בראשית רבתי, פרשת בראשיתBereshit Rabbati, Parashat Bereshit

א׳(בראשית א, א) בראשית. ז' תיבות שבבראשית כנגד ז' ימי השבוע וכנגד ז' כוכבי לכת וכנגד ז' רקיעים. ז' ארצות, ז' תרומות, ג' אבות ד' אמהות שהם יסודי עולם. כ"ח אותיות יש בפסוק בראשית כנגד כ"ח פנים שבגלגל, ב' חלקים ושליש חלק לכל מזל ומזל. י"ב מזלות הרי כ"ח. וכנגדן אמר שלמה ע"ה כ"ח עתים, עת ללדת ועת למות וגו' (קהלת ג' ב'). וכנגדן יש בבראשית ז' תיבות כן אמרן שלמה בז' פסוקים. ולמה יש בבראשית ז' תיבות, כנגד ז' אותיות אשר באלף בית שבהם ברא הב"ה כל השביעים. ולפי שבכ"ב אותיות ברא הב"ה כל עולמו כמה דתנינן כ"ב אותיות חקקן וחצבן שקלן והמירן, צרפן וצר בהם נפש כל היצור ונפש כל העתיד ליצור, לכן אותיות שיש בראשי התיבות ז' שבבראשית חשבונם עולה כ"ב, כנגד כ"ב אותיות. ומנין שבז' אותיות שבא"ב ברא הב"ה כל השביעים דתנינן ז' כפולות בג"ד כפר"ת חקקן וחצבן צרפן וצר בהם כוכבים בעולם וימים בשנה ושערים בנפש שבעה שבעה. ואלו הם כוכבים בעולם חנכ"ל שצ"ם. וימים בשנה ימי בראשית, ושערים בנפש שני עינים, שני אזנים, שני אפים והפה. ובהן נחקקו ז' רקיעים. ז' ארצות, ז' שעות וז' פעמים, לפיכך חבב שביעי לכל חפץ תחת השמים. ז' כפולות בג"ד כפר"ת כנגד ז' קצות מקום קצות, מקום קדש מוכן במקומו א', ב' קצות מעלה, ג' קצות מטה, ד' קצות מזרח, ה' קצות מערב, ו' קצות צפון, ז' קצות דרום. ו' קצות עדי עד והיכל הקדש מוכן באמצע והוא נושא כל העולם. שבע כפולות בג"ד כפר"ת ומתנהגות בב' לשונות, יסודן חיים ושלום, חכמה ועושר, זרע חן וממשלה. ומתנהגות בב' לשונות ב"ב ג"ג ד"ד כ"כ פ"פ ר"ר ת"ת. רך וקשה, תבנית גבור וחלש, וכפולות שהן תמורות, תמור חיים מות, תמור שלום רע, תמור חכמה אולת, תמור עשר עני, תמור זרע שממה, תמור חן כיעור, תמור ממשלה עבדות. ועל זה נאמר חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה (משלי ט' א').

ב׳ולפי שיש לז' יסודות הללו ולתמורותיהן לכל א' שני פנים שהן כ"ח פנים לכך יש בגלגל כ"ח חלקים בי"ב מזלות. ומה הם החלקים כ"ח ימי החדש שהלבנה מהלכת בהן י"ב מזלות לכך שלמה זכר ז' יסודות הללו ותמורותיהן בב' פנים ואמר בהן כ"ח עתים, הה"ד (קהלת ג' ב' - ח') עת ללדת, חיים. [ו]עת למות, מות. עת לטעת, זרע. ועת לעקור נטוע, שממה. עת לבקש, עושר. ועת לאבד, עוני. עת לחשות, עבדות. ועת לדבר, ממשלה. עת לאהוב, חן. ועת לשנוא, כיעור. עת מלחמה, רע. ועת שלום, שלום. ועוד אמר שלמה בפנים אחרים, עת להרוג, מות. ועת לרפוא, חיים. עת לפרוץ, שממה. ועת לבנות, זרע. עת לבכות, עוני. ועת לשחוק, עושר. עת ספוד, עבדות. ועת רקוד, ממשלה. עת להשליך אבנים, אולת. ועת כנוס אבנים, חכמה. עת לחבוק, חן. ועת לרחוק מחבק, כיעור. עת לקרוע, רע. ועת לתפור, שלום. הרי כ"ח עיתים כנגד כ"ח ימי החדש. וזכר בכל פסוק ופסוק ד' עיתים כנגד ד' שבועות שיש בחדש, וכן אתה מוצא בבראשית לפי שאותיותיו כ"ח כמנין ימי החדש רמז בו ד' שבועות. כיצד, אתה מוצא ז' תיבות יש בבראשית, ואותיות ראשונות שבתיבות אינם אלא ד'. בראשית ברא הרי ב', אלהים את הרי א'. השמים הארץ הרי ה', ואת הרי ו'. ומנין רמז לימות שנת הלבנה שהן שנ"ד. תפוס לך אותיות אחרונות שבה' פסוקים הללו של בראשית, צ' מן הארץ, מ' מן המים, ר' מן אור, כ' מן חשך, ד' מן אחד הרי שנ"ד כנגד שנת ימות הלבנה. ומכאן אתה למד, שיום וחצי עומדת הלבנה במזל של שמחות, שהמזל שמתחלת בו היא גומרת שם הילוכה וממהרת לעברו מיראת השמש, ולכך משעת חידושה של לבנה עד גמר חדשה כ"ט ימים וחצי שהם שנ"ד לשנה. ומנין שמחזור הלבנה כ"א שנה שהיא חוזרת ומתחדשת בתחלת ליל רביעי כתחלת ברייתה הרי לך רמז אותיות שהן בראשי חומשי תורה. ב' של בראשית, ו' של ואלה שמות, ו' של ויקרא. ו' מוידבר, א' מאלה הדברים הרי כ"א. ועוד שני שלישי שעה עושה הלבנה במזל הגומרת בו הילוכה יותר על יום וחצי, והם לשנה ח' שעות ולמחזור ז' ימים, ומתחדשת בתחלת ליל רביעי. ורמז לאותן ז' ימים ז' תיבות שבבראשית. נמצא חדשה של לבנה כ"ט יום וחצי ושתי ידות שעה וע"ג חלקים מאלף ושמנים לשעה. וכן מונים סוד העבור כדברי ר"ג. ולפי שישראל מונים להלבנה לפיכך רמז כאן סדרה ולא סדרה של חמה. וכן אתה מוצא באבות שבהם מחזור הלבנה לאותיות שבראשי שמותם. א' מאברהם. י' מיצחק, י' מיעקב הרי כ"א כמנין מחזור הלבנה.

ג׳ד"א בראשית ז' תיבות כנגד ז' ימי נדה וז' ימי לידה לזכר.

ד׳(בראשית א, ב) והארץ היתה וגו'. י"ד תיבות הן כנגד י"ד ימים שהאשה טמאה לידה לנקבה. ללמדך מתחלת ברייתו של עולם גלוי לפניו היאך אדם עתיד לחטוא ועכ"ז בראו ולכך רמז כאן הנדה והלידה, לפי שמחטא שהחטיאה חוה לאדם לקתה בנדה וגרמה טומאה לעצמה, שפרשוה מבעלה בעת לדתה זכר ז' ימים כימי נדתה, לפי שאדם האמין לדברי חוה ועבר על צוויו של יוצרו. וי"ד יום כשיולדת נקבה, לפי שחטאה והחטיאה לאדם ולפיכך לקתה כפלים, לקיים מה שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאתיה (ישעיה מ' ב'), הזכר גורם לאמו ז' ימי טומאה והנקבה שעשתה העולם וגרמה מיתה לעצמה י"ד, כפלים כזכר. ואם יאמר אדם א"כ למה ברא הב"ה אדם, לפי שצפה שעתידה אומה אחת לצאת ממנו שיקבלו תורותיו ומוצא מהם נחת רוח ולכך רמז בויאמר אלהים יהי אור (א' ג') ועשהו פסוק של ו' תיבות כנגד ו' סדרי משנה. ורמז בוירא אלהים (א' ד') ועשהו י"ב תיבות כנגד תיבות בתורה שבכתב שהיתה חקוקה על הלוחות שהיו של י"ב טפחים. ולפי שחביבין דברי סופרים מדברי תורה דכתיב כי טובים דודיך מיין (שה"ש א' ב'), לכן הקדים המשנה ללוחות. ורמז מי היא האומה שעתידה לקבל תורותיו, הוא ישראל, ולפיכך ויקרא אלהים (א' ה') הוא של י"ג תיבות כנגד י"ג שבטים, וכן הוא אומר מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמ"ז י"ט), ללמדך שהעולם כלו ומלואו לא נברא אלא בזכות ישראל שקבלו התורה. וכשם שנתנו אותיות בראשית להדרש שהן כ"ח כנגד הילוך הלבנה במזלות, כך נתנו אותיות כל הפסוקים שבפרשה להדרש. והארץ נ"ב אותיות הן כנגד נ"ב דורות משנברא העולם עד חרבן בית המקדש שעל אותה שעה נאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו (ירמיה ד' כ"ג). ואלו הם, י' דורות מאדם ועד נח, י' דורות מנח ועד אברהם, י"ב מאברהם ועד דוד הרי ל"ב, ועשרים מלכים מדוד ועד חרבן הבית שמלכו זה אחר זה, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציה, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, יהואחז, יהויקים, יהויכין, הרי נ"ב דור. ולמה לא חשב צדקיהו כדור לפי שצדקיהו בימי יהויכין מלך, ועוד יהויכין מלך אחר מות צדקיהו לכך נחשב ליהויכין ולא לצדקיהו. ויאמר אלהים (א' ג') כ"ג אותיות כנגד כ"ג דורות מאדם ועד יהודה שממנו יצא משיח שהוא אור כד"א באורך נראה אור (תהלים ל"ו י') זה אורו של משיח. וירא אלהים (א' ד') מ"ה אותיות כנגד מ"ה ימים שמיום שאמר הב"ה לישראל אם יקבלו את התורה שהיא אור שנאמר ותורה אור (משלי ו' כ"ג) עד נתינת הלוחות. אתה מוצא בר"ח סיון באו ישראל לסיני שנאמר בחדש השלישי וגו' (שמות י"ט א'), ביום א' לא תבעם (הבקר) [הקב"ה] מפני טורח הדרך, ביום הב' אמר להם אם שמע תשמעו וגו' (שם ה'), ביום ג' אמר להם מצות הגבלה, ביום הד' עשו פרישה, ביום הה' השכים משה בבקר ובנה מזבח תחת ההר, ביום ו' נתן להם י' הדברות, ביום הז' עלה משה להר שנאמר ויקרא אל משה ביום השביעי וגו' (שם כ"ד ט"ז) ואותו יום היה ראש למ' יום שעמד משה בהר שנאמר ויבא משה בתוך הענן וגו' (שם י"ח) הרי מ"ה יום. ויקרא אלהים (א' ה) מ"ט אותיות כנגד התורה שהיא אור נדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, וכן הוא אומר אמרות וגו' טהורות וגו' מזקק שבעתים (תהלים י"ב ז'). ה' אותיות של ראשי ה' פסוקים הללו חשבונן כ"ו כנגד כ"ו דור שמאדם ועד מתן תורה שהיה העולם בלא

ה׳תורה וזנן הקב"ה בחסדו וכנגדן אמר דוד בהלל הגדול כ"ו פעמים כל"ח. וכשם שנתנו ז' אותיות שבראשי תיבות שבבראשית להדרש כנגד האותיות שהן כ"ב חוץ מן הכפולות, ולהן נתן רמז ה' פסוקים שבפרשה כנגד ה' אותיות כפולות וכנגד ה' ספרי תורה, כך נתנו להדרש ו' אותיות אחרונות שבסוף ז' תיבות שבבראשית ובהן נתן רמז לימות המשיח. כיצד אתה מוצא חשבונם עולה אלף שע"א, רמז לדבר שאמר המלאך אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל י"ב י"ב) נשתיירו ל"ו ללמדך איזה מחכה הוא באשרי, מי שמחכה להב"ה שנאמר אשרי כל חוכי לו (ישעיה ל' י"ח) ולו שלשים וששה.

ו׳ד"א בראשית ברא שאל שמעון התימני את ר' זעירה שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה ושאלה אחת אני שואל לך, א"ל שאל, א"ל כמה שני העולם, א"ל וי"ו אלפים, א"ל מנין לך, א"ל מפירוש האותיות, א' אחד, ב' שנים, ג' שלשה, ד' ארבעה, ה' חמשה, ו' ששה, ז' שבעה, ח' שמנה, ט' תשעה, י' עשרה הרי נ"ה. כ"ל מ"נ ס"ע פ"ץ ק"ר ש"ת הרי אלף ת"מ. חזור לך לאותיות הפשוטות, ך' פשוטה ת"ק, מ"ם סתומה ת"ר, נו"ן פשוטה ת"ש, ף' פשוטה ת"ת, ץ' פשוטה תת"ק, הרי ג' אלפי' ות"ק. נמצא חשבון כל האותיות ה' אלפי' פחות ה', ועדיין חסרי אלף וה'. נקוט בידך א"לף ראש האותיות הוא עצמו אלף, הרי ו' אלפים, ועדיין חסרים ה', אלא כיון דכתיב כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כ"ו ד') בב' אותיות הללו נבראו ב' עולמים, ועדיין אין אנו יודעים באיזה נברא העוה"ז, אלא כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב' ד') בה' בראם, וה' חמשה הרי ו' אלפים לא פחות ולא יתר. נשתתף שמו של הב"ה להשלים חשבון עמידת עולמו ו' אלפים שנה כדי שיעמוד העולם והשביעי שבת יום הדין הגדול. וכן ו' תיבות שבבראשית חוץ מן השם כנגד ו' אלפים שנה שיעמוד העולם והשם שביעי כנגד יום הדין הגדול שיהא הב"ה דן את עולמו ויעמוד חרב אלף שנים. א"ל לר' זעירא הרי מן האותיות, יש לך ממקום אחר, א"ל הן, משמות ז' רקיעים, משמות ז' ארצות שהן נכנסים בחשבון הזה. א"ל חשוב בתחלה אותיות הגדולות [ד]רקיעים, שמים, רקיע, שחקים, זבול, מכון, מעון, ערבות. ש' דשמים שלש מאות, מ' סתומה דשמים ת"ר, ר"ק דרקיע שלש מאות, שק"ם דשחקים אלף, ן' דמעון ז' מאות, ן' דמכון ז' מאות, ר"ת דערבות ו' מאות הרי ד' אלפים ומאתים, ושאר אותיות קטנים דז' רקיעים עולה תנ"ג, נמצא חשבון אותיות דרקיעים גדולים וקטנים ד' אלף תרנ"ג. שוב חשוב לך אותיות של ארצות, ארץ, ארקא, גיא, יבשה, חרבה, תבל, חלד. ר"ץ דארץ אלף ומאה, ר"ק דארקא ג' מאות, ש' דיבשה ג' מאות, ר' דחרבה מאתים, ת' דתבל ד' מאות הרי ב' אלפים וג' מאות, ושאר אותיות קטנות עולות קכ"ג, נמצא חשבון אותיות של ארצות גדולות וקטנות ב' אלפים תכ"ג. והחושב יכלול חשבון אותיות דרקיעים עם של ארצות והם ז' אלפים וע׳׳ו, צא מהם ו' אלפים לעולם ואלף ליום הדין הגדול הוא שבת נשארו ע׳׳ו. הוסף עליהם ה' משמו של הב"ה שנשתתף עם עולמו כדכתיב כי ביה ה' צור עולמים הרי פ"א. ומה טבן של פ"א הללו שהותירו, מלמד שנשתתף שמו וכסאו של הב"ה עמהם לקיים עולמו שכן כס"א עולה חשבונו פ"א. ואלמלא כן לא היה העולם מתקיים. ולמה אינו נכנס בחשבון "אדמה", שהרי כבר נאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה (ב' ז'), אלא כיון דכתיב ארורה האדמה בעבורך (ג' י"ז), מן האדמה אשר אררה ה' (ה' כ"ט). מפיקנן לה מהאי חשבונא. והאיכא נשיה, אלא כיון דכתיב היודע בחשך פלאך וצדקתך בארץ נשיה (תהלים פ"ח י"ג). אינה עולה בחשבון הזה. ואעפי"כ הוא מנין ימות החמה ועליה העולם נוהג, נשי"ה עולה שס"ה כמנין ימות החמה. ש"ץ רקיעים ברא הב"ה [מנין] שמים, ואלף ר"ץ מיני דשאים מנין אר"ץ. ד"א בראשית למה ברא הב"ה עולמו בב' כנגד ב' תורות אחת שבכתב ואחת שבע"פ לכך כתב בב'. למה פתח והארץ בו', כנגד ו' סדרי משנה. את מוצא ד' פסוקים יש כאן חוץ מבראשית וכלן מתחילין ו' כנגד ו' סדרי משנה, וכשתכלול חשבונן של ד' ווין עולים כ"ד כנגד כ"ד ספרים, תורה ה' ספרים, נביאים ח', כתובים י"א הרי כ"ד, ללמדך ששקולה משנה כנגד כל התורה ולהבינך שכולן דברי תורה הן וכולן נאמרו למשה מסיני, וכן הוא אומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה' ט"ו) שוקיו אלו דברי תורה שנתנו בנשיקה כד"א ישקני מנשיקות פיהו (שם א' ב'). עמודי שש אלו המשניות שהעמידם על ו' סדרים, יכול חכמים בדו אותם מלבם ת"ל מיוסדים על אדני פז (שם ה' ט"ו) אלו דברי תורה שכתוב בהם הנחמדים מזהב ומפז (תהלים י"ט י"א), ללמדך שהמשנה מיוסדת בתורה שכולה דברי תורה היא. וכן את מוצא שרמז הב"ה באותיות של א"ב היאך התורה בכ"ד ספרים. צא וחשוב מן הא' שהוא ראש האותיות עד ך' פשוטה הן י"ב אותיות, ומן כ' כפופה עד ת' הרי י"ב אותיות, הרי כ"ד ספרים, וכתב למ' באמצע האותיות כנגד המשנה, ללמדך שהמשנה שקולה כנגד כ"ד ספרים שהם כל התורה כולה ולכך נכתבה באמצע שהיא גופי תורה. ומהו ל' מ', אמר הב"ה בתוך המקרא שנה המשנה, למוד מ' מ' זו המשנה שמתחלת במ' מאימתי קורין ומסיימת במ' דתנן במשנה אחרונה אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט י"א). ועוד אותיות ראשי ו' סדרי משנה עולה חשבונם פ"א כנגד מ"ם שחשבונה פ', כיצד טול מ' של מאימתי של סדר זרעים, וי' מן יציאות השבת של סדר מועד, וח' מן חמש עשרה נשים של סדר נשים, וא' מן ארבעה אבות נזיקין של סדר ישועות, וכ' מכל הזבחים מסדר קדשים, וא' מאבות הטומאה מסדר טהרות, כשתצרף אלו הו' אותיות עולה חשבונם פ' לכך כתוב מ' באמצע כל האותיות, ועוד שכל המשנה מתחלת במ' ומסיימת במ', וכן דוד ע"ה רמז כן הה"ד תורת ה' תמימה [משיבת נפש] (תהלים י"ט ח') זהו סדר נשים, שכל מי ששומר עצמו מן הערוה הוא משיב את נפשו משאול, שכל מי שטועה בהן, מה כתוב כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים (משלי ב' י"ט). עדות ה' נאמנה (תהלים שם) זה סדר זרעים שהוא מאמין בחייו של עולם וזורע. יראת ה' טהורה (שם י') זה סדר טהרות שהוא מפריש בין טומאה לטהרה. פקודי ה' ישרים [משמחי לב] (שם ט') זה סדר מועד שיש בו (חובה אל לב) [סוכה ולולב] ומועדות שכתוב בהם ושמחת בחגך (דברים (דברים ט"ז י"ד). מצות ה' ברה מאירת עינים (תהלים שם) זה סדר קדשים שהיא מאירת עינים [בין חולין] לקדשים. משפטי ה' אמת צדקו יחדו (שם י') זה סדר נזיקין שיש בו כל הדינים. את מוצא בג' פסוקים הללו יש בהם ו' סדרי משנה. למה נאמר בג' מקומות, כנגד תורה נביאים וכתובים. ולמה יש בכל פסוק ופסוק ה' תיבות, כנגד ה' חומשי תורה, ללמדך שכולן גופי תורה הן. ולמה ה' כתוב עם כל סדר וסדר, הוא מעיד עליהם שמפיו נאמרו למשה מסיני. ולמה ה' כתוב שני בכל סדר וסדר, לפי שבסדר שני של תורה נתן הב"ה את התורה ואותה שעה נתנה המשנה למשה שנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים (מלאכי ג' כ"ב), א"ר עקיבא זכרו תורת משה עבדי אלו תורה נביאים וכתובים. חמשת אלפים שערי חכמה נפתחו למשה בסיני כנגד ה' חומשי תורה, וח' אלפים שערי בינה כנגד שמנה נביאים, וי"א אלפים שערי דעת כנגד י"א כתובים. חקים אלו הלכות ושמועות, ומשפטים אלו הגדות ותוספתות, וכולן נתנו למשה בסיני שנאמר אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל. ולמה כל פסוק ופסוק של שלשת הפסוקים הללו של י' תיבות, כנגד י' הדברות שדבר הב"ה בסיני שבהן כלולה כל התורה תרי"ג מצות, וכשתצרפם כולם כאחד עולה ל', כנגד כ"ד ספרים ו' סדרי משנה. וכן הוא אומר (וישכרו) [וישקלו] את שכרי ל' כסף (זכריה י"א י"ב), נוטל השכר הזה הב"ה שנאמר ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית ה' (שם י"ג). מה הן ל' הכסף הללו, כ"ד ספרים, ו' סדרי משנה וזה שכרו של הב"ה מעולמו.

