בן סירא מ״זBen Sira 47
א׳וגם אחריו עמד נתן, להתיצב לפני דוד.
1
ב׳כי כחלב מורם מקדש, כן דוד מישראל.
2
ג׳לכפירים שחק כגדי, ולדבים כבני בשן.
3
ד׳בנעוריו הכה גבור, ויסר חרפת עולם.
(ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.
(ד) בהניפו ידו על קלע, וישבר תפארת גלית.
4
ה׳כי קרא אל אל עליון, ויתן בימינו עז.
(ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.
(ה) להדוף את איש יודע מלחמות, ולהרים את קרן ישראל.
5
ו׳על כן ענו לו בנות, ויכנוהו ברבבה.
(ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.
(ו) בעטותו צניף נלחם, ומסביב הכניע צר.
6
ז׳ויתן בפלשתים ערים, ועד היום שבר קרנם.
7
ח׳בכל מעשהו נתן הודות, לאל עליון באמרי כבוד.
(ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.
(ח) בכל לבו אוהב עשהו, וכבל יום הודה לו בזמירות.
8
ט׳בגינות שיר הכין לפני מזבח, וקול מזמור ונבלים תקן.
9
י׳ויתן לחגים בכל שנה ושנה, הוד פאר וכבוד.
(י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.
(י) בהללו את שם קדשו, לפני בקר ירן משפט.
10
י״אגם יהוה העביר פשעו, וירם לעולם קרנו.
(יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.
(יא) ויתן לו חוק ממלכת, וכסאו הכין עד ירושלים.
11
י״בוּבַעֲבוּרוֹ עָמַד אַחֲרָיו, בֵּן מַשְׂכִּיל שׁוֹכֵן לָבֶטַח.
12
י״גשְׁלֹמֹה מלך בימי שלוה, ואל הניח לו מסביב.
13
י״דאשר הכין בית לשמו, ויצב לעד מקדש.
14
ט״ומה חכמת בנעוריך, ותצף כיאר מוסר.
15
ט״זארץ כסית בחכמתך, ותקלס במרום שירה.
16
י״זבשיר משל חידה ומליצה, עמים הסערתה.
17
י״חנקראת בשם הנכבד, הנקרא על ישראל.
(יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.
(יח) ותצבר כברזל זהב, וכעפרת הרבית כסף.
18
י״טותתן לנשים כסלך, ותמשילם בגויתך.
19
כ׳ותתן מום בכבודך, ותחלל את יצועיך.
(כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.
(כ) להביא אף על צאצאיך, ואנחה על משכבך.
20
כ״אלחלק העם לשני שבטים, ומאפרים ממלכת חמס.
21
כ״באבל אל לא יטוש חסד, ולא יפיל מדבריו ארצה.
(כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.
(כב) לא יכרית לבחיריו נין ונכד, וזרע אובהו לא ישמיד.
22
כ״גויתן ליעקב שארית, ולבית דוד ממנו שרש.
(כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.
(כג) וישכב שלמה מיושש, ויעזב אחריו מנון.
23
כ״דרחב אולת וחסר בינה, רחבעם הפריע בעצתו עם.
(כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.
(כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.
(כד) עד אשר קם, אל יהי לו זכר.
(כד) ירבעם בן נבט, אשר חטא והחטיא את ישראל.
24
כ״הויתן לאפרים מכשול, להדיחם מאדמתם.
(כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר.
(כה) ותגדל חטאתו מאד, ולכל רעה התמכר.
25