוד חצי לכאן לימין וחצי לשמאל, וחלק לבם עתה יאשמו (הושע י, ב).
32
ל״געל כן אני מתפלל על ב' סוגי אנשים הנ"ל, א' הצילני [נא] מיד אחי, שאני סובר שהוא אחי, לגדלו לנשאו, ובאמת הוא עשו. ב' מיד עשו, שידעתי כבר שהוא עשו, ועכשיו מרים יד ביותר באומרו אם אח נפשע, אני לא כל שכן.
33
ל״דאו י"ל על פי מ"ש החסיד מוהר"י יעבץ במשנה (ז) דאבות פ"א, הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע. וביאר מה דלא אמר הרחק מרשע, משום דיש לחוש שיהפך לך לאויב ויזיקך, לכך תדבר עמו בשפתי חלקות, רק שאל תתחבר עמו במאכל ומשתה וכו', יעו"ש. אך דזה אינו שייך ביעקב אבינו שהי' מדתו אמת כמ"ש (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב, ולכך אי אפשר לו לדבר שפתי חלקות, רק אם הוא אחי אני נוהג עמו כאח, ואם אני רואה שהוא עשו אני נוהג עמו כעשו, וכמ"ש (תהלים יח, כו-כז) עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפתל, וכאשר יתרחק מן הרשע יש לחוש כנ"ל, לכך הצילני [נא] מיד אחי מיד עשו, ר"ל מיד מי שאני נוהג עמו כאחי ובאמת אינו אח, ומיד מי שאני נוהג עמו כעשו.
34
ל״הוענין המורא שאני ירא אינו עבורי רק מה שאני ירא אותו הוא פן יבא והכני אם על בנים. ור"ל דבארתי במ"א שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך (משלי א, ח), דכתב האלשיך (שם) כי האב מזריע הטפה ושוב פורש ממנו, משא"כ האם אשר דדיה ירווך בכל עת וכו'. ואני בארתי, כי הרב דורש ב' פעמים בשנה ופורש מהם, מ"מ שמע בני מוסר אביך, ואל תטש תורת אמך - מי שאומר מוסר תמיד וכו'. וז"ש כי אני ירא פן יבא על ידי הגדלות של עשו לבזות ענין המוסר שלי, ובזה והכני אם על בנים, מה שהייתי עד עכשיו בגדר אם על בנים להניק ולהשפיע להם תורה ומוסר, ועתה שלא ישמעו ואין הקול קול יעקב ח"ו ידי עשו גוברת, וגם דכתיב בפ' ראה (דברים יא, כח) והקללה אם לא תשמעו וגו'.
35
ל״וואתה אמרת וגו' ושמתי [את] זרעך כחול הים, ר"ל רימז על הפירוד שאין להם התחברות כמו חול הים, וכמ"ש במדרש איכה (איכ"ר א, ח) שנתן לו חול לעשות חוט לתפור המדוכה תבירא וכו', ופי' יעו"ש, לכך אני ירא. עד שהודיע התורה ויבא יעקב שלם וגו', וק"ל.
36
ל״ז•
37
ל״חונבאר פסוק וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו' (לג, יז). וי"ל, ל"ל ביום ההוא. ב' מה מלמדינו בזה. ג' איך שייך זה בכל אדם ובכל זמן.
38
ל״טונ"ל דשמעתי ממורי ביאור ש"ס לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד וכו'. וביאור ש"ס (ברכות לד:) אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד וכו'. דאמרו בש"ס (ערכין טז:) מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו וכו', היכי דמי יסורין, המושיט ידו לארנקי וכו'. והקשה, הא אין יסורין בלא עון (שבת נה.), וכי ס"ד שזה נחשב לכפרת עון.
39
מ׳וביאר, כי צדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב, ד), כי המאמין בהשגחה פרטיות של הש"י ויודע כי כל מאורעות של האדם ממנו ית' הן דבר קטן או גדול הכל הוא בדין אדני דינא דמלכות שמיא, והוא לסיבת חטאו, ומיד נתחרט ומלא חרדה ופחד ה', מיד מוחלין לו, מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק מחשבתו בו ית', לכך גם המושיט ידו וכו' אחר שהוא מאמין שזה לסבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עון. ובחי' זו נקרא דוד, כי אין סוף שנק' אין בחינת ד', ומזה נמשך שהיא ו', אל ד' ב' שהוא תכלית השפלות, הכל בהשגחה פרטיות ממנו ית' וכו'.
