בראשית רבתי, פרשת נחBereshit Rabbati, Parashat Noah

א׳(בראשית ז, א) צדיק לפני. למה צדיק, לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתבה. אמרו בתחלה בימי אדה"ר היו חתול ועכבר בביתו של אדה"ר שותפין זע"ז. יום א' נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו אדוני תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם הואיל וספרת עליו לה"ר תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר, אמרו עוד לא תהיה פלטה לפני החתול אויבינו. כשבא נח והכניסן בתבה, יום א' היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו ורדף החתול אחריו, ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר, גם החתול קרע לו בצפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע לי החתול אויבי. א"ל לך והביא לי נימת שערו. הלך אצל החתול עצמו ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו. ולזה נקרא איש צדיק (ו' ט').

ב׳(בראשית י, יא) לשונאי ועושה חסד לאלפים, (שמות כ' ה' - ו'), בשעה שאמר הב"ה ליונה קום לך אל נינוה (יונה א' ב'). א"ל יונה רבון העולמים מה נשתניתי אני מן הנביאים שהם מתנבאין ממקומן אל העיירות ועל האומות ולי אתה אומר לך אל נינוה, איני עושה זה אלא שאני פורע מה שעשה זקנם עמי שהניח ארצי ויצא בשביל כבודי, שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור. אברהם נצטער בשבילי ויצא ברגליו, אף אתה קום לך אל נינוה ברגליך, הוי לשנאי ועושה חסד.

ג׳(בראשית יא, ג) הבה נלבנה לבנים. ר' פנחס אומר לא היו שם אבנים לבנות, מה היו עושים, היו מלבנין לבנים ושורפין אותן כיוצר של חרס, עד שבנו אותו גבוה א' מיל. ומעלות היו לו במזרח ובמערבו, ואלו שהיו מעלין לבנים היו עולין ממזרחו, ואלו היו יורדין ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא היו שמים על לבם, ואם נפלה לבנה היו יושבים ובוכים ואומרים ווי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה, ועבר אברהם וראה אותם בוכים וקללם בשם אלהיו שנאמר בלע ה' פלג לשונם (תהלים נ"ה י').

ד׳(בראשית ז, א) צדיק לפני. לפני אתה צדיק ואין אתה צדיק לפני המלאכים, שכלם מקטרגים עליך, הה"ד ונח מצא חן וגו' (ו' ח').

ה׳(בראשית ט, טז) וראיתיה לזכור ברית עולם. ששה פעמים כתוב כאן ברית כנגד ו' ימי בראשית, שבת אינה צריכה ברית, שהיא אות ברית שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ברית עולם (שמות ל"א ט"ז), מהו ברית עולם שכל זמן שישראל משמרין את השבת העולם מיושב ואם לאו העולם חרב, שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת [וגו'] והצתי אש וגו' (ירמיה י"ז כ"ז). ומצינו ששבת נקראת אות שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות ל"א י"ז), ולכך נאמר זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ (ט' י"ז), שאין מקיימין לא שבת ולא תורה, אבל ביני ובין בני ישראל שבת ותורה הן אותות הברית.

ו׳(בראשית ט, יח) א"ר שמואל ח' ראו עולם חדש הג' לפורענות והה' לטובה. אדה"ר אתמול היה קומתו מסוף העולם ועד סופו שנאמר אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קל"ט ה') ומעטו עד מאה. נחש בתחלה היו לו רגלים ועכשיו על גחונך תלך (ג' י"ד). קין אתמול היה עובד אדמה ועכשיו נע ונד תהיה בארץ (ד' י"ב). נח אתמול אבנים שחקו מים (איוב י"ד י"ט) ועכשיו ויהיו בני נח היוצאים מן התבה. יוסף אתמול ענו בכבל רגלו (תהלים ק"ה י"ח) ועכשיו ויוסף הוא השליט (מ"ב ו'). משה אתמול ויברח מפני פרעה (שמות ב' ט"ו) ועכשיו משקעו במים. (כתוב ברבה).

ז׳(בראשית ו, יא) ותשחת הארץ לפני האלהים. מגיד הכתוב שהיו חוטאים ומתכונים. יודעים היו שקשה הדבר לפני הב"ה והיו מכוונין להכעיסו.

ח׳(בראשית ו, יב) את הארץ והנה נשחתה. א"ר לוי אמר להם נח שובו שובו מדרכיכם שלא יבאו עליכם מי המבול ויכרית כל זרע בני אדם, אמרו לו הרי אנו מונעים עצמנו מפו"ר שלא להוציא בני אדם, וכך היו עושין, כשבאין אצל נשותיהם משחיתין מקור זרעם על הארץ שלא להוציא בני אדם שנאמר והנה נשחתה, נאמר כאן השחתה בארץ ונאמר להלן ושחת ארצה (ל"ח ט'). וירא אלהים את הארץ. ולהלן כתב וירא ה' כי רבה (ו' ה') זו מדת רחמים שנתן להם ארוכה אם ישובו, כיון שראה שלא שבו ישב עליהם בדין ונחתם גזר דינם.