ז׳ד"א בראשית למה התחיל בב' כנגד זכר ונקבה ללמדך שלא ברא הב"ה עולמו אלא כדי שיתעסקו בני אדם בפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מ"ה י"ח).

ח׳ר' יוסף פתר קריא בשם רבנין בב' אלפים תהו. והארץ היתה תהו ובהו שמתחלה היו עובדין ע"ז שנקראת תהו שנאמר לא יועילו [ולא יצילו] כי תהו המה (ש"א י"ב כ"א). וחשך אלו מעשים רעים שבידם דכתיב והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כ"ט ט"ו). על פני תהום אלו האומות כדכתיב ומתהומות הארץ תשוב תעלני (תהלים ע"א כ'). ורוח אלהים מרחפת על פני המים שלא היה ביד האומות, שנמשלו למים שנאמר וכסוך המים הרבים (יחזקאל כ"ו י"ט), מעשים טובים שיתקיימו עליהם אלא הב"ה זנן ברוחו ובחסדו. וכן דוד אמר כ"ו כל"ח כנגד כ"ו דורות מאדם ועד משה שלא נתנה להם תורה וזנן הב"ה בחסדו. אמר הב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה בלא תורה, תבא אורה, ויאמר אלהים יהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב. ראה שמקיימין ישראל את התורה שנקראו טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג' י') אלו ישראל שנקראו צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים (שם ס' כ"א). ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, הפריש הב"ה ישראל שקבלו התורה משאר אומות שהולכים בחשך שנאמר והייתם לי סגלה (שמות י"ט ה'). ויקרא אלהים לאור יום, זמן הב"ה לישראל שהם אור שנאמר ואור[ח] צדיקים כאור נגה (משלי ד' י"ח) את העולם הבא שנקרא יום דכתיב כי יום נקם בלבי (ישעיה ס"ג ד'). ולחשך קרא לילה זמן לרשעים העולם הזה שדומה ללילה כדי לאבדן לעולם הבא, וכן הוא אומר ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו (דברים ז' י'). ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, אלו אלף שנים שהם יום אחד של הב"ה שנאמר כי אלף שנים בעיניך וגו' (תהלים צ' ד'), היו הרשעים שהם ערב והצדיקים שהם בקר בלא מתן תורה.

ט׳בשעה שברא הב"ה את העולם אמר לשרו של חשך סור מלפני שאני מבקש לבראת אור ומזלותיו. אותה שעה אמר שרו של חשך בדעתו אם אני מאיר את חשכי ומאזין לו כבר הייתי עבד לעולם, מוטב אשים את עצמי כלא שומע ואהיה שוגג ולא אהיה מזיד. מיד גער בו הב"ה וכל השרים החולקים בו וחלק עליהם חשך סכות סכות, לכך נאמר סביבותיו סכתו חשכת מים (תהלים י"ח י"ב), שהיו כולן במקום אחד, גער בהם הב"ה נתפזרו כולן טפה טפה. כיון שראה שרו של חשך שגער בו הב"ה התחיל אומר לפניו רבונו של עולם מפני מה אתה רוצה לבראת אור מלפני, א"ל הב"ה אם לא תסור מלפני אני גוער בך ומאבדך מן העולם. אמר לפניו אחר האור מה אתה בורא, א"ל אותך, ואחרי מה אתה בורא, א"ל מזל תאומים, אמר לפניו מפני מה מזל תאומים, מפני שתאומים הוא אדם ואדם שאני עתיד לבראת עתיד להתנהג באור ובחשך. אמר לפניו רבונו של עולם מזל של אור מה שמו, טלה, ומזלי מה שמו, א"ל שור, ולמה, א"ל דרכן של טלאים לבנים ודרכן [של] שורים שחורים. ועוד טלה אלו ישראל שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה נ' י"ז) והם עתידים ללמוד התורה שהיא אור ועתידין לראות אור בעבורה שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (תהלים ל"ו י'), ומתי ישתמשו באותו אור, כשיבא אותו שנקרא שור כדכתיב בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג י"ז), ואותה שעה יהיה חשך לאומות העולם שנאמר כי הנה החשך וגו' ועליך יזרח וגו' (ישעיה ס' ב'). חזר שרו של חשך ואמר לפניו אחר מזל תאומים מה אתה בורא, א"ל סרטן, ומפני מה, א"ל מפני שעתיד אדם לקמץ מן החורין ומן הסדקין כסרטן. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל אריה, מפני שאדם זה אחר שהוא מקמץ מן החורין והסדקין מתעשר ומתגבר כאריה. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל בתולה, מפני שאחר שאדם זה מתעשר ומתגבר כארי עתיד להיות שמן כבתולה. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל מאזנים, מפני שכיון שאדם שמן כבתולה שוקלים אותו במאזנים. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל עקרב, מפני שכיון ששוקלים אותו במאזנים וימצאו בו עונות מורידין אותו לגיהנם ודנין אותו במקום שיש נחשים ועקרבים. ואחריו מה אתה בורא, א"ל קשת, מפני שכיון שירד לגיהנם וסובל דינו מכפרין לו כל עונותיו וזורקין אותו מגיהנם כחץ מן הקשת. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל גדי, מפני שכיון שעלה מגיהנם מרקד כגדי. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל דלי, מפני שאחר שמכפרים עונותיו אני זורק עליו מים טהורים ויטהר. ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל דגים, מפני שכיון שנטהר יורש העולם הבא שאין העין שולט בו כדגים. אין מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם. ומפני מה נבראת חמה תחלה, שכל העולם כולו בזיו אחד נבראו. ואחריו ככב נוגה, לפי שצפה וראה שדור המבול עתיד להכעיס לפניו והבדילן זה לעצמו וזה לעצמו, עמד וערבן זה בזה. ואחריו ככב חמה זה אברהם שמצהיב כל העולם כולו כחמה. ואחריו לבנה שעתידין ישראל להיות זיון כלבנה. ואחריו שבתי שעתידין אומות העולם למשול בהם. ואחריו צדק שעתידין להצדיק עליהם את הדין. ואחריו מאדים, במה דינן, ברא מאדים ונופלים בגיהנם שאש אדום הוא.

י׳השמים מספרים כבוד אל (תהלים י"ט ב') התורה שנתנה מן השמים היא מספרת כבוד אל וכן הוא אומר בהכיני שמים שם אני (משלי ח' כ"ז). ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים שם) הן הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה (שמות ל"ב ט"ז).

י״א(בראשית א, ו - ח) ויאמר אלהים יהי רקיע. רבנן פתרין קריא במילה. יהי רקיע זה דורו של אברהם שבאותו זמן נתן הב"ה מילה לאברהם, ולמה כנה את המילה רקיע, לפי שהשמים נקראו רקיע והארץ נקראת רקיע, רקע הארץ וצאצאיה (ישעיה מ"ב ה'), ושניהם תלויין על המילה שנאמר אם לא בריתי וגו' (ירמיה ל"ג כ"ה), לפיכך כנה המילה רקיע. ד"א למה כנה מילה רקיע, לפי שהיתה קדומה לשאר מצות כמנין רקיע, רקיע עולה ש"פ. צא וחשוב כשנצטוה אברהם על המילה בן מאה שנה היה ובאותו זמן לשנה הבאה נולד יצחק, כתוב ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם (כ"ה כ"ו) ואומר ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (מ"ז ט') הרי ק"צ, ושעבוד מצרים ר"י, הרי ת' שנה משנתנה המילה עד יציאת מצרים. וכתיב ומשה בן פ' שנה בעמדו, צא מהם עשרים שנה שנתנה שבת לישראל קודם יציאת מצרים הרי ש"פ כמנין רקיע. ומנין שקדמה שבת ליציאת מצרים עשרים שנה שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם (שמות ב' י"א), מה ראה, ראה להם תקנה לשעבודם כדי שינפשו ופרש להם הלכות שבת לנוח ולהנפש. כיצד עשה נכנס אצל פרעה אמר לו אני רואה מלאכת שלך עתידה להבטל, א"ל המלך כיצד, א"ל לפי שאין קצבה לעבודתם, ולא עוד אלא שעושין הנער כבחור והבחור כזקן ואין להם ריוח במלאכתם, אם יהיה עבד לאדם שאין לו קצבה במלאכתו אינו מת, א"ל הן. א"ל משה אלו עבדיך אם אין אתה נותן להם ריוח במלאכתם הם מתים, א"ל פרעה כבר מניתיך על מלאכת שלי, לך עשה להם כשאתה רואה. הלך משה ובא לו אצל ישראל וישב וחשב מששת ימי בראשית אימתי יהיה שבת והתקין את השבת ואמר לנוגשים כן צוה המלך שיהא ריוח במלאכתן יום אחד בשבוע, יעשו מלאכה ו' ימים וינוחו בשבת. ומנין שבמצרים נתן להם את השבת, שנאמר כי ה' נתן לכם (את) השבת (שמות ט"ז כ"ט) נותן אין כתיב כאן אלא כבר נתן לכם במצרים, וחזקה אותו זמן בן ס' שנה היה שנאמר ויגדל משה ויצא, גדל לישב בישיבה שהיה זקן ויושב בישיבה. הא למדת שקדמה מילה לשאר מצות כמנין רקיע. ויהי מבדיל בין מים למים, בין ישראל שהם מקור מים חיים שנאמר ממקור ישראל (וגו') (תהלים ס"ח כ"ז). למים, אלו אומות העולם שנאמר ושאון לאומים כשאון מים כבירים (ישעיה י"ז י"ב) והמילה מבדלת ביניהם שנאמר צאינה וראינה בנות ציון (שה"ש ג' י"א) בנים המצוינים לי במילה. ויעש אלהים את הרקיע בחר בישראל בשביל שמקיימים מצות מילה. ומנין שעשיה היא בחירה דכתיב אשר עשה את משה ואת אהרן (ש"א י"ב ו'). ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, בין האומות אשר ילכו לשאול תחתיה ויהיו דושים תחת כפות רגלי הצדיקים. ומנין שרקיע הוא דשות שנאמר ורקע ברגלך (יחזקאל ו' י"א). ובין המים וגו' ובין ישראל שעתידים לדוש אותם כענין שנאמר ועסותם רשעים כי יהיו אפר וגו' (מלאכי ג' כ"א). ויהי ערב ויהי בקר יום שני והרשעים והצדיקים עמדו בלא תורה עד כלות אלף השני. ר' יצחק אמר למה לא נאמר כי טוב במלאכת המים, למלך שהיה לו לגיון קשה, אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה לא יכתב שמי עליו, כך אמר הב"ה הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול לפיכך לא יכתב שמי בהם, כי טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה ט'). מעשה באדיריאנוס שבקש לעמוד על סופו של אדריאם, נטל חבלים והיה משלשל ג' שנים ומחצה, שמע בת קול אומרת לו, באלה אדיריאנוס. ועוד בקש לידע מה המים מקלסים להב"ה, עשה תיבות של זכוכית ונתן בני אדם לתוכן ושלשלן לאדריאם הוא אוקיינוס ועלו ואמרו כך שמענו את אוקינוס מקלס להב"ה אדיר במרום ה' (תהלים צ"ג ד'). ד"א בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג' כ') ברא גיהנם וג"ע שהם משקים את העולם כולו ויש מקומות שיינם מבושם ויש מקומות שיינם רע, וכל יין שאתה מוצא מבושם בידוע שקייתו מגן עדן, וכל יין שאתה מוצא רע שקייתו מגיהנם, וכל פירות שאתה מוצא מתוקים שקייתם מג"ע וכל פירות מרים שקייתם מגיהנם.

י״ב(בראשית א, ט - יג) ויאמר אלהים יקוו [המים]. רבנין פתרין קרייא במתן תורה, בשעה שרצה הב"ה לתת תורה לישראל אמר הב"ה שיתקבצו כל האומות, מתחת השמים אל מקום אחד לידע אם יקבלו אותה כמה דאת אמר (ונלוו) [ונקוו] אליה כל הגוים (ירמיה ג' י"ז). ותראה היבשה, אמר הב"ה תצא לאור כנסת ישראל שהיתה דחוקה ויבשה בשעבוד מצרים, ועוד שמיבשת עצמה על יחוד ה' דכתיב כי עליך הרגנו כל היום (תהלים מ"ד כ"ג). ויהי כן, היה הדבר יפה לפני הב"ה. ויקרא אלהים ליבשה ארץ, כיון שראה הב"ה שהם מיבשים עצמם על קדושתו ורצים לקבל את התורה קראן סגולתו. ומנין שארץ לשון סגולה שנאמר כי תהיו אתם ארץ חפץ (מלאכי ג' י"ב), מכאן שנקראו ישראל ארץ. ולמקוה המים קרא ימים. לקבוץ העמים המאנים לשמוע דברו קרא רשעים, וכן הוא אומר והרשעים כים נגרש (ישעיה נ"ז כ'). וירא אלהים כי טוב, [ראה] שנאה לצדיקים שנקראו טוב דכתיב אמרו צדיק כי טוב (שם ג' י') לקבל טוב שנאמר כי לקח טוב וגו' (משלי ד' ב'). תדשא הארץ. צוה את ישראל שירבו בנים ובני בנים וילמדום את התורה שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך (דברים ד' ט'). ומנין שנקראו הצדיקים עשב דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ (תהלים ע"ב ט"ז). עץ פרי עושה פרי למינו, צום הב"ה שיהיו צדיקים [הם] ובניהם כענין שנאמר פרי צדיק עץ חיים (משלי י"א ל'). ותוצא הארץ, יצאו ישראל צדיקים גמורים וחכמים באותו הדור, הוא שאמר הכתוב ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע (שופטים ב' ז'). ויהי ערב וגו' יום שלישי, אז היה ערב לרשעים ובקר לצדיקים כשנתנה התורה באלף הג'.

י״ג(בראשית א, יד - יט) ויאמר אלהים יהי מארת. רבנן פתרין קרייא בבנין בית המקדש. אמר הב"ה שיבנו בית המקדש בתוך ישראל שיש בבשרם מילה שנקראת רקיע, שהיא הפרש בין ישראל שמאירים כיום לאומות העולם שחשוכים כלילה. והיו לאתת, מלמד שגזר הב"ה לבנות להם ב' פעמים בהמ"ק. לאותות, שמצינו הרבה אותות נעשו בבית המקדש. ולמועדים שהיו מתועדים שם כל ישראל כל רגל ורגל, ומנין שנקרא ביהמ"ק מועד שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך (תהלים ע"ד ד'). ולימים ושנים, בתחלה ימים ולבסוף שנים שהיה ביהמ"ק האחרון גדול מן הראשון בשנים ובבנין שנאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב' ט'). והיו למאורות, יהיו שני הבתים האלה לאור נוגה בישראל כענין שנאמר והלכו גוים לאורך (ישעיה ס' ג'). ויעש אלהים את שני המארת הגדולים, אלו מקדש ראשון ושני שהיו גדולים מהמשכן. את המאור הגדול, זה מקדש ראשון שהיה בו ממשלה לישראל, ולמה קורא אותו גדול שהיה בו ארון וכפרת וכרוב ואש ורוח הקדש. ואת המאור הקטן, זה מקדש שני שהיה חסר מן אלו ה' דברים. לממשלת הלילה, שבנאו מלך פרס והוא היה מושל באותו זמן עד מלכות יון החזיקה ממשלה במקדש שני. ואת הככבים, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שהיו בירושלים חוץ מהמקדש. ולמה נמשלו בככבים לפי שהם עוסקים בתורה ומצדיקים הרבים שכן כתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל י"ב ג'). ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, נתנן בתוך ארץ ישראל. להאיר על הארץ, אלו ישראל. ולמשול ביום ובלילה, שהיתה ממשלת אנשי ירושלים על ישראל ועל אומות העולם. ולהבדיל, בין ישראל לאומות העולם שלא מצינו שצוה הב"ה על האומות שיעשו מקדש. וירא אלהים כי טוב, ראה שנאה לו שנקרא טוב לשכון בתוך הצדיקים שנקראו טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג' י'). ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי, בנין בית המקדש וחרבנו היה באלף הרביעי. וידבר על העצים (מ"א ה' י"ג) זה חם וזה קר, זה יבש וזה דשן וזה חריף.