40
מ״אוכשאינו מאמין זה שהכל בהשגחה פרטיות ממנו ית', רק אומר כחי ועוצם ידי עשה לי זה נקרא כופר בהש"י ובבחי' דוד הנ"ל, כי כופר בדין מלכות אד', רק מלכות הוא מכוסה ומשועבד אל הקליפה המכסה ומסתיר עניני השגחתו ית' מבני אדם. ולעתיד בימות המשיח אשר את רוח הטומאה יעביר מן הארץ (זכריה יג, ב), אז יתגלה השגחתו ית' בפרטי פרטות וכו'.
41
מ״בובזה יובן לא גלו ישראל עד שכפרו בהקב"ה ובמלכות בית דוד וכו'. וזהו שבין עולם הזה לימות המשיח שיעבוד מלכיות בלבד, והבן, ודפח"ח.
42
מ״גובזה יובן, וישב ביום ההוא, שהוא לעתיד, שנקרא יום ההוא יודע לה' וגו' (ע' זכריה יד, ו-ז), וכמ"ש בזוהר סוד ביום ההוא וכו', אז את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, שהיא הקדושה, ושב עשו לדרכו שעירה, יופרש מהקדושה, ויתגלה השגחתו ית' בפרט, ואז ויעקב, גם המוני עם שנק' בשם יעקב, נסע סכותה שהוא סוד סוכה צלא דמהימנותא, לחסות בצל סוכה כ"ו ה"ס, בסוד (חבקוק ב, כ) וה' בהיכל קדשו, ה"ס גימטריא היכל וכו', והבן.
43
מ״דהגם די"ל, כמ"ש בזוהר בשביל שעיר ראש חודש ושעיר יום הכפורים אתפרש הסט"א מהקדושה, ואז יש יחוד וכו'. ובזה יובן וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה, ואז ויעקב נסע סכותה, והבן.
44
מ״ה•
45
מ״ופן ב על פי סוד ורמז מוסר, ביאור פ' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור וגו' וישובו המלאכים [וגו'] באנו אל אחיך אל עשו [ו]גם הולך לקראתך וגו' ויירא ויצר וגו' ויחץ וגו' אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה וגו' ויבא יעקב שלם וגו' (לב, ד - לג, יח). והספיקות רבו, כתבתי לעיל, וביאורן.
46
מ״זוכעת נ"ל, דאיתא במשנה (יב) דאבות פ"א, הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. והספיקות ביאר הרב האלשיך סוף פ' שמיני (ויקרא י, טז-יז), אם אי אפשר שתהי' כאהרן עצמו, עכ"פ הוי מתלמידיו להיות אוהב. ואם המניעה מחבירך, הוי רודף שלום וכו', ולא סגי מהשפה ולחוץ רק אוהב את הבריות מאהבת הלב. או יאמר, אם תרדוף השלום ולא תשיגנו, איעצך שתהיה אוהב את הבריות, שע"י כן אם שהוא אינו חפץ שלומך אתה תרדוף שלומו מאהבה, הנה תועיל כי גם לבו יקורב לאהבה אותך. ושמא תאמר שהוא רשע ולא יאהבני, לז"א ומקרבן לתורה על ידי שתשלים עמו, ולא יהי' רשע וכו', יעו"ש.
47
מ״חהעולה מזה כלל גדול, שאם תקרב לבך ומחשבתך לאהבת שונאך סוף שיקורב לבו ג"כ לאהבה אותך. הרי יש בחינה א' למדריגת השלום.
48
מ״טעוד יש בחינה ב' למדריגת השלום, דדרשו חז"ל (בר"ר נד, א) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז, ז), זה יצה"ר וכו'. אמנם הפשוטו גם אויביו ישלים אתו, אלו בני אדם השונאים אותו, ישלימו אתו ברצות ה' וכו'. ונ"ל דהפשוטו עם הדרש שניהם אמת, וזה נמשך מזה, ואי אפשר שישלים זה בלא זה, דכתב בזוהר פ' וישלח (קעח:) פתח רבי יוסי אתה סתר לי מצר תצרני (תהלים לב, ז) מעילא ומתתא, לעילא אית ליה לבר נש מארי דבבו, לתתא א[ו]ף הכי נמי, ומאן איהו דא יצה"ר, צר לעילא וצר לתתא, ואלמלא יצר הרע לא אשתכח מארי דבבו לבר נש בעלמא, בגין כך מצר תצרני וכו', יעו"ש.
49
נ׳ובזה יובן, הוי מתלמידיו של אהרן, לתקן את חטאתך תחלה, הוא היצה"ר, שישלים אתך, ואז תשכיל להיות בבחינת אוהב שלום למטה, על ידי שתהי' רודף שלום עם השונא שלמעלה שהוא היצה"ר תחלה, שישלים עמו, ואז יוכל להיות אוהב הבריות למטה, והבן.
50
נ״אוהנה קשה, למה שלח יעקב מלאכים רבים ולא סגי מלאך א' לשליחות א'. ונ"ל כי ב' בחינות הנ"ל שצריך למדריגות השלום, כל א' נקרא מלאך, ולכך שלח מלאכים שהם ב' בחינות הנ"ל, והוא בחינה א' צריך שתשלח אתה לשונאך תחלה אהבה במחשבה שנק' מלאך, כמ"ש בס' הכוונת כתר יתנו לך ה' אלדינו מלאכים וכו' (קדושה דמוסף), שהם או"א סוד המחשבה, והבן. בחינה ב' העיקר להשלים עם היצה"ר תחלה, והיינו ברצות ה' דרכי איש, על ידי כשרון מעשיו הטובים, ואז מן כל מצוה של מעשיו הטובים נברא מלאך א'.
51
נ״בובזה יובן, וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו', ר"ל שרצה יעקב להיות בבחינת אוהב שלום הנ"ל, ולכך שלח ב' מלאכים הנ"ל לפניו שיקדימו תחלה, ואז יוכל להיות שיהי' עשו אחיו, שינהג עמו בשלום ואחוה.
52
נ״געם לבן גרתי, תרי"ג מצות שמרתי, ועי"ז ויהי לי שור וחמור, שנכנעו כחות היצה"ר והשלימו עמי, וגם אהבת מחשבתי ולבי שלמים עמך. ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך, להשלים אתי למטה ג"כ, אחר שהשלים היצה"ר עמי למעלה, וזה נמשך מזה.
53
נ״דוישובו המלאכים אל יעקב, והי' תשובתן סתומה הסובל ב' פירושים, כדי לאמר, ר"ל שיתפלל, כי רוצה ומתאוו[ה] הקב"ה לתפלתן של צדיקים. וזה שאמרו באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וגו', ר"ל על ידי שהקדמת אהבה ואחוה במחשבתך שנקרא מלאכים ששלחת תחלה שהוא לפניו, עשית פעולה שלימה, שנעשה בזה אחיך מה שהיה תחלה עשו, וגם הולך לקראתך להתקרב אליך ג"כ כמו שאתה רוצה להתקרב אליו, שיהי' בשוה לך, וכן ת"א (בראשית לג, יב) נסעה ונלכה [ואלכה] לנגדך, ותרגומו ואהך לקבלך, הרי דמשמעות לקראתך הוא לשלום. אך דיש עוד פירוש ב' כמשמעו שהוא איפכא, שאתה סובר שהוא אחיך וז"א כי עדיין הוא עשו בשנאתו, וכפירוש רש"י.
54
נ״הולכך ויירא יעקב ויצר, ר"ל שירא על שנשאר לו צר לעילא ותתא שהוא היצה"ר, והוא סבר שכבר השלים עמו וא"כ הי' ראוי שגם עשו ישלים עמו, מה שאין כן עתה מוכח שגם היצה"ר לא השלים עמו, ולכך גם עשו עומד בשנאתו.