י״ד(בראשית א, כ - כג) ישרצו המים. רבנין פתרין קרייא בחרבן ביהמ"ק. לאחר שנחרב ביהמ"ק גזר הב"ה ממשלה על אומות העולם וברכן שירבו כעין שרצים, וכן אמר ישרצו המים שהן האומות. שרץ נפש חיה, יצא מהם מלכים שדומים לחיות כענין שאמר דניאל וארבע חיון רברבן וגו' (דניאל ז' ג'). ועוף יעופף על הארץ. המשיל מלכיהם כעוף, כעין עוף י[ת]עופף כבודם (הושע ט' י"א) לעתיד לבא מהם. על פני רקיע השמים, על מי נתן להם הב"ה ממשלה, על ישראל שהם רקיע השמים. ויברא אלהים את התנינים הגדולים, הם מלכי אומות העולם ששעבדו בישראל כגון סנחריב ונבוכדנצר אדריאנוס וטיטוס. ולמה קראן גדולים, שכל אומה ששעבדה בישראל גדלה הב"ה ששלטו מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל, שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו. ומנין שהמלכים נקראו תנינים שנאמר התנים הגדול הרובץ וגו' (יחזקאל כ"ט ג'). ואת כל נפש החיה הם שאר מלכי אומות העולם שלא שעבדו את ישראל. אשר שרצו המים, שיצאו מן האומות. ויברך אותם, ברכם בעולם הזה בפריה ורביה. וכענין שבירך יצחק אבינו את עשו ועל חרבך תחיה (כ"ז מ') כך אמר הב"ה ומלאו את המים בימים שימלאו כל האומות ברשעותם, ואין ימים אלא רשעים שנאמר והרשעים כים נגרש (ישעיה נ"ז כ'). והעוף ירב בארץ, אעפ"כ יתקיימו ישראל בעולם שנקראו עוף שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים ס"ח י"ד). ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי, כל השעבוד היה באלף החמישי ובו יהיה בקר לישראל שיגאלו. ר' אליעזר אומר כשם שבריאת מעשה המים היה ביום חמישי כך כל מעשים שנעשו במים היו ביום חמישי, בו ביום נהפכו המים במצרים לדם, בו ביום עברו ישראל בים, בו ביום עברו ישראל מימי הירדן מפני ארון ברית ה', בו ביום סתם חזקיהו את כל המעינות שהיו בירושלים שנאמר והוא יחזקיהו סתם את (כל) מוצא (גליל) [מימי גיחון] העליון (דה"ב ל"ב ל').

ט״ומצמיח חציר לבהמה (תהלים ק"ד י"ד), זה ראם, אמרו עליו הראם הזה אינו אלא זוג אחד בעולם והפריש הב"ה הזכר במזרח והנקבה במערב, ופעם א' לע' שנה מזדוגים זה לזו ומשמשים זה עם זו ומתעברת הנקבה מתאומים זכר ונקבה, ולאחר הדבוק נושכת הנקבה לזכר ומת והנקבה סובלת העוברים במעיה י"ב שנים וכל האחת עשרה שנה רועה בהרים ובגבעות ובעמקים וכשנכנסת בי"ב אינה יכולה לזוז ממקומה מפני כובד בטנה, אותה שעה צועקת לפני הב"ה והוא עונה אותה ונוטפין רירין מפיה ונעשה נהר גדול, ועל שפת הנהר מצמיח לה הב"ה חציר כדי מחסורה לכך נאמר מצמיח חציר לבהמה, ועל זה נאמר נותן לבהמה לחמה (תהלים קמ"ז ט'). ובכל יום היא רועה החציר כלו ובלילה הם נצמחין מאליהן כאלו לא נגעה בהם. וכן עושה לה הב"ה כל השנה כלה עד יום לדתה, וביום לדתה היא מתה מצער לידה, ואותו זוג היולדת הולך הזכר למזרח והנקבה למערב ואינם מזדוגים זה עם זו עד ע' שנה, ולמה כן כדי שלא יחריבו את העולם.

ט״זרב הונא דצפורי אמר עד שמלאכי השרת מדינים אלו עם אלו בראו הב"ה, א"ל הב"ה מה אתם מועילים כבר נעשה אדם וגו'.

י״ז(בראשית א, כד - לא) ויאמר אלהים תוצא הארץ. רבנין פתרין קרייא בתחיית המתים שעתיד הב"ה להחיות המתים באלף הששי, אמר הב"ה תוצא הארץ נפש חיה, אלו ישראל שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיה ד' ג'). למינה, לקבל שכר מה שהכינו לעצמם, ומהו ג"ע ושכר המצות. ומנין למינה שהיא הכנה שנאמר וימן ה' דג גדול (יונה ב' א'). בהמה ורמש, בהמה אלו אומות העולם שנמשלו כבהמות, ורמש אלו רשעים שבהם, וחיתו ארץ אלו מלכיהם שנמשלו לחיות שנאמר וארבע חיון רברבן (דניאל ז' ג'). למינה, למה שהכינו לעצמם גיהנם, מלמד שהם עתידים כולם ליתן דין וחשבון, כענין שאמר (ירמיה) ונשפטתי (אותם) [עמם] שם על עמי (ועל) ונחלתי (יואל ד' ב'). ויהי כן, הוא שאמר הכתוב כי הוא אמר ויהי (תהלים ל"ג ט'). ויעש אלהים את חית הארץ [למינה], תקן הב"ה לישראל שנקראו חיה שנאמר חיתך ישבו בה (תהלים ס"ח י"א) העוה"ב שהיא הכינה לעצמה בתורה ובמעשים טובים. ואת הבהמה למינה, אומות העולם ורשעים שבהם לגיהנם כל אחד ואחד לפי מה שהכינו לעצמם, והוא שאמר יחזקאל שמה אדום מלכיה (ושריה) [וכל נשיאיה] (יחזקאל ל"ב כ"ט), שם עילם וכל המונה (שם כ"ד). וירא אלהים כי טוב, שראוי לשלם לצדיק כצדקתו ולעושה הרע כרשעתו. נעשה אדם, אמר הב"ה שיפסוק גדולה על ישראל באותם הימים ולא יכלמו ולא יכשלו עוד בחטא ועון ולא יתערבו עוד בגויי הארץ אלא שיהיו קדושים וצדיקים גמורים מאותו יום ואילך שנאמר ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל ל"ו כ"ז), לכך נאמר נעשה אדם בצלמנו. וירדו בדגת הים, ישלטו ישראל בפמליא של מטה, הן ישראל שנאמר בהם וידגו לרוב בקרב הארץ (מ"ח ט"ז), ובפמליא של מעלה, הם המלאכים שנאמר בהם ובשתים יעופף (ישעיה ו' ב׳), ולכך נאמר ובעוף השמים. ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ, באומות העולם ובמלכיהם ועל הרשעים תהא אימתן, הוא שאמר הכתוב ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' (שם ס"א ה'), והיו מלכים אומניך וגו' (שם מ"ט כ"ג). ויברא אלהים את האדם בצלמו, הכין הקב"ה לישראל הקרואים אדם שיהיו כדוגמתו לעוה"ב. כענין שנאמר והיה הנשאר בציון וגו' קדוש יאמר לו וגו' (שם ד' ג') כשם שאומרים קדוש להב"ה כך אומרים לישראל, וכן הוא אומר ובית דוד כאלהים (זכריה י"ב ח'). בצלם אלהים ברא אותו, שגזר עליהם להיות חיים וקיימים לעולמים כדוגמתו, כענין שנאמר בלע המות לנצח (ישעיה כ"ה ח'). זכר ונקבה ברא אותם, מרוב חבה שחבבם פעמים קורא [אותם] בלשון זכר, כענין שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם (דברים י"ד א'), ופעמים בלשון נקבה, דכתיב פתחי לי אחותי רעיתי (שה"ש ה' ב'), ואומר אתי מלבנון כלה (שם ד' ח'). ויברך אותם אלהים, אותה שעה יברך הב"ה את ישראל שיפרו וירבו בעולם וימלאו הארץ כענין שנאמר וצמחו בבין חציר (ישעיה מ"ד ד'), וכתוב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה (שם מ"ט כ"א), לכך נאמר פרו ורבו. וכבשוה, שעתידין לכבוש את העולם כולו דכתיב ומשלו מים עד ים (זכריה ט' י'). ורדו בדגת הים, אלו ישראל. ובעוף השמים, אלו המלאכים. ובכל חיה הרומשת, אלו האומות. הנה נתתי לכם, אמר הב"ה לישראל בני נתתי לכם את כל האומות שיהיו תחת כפות רגליכם. ומנין שאומות העולם קרויים עשב דכתיב היו עשב שדה וירק דשא (מ"ב י"ט כ"ו). ואת כל העץ, זה ג"ע. אשר בו פרי עץ, זה עץ החיים שבתוך הגן. ומנין שכן הוא, שנאמר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני וגו' (שה"ש ד' ט"ז). לכם יהיה לאכלה, הוא שאמר הכתוב ואכלתם אכל ושבע (יואל ב' כ"ו). ולכל חית הארץ, גם לכל מלכי הארץ גזרתי שיהיו מאכלכם, כענין שנאמר כי לחמנו הם (במדבר י"ד ט'), ואומר אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מ"ט כ"ג). ויהי כן, שיתקיימו כל הנחמות במהרה. וירא אלהים את כל אשר עשה, ראה הב"ה בישראל שבחר לקדושת שמו כי טוב הוא להנחילם ג"ע ועוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש (משלי ח' כ"א). ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, יום הדין ומלכות בית דוד שכתוב בהם דינו לבקר משפט (ירמיה כ"א י"ב) יהיו באלף הששי.

י״חמי ימלל גבורות ה' (תהלים ק"ו ב') אלו הלוחות. ישמיע כל תהלתו (שם) זה ס"ת, ולפי שראה דוד כללי התורה ויודע שיש בה מדרשים ודקדוקים תלי תלים עד אין סוף לכך היה מתפלל לפני הב"ה שיורהו דרך התורה, שנאמר הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב (תהלים קי"ט ל"ג), וכן הוא אומר גר אנכי בארץ (שם י"ט), וכי גר היה דוד, אלא אמר כשם שהגר שנתגייר היום אינו יודע בין ימינו לשמאלו ממה שכתוב בתורה, כך אני איני יודע כלום בתורה, למה, שאין סוף לחכמתה. וכן איוב אומר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב י"א ט') וכן דוד אמר לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד (תהלים קי"ט צ"ו).

י״ט(בראשית ב, א - ג) ויכלו השמים. רבנין פתרין קרייא בעוה"ב שיהיו ישראל שנקראו שמים וארץ חמודים ויקרים לפני הב"ה הם וכל צבאם, שאפילו שפחה שבא"י יש לה חלק לעוה"ב דכתיב ועמך כלם צדיקים (ישעיה ס' כ"א), ומנין לכלוי שהוא חמדה שנאמר נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ"ד ג'). ויכל אלהים ביום השביעי, חמד הב"ה באלף השביעי פעולת ידיו אשר בחר אלו ישראל. וישבות ביום השביעי, בו ישבות הב"ה מלקצוף על ישראל עוד שנאמר כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך (ישעיה נ"ד ט'). ויברך אלהים את יום השביעי, ברך הב"ה העוה"ב שיתחיל באלף הז'. ויקדש [אותו] זמן אותו לישראל, ואין הקדשה אלא הזמנה כד"א וקדשתם היום ומחר (שמות י"ט י'). כי בו שבת, שבו נתקררה דעתו מכל הצדיקים שהם מלאכת ידיו, כד"א ועל פעל ידי תצוני (ישעיה מ"ה י"א). אשר ברא (הב"ה) [אלהים] לעשות, חקיו ומצותיו ומשפטיו כל הימים.

כ׳(בראשית ב, ט) תניא כל האילנות עתידין לעלות לירושלים. כיצד נהרי ג"ע עוברים תחת עץ החיים ובוזזים כל האילנות שבעולם ומשם יוצא נהר גדול וכל האילנות נטועים עליו שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' כל עץ מאכל וגו' (יחזקאל מ"ז י"ב). מהו ועלהו לתרופה (שם) כדי לפקח עיני עורים, רגלי חגרים ולחזק ברכים כושלות ולתת ולד בבטנות עקרות ולפתוח כל רחם סגור ולדבר כל לשון אלם ולהשמיע אזן חרשים ולהשיב דעת לשוטים.

כ״אאריב"ל שני שערי כדכד יש בג"ע ועליהם ו' רבוא מלאכי השרת וכל אחד מהם זיו פניו מובהק כזיו החמה, ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטים מעליו הבגדים שעומד בהם מן הקבר ומלבישים אותו שמנה בגדים של ענני כבוד ונותנים ב' כתרים על ראשו, א' של אבנים טובות ומרגליות וא' של זהב פרוים, ונותנים ח' הדסים בידו ומקלסים לפניו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט' ז') ומביאים אותו למקום נחלי מים מוקף ח' מאות מיני ורדים, וכל אחד מהם יש לו (חומה) [חופה] בפני עצמו לפי כבודו שנאמר וברא ה' על כל מכון וגו' כי על כל כבוד חפה (ישעיה ד' ה') וכל חפה נמשכין ממנה ד' נהרות א' של חלב וא' של יין וא' של אפרסמון וא' של דבש, וכל חפה למעלה ממנה גפן של זהב ושלשים מרגליות קבועות בה, וס' מלאכים על ראש כל צדיק וצדיק ואומרים לו אכול דבש ושתה חלב לפי שעסקת בתורה המשולה לדבש וחלב שנאמר דבש וחלב תחת לשונך (שה"ש ד' י"א), אכול שמן אפרסמון לפי שעסקת בתורה המשולה בשמן שנאמר לריח שמניך טובים (שם א' ג'). שתה יין המשומר בענביו מו' ימי בראשית שעסקת בתורה המשולה ביין שנאמר כי טובים דדיך מיין (שם ב'). והכעור בהם כדמותו של יוסף, ואין אצלם לילה שנאמר וארח צדיקים כאור נגה וגו' (משלי ד' י"ח). והב"ה מחדש עליהם ג' משמרות, משמרה ראשונה נעשה קטן ונכנס למחיצת קטנים ושמח שמחת קטנים [משמרה ב' נעשה בחור ונכנס למחיצת בחורים ושמח שמחת בחורים] משמרה ג' נעשה זקן ונכנס למחיצת זקנים ושמח שמחת זקנים. ובג"ע יש בו ז' בתים בנוים ובכל בית י"ב רבוא מיל באורך ועשר רבוא ברוחב וק' רבוא מיל בגובה. הבית הא' בנוי כנגד פתח ראשון בג"ע ושוכנים בו גרים שנתגיירו [לשם] הב"ה וקירותיו של זכוכית לבן וקורותיו של ארזים. הבית הב' בנוי כנגד פתח ב' וקירותיו של כסף וקורותיו של ארזים ושוכנים בו בעלי תשובה ומנשה על גביהם. הבית הג' קירותיו מזהב וכסף וקורותיו ארזים וכל טוב שמים וארץ יש שם וכל מאכל ומשתה יש שם ערוך, ושם אברהם יצחק ויעקב והיו שם מתי מצרים וכל דור המדבר וכל בני יעקב י"ב שבטים ומשה ואהרן על גביהם, ושם דוד ושלמה וכלאב עודנו חי וכל דור ודור חוץ מאבשלום וקרח, ושם אבנים טובות ומרגליות מוצעות שם ונרות מזומנות והן מזומנים לבני דוד הדרים בעולם. הבית הד' בנוי כנגד אדם הראשון וקורותיו עצי זית ושוכנין שם בני ישראל אותם שלקו בעוה"ז ולא מרדו בהב"ה והיו נאמנים, ולמה מעצי זית מפני שמרדו בעול אומות העולם כזית. הבית הה' בנוי מאבני שהם ואבני מלואים ומכסף וזהב מופז ומכתם, ונהרות שמושכות אפרסמון ומשם יוצא גיחון ומסך למעלה מכל רוח ולמעלה מכל רוח יש שם לבנון ומניות זהב ובשמים ותכלת וארגמן ושני תולעת מאורגין, ושוכנין בו משיח בן דוד ואליהו התשבי, ואפריון מעצי לבנון שעשו משה ואהרן במדבר, המשכן (מעתר) [מעוטר] כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן, ובתוך אפריון משיח בן דוד שהוא אוהב בנות ישראל שנאמר תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים (שה"ש ג' י') ואליהו תופש ראשו מלמטה ונותנו בחיקו ומחזיקו ואומר לו סבול דין מרך שהקץ קרוב הוא, וכל שני וחמישי וכל שבת ויו"ט באים אליו אבות וצדיקים ושבטים ומשה ואהרן, ודוד ושלמה וכל מלכי בית דוד ובוכים עמו והם מחזיקים אותו ואומרים לו סבול דין מרך שהקץ קרוב הוא, ואף קרח ועדתו ואבשלום באים כל רביעי ושואלים אותו עד מתי קץ הפלאות (דניאל י"ב ו') מתי תשוב תחיינו, והוא אומר להם לכו אצל אברהם ושאלו אותו, מיד מתביישים ואינם הולכים לשאול להם. הבית הו' שוכנים שם מי שמת בדרך מצוה. הבית הז' שוכנים שם מי שהתחיל במצוה ובא מלאך וחבטן בקרקע ולא גמרה. אלו הן חדרי ג"ע. ובג"ע יש בו ס' רבוא מינין אילנות וכל אילן ואילן יש בו י"ב רבוא מלאכי השרת מזמרים בקול נעים, ועץ החיים בתוך הגן באמצע שנאמר ועץ החיים בתוך הגן, ונופו מכסה על כל עדן ויש בו ח' מאות מיני טעמים. מדת עץ החיים כנגד כל הישוב שנאמר [ו]עץ החיים, עץ שהוא על פני כל החיים. תנא נהרי ג"ע מעלין כל גליותיהם של ישראל מכל מקומות מושבותיהם והב"ה עושה להם מחלות בעפר ומעלה אותם תחת הר הזיתים והב"ה עתיד לעמוד על ההר וההר נבקע מתחתיו שנאמר ועמדו רגליו וגו' ונבקע וגו' (זכריה י"ד ד'), וישראל יוצאין מן ההר כולד שיוצא ממעי אמו שנאמר בטרם תחיל ילדה (ישעיה ס"ו ז'), וב"ק משמעת בעולם ואומרת מי שמע כזאת היוחל ארץ ביום אחד (שם ח'), וירושלים תמהה באותה שעה שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה (שם מ"ט כ"א) והב"ה משיבה אלו הן בניך בני גליותך הם שיצאו ממך שנאמר הרחיבי מקום אהלך וגו' (שם נ"ד ב').