55
נ״וולכך התפלל יעקב אלדי אבי אברהם וגו', עד אחר כך ויבא יעקב שלם, ודרשו בזוהר (ח"א קעב:) שלום לעילא שלום לתתא וכו', ר"ל לפי שהשלים עמו לעילא לכך השלים עשו לתתא, דזה נמשך מזה, וז"ש כי שרית עם אלדים ועם אנשים ותוכל, ר"ל על ידי ששרית עם אלדים והשר לעילא, ותוכל - שהשלים עמך, לכך גם עם אנשים לתתא השלים עמך ותוכל, והבן.
56
נ״ז•
57
נ״חפן ג על פי דרוש ומוסר, וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וגו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה וגו' (לב ד-ה). והספיקות עם ביאורן כתבתי לעיל.
58
נ״טוכעת נ"ל, דכתבתי לעיל ביאור ש"ס (עירובין נג:) קצרה וארוכה וכו', כי דרך ישרה שיבור לו האדם שילמוד תחלה בנערותו שלא לשמה שיהיה לו תפארת מן האדם, ואח"כ יעסוק לשמה, כמבואר שם טעמו. וזה ההפרש בין ימי הנעורים שהם קצרה וארוכה, משא"כ אח"כ בעת זקנותו כשלומד לשמה הוא ארוכה וקצרה וכו'. וכן בעסק המצות יש ב' בחינות הנ"ל. והנה מכל מצוה נברא מלאך כנודע. והנה כתבתי במ"א שמעתי ענין פרה אדומה שמטהר טמאים ומטמא טהורים, כי על ידי פניו' חיצונית מטהר טמאים שהם המוני עם, משא"כ לצדיקים פני' חיצונית מטמא טהורים וכו'.
59
ס׳ובזה יובן, וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר"ל אותן מלאכים שעשה לפניו, דהיינו בילדותו מן עסק התורה והמצות שלא לשמה, שלח אותם שילכו אל עשו הם אנשי עשי', כי להם ראוי בחי' זה שהוא מטהר טמאים כנ"ל. משא"כ לעצמו אחר שעברו ימי הילדות אמר עם לבן גרתי, שעשה תרי"ג מצות אותיות גרתי בתכלית הליבון והזיכוך בלי שום פני' חיצונית, ולכך ואחר עד עתה שהוא בחי' ארוכה וקצרה כנ"ל.
60
ס״אאו יש לומר עם לבן גרתי, שעשה מן יצה"ר שנקרא נבל ונעשה לבן, שהוא תועלת יצה"ר שרו של עשו, כמו שכתבתי, וז"ש למצוא חן גימטריא נגה, שהוא בחי' עשו כנודע, והבן.
61
ס״ב•
62
ס״גבפסוק ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו' (לב, ח). להבין זה, נ"ל דכתבתי פלוגתא הרמב"ם והראב"ד, דהרמב"ם כתב במנין המצות (סה"מ מל"ת מצוה נח) לא תירא מאנשי המלחמה וכו'. והשיגו הראב"ד ואמר, אינו אלא הבטחה. והוא תמוה. וכתבתי שם ביאורו בקיצור.
63
ס״דוכעת נ"ל להרחיב הדבור, דכבר הקשו הקדמונים בענין הצווי לירא מפניו ית' או שלא לירא מהמלחמה וכו', גם בענין האהבה והשנאה, איך שייך לצות על זה מאחר שאינה מסורה ביד האדם לעשות, וכתבתי מזה.
64
ס״הונ"ל ביאור קושיא זו, דאיתא בש"ס (ברכות ס.) ביאור פסוק (תהלים קיב, ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה', אמר רבא פסוק זה מידרש מסיפא לרישא ומרישא לסיפא וכו', יעו"ש. להבין זה נ"ל דבא לתרץ דקושיא הנ"ל קשה בפסוק זה גם כן, איך שייך לצוות משמועה רעה לא יירא, שאינו ביד האדם, כי היראה מתנוצץ ממילא שלא לרצון האדם. לכך בא לתרץ זה, כאשר מידרש פסוק זה מרישא לסיפא ומסיפא לרישא אתי שפיר.
65
ס״ודנודע מ"ש רבי משה אלשיך בפסוק (יהושע ב, ט) ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ [ו]כי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, כי זה סימן - מחמת המורא ידעו שניתן הארץ לידם וכו', יעו"ש. ובזה יובן כאשר מידרש פסוק זה מרישא לסיפא משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה', קשה קושיא הנ"ל איך אפשר לצוות ולהזהיר שלא לירא והיראה מתנוצץ מעצמו, לכך ביאר כאשר מידרש מסיפא לרישא אז מבואר דלא קשה מידי, דהיינו אם נכון לבו בטוח בה' אז משמועה רעה לא [י]ירא, ובאמת שאינה אזהרה רק הבטחה, שאם לבו בטוח בה' אז בוודאי משמועה רעה לא יירא מעצמו, והבן.
66
ס״זובזה יובן פלוגתא הרמב"ם והראב"ד, דכ' הרמב"ם לא תירא מאנשי המלחמה, והוקשה להראב"ד קושיא הנ"ל איך אפשר לצוות שלא לירא והיראה מתנוצץ מעצמו, לכך ביאר דבאמת אין זה אזהרה רק הבטחה, שאם לבו נכון ובטוח בה' אז בוודאי מעצמו לא תירא מאנשי המלחמה, והבן.
67
ס״חובזה יובן, ויירא יעקב מאד, לפי שנכנס המורא בלבו לכך ויצר לו שלא יהיה נהרג, וק"ל.
68
ס״ט•
69
ע׳ונבאר פסוק מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (לג, ח). ופירש רש"י מדרשו, כתות של מלאכים, הכהו וכו'. ויש להבין לפ"ז מה זה תשובה על השאלה במה שהשיבו למצוא חן בעיניך אדוני.
70
ע״אונ"ל דכתבתי במ"א דהקשה הרמב"ם (הל' גירושין פ"ב ה"כ) גט מעושה דכשר, הא הוא נגד רצונו. ותירץ כי מצד הנשמה ודאי רצונה לעשות המצוה, רק היצה"ר הוא מעכב, לכך מכין אותו ונסתלק היצה"ר וכו'.
71
ע״בובזה יובן, כי התורה והמצות מכונה ליעקב שנאמר (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, והיצה"ר מכונה לעשו. וזה ששאלו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, שהכהו, והיה שאלתו על דרך שאלת הרמב"ם מה תועלת יש בהכאה, וכנ"ל. והשיבו למצוא חן בעיני אדוני, כי על ידי הכאה נסתלק היצה"ר ואז יעקב ימצא חן בעיניו לעשות התורה והמצות כדת, והבן.
72
ע״ג•
73
ע״דונבאר על פי סוד פסוק וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים (לג, ב). יש להבין למה שם השפחות וילדיהן ראשונה, דברי חז"ל ידוע. ועוד למה נכתב זה בתורה שהוא לדורות, מאי דהוה הוה.
74
ע״הונ"ל דכתבתי במ"א בא נא אל שפחתי אולי אבנה גם אנכי ממנה (עי' בראשית טז, ב), כי לימוד שלא לשמה נקרא שפחה ועבד וכו', ונודע כי לימוד שלא לשמה הוא קודם ללימוד לשמה, וזהו שאמרו חז"ל (ב"ב קמא.) בת תחילה סימן יפה לבנים, וכתבתי מזה במ"א.
75
ע״וובזה יובן, וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, כי לימוד שלא לשמה שהוא ילדי השפחות, הוא ראשונה, ואח"כ לימוד לשמה שהוא בני הגבירה, דהיינו לאה וילדיה אחרונים.
76
ע״זואת רחל ואת יוסף אחרונים, כי כתבתי כי סדר הלימוד צריך להיות תחלה, ואח"כ ילך לעסק פרנסתו שנקרא רחל, וזש"ה (בראשית כט, ל) ויאהב גם את רחל מלאה וכו'. והנה מלבד שעסק הפרנסה הוכרח, נוסף על זה יש תועלת מזה ברוחני ג"כ, כי כתבתי ביאור ש"ס (ברכות ג:) לכו והתפרנסו זה מזה, כי על ידי אכילה ושתיה של החומר יש נייחא ושביתה להצורה, וזהו ביטול של תורה זה הוא יסודו וכו' (מנחות צט.:). וז"ש רחל, שהיא עסק הפרנסה שעי"ז נוסף לו מוחין חדשים להתלהב יותר בתורתו ית' ובעבודתו, והיינו ואת רחל ואת יוסף, אחרונים - אחר סדר לימוד הנ"ל, והבן.