כ״ב(בראשית ב, כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו'. שאלו את ר' יהושע מפני מה האיש יוצא ופניו למטה והאשה פניה למעלה, א"ל האיש מביט למקום ברייתו, והאשה מבטת למקום ברייתה. ומפני מה האשה צריכה להתבשם והאיש אינו צריך, א"ל האיש נברא מן האדמה, מה האדמה אינה מבאשת לעולם, כך האיש, והאשה נבראת מן עצם האדם, מה הבשר אם אין אתה נותן בו תבלין ומלח הוא (מבאשת) [מבאיש], כך היא האשה. ומפני מה האשה קולה הולך והאיש אין קולו הולך, א"ל משל לקדרה מלאה בשר ואין בני אדם יודעים מה בתוכה. ומפני מה האיש נוח להתפייס והאשה אינה נוחה להתפייס, א"ל האיש נברא מן האדמה, מה האדמה אפילו נותן לתוכה טפת מים מיד היא נשרית, כך האיש, אבל האשה נבראת מן העצם, מה העצם אפילו אתה נותן אותו לתוך המים אינו נשר, כך האשה. ומפני מה האיש תובע אשה ואין האשה תובעת איש, א"ל למי שאבד אבדה הוא מבקש אבדתו ואין אבדתו מבקשת אותו. ומפני מה האיש מפקיד זרע באשה ואין אשה מפקדת זרע באיש, א"ל אמשול לכם משל לאחד שהיה בידו פקדון והוא מבקש אדם נאמן שיפקידנו אצלו. ומפני מה האיש יוצא וראשו מגולה והאשה יוצאת וראשה מכוסה, א"ל משל לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מן הבריות שקלקל, כך קלקלה חוה וגרמה לבנותיה שיכסו ראשיהן. ומפני מה הן מהלכות תחלה אצל המת ויוצאות תחלה לפני המטה, א"ל ע"י שגרמו מיתה לעולם. ומה הן אומרות, אנו גרמנו לכל באי עולם שיבאו לכאן ואחריו כל אדם ימשוך (איוב כ"א ל"ג).

כ״ג(בראשית ה, ה) ויהיו [כל] ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וגו'. ג' כחשו מלאך המות על נפשותם ואלו הם, אדם הראשון, יעקב אבינו ומשה רבינו, אדם הראשון, יום שנתקבצה דעתו אליו אמר הב"ה למלאכי השרת באו והשתחוו לו, באו מלאכי השרת לרצונו של הב"ה. השטן היה גדול מכל המלאכים בשמים, דבר להב"ה, רבש"ע יצרת אותנו מזיו שכינה ותדבר אלינו נשתחוה לאשר יצרת מעפר הארץ, השיב לו הב"ה זה שהוא עפר הארץ יש בו מן החכמה ומן הבינה שאין בך, אמר השטן נסני, ונסהו. א"ל הב"ה הנה יצרתי בהמות ורמשים וחיות ועופות בארץ, רד עד שתעמידם לפניך ולפניו אם תתן להם שמות לכלם, אמר לאדם שישתחוה לך ואשימך תחת שכינת כבודי עוד, ואם אדם יתן להם שמות כאשר להם שמות עמי, תשתחוה אתה לאדם ויהיה אדם בגני לעבוד ולשמור. ירד הב"ה לג"ע שנאמר דודי ירד לגנו (שה"ש ו' ב') וירד השטן. כשראה אדם שירד השטן עמד על רגליו ודבר לאשתו באי ונשתחוה לפני הב"ה אשר יצרנו דכתיב באו ונשתחוה ונכרעה (להדום רגליו) [נברכה לפני ה' עשנו] (תהלים צ"ה ו'). באותה שעה אמר הב"ה לשטן אתה תתחיל לדבר שמות לבהמות או אדם, א"ל השטן אני אתחיל. הביא הב"ה שור ופרה והעמידן לפני השטן וא"ל מה שמותם של אלו, ולא ידע, הרחיק אלו מלפניו והביא גמל וא"ל מה שמו, ולא ידע, הרחיק זה והעמיד החמור, ולא ידע. נתן הב"ה לאדם ערכות לב בחכמה ולשון מדבר ומשיב, כדכתיב לאדם מערכי לב (משלי ט"ז א'). הביא לו הבקר ואמר לו הב"ה במה יקרא שמו של זה, כי פתח לו בב'. אמר לו בקר. העמיד לפניו הגמל ואמר גם זה מה שמו, כי פתח לו בג', אמר גמל. העמיד לפניו החמור א"ל חי זה מה שמו, כי פתח לו בח', אמר חמור. כיון שראה השטן שהב"ה נתן חכמה לאדם צעק צעקה גדולה. עלתה עד לשמים. א"ל חי העולמים מדוע צעקת, א"ל ולמה לא אצעק כי יצרתני משכינתך ויצרת אדם מעפר הארץ ונתת לו חכמה ובינה. א"ל הב"ה שטן משחית מה זה תתמה עכשיו יראה אדם זרעית וזרעית זרעיתו עד סוף כל הדורות, ויקרא לכלן שמות מפיהו שנאמר לראות מה יקרא לו (ב' י"ט). באותה שעה הראה הב"ה לאדם כל זרעית זרעיתו עד סוף כל הדורות. כי בא נגד עיניו דמות דוד בן ישי מלך ישראל, ראה אדם יש בו דרך חסידות, אמר להב"ה רבש"ע מה השם ומה המזל ודרך חסידות וחיים אין לו בעולם. א"ל הב"ה אדם עבדי בעת אשר יצרתי זה דוד שמו יהיה ויתאבד. א"ל רבש"ע כמה יש לי עמך חיים בעולם, א"ל הב"ה אלף שנים. אמר אדם להב"ה תן לי רשות ואני אתן לדוד זה חלק טוב משנותי, א"ל הב"ה כבר נתתי הרשות בידך. אמר לו רבון העולמים כבר נתתי לו ע' שנה. א"ל הב"ה אדם עבדי סברתי שתתן לו ק' שנה, א"ל רבש"ע אלולי שראיתיו פיו מלא שירות ותשבחות לא נתתי לו אפילו ע'. א"ל הב"ה תשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך. א"ל כבר דברתי ושמעה אזני. הוריד הב"ה מלאכי השרת והעיד אותם עדי אתם ואמר להם תנו לאדם יד והעידו עליו כעל חק שחקק ע' שנה לדוד בן ישי, והביא הב"ה שטר וכתב על אדם כתב. ואם אתה אומר לא יכול הב"ה לעשות כזה עד שיכתוב עליו ויעיד עליו עדים ויתן לו יד. אלא שבקש הב"ה שתהיה זאת לדורי דורות לזרעית אדם עד אשר לא יתן איש אל רעהו ממון עד שיכתוב עליו כתב ועדים נאמנים, ובעבור היד שנתן הב"ה לאדם יתנו ישראל איש אל רעהו ציצית על הממון. אמר יהושע בן נון מפי משה ע"ה מפי הגבורה, כל אשר יתן ממון בלא עדים ובלא שטר יקרא אל ה' ולא יענהו. בא וראה כמה הקשה על אדם בדבר הזה, כי בקשו ממנו (האמת) [המות] אשר שם על נפשו, כי בא אליו מלאך המות ואמר לו תן לי רוח נשמתך, אמר לו מפיו של הב"ה שמעתי באזני ואמר לי אלף שנים שנותיך, ולא חייתי כי אם תתק"ל. עלה המלאך לפני הב"ה ואמר לפניו שלחת אותי לאדם עבדך ואמר לי שמעתי באזני מפי הב"ה כי אלף שנים חיי. באותה שעה נתן הב"ה הכתב למלאך המות ושלח עמו גבריאל ומיכאל ושרפיאל. ירדו אל אדם ומצאו אותו כי נשתנה דמותו ונתנתרו אבריו אבר מאבר, והיה לבו מרעיש מצלעות ימינו אל צלעות שמאלו והיה אומר אשרי אם הייתי עפר, אשרי אם לא יצרני הב"ה. אמרו לו מלאכי השרת אשר עם המלאך, אדם למה אתה צועק ובוכה בעבור המות, הכל ימותו מלבד אשר נשא לשמים ידו שנאמר כי אשא אל שמים ידי (וגו') [ואמרתי חי אנכי לעלם] (דברים ל"ב מ'). א"ל גבריאל זכור יום אשר נתת ע' שנה לדוד בן ישי, אמרו לו מיכאל ושרפיאל אנחנו נעיד עליך והנה שמותנו בכתב. אמר לפניהם א[דם] בזאת השעה אמות עפ"י שלשתכם שנאמר על פי שנים עדים או ג' עדים יומת המת (דברים י"ז ו').

כ״ד(בראשית ה, כד) כי לקח אותו אלהים. רבנין אמרי חנוך היה תחלה לצדיקים, אמר הב"ה כל דורו רשעים וזה השלים אחרי אף אני אעשנו דוגמה. מה עשה הב"ה נטלו מבני אדם וחדשו גוף של אש ושם שמו מטטרון ועשה לו כסא של אש כנגד כסאו. וכמה שעורו של אותו הכסא מ' אלפים רבבות פרסאות של אש, ובכל יום ויום יושב על אותו כסא פעם אחת ביום בשעה שכותב זכיותיהם של ישראל, ומסר לו הב"ה ע' מלאכים כנגד ע' האומות ופקד לו כל פמליא של מעלה וכל פמליא של מטה ומסר לו חכמה ובינה יותר מכל המלאכים ועשה לו גדולה יותר מכל מלאכי השרת. ר' עקיבא אומר בשעה שנסתכל הב"ה במעשי הדור וראה שהם מקולקלים ורעים סלק עצמו ושכינתו מביניהם ועלה בקול שופר ותרועה למרום דכתיב עלה אלהים בתרועה (תהלים מ"ז ו'), ולקח את חנוך בן ירד מביניהם והעלהו למרום בקול שופר ותרועה להיות לו לעד עם ד' חיות שבמרכבה לעוה"ב. ומנהו על כל גניזה ואוצרות שיש לו ברקיע ורקיע ומפתחות כל אחד ואחד מסרן בידו ושמהו שר על השרים ועשהו משרת לכסא הכבוד בגלגל ערבות לפתוח לו דלתותיהן וכסא הכבוד לסלסל ולסדר חיות הקדש, לקשור בראשם ר"ף כתרים ואופני הדר להכתיר להם עוז וכבוד ברוב הוד, להלבישם הדר ובזיקי זהר, להכתירם זיו זהר שרפי להבה, להעטירם נאוה וחשמלי אורה, להאזירם אורה בכל שחר ושחר להכין מושב הב"ה בשבתו על כסאו בכבוד ויקר, להרבות כבודו במרום ברזי עליונים ורזי תחתונים, רוממהו על כן רום קומתו בכל רמי הקומות ע' אלף פרסאות, גדל הב"ה כסאו מהוד כסאו והרבה כבודו מהדר כבודו והפך בשרו ללפידי אש וכל עצמותיו לגחלי אש. שת מראהו כמראה אור הבזק ואור עפעפיו כאור זיו השמש וזהר פניו כזיו כסא הכבוד. שם לבושו כבוד והדר והוד וכסות מעילו פאר ונאוה ועוז ונתן על ראשו כליל כתר מלכות של ת"ק (מאות) פרסאות על ת"ק (מאות) פרסאות ונתן לו מהודו ומזיו כבודו שעל כסא הכבוד וקראו בשמו ה' הקטן שר הפנים ויודע רזים, [וכל רז ורז] גלה לו באהבה וכל סוד וסוד הודיעו ביושר, וקבע כסאו בפתח היכלו מבחוץ לישב ולעשות דין כל פמליא של מעלה במרום, וכל שר ושר העמיד לנגדו ליטול ממנו רשות לעשות לו כרצונו. ע' שמות נטל משמותיו וקראו בהן להרבות לו כבוד. שבעים שרים נתן בידו לפקוד להם בכל לשון פקודי דבר הב"ה. להשפיל בדבר הב"ה שרים עדי ארץ ולהגביה בשיח שפתיו שפלים עד מרום, לזכות מלכים באמרתו ולהכניע רוזנים בדברתו, להסיר מלכים ממלכותם ולהקים רוזנים על ממשלתם, דכתיב והוא מהשנא עדניא וגו' (דניאל ב' כ"א), ולגלות להם רזי דברו ולהורות להם גזרת דין משפטו שנאמר כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו' (ישעיה נ"ה י"א), ואצליח אינו אומר אלא והצליח, מלמד שכל גזרה וגזרה שיוצאה מפי הב"ה על אדם כיון שעשה תשובה אין משלחין עליו פורעניות אלא משלחין אותן לאדם אחר שנאמר צדיק מצרה נחלץ וגו' (משלי י"א ח'). ולא עוד אלא שבכל יום ויום יושב חנוך בן ירד ששמו מטטרון ג' שעות בשמי מרום ונוטל כל הנשמות של קטנים שמתו על חומשי תורה ומביאן תחת כסא הכבוד ומושיבן כתות כתות, חבורות חבורות, אגודות אגודות סביבות פניו ומלמדן תורה וחכמה ואגדה ושמועה ומסיים להם [ספר] תורה שנאמר את מי יורה דעה וגו' עתיקי משדים (וגו') (ישעיה כ"ח ט'). ולעוה"ב מוציא הב"ה מטטרון עם ד' חיות מתחת גלגלי מרכבות כסאו ומעמיד כסאו לצד אחד ומעלה קרח וכל עדתו משאול ומתהום רבה. ומביא לפניו כל באי עולם הבא ומחיה אותם ומעמידם על רגליהם. ויהיה מסדר דין של עצמו לפני כל הבריות ואומר להם כלום ראיתם אלוה אחר מבלעדי בשמים ממעל או בארץ מתחת או בד' רוחות העולם, העידו בי ותאמרו אמת שנאמר [ו]אתם עדי נאם ה' ואני אל וגו' (ישעיה מ"ג י"ב). ומשיבים מטטרון וד' חיות הקדש וקרח ועדתו כלם בבת אחת ואומרים בפה אחד ובדבור אחד לפני כל באי העולם לא ראינו כמוך אלוה ממעל בשמים מעולם ולא שרנו כמוך מעולם רשות אחרת בארץ מתחת. אין מלך כמוך ואין צור בלתך ואין אלהים זולתך, אתה ראשון ואתה אחרון ומבלעדיך אין אלהים. דכתיב אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פ"ו ח'). באותה שעה משיב הב"ה לכל באי עולם ואומר להם ראו עתה כי אני אני הוא וגו' (דברים ל"ב ל"ט), מהו אני אני ב' פעמים, מלמד שאמר להם הב"ה אני הוא עד שלא נברא העולם ואף אני הוא משנברא העולם ואין אלהים עמדי לעוה"ב. אני אמית ואחיה (שם) אני הוא שהמתי כל בשר ובריות בעולם הזה ואני הוא שמחזיר להם רוח ונשמה לעוה"ב. מחצתי ואני ארפא (שם) שאחיה אותם במומיהם שהלכו בהם מן העולם כדי שיכירו אלו את אלו ולא יאמרו עולם חדש הוא אבל המתים לא חיו' ואני מרפאן אחר כן לעוה"ב. ואין מידי מציל (שם) ליום הדין לעתיד לבא.

כ״ה(בראשית ו, ב) בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך. א"ל הב"ה כבר נתתי לכם רשות. מיד ירדו והשליט בהם יצר הרע. כיון שראו בנות האדם שהם יפות תעו אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן הדא ה"ד ויראו בני האלהים וגו'. ראה שמחזאי ריבה אחת ששמה אסטירה נתן עיניו בה, אמר לה השמעי לי, א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרו. מיד למדה והזכירתו ועלתה לרקיע, אמר הב"ה הואיל ופרשה עצמה מעבירה אעשנה דוגמא שתזכר בעולם, מיד קבעה הב"ה בז' ככבים של כימה. כיון שראו כך שמחזאי ועזאל עמדו ונשאו נשים והולידו בנים. ר' אומר וכי תעלה על דעתך שבו"ד יכול ליגע אצל המלאכים והא כתיב משרתיו אש לוהט (תהלים ק"ד ד'). אלא מלמד כיון שנפלו המלאכים ממקום קדושתם מן השמים שלט בהם יצר הרע כבני אדם וקומתם נעשה כבני אדם ולבשו גוש עפר, שנאמר לבש בשרי רמה וגוש עפר וגו' (איוב ז' ה'). א"ר צדוק מהם נולדו הענקים אשר הולכים בזדון לבם [ובגובהן] ומשלחים ידיהם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים, שנאמר ושם ראינו את הנפילים וגו' (במדבר י"ג ל"ג) ואומר הנפילים היו בארץ (ו' ד'). תני שמחזאי הוליד ב' בנים ושמותם הייא והייא ונשאו נשים והולידו סיחון ועוג. ר' יוסף אמר בשעה שנגזרה גזרה לבוא מבול בעולם שגר הב"ה למטטרון שליח לשמחזאי, א"ל עתיד הב"ה להחריב העולם, עמד שמחזאי והרים קולו בבכי ובזעקה והיה מצטער על העולם ועל בניו שכל אחד מהם היה אוכל אלף גמלים ואלף סוסים ואלף מכל מין בהמה, עתה ממה יחיו. תני לילה אחד היו ישנים הייא והייא בני שמחזאי וראו שניהם חלומות, א' מהם ראה בחלום שלו אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה כלה חרותה וכתובה שטות שטות והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן שטות ולא היה משייר בה אלא שטה אחת של ד' תיבות, ואחד מהם ראה בחלומו פרדס גדול ומשובח והיה אותו פרדס נטוע מכל מיני אילנות ומכל מיני מגדים והיו מלאכים באים וקרדומים בידם והיו קוצרים את האילנות עד שלא נשאר אלא אילן אחד של ג' ענפים, כיון שננערו משנתם עמדו בבהלה ובאו להם אצל אביהם וסדרו לו החלומות, א"ל בני עתיד הב"ה להביא מבול לעולם ולהחריבו ולא ישייר בו אלא אדם אחד וג' בניו. מיד צעקו ובכו ואמרו עכשיו מה תהא עלינו או במה יזכר שמנו, א"ל אל תחושו ואל תצטערו ששמותכם לא יכלו מתוך הבריות לעולם, שכל זמן שיגררו ויסתבלו אבנים ועצים וכל צרכיהם אינם צווחים אלא על שמיכם היהא והייא, מיד נתקררה דעתן. אמרו עליו על שמחזאי שחזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים וארץ ראשו למטה ורגליו למעלה, לפי שלא היה לו פתחון פה לפני הב"ה ועד היום תלוי בתשובה בין השמים והארץ. אבל עזאל לא חזר בתשובה והוא ממונה על כל מיני צבעונין ותכשיטין של נשים שמסיתים בני אדם לדבר עבירה ועדיין הוא עומד בקלקולו, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות והיו נותנים גורל אחד לה' שיכפר על כל עונות ישראל וגורל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל. [הערת המהדיר: נשלם הנמצא כתוב מבראשית רבתי כסדר בתוך הספר, ועתה אכתוב הנמצא כתוב בגליוני כל החבור לפי מספר העלין.]