77
ע״חועפ"ז נ"ל לבאר פסוק פ' וישב (לז, ב) אלה תולד[ו]ת יעקב יוסף. והוא תמוה, וכי יוסף לבד היה תולדות יעקב. ודברי חז"ל ידוע. ולדברינו אתי שפיר, כי עסק הפרנסה שהוא עסק עולם הזה שנק' עולם השפל, בחי' עקב, עי"ז גורם שנתוסף לו מוחין חדשים להוסיף בתורת ה' ובעבודתו בתכלית השלימות יותר, ובזה יובן אלה תולדות יעקב יוסף, והבן.
78
ע״ט•
79
פ׳ונבאר פסוק ותאמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן (לה, יז). לבאר זה נ"ל, דכתבתי והבל הביא גם הוא (בראשית ד, ד), כי תואר 'גם' אינו מעלה כלל, אמנם לפעמים הוא תועלת לאנשי החומר וכו', ומלבד זה יש תועלת ללימוד שלא לשמה שהוא תואר גם, מתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ:), ואז נעשה מן בחי' בת בחי' בן. ובזה יובן אל תיראי כי גם דייקא, הוא לך בחינת בן, והבן.
80
פ״א•
81
פ״בונבאר פסוק ויעל מעליו אלדים במקום אשר דבר אתו (לה, יג). פירש רש"י במקום וכו', איני יודע מה מלמדינו. והוא תמוה, שאם אינו יודע למה כתבה כלל. ונ"ל דשמעתי ממורי זלה"ה כל מה שאדם משיג בענין אלדות הוא בחינת מלכות, אבל למעלה מזה אי אפשר להשיג וכו', ודפח"ח. והנה נודע הוי"ה בהכאה עולה גימטריא מקום שהוא ז"א, אשר הוא יסוד, דיבור מלכות. ומזה יובן, ויעל מעליו אלדים, כי כאשר נסתלק מעליו בחינת אלדים למעלה במקום אשר דיבר אתו, אז אינו יודע מה, שהוא ז"א, וזה מלמדינו, והבן, והש"י יכפר.
82
פ״ג•
83
פ״דונבאר פסוק הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו' (לב, יב). והקשה רבי משה אלשיך, ל"ל ב' פעמים מיד, דהל"ל הצילני נא מיד אחי עשו. ונ"ל דכתבתי במ"א ביאור משנה (ר"ה פ"ג מ"ח) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' (שמות יז, יא). והעולה משם, כי יש י"ד עתים טובים בקדושה, ויש י"ד עתים רעים בקליפה, וכאשר משתמש עם י"ד עתים רעים לשם שמים, נכנע שמאל בימין וגבר ישראל. ובהיפך אם ח"ו משתמש עם י"ד עתים טובים שלא לשם שמים אז וגבר עמלק וכו'.
84
פ״הובזה יובן, הצילני נא מיד אחי וגומר, שהתפלל יעקב על אחינו בני ישראל שלא ישתמשו בי"ד עתים טובים שלא לשם שמים, שאז גורם ח"ו מה שהי' יד אחי שיהי' י"ד עשו, והבן.
85
פ״ו•
86
פ״זבפסוק והתחתנו אתנו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם (לד, ט), ולאנשי עירם אמרו בהיפך בנותם ניקח לנו ואת בנותינו נתן להם (שם, כא).
87
פ״חלהבין זה, נ"ל דכתבתי לעיל דשמעתי ביאור פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים כי על ידי פני' חיצונית מטהר טמאים, משא"כ לטהורים הוא מטמא וכו'. ונודע כי פני' חיצונית נקרא בת, כמו שכתבתי וכל הבת תחיון (שמות א, כב).
88
פ״טובזה יובן, בנותיכם תתנו לנו, כי פניה חיצונית שלכם שנקרא בנותיכם, תתנו לנו, שעי"ז נוכל להתקרב אליו ית'.
89
צ׳ואת בנותינו תקחו לכם, דכתבתי ביאור פסוק (שה"ש א, ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים, כי חמץ שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים (פסחים ה:), ובזה יובן, בנותינו, החסרון שלנו, תקחו לכם למוסר, כי איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות פ"ד מ"א), והבן.
90