כ״וומה מנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, מנחות שהן לאכילה אינו דין שיהו טעונין שמן זית זך, ת"ל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור (ויקרא כ"ד ב'), ואין זך כתית למנחות.

כ״ז(בראשית ה, ו) ויחי שת חמש שנים ומאת שנה ויולד. אמר ר' שמעיה זה הקדים לפריה ורביה מאביו. ולמה כן, אלא כשם שהיו ימיהם מתמעטים והולכים היו מקדימים לפו"ר. וכן אתה מוצא באנוש ובקינן ובמהללאל ובירד ע"י שנתמעטו שנותם זה מזה קדמו לפו"ר.

כ״חויולד את אנוש. זש"ה לכו חזו מפעלות וגו' (תהלים מ"ו ט') אל תקרא שמות אלא שמות, שמתוך שמותם אנו יכולים ללמוד מעשיהם, וכן אנוש על שם מאורעו נקרא אנוש, ואין אנוש אלא לשון שבר, וכה"א ומכתי אנושה (ירמיה ט"ו י"ח).

כ״ט(בראשית ה, ז) ויולד בנים ובנות. מפני מה לא חשב שמותם ותולדותיהם, לפי שלא היה עתיד לצאת מהם צדיק. ולפיכך חשב אנוש קינן מהללאל ירד לפי שיצאו מהם צדיקים חנוך ומתושלח ונח. ר' ברכיה אמר למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו ועמד המלך שם וכל פמליא שלו, מה עשה צבר העפר והביא אל מכברות, כבר הא' ולא מצאה, כבר הב' ולא מצאה, כבר הג' ומצאה, אמרו מצא המלך מרגליתו. כך כל אילו הדורות לא היה בהן ממש הזכירן בהעברה א' עד שבא נח ונתעסק בו.

ל׳(בראשית א, ו) והבדילה הפרכת לכם (שמות כ"ו ל"ג). מהו לכם, אמר הב"ה לא בשבילי אני אומר שתעשו פרכת להבדלה אלא בשבילכם, כדי שלא תסתכלו ולא תמותו, כי לא יראני האדם וחי (שם ל"ג כ'), שאני שם שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' (שם כ"ה ח'). בשעה שאמר הב"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר היאך אני יודע לעשותו, א"ל הב"ה אל תבהל, כשם שבראתי העולם וגופך כן אתה עושה את המשכן, ומנין שכן הוא, את מוצא במשכן שהיו הקרשים קבועים בתוך האדנים, ובגוף הצלעות קבועות בחוליות, ובעולם כן ההרים קבועים ביסודי הארץ. במשכן היו הקרשים מצופי זהב, ובגוף הצלעות מצופות בשר וגידין נמתחין ומעמידין האדם, בעולם אילנות ועשבים נמתחין בארץ. במשכן היו היריעות מכסות את מעלה שלו ומכסות את שני צדדיו, ובגוף עור של אדם מכסה אבריו וצלעותיו משני צדדיו, ובעולם השמים מכסים את הארץ משני צדדיה. במשכן היה הפרכת מבדיל בין הקדש ובין קה"ק, ובגוף זרעפת הגוף [מבדלת] בין הלב ובין הבטן, ובעולם הרקיע שהוא מבדיל בין המים העליונים למים התחתונים, שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. ויאמר אלהים יהי רקיע. אמר דוד השמים מספרים כבוד אל (תהלים י"ט ב') יש מי שראה מימיו השמים מספרים, למלך גבור ונתכנסו אצלו כל הגבורים, אמרו נרא מי גבור הוא או אנו, היה עשיר נתכנסו אצלו כל העשירים, אמרו נרא מי עשיר הוא או אנו, נתן הדבר באזני המלך, אמרו לו בני ביתו נתכנסו אצלך לבדקך, מה עשה המלך, נטל וילון שהיתה (מבקעת) [מקבעת] אבנים טובות ומרגליות ופרשה על שערי פלטין שלו, אמר המלך אני יוצא מי שרוצה להזדווג בי יעשה כמו כן. כך הב"ה (אני) [אף] ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ"ח י"ג) הרי הם פרושים וגם מספרים כבודי, כל מי שיעשה עצמו אלוה יעשה כמותן וידעו הכל שהוא אלוה, לכך נאמר השמים מספרים כבוד אל. וכה"א יהי רקיע בתוך המים, למה, ויהי מבדיל בין מים למים, בין הב"ה שנקרא מקור מים חיים (ירמיה ב' י"ג) לאלהים אחרים שנקראו שלג לבנון (שם י"ח י"ד) שהם משונים. ויאמר אלהים יהי רקיע בנוהג שבעולם מלך בו"ד בונה פלטין ומקרה בעצים ובאבנים ובעפר אבל הב"ה אינו כן לא קרה את עולמו אלא במים שנאמר המקרה במים עליותיו (תהלים ק"ד ג') מכאן שהרקיע [של] מים הוא.

ל״אה' מלך גאות לבש (תהלים צ"ג א'). לפי שהרשעים מתגאים בעוה"ז, לעתיד לבא ילבש הב"ה את הגאוה ולא יראו אותו שנאמר יחן רשע וגו' ובל ירא[ה] גאות ה' וגו' (ישעיה כ"ו י'), ולמי יתן הגאות, לישראל שנאמר על ישראל גאותו (תחלים ס"ח ל"ה) וכן העוז יתן לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן וגו' (שם כ"ט י"א). אף תכון תבל בל תמוט (שם צ"ג א') לפי שהרשעים בגאות לבם מטין את הדין בעוה"ז, יכול אף הב"ה כן, מפני שלבש הגאות והעוז הוא מעביר עליהם את הדין, ת"ל אף תכון תבל בל תמוט. ה' מלך גאות לבש, בשעה שאמר יהי רקיע בתוך המים, וכה"א ובגאותו שחקים (דברים ל"ג כ"ו). לבש ה' עז התאזר (תהלים צ"ג א') בשעה שאמר יקוו המים (א' ט'). אף תכון תבל בל תמוט (תהלים שם) בשעה שאמר תדשא הארץ דשא עשב (שם י"א), ולפי שיצאה לעשות רצון קונה יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד (תהלים ק"ד ה'). נכון כסאך מאז (שם צ"ג ב'), מכאן שכסא הכבוד נברא קודם מעשה בראשית, מה עשה הב"ה, המים שלקח למעלה הכין עליהם ז' מעונות וכסא הכבוד ומחיצתן של מלאכים. נשאו נהרות ה' (שם ג') המים שנתן למטה יסד עליהן ז' ארצות על ז' תהומות ואלמלא תקנתו של הב"ה שברא הרים שכובשים על התהום היה התהום נושא עצמו ומציף את העולם שנאמר תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים (שם ק"ד ו'). ד"א נשאו נהרות ה', מה עשו המים שלמטה, נשאו עצמן לעלות למרום בשביל כבודו של הב"ה, אמרו אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרנו והיו מתרגשין ומיללין וצוחים ובוכין לכך נאמר נשאו נהרות קולם. ישאו נהרות דכים (שם צ"ג ב) לפי שהעיזו פניהם ובקשו לעלות למרום גער בהן הב"ה ודרכן תחת רגליו שנאמר הנותן בים דרך [ובמים עזים נתיבה] (ישעיה מ"ג ט"ז). ומהו מקולות מים רבים וגו' אדיר במרום ה' (תהלים צ"ג ד') אמר להם הואיל ועשיתם כך לכבודי אין להם רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנאמר מקולות מים רבים, אל תקרא מקולות אלא מקול שירה שאומרים מים רבים כדכתיב חמר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו). אח"כ נוטלים מים העליונים רשות ואומרים אדיר במרום ה'.

ל״בא"ר לוי יש מן הדרשות שהן דורשים [כגון] בן עזאי ובן זומא קולו של הב"ה נעשה מטטרון על המים שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים (תהלים כ"ט ג'). עד שלא נקוו המים נבראו התהומות, ואלו התהומות שמתחת לארץ, שהארץ על פני המים היא מרוקעת כאניה שהיא צפה בלב ים שנאמר לרקע הארץ על המים (שם קל"ו ו'). ולפי שנקוו המים באוקינוס מה עשה הב"ה, מחליד את הארץ ומעלה מעינים מן התהומות ומחליד ההרים הכובשין את התהומות והולכים מהם נהרי מים שנאמר המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון (שם ק"ד י'). ולמה עשה, כדי להשקות את בריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו שנאמר ישקו כל חיתו שדי וגו' (שם י"א). כל אילנות שברא הב"ה שותין מי תהום, יש אילן ששרשיו יורדים נ' אמות ויש ל' אמות ויש ג' טפחים והמטר יורד, אם משקה לאותם של ג' טפחים מתים של נ' ושל ל', ואם יורד מטר להשקות של נ' ושל ל' שוטף של ג' טפחים, כיצד הן עושין, התהום העליון קורא לתחתון ואומר לו עלה ואני יורד, והתחתון קורא לעליון רד ואני עולה שנאמר תהום אל תהום קורא וגו' (שם מ"ב ח'). זה עולה טפח וזה יורד טפח עד שהתחתון משקה אותם של נ' אמות והעליון משקה אותם של ג' טפחים. בא וראה כמה בין אלו לאלו ומדברים זה עם זה ויודעים מה הם אומרים ובני אדם באמצע ואינם יודעים כלום שנאמר ירעם אל בקולו נפלאות (איוב ל"ז ה') לכך נאמר בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג' כ').

ל״ג(בראשית א, כו) וירדו בדגת הים. א"ר חנינא אם זכו ירדו כד"א ויהודה עוד רד (הושע י"ב א'), ואם לא זכו ירדו כד"א לך רד (שמות

ל״דל"ב ז'). א"ר יעקב דכפר תנין כל שהוא בצלמנו כדמותנו ירדו, וכל שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו.

ל״ה(בראשית ב, ג) ויקדש אותו. קדשו בשמחה, ישב לו הב"ה ביום הז' בכסא של שמחה והעביר לפניו שר של שמים בשמחה גדולה, שר של ימים, שר של נהרות, שר של הרים, שר של גבעות, שר של תהומות, שר של חמה, שרש של לבנה, שר של כימה, שר של כסיל, שר של כוכבים, שר של מזלות, שר של ג"ע ושר של גיהנם, שר של אילנות, שר של עשבים, שר של שקצים ורמשים, שר של חיות ושל בהמות, שר של עופות, שר של דגים, שר של חגבים, שר של מלאכים, שר של כל בריה ובריה, שר של כל רקיע ורקיע, שר של כל גדוד וגדוד, שר של חיות הקדש, שר של אופני גבורה בשמחה גדולה ושאר כל השרים נכבד ונהדר ונחמד ונערץ והיו כלם עומדים בשמחה גדולה במעון של שמחה משחקים ומשמחים ומרקדים ומנגנין ומקלסים לפניו בכל מיני קילוס ובכל מיני זמר שבח והלל, והיו מלאכי השרת פותחים פיהם ואומרים יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו (תהלים ק"ד ל"א). והיה ערבות ורקיע מלא שמחה וקול נהדר והם חוגרים תוקף וגאוה ותפארת תהלה ושירה ורינה וצהלה נצר עושר וכבוד והוד באותה שעה, שנאמר הוד והדר לפניו עז וחדוה במקומו (דה"א ט"ז כ"ז), הוד והדר לפניו כנגד שבת (שמות ל"א י"ז), עוז וחדוה במקומו כנגד וינפש (שם). באותה שעה הביא הב"ה שרו של שבת והושיבו על כסא הכבוד והביא לפניו כל שר ושר של כל רקיע ורקיע ושר של כל תהום ותהום, והם מרקדים ומשחקים ואומרים שבת היום לה' (שם ט"ז כ"ה), ושאר כל השרים וגדולים משיבים לה' היום שבת. ואף אדם הראשון העלהו הקב"ה לשמי שמים העליונים לשמוח ולשיש בשמחתו של שבת, שבה עשה הב"ה חנוכת שמים וארץ והיו הכל שמחין בה, ואף אדה"ר שש ושמח עמהם. כשראה אדה"ר שבח וגדולה של שבת והיא היתה תחלה וראש לכל השמחות פתח פיו ואמר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צ"ב א'). אמר לו הב"ה, לשבת אתה אומר שיר ולי אין אתה אומר שאני אלוה שבת, עד שעמדה שבת על רגלה ונפלה לפני הב"ה ואמרה טוב להודות לה' (שם ב'). וכל סדרי בראשית השיבו ואמרו ולזמר לשמך עליון (שם).

ל״ו(בראשית ה, כד) ויתהלך חנוך את האלהים. א"ר חמא ב"ר אושעיא חנוך אינו נכתב בתוך נימוסן של צדיקים אלא בתוך נימוסן של רשעים. א"ר איבו חנוך אדם חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו. א"ר איבו בראש השנה דנו בשעה שכל באי עולם נידונים. שאלו המינים את ר' אבהו אמרו לו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך, אמר להם למה, אמרו לו נאמר כאן קיחה ונאמר להלן קיחה כי היום ה' לוקח את אדוניך (מ"ב ב' ג'). אמר להם אם ללקיחה אתם דורשים נאמר כאן קיחה ונאמר להלן הנני לוקח את מחמד עיניך (יחזקאל כ"ד ט"ז). א"ר תנחומא יפה השיבן ר' אבהו. מטרונא שאלה את ר' יוסי אין אנו מוצאים מיתה לחנוך, אמר לה אלו אמר ויתהלך חנוך ושתק הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים, איננו בעולם כי לקח אותו.

ל״ז(בראשית א, ב) והארץ היתה תהו ובהו. ר' אבהו ור' סימון. ר' אבהו אמר למלך שקנה ב' עבדים באני א' ובטימי א'. על אחד גזר שיהא נזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו אותו הגזר ליגיעה תוהא ובוהא, אמר שנינו באני א', זה ניזון מטמיון ואני יגע ואוכל, כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונין מזיו שכינה והתחתונים אי אינם יגעים אינם אוכלים. ור' סימון אמר למלך שקנה שתי שפחות באני א' ובטימי א', על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טרודין, ישבה לה הנגזרת טרודין תוהא ובוהא, אמרה שתינו בטימי א' ובאני א', זו אינו זזה מפלטין ואני גזר עלי טרודין, כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים והתחתונים מתים, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו. א"ר תנחומא לבן מלכים שהיה ישן בעריסה והיתה (מעקתו) [מניקתו] תוהא ובוהא, למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידו. כך צפת הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידו של אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך (ג' י"ז) לפיכך והארץ היתה תהו ובהו.

ל״ח(בראשית ב, ז) וייצר ה' אלהים. ב' יצירות, יצירה לאדם יצירה לחוה, יצירה לז' ויצירה לט'. רב הונא אמר נולד לט' ולז' חי, לח' אינו חי, נוצר לז' ונולד לז' אינו חי, קל וחמר לח'. בעין קומי ר' אבהו מניין שהנוצר לז' חי, אמר להם מדידכון אנא ממטי לכון זוטא איפטא אי(פ)טא אוכטו. ד"א וייצר ב' יצירות, יצירה מן העליונים, יצירה מן התחתונים. ר' יהושע בר נחמני אמר יצרו ד' בריות מלמעלה וד' מלמטה, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, מטיל גללים כבהמה ומת כבהמה. מלמעלה עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, מבין כמלאכי השרת ורואה כמלאכי השרת, ובהמה אינה רואה אלא מצדה. א"ר חנינא כשרצה הב"ה לבראת את העולם היה מסתכל במעשה הרשעים ולא היה מבקש לבראת עולמו, כשראה דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה וסדומיים, חוזר ומסתכל במעשה הצדיקים באברהם יצחק ויעקב וחוזר ומסתכל במעשה הרשעים, חזר ואמר אברא את העולם ומי שהוא חוטא אינו קשה לרדות בו, לפיכך היה מבקש לבראת העולם בדין ולא היה יכול בשביל מעשה [הצדיקים, ומבקש לבראתו ברחמים ולא היה יכול בעבור מעשה] הרשעים, מה עשה, שתף ב' המדות מדת הדין ומדת הרחמים ויצר את האדם שנאמר ויצר ה' אלהים את האדם, וכך עשה לו בזמן שחטא דנו בב' המדות, במדת הדין שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ב' י"ז), וכיון שאכל גזר עליו מיתה, ובמדת רחמים שלא פירש לו אם יומו או יומו של הב"ה שהוא אלף שנים, והוא חי תתק"ל שנים ומניח לבניו ע' שנים שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' (תהלים צ' י'). ולא עוד אלא כיון שאכל היו מלאכים משמיעים קולות לפני הב"ה שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בתוך הגן (ג' ח'). ומה היו אומרים, מת מהלך בתוך הגן, לא כך גזרת עליו כי ביום אכלך ממנו [מות] תמות. אמר להם הב"ה שמא פירשתי לו אם יום שלי או יום שלו, משלי אני נותן לו, שנאמר לרוח היום (ג' ח'), אני מרויח לו את היום. עפר מן האדמה. ר' יהודה אומר עפר עולם על מלואתו נברא. ר' אליעזר בר שמעון אומר אף חוה על מלואתה נבראת. א"ר יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו. ר' יהודה אומר עפר זכר אדמה נקבה כדי שיהא כלו בריא.

ל״טויפח באפיו. בעוה"ז בנפיחה מי שנופח דעתו לחזור רוחו אליו הה"ד והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י"ב ז'), אבל לעתיד לבא בנתינה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל ל"ז י"ד), ומי שנותן אין דעתו לחזור, (בך) [כך] בלע המות לנצח וגו' (ישעיה כ"ה ח'). נשמת חיים. ה' שמות נקראו לה, נפש, חיה, רוח, יחידה, נשמה. נפש זו הדם שנאמר כי הדם הוא הנפש (דברים י"ב כ"ג), רוח שהיא עולה ויורדת שנאמר מי יודע רוח בני האדם וגו' (קהלת ג' כ"א), נשמה זו האופה, הוא דברייתא אמר' הוא אופייתא טבא, [חיה] שכל האברים מתים והיא חיה בגוף, יחידה שכל האברים ב' והיא יחידה.

מ׳(בראשית ב, ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן. ר' יאודא אומר גן גדול מעדן שנאמר ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים (יחזקאל ל"א ט'), ואומר בעדן גן (ה)אלהים היית (שם כ"ח י"ג). ור' יוסי אומר עדן גדול מגן שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן. והא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (ב' י'), על דעתיה דר' יאודא מתמצית בית כור שותה תרקב, על דעתיה דר' יוסי (כזונה) [כפיגי] זו שהיא נתונה בגנה ומשקה את כל הגנה. והא ר' יאודא יש לו ב' מקראות ור' יוסי אין לו אלא מקרא א', אמר ר' חנין האיר הב"ה עיניו של ר' יוסי ומצא מקרא אחר מסייעו, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' (ישעיה נ"א ג').

מ״א(בראשית ב, יב) וזהב הארץ ההיא טוב. א"ר יצחק טובוי דהוא בביתא טובוי דהוא בלוויתה. א"ר אבהו טובה גדולה חלק [הקב"ה] בעולמו אדם פור(ס) [ט] זהוב א' ומוציא כמה יציאות ממנו, אמר ריש לקיש לא היה העולם ראוי להשתמש בזה[ב], ולמה נברא בשביל ביה"מ שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, כד׳׳א ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג' כ"ה).

מ״ב(בראשית ב, יט) בעון קומי ריב"ז כבר כתוב תוצא הארץ נפש חיה למינה (א' כ"ד) מה ת"ל וייצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה, אמר להם להלן לבריאה וכאן לכבוש, כד"א כי תצור אל עיר (דברים כ' י"ט).

מ״ג(בראשית ב, כ) טובה חכמה עם נחלה (קהלת ז' י"א) זו חכמתו של אדה"ר, שעמד וקרא שמות לכל, עם נחלה שהנחיל לבניו העולם. ויותר לראי השמש (שם) א"ר לוי תפוח עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה, לא' שעושה שני קיטונין א' לו וא' לבן ביתו, של מי נאה, לא שלו, כך גלגל חמה נברא לתפקידם של בריות ואדם בא לתפקידו של מקום, [ומה תפוח עקיבו מכהה גלגל חמה] קלסתר פניו על אכו"כ.

מ״ד(בראשית ב, כא) ויפל ה' אלהים תרדמה. תנא ר' אליעזר אומר חס הב"ה על אדם שלא להכאיבו והפיל עליו שנה ולקח א' מצלעותיו. ויקח אחת מצלעותיו, מטרונא שאלה את ר' יוסי למה בגנבה, [א"ל] משל אם אפקדת אצל אדם אוקיא א' של כסף ואחזור לך ליטרא של זהב זו היא גנבה. אמרה לו ולמה במטמוניות, אמר לה בתחלה בראה לו ונתכערה בפניו והפליגה ממנו וחזר ובראה לו פעם שנית. אמרה לו מוספת אני על דבריך אמורה הייתי להנשא לאחי אמי וע"י שגדלתי עמו בבית נתכערתי בפניו והלך ונשא אשה אחרת שאינה נאה כמותי. זו שאלה שאלה מטרונא אחת את ר' יהושע, אמרה לו מתחלתו של עולם גנבה וכי מלך גונב משלו, אמר לה ר' יהושע לא גנב הב"ה כלום, למלך שבנה פלטין והקיפו חומה של ברזל ופירש דייטיגמה ואמר כל מי שימצא גונב יהא יודע שדינו דין, עמד המלך בלילה ושלף לבנה של טיט ונתן תחתיה של זהב ופרש דייטיגמה ואמר כל מי שימצא מוסר יהא יודע שדינו דין, וכל מי שהיה רואה הלבנה היה משבחה, כך כשראה אדם את חוה [אמר] זו בת זוגי שנאמר זאת הפעם וגו' (ב' כ"ג). משל למלך שלקח ליטרא בשר מן השוק והיה בו עצם, אמר לטבח הא לך עצם ותן לי בשר תחתיו, וכי גנב זה כלום, אמרה לאו, אמר כך הב"ה נטל ממנו עצם ונתן בשר תחתיו שנאמר ויקח אחת מצלעותיו וגו'. ולא עוד אלא כל זמן שהאשה מתגדלת עם האיש לא במהרה הוא נושאה מפני שהוא רואה אותה כאחותו. אמרה לו רבי פייסתני אף אני נתגדלתי (בין) [עם בן] אחי אבא ובשביל שנתגדלתי עמו לא נשאני ונשא אחרת כעורה ממני. ושלחה מביתו (דברים כ"ד א') מעשה בחסיד שהיה נשוי [ל]חסידה ולא העמידו בנים זה מזה, אמר אין אנו מועילים להב"ה, עמדו וגרשו זה את זו. הלך החסיד ונשא רשעת אחת ועשתה אותו רשע, וזאת נשאת לרשע ועשתה אותו צדיק, לפי שכל מן האשה. מפני מה מסרו מצות נדה לאשה ולא לאדם, היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה. ד"א שהיה אדה"ר דמו של הב"ה ושפכתו לפיכך מסרו לה מצות נדה. ומפני מה מסרו לה מצות חלה, כשברא הב"ה את הארץ הפריש ממנה חלה וממנה ברא אדה"ר והקדישו והיה קדש, ולא היו ישראל צריכים לחלה, אלא בעבור שהיתה תרומתו של הב"ה ונעשתה חל שנטמאת, לפיכך מסרו לה מצות חלה לכפר על החלה שנטמאת. מפני מה מסרו מצות הנר לאשה, מפני שהיה גלגל עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה שבראו הב"ה בצלמו כדמותו שנאמר כי בצלם אלהים וגו' (ט' ו') ולא היה צריך לאור הנר, שנרו היה מאיר לעולם וכשהחטיא[ת]ו כבה מאורו והחשיכה כל העולם כלו, ובעבור החשך היה מפחד שלא ישופנו נחש שנאמר ואמר אך חשך ישופני וגו' (תהלים קל"ט י"א) וגרמה שיחשיך אור הנר לפיכך נתחייבה באור הנר. ומפני מה בשבת, מפני שבשבת חטא, לפיכך מסרו לה מצות הנר לכפר על הנר שכבתה. ד"א נשמתו של אדם היה נר, שנאמר נר ה' נשמת אדם (משלי כ' כ"ז), ועל שכבתו נתחייבה בה.

מ״ה(בראשית ב, כב) ויבן ה' [אלהים] את הצלע. ר' אליעזר אומר נתן בינה באשה יותר מן האיש דתנינן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקים, בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימים ובודקים כל י"ב, והאיש בן י"ב שנה ויום א' נדריו נבדקים ובן י"ג שנה ויום א' נדריו קיימים ובודקים כל י"ג. ר' ירמיה אמר אית דמחלפין, דרכו של איש להיות יוצא לשוק ולומד בינה מבני אדם, אבל דרך של אשה להיות יושבת בתוך הבית ואין לה ממי תלמוד.

מ״ולא גלו שבט יהודה ובנימין אלא בעון ביטול תורה שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה וגו' על מאסם [את] תורת ה' (עמוס ב' ד'). לא גלתה ירושלים אלא בעון ביטול תורה שנאמר לכן שמעו הגוים וגו' (ירמיה ו' י"ח) וכתיב מי נתן למשסה יעקב וגו' [ולא שמעו בתורתו] (ישעיה מ"ב כ"ד) ולא גלתה הארץ אלא בעון ביטול תורה שנאמר שמעי הארץ הנה אנכי וגו' (ירמיה ו' י"ט). מפני מה כי על דברי לא הקשיבו (שם), ועוד על מה אבדה הארץ [וגו'] על עזבם את תורתי (שם ט' י"א - י"ב). מנין שגמילות חסדים מלאה כל הארץ שנאמר חסד ה' מלאה הארץ (תהלים ל"ג ה') ומנין שהוא מן הארץ ועד הרקיע שנאמר כי גדול עד שמים חסדך (שם נ"ז י"א). ומנין שהוא למעלה מן הרקיע שנאמר כי גדול מעל שמים חסדך (שם ק"ח ה;), ומנין שהוא מסוף העולם ועד סופו שנאמר וחסד ה' מעולם ועד עולם (שם ק"ג י"ז).

מ״זכי שנא שלח (מלאכי ב' ט"ז) בא וראה כמה כח הגירושין שהרי דוד התירו לו להתייחד עם אבישג השונמית ולא התירו לגרש אחת מנשיו ולישא אבישג.

מ״חויביאה אל האדם. א"ר חמא בר חנינא את סבור שמתחת חרוב [או] שקמה הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד תכשיטין אח"כ הביאה לו, הה"ד בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך וגו' מלאכת תפיך ונקביך [בך] ביום הבראך כוננו (יחזקאל כ"ח י"ג) הרי י"ב תכשיטין בפרט עם תופים ונקבים, כל אבן יקרה מסכתך כלל, ואין אתה יודע כמה, אלא הרי אתה דן מפרט שלפניו מה הפרט י"ב אף הכלל י"ב.

מ״ט(בראשית ג, א) והנחש היה ערום. אמר רב אין תלמיד חכם צריך התראה, כך הנחש ע"י שהיה ערום נדון בלא התראה. תני בשם ר' מאיר לפי שהיתה גדולתו של נחש גדולה לכך היתה מפלתו גדולה, ערום מכל, ארור מכל. ר' אושעיא רבה אמר דקרטום היה עומד כקנה ורגלים יש לו. ר' ירמיה בן אלעזר אומר אפיקורוס היה. רשב"א אמר כגמל היה הנחש, שאלמלא כן היה אדם משלח[ו] בפרקמטיא שלו והולך לו. ר' שמעון בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם, שאלמלא לא נתקלקל נחש היה לו לכל ישראל ב' נחשים בתוך ביתו א' משגרו למזרח וא' למערב ומביאים לו סנדרכים טובים, אבנים טובות ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם ואין כל בריה יכולה להזיק אותם, ועוד שהיו מכניסין אותם תחת גמל, תחת חמור, תחת פרד ומוציאים בהם זבל לגנות ולפרדסים. ר' יאודא בין תימא אומר אדה"ר מסב בג"ע ומלאכי השרת עומדים לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין, בא נחש וראה אותו מיד נתקנא בו.

נ׳מי עלה שמים וירד (משלי ל' ד'), זה אכתריאל יה זיו מתוקן אל ישראל. בשעה שחטאו דור אנוש עמדה מדת הדין ואמרה רבש"ע מה הנאה יש לך שירדת מן היכלך הראשון שהיית דר ושכנת אצל בני אדם שמצוה קלה צויתו ועבר עליה, ולא עוד אלא שעזבוך ועבדו אלהים אחרים, מה עשו אנשי אותו הדור, עמדו וצברו כל כסף וזהב ומרגליות ואבנים טובות שהיו בעולם ועשו ארגטורן גדול והעמידו עליו ע"ז והם משתחוים ומקטרים לו והיו אומרים דברים עזים וקשים כלפי שמים שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כ"א י"ד). כיון שראה מעשיהם ושמע דבריהם אמר לכסא הכבוד שאני והובילני למרום מרומים ולסתרי סתרים ולחדרי חדרים ואעלה ואשכון שם ולא אסתכל במעשה בני שעזבוני ומשתחוים למעשה ידיהם עד שעמדו מלאכי השרת והזכירו לפניו אהבת אברהם יצחק ויעקב נתקררה דעתו.

נ״א(בראשית ב, ב) ויכל אלהים ביום השביעי. א"ר חנינא משכני ר' ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדקי א' ואמר לי כאן נתפלל אבא של שבת בע"ש [ר' ירמיה ור' אמי ר' יוחנן מקשי כאן נתפלל אבא של שבת בע"ש] אתמהא, ולא היא צריך למתפלגה שכן אמר ר' יודן צריך להוסיף מחול על הקדש שעה אחת שבה נגמרה [מלאכת] העולם, ועוד דהא חמריה סלקין מע׳׳ש לצפורי ואמר[ו] כבר התפלל ר"ח בן דוסא בעירו. ואי בעיא מקשיא על הדא קשיא דא"ר חנינא משכני ר' ישמעאל אצל פונדקי ואמר לי כאן התפלל אבא של אחר שבת בשבת. א"ר אסי אף על דא לא הוא צריך לאקשי' דהא ר' הוא יתיב ודריש ואמר לאבדן אמוריה אכריז קומי צבורא כל דמצלי צלי ורמשא עד יומא קיים. דבי ר' ינאי אמרי, עלה אדם על מטתו אין מטריחים עליו לירד. א"ר זעירא אנא [כד לית אנא] מצלי דרמשא אנא מתחבל, אמרין ליה לית לך אלא מן הדא דר' דהוה מקפיד לאבדן אמוריה וכו'. ויכל אלהים ביום השביעי וגו', גניבה אמר משל למלך שעשה לו חופה וסיידה (ופזרה) [וכיירה] וציירה, מה היתה חסרה חפה, כלה, כך מה היה העולם חסר, שבת, וכשגמרו נגמרה בו מלאכתו. ורבנין אמרין למלך שעשה טבעת מה היתה חסרה, חותם שלה, כך מה היה העולם חסר, שבת שבו נגמרה מלאכתו. א"ר אחא בו"ד בשעה שהוא עושה אידיטאטיבה אינו נותן דונאטיבה ובשעה שהוא נותן דונאטיבה אינו עושה אידיאטיבה, אבל הב"ה עושה אידיאטיבה ונותן דונאטיבה שנאמר וישבות ביום השביעי, ויברך וגו'. ר' לוי אמר כל זמן שהיו ידי קוניהן ממשמשין בהם היו מותחין והולכין, כיון שנחו ידי קוניהן מהן [ניתן] להם הנחה שנאמר וינח ביום השביעי (שמות כ' י"א) וינח עולמו ביום השביעי.

נ״ב(בראשית ג, א) אף כי אמר אלהים וגו'. ד' פתחו בא(ל)ף וכו'. כדאיתא.

נ״ג(בראשית ג, ז) ותפקחנה עיני שניהם וגו'. וכי סומים היו, א"ר חנינא לעור שעבר על חנותו של זגג והיתה לפניו קופה מלאה כוסות וכלים נאים והפשיל במקל ושברן, עמד ותפשו, א"ל ידע אנא דלית אנא מהניא ממך כלום אלא בא ואראך כמה טובות אבדת, כך הראה להם הב"ה כמה דורות אבדו. וידעו כי ערומים הם אפי' מצוה אחת שהיתה בידיהם נתערטלו ממנה.

נ״ד(בראשית ג, ח) וישמעו את קול וגו'. תני ר' ישמעאל עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה, כיון שחטא נותנים עליו אימה ויראה, עד שלא חטא אדה"ר היה שומע בקול אימירון בנחת, כיון שחטא שומעו אגרין בזעף, עד שלא חטא שומעו ועומד על רגליו שנאמר וישמעו את קול ה' מתהלך, כיון שחטא היה שומע ומתחבא שנאמר ויתחבא האדם ואשתו.

נ״ה(בראשית ג, יד) תנא הכל משמשים פנים כנגד עורף חוץ משנים שמשמשים אחור כנגד אחור ואלו הן טווס והגמל, וג' משמשים פנים כנגד פנים, אדם נחש ודג מפני שהשכינה דברה עמהם, אדם שנאמר ולאדם אמר (ג' י"ז), נחש שנאמר ויאמר ה' [אלהים] אל הנחש, דג ויאמר ה' לדג (יונה ב' י"א).

נ״וארור אתה מכל הבהמה. א"ר אלעזר אם היה מדבר לא היה בכלל ארור אלא מכאן שנסתם פיו. אריב"ז אררו שמפשיט עורו וכשהוא מפשטו מצטער כיולדה.

נ״זאמר מרי בר מר ג' ראו את התורה כלה, משה יחזקאל זכריה. משה ויאמר ה' וגו' עלה אלי ההרה [וגו'] ואתנה לך וגו' (שמות כ"ד י"ב), ואומר ויתן ה' אלי את שני לוחות (הברית) [האבנים] (דברים ט' י'), ואומר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי (מלאכי 'ג' כ"ב). יחזקאל ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וגו' (יחזקאל ב' י'), אלו פורענותם של צדיקים בעוה"ז ומתן שכרם לעוה"ב. זכריה ויאמר אלי וגו' מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה (והיא כתובה פנים ואחור) וגו' (זכריה ה' ב'). גדולים מעשי (הב"ה) [ה'] (תהלים קי"א ב') בו"ד אינו יכול להניח דבר גדול בתוך דבר קטן ממנו, אבל הב"ה הניח דבר גדול בתוך דבר קטן ממנו. בא וראה שיעורן של לוחות, שש מאות ועשרים (אמה) [אותיות] חקוקים בלוחות וכל אות ואות מלא אצבעו של הב"ה, ובין אות ואות מלא אצבעו של הב"ה, לי' שורות היו כתובות, וכל שורה ושורה מן ס"ב אותיות, ובין שורה ושורה כמלא שורה ריוח. האותיות לאורך הלוחות היו כתובות והשורות לרוחב הלוחות וד' אצבעות ריוח מכאן וריוח מכאן לאורך הלוחות, וארבע אצבעות ריוח מלמעלה וד' אצבעות ריוח מלמטה, וד' אצבעות מקום אחיזת ידו של הב"ה לאורך הלוחות, נמצא אורך הלוחות קל"ו אצבעות. ברוחב ישבו עשר שורות ובין שורה ושורה כמלא שורה, וכל שורה ושורה כמלא אצבעו וד' אצבעות ריוח [מלמעלה וד' אצבעות ריוח] מלמטה הרי ח' אצבעות, ונמצא רוחב הלוחות כ"ח אצבעות ואורך הלוחות קל"ו אצבעות באורך על רוחב כ"ח, נמצא אצבעות שבלוח אחד עולות [ג'] אלפים ושמנה מאות ושמנה אצבעות. נמצא מקום האותיות שבשני הלוחות שבעת אלפים ושש מאות ושש עשרה אצבעות, והאצבעות מתחלקות י"ב לזרת, נמצא ההוא כתב וריוח שבפנים ואחור כדכתיב כתובים משני עבריהם (שמות ל"בט"ו) נמצאו ט"ו אלף ומאתים ושלשים ושנים אצבעות, שהם אלף ומאתים וששים ותשעה זרתות ושליש זרת, והזרת מלא כל העולם שנאמר ושמים בזרת תכן (ישעיה מ' י"ב). פרשת הלוחות צא ופרש את התורה. ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה (זכריה ה' ב'). כי פשטת לה כמה הויה (ארבעין) [עשרין] בעשרין וכתיב והיא כתובה פנים ואחור (יחזקאל ב' י'), כי קלשת לה כמה הויה ארבעין בעשרין, עשה מן האמות זרתות, שתי זרתות לאמה נמצאה התורה כלה שלשת אלפים ומאתים זרתות, וזרת מלא העולם כד"א ושמים בזרת תכן, נמצא כל העולם א' משלשת אלפים ומאתים בשיעור התורה, נמצא שיעור הלוחות וספר התורה ארבעת אלפים וארבע מאות וששים ותשעה זרתות ושליש זרת, ואלו מונחים בארון שנאמר אין בארון רק שני לוחות אבנים אשר הניח שם [משה] בחורב (מ"א ח' ט') וכתיב לקח את ספר התורה [וגו'] (דברים ל"א כ"ו). ויש אומרים אף שברי לוחות מונחים בארון, והארון כמה היה ארכו וכמה רחבו כמ"ש אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו (שמות כ"ה י'), לכך נאמר מי ימלל גבורות ה' (תהלים ק"ו ב') אלו הלוחות, ישמיע כל תהלתו (שם) זה ספר תורה.

נ״ח(בראשית ב, א) ויכלו השמים. ר' אחא פתח הגו סיגים מכסף וגו' (משלי כ"ה ד') כ"ז שהיתה תהו ובהו בעולם לא נראית מלאכת שמים וארץ כיון שנעקר תהו ובהו מן העולם נראית מלאכת שמים וארץ. ויצא לצרף כלי (שם), נעשו כלא היו ויכלו השמים והארץ. אריב"ל נתכללו שמים וארץ, שמים בחמה ולבנה (נסים) [בכוכבים] ומזלות, ונתכללה הארץ באילנים ודשאים ובג"ע. ברא אלהים וגו' (א' א') כיצד ברא הב"ה את עולמו, א"ר יוחנן נטל הב"ה שתי פקעיות אחת של אש ואחת של שלג ופתכן זו בזו ומהן נברא העולם. ר' חנינא אמר ארבע לד' רוחות השמים. ר' חמא אמר שש, ד' לד' רוחות השמים. א' למעלה וא' למטה. וכל צבאם, א"ר אלעזר ג' צבאים הם, צבא לשמים ולארץ, צבא לתלמידים וצבא ליסורים. צבא לשמים ולארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, צבא לתלמידים כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד), צבא ליסורים הלא צבא לאנוש עלי ארץ (שם ז' א'). כל צביונו של אדם אינו אלא על הארץ ומה הנאה יש לו, וכימי שכיר ימיו (שם). רב נחמן אמר אם זכה צבא לו ואם לא זכה צבא עליו, בנה בנין ועלה בידו צבא לו, נפל ממנו ומת צבא עליו, אכל (פריו) [פתו] והנאתו צבא לו, עמד בגרונו וחנקתו צבא עליו, הרבה צבאים מנה הב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו, הרבה אריות, הרבה נחשים, הרבה עקרבים, ולא עוד אלא כימי שכיר ימיו. בן סירא אומר אלהים העלה סמנים מן הארץ, בהם הרופא מרפא, בהם הרוקח מרקח את המרקחת.

נ״ט(בראשית ג, טז) ר' ברכיה אמר. לפי שרפפה בלבה תביא קרבנה (מרופין) [מרופרף] שנאמר ולקחה שתי תורים וגו' (ויקרא י"ב ח'). הרבה ארבה עצבונך. ר' אבא בר זוטרא אמר כל שהוא ממאתים ושנים עשר יום חי. ר' ברכיה אמר לעולם אין האשה יולדת אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג, לתשעה הן מעוברות. חייא בר אבא הוה יתיב קמיה דרב, הוה מסבר ליה ולא סבר, [א"ל למה לית את סבר], א"ל דהא חמרתי בעי למילד ואנא בעי ארבעתה ומתירא אני שמא תצנן ותמות, א"ל ומאי איכפת לך פעמים שהיא פוחתת ופעמים שהיא מוספת, כשפוחתה אינה פוחתת מימות הלבנה, וכשמוספת אינה מוספת על ימות החמה. א"ל והכתיב הידעת עת לדת יעלי סלע וגו' תספור ירחים תמלאנה (איוב ל"ט א' ב'). א"ל חיה טהורה כבהמה טמאה, להלן בדקה וכאן בגסה. א"ל והא בקרת של אנטונינוס היתה רובעת והרביעו ממנה בקרת של ר' ויש מהן שילדו עכשיו ויש מהן שילדו לאחר זמן, א"ל להלן בטהורה וכאן בטמאה.

ס׳והוא ימשל בך. א"ר יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד ת"ל לא יחבל רחים ורכב (דברים כ"ד ו'). ומנין שאינו רשאי למשכנה שנאמר ולא תחבל בגד אלמנה (שם י"ז). מעשה באשה אחת מבית טברינוס שהיתה נשואה ללסטים א' וכיון שבאת אצל חכמים שיוכיחוהו על שהיה מצערה הביאו לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה לקיים מה שנאמר ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך.

ס״א(בראשית א, א) מנין שהתורה נתנה בל"ב נתיבות, שכך כתוב בתחלת התורה בראשית ובסופה לעיני כל ישראל, ב' בתחלה ול' בסוף. וע"כ אמר הכתוב לב חכם לימינו (קהלת י' ב'). ר' ברכיה אמר בזכות משה נברא העולם שנאמר וירא ראשית לו (דברים ל"ג כ"א). רב הונא בשם ר' מתנא אמר בזכות ג' דברים נברא העולם חלה ומעשרות ובכורים, בראשית אין ראשית אלא חלה שנאמר ראשית עריסותיכם (במדבר ט"ו כ'), ואין ראשית אלא מעשר שנאמר ראשית דגנך תירושך וגו' (דברים י"ח ד'), ואין ראשית אלא בכורים שנאמר ראשית בכורי אדמתך (שמות כ"ג י"ט). ר' שמעיה אומר בזכות תרומת מעשר ובזכות התורה ובזכות תרומה גדולה נברא העולם שנאמר בראשית ברא אלהים. ששה אותיות הן וג' תיבות ב"ר א"ש י"ת והן עולין בחשבון. ב"ר זה תרומת מעשר שניטלה ב' ממאתים. א"ש זו תורה שעל דבור אחד של תורה יש בו שלשת אלפים טעמים שנאמר וידבר ג' אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף (מ"א ה' י"ב), על כל דקדוק ודקדוק של טעמים היה אומר אלף וה' טעמים. י"ת זו תרומה גדולה כשניטלת בעין יפה א' מארבעים, הם י' לת'. ר' נתנאל אמר בזכות הצדיקים שמקיימין את התורה מא' ועד ת' נברא העולם שנאמר בראשית ברא וגו'. בראשית הם ג' תיבות ב"ר א"ת ש"י, אין ב"ר אלא תורה שנאמר נשקו בר (תהלים ב' י"ב), ש"י אלו הן העולמות שנאמר להנחיל אהבי יש (משלי ח' כ"א), אלו שלש מאות וי' עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק. באיזה זכות בשביל שקיימו את התורה מא' ועד ת'. בראשית ברא אלהים אל תקרא בראשית אלא ברא שית, אלו שש אותיות שבהן נברא העולם שנאמר כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כ"ו ד') י"ה ב', ה' ד' הרי שש. שמא תאמר שמים וארץ בלבד נבראו באלו שש אותיות והלא צור עולמים כתיב, מכאן אתה למד שנבראו שמים וארץ והעוה"ז והעוה"ב. ד"א כי ביה ה' צור עולמים שמא תאמר העוה"ז והעוה"ב בלבד נבראו בשש אותיות, והלא י"ח אלפים עולמים והעוה"ז והעוה"ב בהן נבראו שנאמר כי ביה ה' צור עולמים, תוכן האותיות י"ח, להודיעך שברא הב"ה י"ח אלפים עולמים והעוה"ז והעוה"ב, הי"ח יוצא' מתוכ(ם) [ן] האותיות והעולם הזה והעולם הבא מעולמי(ו) [ם], צור עולם לא נאמר אלא צור עולמים. ומנין שיש י"ח אלף עולמים והעוה"ז והעוה"ב בתוך, שנאמר [סביב] שמנה עשר אלף ושם העיר וגו' (יחזקאל מ"ח ל"ה) מלמד שמיום שהתחיל הב"ה וברא את העולם ותקן מעשה בראשית קבע הב"ה שמה של ירושלים ושמה של ארץ ישראל כדי להשרות שכינתו בתוכן ואחר שחטאו נתעלה וישב ברומו של עולם שנאמר רומה על [ה]שמים אלהים וגו' (תהלים נ"ז ו'). כיצד עומדים הי"ח אלף עולמים, סביב העולם ארבעת אלפים וחמש מאות [עולמים] לכל רוח. לרוח דרום ארבעת אלפים וחמש מאות כלם מלאים הוד והדר ופאר ועטרה. לרוח צפון ארבעת אלפים וחמש מאות כלם מלאים חן וחסד צדקה ועז נצח גדולה וגבורה. לרוח מזרח ארבעת אלפים וחמש מאות כלם מלאים שיר חדש וכתר מלכות. לרוח מערב ארבעת אלפים וחמש מאות כלם מלאים תהלה ותפארת ועטרת גאוה גילה דיצה. ובכל יום ויום עומד הב"ה ומביא כבוד שלו ורוכב על כרוב קל ושט בשמונה עשר אלף עולמים. ד"א כי ביה ה' צור עולמים מלמד שבראם הב"ה מאה ותשעים ושש אלפים [עולמים], שכן עולמים בגי' הכי הוי, וכלם בראם למענו שנאמר כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז ד'). מהו צור עולמים, אין ציר כיוצא בו שצר עליונים ותחתונים בלא סממנים ובלא יגיעה אלא ברוח פיו ובדבר שפתיו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וגו' (תהלים ל"ג ו'). ד"א כי ביה ה' צור עולמים כל העולמים בה' אבל העוה"ז והעוה"ב בי"ה נבראו, ועדיין איני יודע אם העוה"ז בי' והעוה"ב בה' כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (ב' ד') אל תקרא בהבראם אלא בה' בראם, אנו למדין שהעוה"ז בה' והעוה"ב בי'. ומפני מה נברא העוה"ז בה', מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא. ומפני מה תלויה כרעה של ה', שאם חוזר בתשובה מכניסים אותו כדכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים וגו' (משלי ג' ל"ד) בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו. ולמה יש לה תג, אמר הב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתרו. ומפני מה נברא העוה"ב בי', מפני שהצדיקים שבו מועטים. ולמה כפוף ראש, מפני שהצדיקים שבו ראשיהם כפופים מפני שאין מעשיהם דומים זה לזה. ד"א כי ביה ה' צור עולמים, מלמד שי"ב ארצות ברא הב"ה בעד י"ב שבטי ישראל וא"י וירושלים בתוך שנאמר יצב גבולות עמים למספר וגו' (דברים ל"ב ח'). [ד"א] צור עולמים שהוא דומה לצור שסובל את כל עמודי הבית, כך הב"ה סובל כל אותם עולמים והעוה"ז והעוה"ב תחת זרועו הגדולה ודומה כעין קמיע שהוא תלוי בזרוע גבור, שנאמר ומתחת זרועות עולם (שם ל"ג כ"ז).

ס״בבראשית חשבונה תשע מאות ושלש עשרה, טול מהם שש מאות כנגד שש מאות סדרי משנה שהיו בתחלה מימות משה עד הלל, וטול מהם ג' כנגד תורה נביאים וכתובים נשארו ש"י עולמות, וכה"א להנחיל אוהבי יש (משלי ח' כ"א). ד"א בראשית שש אותיות הן רמז הב"ה שעתידה המשנה להשתכח ולעמוד על ששה סדרים וכל המקיימם כאלו קיים כל הת"ר. שאלה מטרונא לר' יוסי בן חלפתא, לכמה ימים ברא הב"ה את העולם, א"ל מן היום א' בראו, אמרה לו מניין אתה מלמדני, א"ל עשית מימיך אריסטון, אמרה לו הן, אמר לה וכמה מסין לך, אמרה לו כך או יותר, א"ל וכלן נתת לפניהם בבת אחת, אמרה לו לאו, אלא בשלתי כל התבשילין כא' אבל לא הכנסתי לפני האורחים אלא מסון מסון. וכלן ממקרא אחד הוא שנאמר כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו (ירמיה י' ט"ז). את השמים ואת הארץ. רבנין אמרין בו"ד בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו הוא מרחיב מלמטה ומיציר מלמעלה. אבל הב"ה אינו כן אלא השמים שמים שעלו במחשבה והארץ ארץ שעלתה במחשבה.

ס״ג(בראשית ד, כ - כב) אבי יושב אהל ומקנה. לשעבר היו מקניאים להב"ה במטמוניות שנאמר אבי יושב אהל ומקנה, באהל שהיו משימים ע"ז שלהם ועובדים אותה ומקנאים להב"ה, אבל עכשיו מקנאים להב"ה בפרהסיא, הה"ד אשר שם מושב [סמל] הקנאה המקנה (יחזקאל ח' ג'). הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב, היה עושה מיני [כלי] זמר ומזמר לע"ז, ומה כלי זמר היו, ערדכלים וכרכלים, ילדה את תובל קין, למה נקרא שמו על שם קין, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר זה תובל תפס עבודתו של קין, זה הרג ולא היה לו במה להרוג, אבל זה לוטש כל חורש וגו', ולפי שעשה כמעשיו נקרא על שמו. כתוב הקורא למי הים (עמוס ה' ח', ט' ו'). ב' פעמים, כנגד ב' פעמים שעלה הים והציף את העולם, ועד היכן עלה בראשונה ועד היכן עלה בשניה, ר' אלעזר אמר בראשונה עד עכו ובשניה עד יפו, הה"ד עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך (איוב ל"ח י"א) אמר ביפו אשית גאון גליך. ר' הונא אמר בראשונה עלה [עד] קלוריה ובשניה עד כפר ברברייה.

ס״דה' אלהי גדלת מאד (תהלים ק"ד א'). כיון שבא דוד לבריתו של עולם עמד לו ולא היה יודע להשיב, למה הדבר דומה לשלחני שהיה יושב במדינה והיו מביאים לו דינרים והוא אומר זה יפה כך וזה יפה כך, זה של מלך פלן וזה של מלך פלן. מביאים לו אבנים טובות ומרגליות והוא אומר להם. פעם אחת הביאו לו אבן טובה אמרו לו כמה היא שויה, היה הופך ומתהפך, אמר להם מה אמר לכם, כזו לא ראיתי מימי. אין לה דמים, איני יודע בה כלום. כך דוד ראה נחילות הארץ ואמר עליה מזמור, ראה מתן תורה אמר הבו לה' בני אלים (תהלים כ"ט א'), ראה בנין הבית אמר מזמור שיר חנכת הבית (שם ל׳) כשראה בריתו של עולם לא ידע מה לומר אלא תמה ואמר ה' אלהי גדלת מאד. וכה"א לך ה' הגדולה והגבורה (דה"א כ"ט י"א) זה מעשה בראשית שבו נתגדל הב"ה, איזה מלך שעשה כמעשיו. וכן משה הוא אומר אשר מי אל בשמים [ובארץ] אשר יעשה כמעשיך וגו' (דברים ג' כ"ד).

ס״הבזכות מה ברא הב"ה את עולמו, בזכות ישראל שנאמר קדש ישראל לה' וגו' (ירמיה ב' ג') א"ר אבא בר כהנא תבואת(ו) [ה] כתיב, שאין אוכלין אלא מן התבואה אבל הקרן קיימת להם לעוה"ב.

ס״ואור אש ומים כלם נבראו מחכמתה של תורה. ומנין שהאור יצא מן התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ"ג). ומנין שהאש יצא מן התורה שנאמר הלא כה דברי כאש (ירמיה כ"ג כ"ט). ומנין שהמים יצאו מן התורה שנאמר באין מעינות נכבדי מים (משלי ח' כ"ד) אל תקרא נכבדי מים אלא נבכי מים. אמר הב"ה מה אעשה, אם אשים האור עם החשך, להיכן ילך החשך, אם אערב אותם, לא האור יאיר יפה ולא החשך יחשיך יפה. מה עשה הב"ה, נטל האור והעטיף בו ועשאו כטלית וגנזו לצדיקים שנאמר עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד ב'), והחשך הניחו על פני תהום, מקום שיש בו לויתן שנאמר וחשך על פני תהום (א' ב'). וי"א הוסיף הב"ה מזיו הדרו ושם האור עם בעלי המשנה ומפרשים טעמיה, אבל החשך אלו בעלי משנה שנאמר כי אשב בחשך ה' אור לי (מיכה ז' ח').

ס״ז(בראשית ד, כו) ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש. בעין קומי כהנא ברדלא אדם שת אנוש ושתיק, א"ל עד כאן בצלם ודמות מכאן ואילך קנטורין. ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים והתחיל המת מרחיש ונעשו פניהם כקופות ונעשו חולים למזיקין. א"ר יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חולין למזיקין. מה בין דגחין לצלמא [ל]דגחין לבר אנש.

ס״ח(בראשית ג, יז - יט) ארורה האדמה בעבורך. אותה שעה נגזרו עלי(ו) [ה] י' גזרות. גזרה א' ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושים ופרעושים וזבובים. ותעלה לך גמל. א"ר יצחק אף הוא יש בו הנייה שמוכרו ונהנה מדמיו. ב' שהיתה מישור ונעשית הרים וגבעות. ג' שלקו מעינותיה ונעשו מלוחים. ד' שהיתה מעצמה שותה תדיר שנאמר ואד יעלה מן הארץ (ב' ו') ועתה נצטרכה לגשמים. ה' שנתחלקה לג' חלקים. שליש ישוב, שליש ימים, שליש מדברות. ו' זורעים בה תבואה ומוציאה קוצים שנאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך. ז' זורעים בה הרבה וכונסים מעט שנאמר זרע רב תוציא השדה וגו' (דברים כ"ח ל"ח). ח' שנשתלחו בה שדפון וירקון. ט' שעתידה לבלות שנאמר והארץ כבגד תבלה (ישעיה נ"א ו'). י' שעתידה להתרועע שנאמר רעה התרעעה הארץ (שם כ"ד י"ט). וכן נגזרו י' גזרות על אדם כיון שסרח. א' נברא לבוש וכשחטא הפשיט לבושו שנאמר וידעו כי ערומים הם (ג' ז'). ב' נברא שיהא אוכל ושותה בלא עמל ונאמר לו בזעת אפך תאכל לחם. ג' נגרש מג"ע וגרם גלות לבניו. ד' שאוכל יפה ואינו מוציא כלום. ראיה מאוכלי המן. ה' ששלט בו יצה"ר שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו (ח' כ"א). ו' רמה ותולעה במותו. ז' שנסתם פי חיה [ובהמה] ועוף, שכל מה שגוזר עליהם היו עושים אם לא נאלמו. ח' שהיתה אימתו בחיות ובשרצים וברמשים ועכשיו כלם בבני אדם שולטים. ט' קצר ימיו שנאמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז (איוב י"ד א'). י' דינה של גיהנם שנאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (קהלת י"א ט').

ס״ט(בראשית ג, כ) ויקרא האדם שם אשתו חוה. נתנה כחיותא ומנצתה כחויא וחיוה כמה דורות אבדה. א"ר חייא חיוא חוויך ואת חיוא דאדם.

ע׳(בראשית ג, כא) ויעש וגו' כתנות עור וגו'. ר' אומר אלו בגדי אדה"ר שדומים לפנס רחבים מלמטה וצרים מלמעלה. יצחק רביא אמר חלוקין היו כצפורן ונאים כמרגליות. א"ר יוחנן ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. כתנות עור שהם דבקים לעור. ר' אליעזר אומר אגיה, ר' איבו אומר אגניה, ר' יהושע אומר לגה, ר' יוסי בר חנינא אומר סיטריון, ריש לקיש אומר גלה קסינון ובהן היו בכורות משתמשין. ר' שמואל בר נחמן אמר צמר ארנבות וצמר של גמלים היו. כתנות עור שהיו באים מעור. ואשמעה אחד קדוש [מדבר] (דניאל ח' י"ג). מהו המדבר, ר' יוחנן אמר זה מיכאל שעמד לפנים. ר' חנינא אמר זה גבריאל. עד מתי החזון (שם) מדבר בישראל, עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל. והפשע שומם (שם), בית המקדש שומם בעונות. תת וקדש וצבא (שם) אין קדש אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה' (ירמיה ב' ג'). מרמס (דניאל שם), עד מתי הם מרמס לאומות העולם. עד (עת) [ערב] בקר (שם י"ד), עד שיעשה ערבן של ישראל בקר, באותו שעה ונצדק קדש (שם) אלו ישראל.

ע״א(בראשית ג, כד) וישכן מקדם לגן עדן. רב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת, אדה"ר מקדם לג"ע, קין שנאמר ויצא קין וגו' וישב בארץ [נוד] קדמת עדן (ה' ט"ז). רוצח שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש (דברים ד' מ"א). את הכרובים, קודם לג"ע נבראו הכרובים שנאמר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י' כ').

ע״ב(בראשית ב, ט) ועץ הדעת טוב ורע. ארפב"י העץ הזה קודם שאכל ממנו אדה"ר לא נקרא שמו אלא עץ בלבד, אבל משאכל ממנו ועבר על גזרתו של הב"ה נקרא עץ הדעת טוב ורע, ומשה החסיד קדם וקראו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו, כמו שמצינו דברים רבים נכתבו ע"ש סופן, כמו ויכו את כל שדה העמלקי (בראשית י"ד ז). ולמה קראו עץ הדעת טוב ורע שהודיעו הב"ה שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע כמו שאמר ללבן השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב (ו)עד רע (בראשית ל"א כ"ד) לפי שכן מצינו שעד שלא אכל היה יודע טוב ורע שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שנתנה לו. ועוד מתשובת האשה לנחש אתה למד שלא קראו הב"ה עץ הדעת שנאמר ומפרי העץ אשר בתוך הגן (ג' ג'). וכן הב"ה אמר לו המן העץ אשר צויתיך (ג' י"א), ולא אמר המן העץ הדעת טוב ורע אשר צויתיך וגו'.

ע״ג(בראשית א, יב) ותוצא הארץ דשא וגו'. ארפב"י למה ביום הג' גזר הב"ה להצמיח דשאים ועשבים ופרי האילנות מן האדמה וביום הד' ברא מאורות, להודיע כחו וגבורתו שהוא יכול בלא מאורות להצמיח אדמה, לפי שמכח המאורות הב"ה מצמיח בעולם עכשיו כל מיני אילנות ועשבים.

ע״ד(בראשית א, טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. ארפב"י עד שלא נבראו המאורות ביום ד' ג' ימים הראשונים שוים היו במדת שעותיהם ורגעיהם לא פחות ולא יתר, אבל כשנבראו ביום הד' נתן הב"ה ליום ולילה עדיפא ומיעוטא, כדי שלא יחשבו המאורות כאלים. ד"א עשה הב"ה למאורות שלא יחשבו כאלים שהם הולכים בגלגליהם ממערב למזרח והרקיע מחזירן בכל יום ממזרח למערב.

ע״הויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. ר' יודן אמר מאחר שקראן גדולים חוזר ופוגם שאמר את המאור הקטן, אלא ע"י שנכנס בתחומו של חברו פגמו. עמדה הלבנה וקטרגה לפני הב"ה אמרה לפניו רבש"ע למה בראת עולמך בבי"ת, אמר לה בב' שנים, ויש עולמות שנים, ואי זה גדול מזה, אמר לה העוה"ב, אמרה לפניו בראת אור וחשך, האור גדול מן החשך, בראת מים ואש, המים גדולים מן האש, בראת שמים וארץ, שמים גדולים מן הארץ, בראת שמש וירח, אחד מהם צריך להיות גדול מחברו, אמר לה הב"ה הואיל והלשנת לא דברת אלא עליך, לכי ומעטי את עצמך ע' פנים פחות משמש, הה"ד את המאור הקטן, והלא כתוב את שני המאורות הגדולים, אלא שניהם גדולים היו שקולים כ"א היו, אלא לפי שקטרגה נתמעטה, כדאיתא בחולין פרק אלו טרפות.

ע״ו(בראשית א, כח) ורדו בדגת הים. לא נתן הב"ה רשות לאדם על הבריות לאכול מהן אלא השליטו עליהן להיותם נשמעים אליו, וכיון שחטא השליט הכל על האדם. ולמה לא הותר לו בשר לאכילה, שאלמלא לא חטא אדם ראויות כל הבריות להיות קיימות לעד, וכיון שחטא למה לא הותר לו, הואיל ונקנסה מיתה על הבריות, לפי שאינו בדין שיהא חוטא נשכר.

ע״ז(בראשית א, כז) א"ר יוחנן אדה"ר מהול היה שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו. ולמה לא בראו בדמות, אר"י בשם ר' אחא, אמר הב"ה העליונים נבראו בצלם ובדמות וחיים ואינם פרים ורבים, ותחתונים לא נבראו בצלם ובדמות ופרים ורבים ומתים, ואם אני בורא אותו כעין העליונים בצלם ודמות הוא חי לעולם ואינו פרה ורבה, ואני לא בראתי העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה וגו' (ישעיה מ"ה י"ח) ואם איני בורא אותו בצלם ולא בדמות הוא, אלא איני בורא אותו בדמות העליונים כדי שיהא פרה ורבה, ואברא אותו בצלם העליונים שאם ימות יחיה ואם יחיה ימות.

ע״חויברא אלהים את האדם. מפני מה נברא אדם יחידי בעולם, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא. ועוד מפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך, ושלא יהו המינים אומרים רשויות הרבה בשמים. ומפני מה נברא אדם תחלה, והלא חוה היתה ראויה להיות תחלה ולבראת אדם ממנה, אלא נברא אדם תחלה מפני תשובת המינים.

ע״ט(בראשית א, כח - כט) כנגד י' מאמרות ברך הב"ה לאדם י' ברכות ואלו הן, פרו, ורבו, ומלאו את הארץ, וכבשוה, ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל החיה, ובכל הרמש, הנה נתתי לכם את כל עשב וגו', ואת כל העץ. וכנגדן נתנסה אברהם אבינו עשרה נסיונות, וכנגדן נאמרו י' בריתות בפ' ברית מילה, וכנגדן ברך יצחק את יעקב, ויתן לך האלהים וגו' (כ"ז כ"ח - כ"ט) י' ברכות.

פ׳(בראשית ד, ט) השומר אחי אנכי. אמר לו קין רבש"ע אתה שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפס, בבקר תפסו השוער, א"ל למה גנבת את הכלים. א"ל אני גנב לא הנחתי אומנותי, אתה אומנותך בשער לשמור למה הנחת אומנותך ועכשיו אתה אומר לי כך. כך אמר קין, אם הרגתי אותו אתה בראת בי יצה"ר, אתה שומר הכל למה הנחת לי להורגו, אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.

פ״א(בראשית ד, יג) גדול עוני מנשא. אמר קין רבש"ע יש לפניך דלטורין שמלשינין את האדם לפניך, אבי ואמי הם בארץ ואינם יודעים שהרגתיו, ואתה בשמים מאין אתה יודע. אמר לו שוטה כל העולם כלו אני סובל, שנאמר אני עשיתי [ואני אשא] ואני אסבול ואמלט (ישעיה מ"ו ד'), אמר לו עליונים ותחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל, גדול עוני מנשא.

פ״ב(בראשית ה, ו) ויולד את אנוש. זש"ה לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ (תהלים מ"ו ט') אל תקרא שמות אלא שמות' שמתוך שמותן יכולין אנו ללמוד מעשיהם ומאורעותיהן. וכן אנוש על שם מאורעו נקרא אנוש, ואין אנוש אלא שבר, וכה"א ומכתי אנושה (ירמיה ט"ו י"ח).

פ״ג(בראשית ה, ז) ויולד בנים ובנות. מפני מה לא חשב שמותן ותולדותיהן, לפי שמכלן לא היה הב"ה עתיד להעמיד צדיק, אבל לכך חשב אנוש קינן מהללאל וירד לפי שיצאו מהם צדיקים חנוך ומתושלח ונח. ר' ברכיה אמר למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו ועמד המלך שם וכל פמליא שלו, מה עשה, צבר העפר והביא מכברות וכבר הראשון ולא מצאה, השני ולא מצאה, הג' ומצאה, אמר מצא המלך מרגליתו. כך כל אלו הדורות לא היה בהן ממש הזכירן בהעברה עד שבא נח, אבל כשבא נח נתעסק בו.

פ״ד(בראשית ו, ג) א"ר שמעון בג' מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הב"ה ולא הניחם, ואלו הם, בדור המבול ובים ובחרבן בית המקדש. בדור המבול, לא ידון רוחי באדם, בים, ולא קרב זה אל זה (שמות י"ד כ') בחרבן בית המקדש, שעו מני (ו)אמרר בבכי (ישעיה כ"ב ד').

פ״הוהיו ימיו מאה ועשרים שנה. מכאן אמרו המת לק"כ שנה חוזר למלא תרוד רקב. ר' יוסי אומר מצינו שנתן הב"ה ארכה לדור המבול ק"כ שנה ואין אנו מוצאין אלא ק' שנה שנאמר ונח בן שש מאות שנה והמבול היה וגו' (ז' ו'), אלא כ' שנה עד שלא דבר עם נח נגזרה גזרה זו מלפניו.

פ״ו(בראשית ג, טו) הוא ישופך ראש. בשעה שעוסקים בתורה שכתוב בה מעולם נסכתי מראש (משלי ח' כ"ג) הנחש מתבטל מן העולם, וכה"א אם בחקותי תלכו וגו' והשבתי חיה רעה וגו' (ויקרא כ"ו ג' ו') זו נחש. ואתה תשופנו, תשופנו בשעה שישליך ד"ת אחר העקב, כד"א עון עקבי יס1ו]בני(תהלים מ"ט ו'), אותה שעה הנחש משתלח. וכה"א מזי רעב וגו' ושן בהמות וגו' עם חמת זוחלי עפר (דברים ל"ב כ"ד). אריב"ל כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלים בו, שנאמר והיה כל מצאי יהרגני (ד' י"ד). רבה אמר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום וגו' (תהלים קי"ט צ"א). חמא בר שילא אמרו ליה כלדאי שכיב ההוא גברא מגובתה שכיב גירדונא וסטה מטה בם תורא איסתריט שדייה, כי קא שכיב קרא אנפשיה למשפטיך עמדו היום. שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על עקרוקתא, פי' צפרדע, ועברה נהרא, טרקה גברא ומית, קרא עליה למשפטיך עמדו היום.

פ״ז(בראשית ה, א) בדמות אלהים עשה אותו. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה. ר"ע אומר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט י"ח) זה כלל גדול יותר מזה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזו חברי עמי, הואיל ונתקלקלתי יתקלקלו חברי עמי. א"ר תנחומא אם עשית כן תדע למי עשית ובזית, בדמות אלהים עשה אותו.

פ״ח(בראשית ה, ג) ויחי אדם (מאה ושלשים) [שלשים ומאת] שנה. תניא ר' מאיר אומר אדה"ר חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו, ישב בתענית ק"ל שנה והעלה זריזי תאינה על בשרו ק"ל שנה ופרש מן האשה. ולמה פרש, אלא כיון שראה שנהרג הבל אמר לחוה אני מוליד למארה. א"ר סימון כל אותן ק"ל שנה שהיה אדה"ר בנדוי היו רוחות נקבות באות ומתחממות ממנו והיה מוליד רוחות ושדין ומזיקין. וכה"א והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (ש"ב ז' י"ד), שבט אנשים זה הדד ורזון בן אלידע, וכתיב ויקם ה' שטן לשלמה את (הדר) [הדד] וגו' (מ"א י"א י"ד). נגעי בני אדם, אלו בנוי דאדם קדמאה, ואין נגעים אלא מזיקין שנאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צ"א י'), ויולד בדמותו כצלמו, אמר הב"ה לא בראתי עולמי אלא לפו"ר, שנאמר לא תהו בראה וגו' (ישעיה מ"ה י"ח) וזה פרש מאשתו כל השנים הללו. מה עשה הב"ה, נתן תאותה של חוה באדם ושמש עמה וילדה לו שת שנאמר ויולד בדמותו כצלמו. מהו בדמותו, (מכאן) אמרו חכמים מכאן שנולד שת מהול.

פ״טויקרא את שמו שת, מכיון שנולד שת אמר אדם לבני הראשונים איני מיחס לפי שהיו למארה, אבל לזה אני מיחס שהוא משתות לתולדות.

צ׳(בראשית ה, כה) ויחי מתושלח. זש"ה לא יגרע מצדיק עיניו (איוב ל"ו ז') אין מונע מן הצדיק דוגמא דידיה. אדם היה צדיק והוליד בן צדיק, חנוך הוליד בן צדיק, זה מתושלח. ולמה נקרא שמו מתושלח, שכתב שם המפורש על שלח שלו והרג שדין ומזיקין לאין מספר.

צ״א(בראשית ה, כז) ויהיו כל ימי מתושלח. זה הוסיף ימים על כלם לקיים מה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים וגו' (משלי י' כ"ז). תנא ז' קפלו את העולם, מתושלח ראה את אדם, שם ראה את מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השלוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השלוני ועדיין הוא קיים.

צ״ב(בראשית ה, לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה. למה כבש הב"ה מעי[נ]ו עד ת"ק שנה שחשבונו עולה ר"ש, לומר לך שתולדותיו יורשות את העולם. את שם את חם ואת יפת, והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש זה שהוא צדיק ונולד מהול ושייחד הב"ה שמו עליו, ושאברהם עמד ממנו, וששמש בכהונה, ושבנה בית המקדש בתחומו. בר חטייא אמר שמנין אותיותיו תלה לו הב"ה מן המבול עד דור הפלגה ש"ם שנה.

צ״ג(בראשית ו, ה) וירא ה'. כל וירא שבמקרא יתר אלף. למה, שהב"ה רואה ראיות יתרות, אבל אם בקש אדם לעבור עבירה ולא עשאה, אין הב"ה חושב לו עון שנאמר און אם ראיתי בלבי וגו' (תהלים ס"ו י"ח). וירא ה'. הה"ד כי לכל חפץ יש עת ומשפט (קהלת ח' ו') א"ר תנחום הרשעים מכעיסים להב"ה ואומרים נשבע הב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם שנאמר כי מי נח וגו' (ישעיה נ"ד ט') ואנו עושים כל רצונו, והב"ה רואה כעס מעשיהם כביכול הוא תוהא שנשבע ואומר מה אעשה שנשבעתי, שנאמר ותהי האמת נעדרת [וגו'] וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט (שם נ"ט ט"ו), למה וירע בעיניו כביכול כי אין משפט. אמר הב"ה רשעים על זה תכעיסו לפי שנשבעתי, חייכם נכונו ללצים שפטים (משלי י"ט כ"ט) יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם, הוי כי לכל חפץ יש וגו'. ואימתי הוא פורע מהן, לאחר שהמתין להם שיעשו תשובה והם פרקו עול ומלאו ספקם ולא חזרו. אותה שעה נפרע מהם שנאמר כי רבה רעת האדם עליו וגו'.