ט׳(בראשית ו, יד) עשה לך תבת וגו'. וכי לא היה יכול הב"ה להציל נח ובניו ולהעלותם לשמים באמונתו, ולא היה יכול להצילו בדברו שא"ל עשה לך תבת וגו'. אלא כך אמר הב"ה מתוך שיראו את נח כורת ארזים ועושה תבה שואלין אותו למה עושה תבה, והוא אומר מפני מי המבול שאמר הב"ה שיביא, ומתוך כך יעשו תשובה, ולא השגיחו. הוי אנשי רע לא יבינו משפט (משלי כ"ח ה') זה דור המבול, ומבקשי ה' יבינו כל (שם) זה נח ובניו.

י׳מבית ומחוץ (תצפנו) בכפר. ולהלן אומר ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב ג) אלא להלן ע"י שהמים היו תשים ותחמרה בחמר מפני המים, ובזפת מפני הרוח, ברם הכא שהיו המים קשים וכפרת אותה וגו'.

י״א(בראשית ו, יח) והקימותי את בריתי אתך. ברית אתה צריך מפני פירות שאתה כונס שלא יתעפשו ושלא ירקבו ושלא ישתנו.

י״ב(בראשית ז, יט) ומכל החי. א"ר אחא אפי' רוחות נכנסו עם נח אל התבה הה"ד ומכל החי דבר שנברא לו נשמות ולא נברא לו גופים.

י״ג(בראשית ז, ג) שבעה שבעה. א"ת ז' מכל מין ומין נמצא א' שאין לו זוג. אלא איש ואשתו ז' זכרים וז' נקבות. זכר ונקבה, בבהמה כתוב איש ואשתו (ז' ב') למה כן, לפי שכשם שבני אדם פרים ורבים בולדות כך בהמות וחיות ע"כ קראם בלשון בני אדם, אבל עופות פרים ורבים בביצים לכך לא נאמר בהם בלשון בני אדם. וכשם שכתוב ואל אשת עמיתך וגו' (ויקרא י"ח כ') כך בבהמה ובכל בהמה לא תתן שכבתך (שם כ"ג). לכך נאמר בבהמה איש ואשתו, דלא נאמר בעוף.

י״ד(בראשית ז, יב) ויהי הגשם. מטר אין כתיב כאן אלא גשם, נאמר כאן גשם ונאמר להלן גשם, ד[י] לא שליט נורא בגשמיהון (דניאל ג' כ"ז), מה להלן אש אף כאן אש.

ט״ו(בראשית ח, א) ויעבר אלהים רוח על הארץ. אי זה רוח העביר על הארץ ועל המים, אותו רוח שהיה מרחף עליהם מתחלתן, ורוח אלהים מרחפת (א' ב'), וכיון שהעביר מיד נחו.

ט״ז(בראשית ח, ג) וישובו המים וגו' הלוך ושוב. מהו וישובו המים, אלא שהיתה מדה"ד מקטרגת על נח שידון במים לפי שלא היה צדיק גמור. כיון ששמעו המים כן שבו מלדון הרשעים ונתקבצו כלם אל מקום התבה ורצו לשוברה הה"ד וישובו המים וגו', עד שגער בהם הב"ה ואמר מי שכתוב בו מדות גדולות, נח איש צדיק תמים וגו' (ו' ט') ימות מיתה משונה, ועוד כתוב בתורה וצדקה תציל ממות (משלי י' ב') ממיתה משונה, ונח עושה צדקה עם כל הבריות ראוי הוא להנצל. כיון ששמעו

י״זהמים כן, מיד שבו לדון הרשעים והניחו את נח הה"ד וישובו. ויחסרו המים מקץ חמשים ומאת יום, זה היה א' בסיון, לפי שבא' בסיון באו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה שנאמר בחדש השלישי וגו' (שמות י"ט א') מהו ביום הזה, ר"ח היה, וכיון שהגיע אותו יום ראה הב"ה שבאותו יום ישראל עתידין לבא לפני הר סיני לקבל התורה, מיד נתקררה דעתו ורמז למים שיהיו הולכים וחסרים הה"ד ויחסרו המים.

י״ח(בראשית ח, יא) ותבא אליו היונה לעת ערב. רמזה מזה לישראל שיהיו נגאלין לעת ערב שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י"ד ז).

י״ט(בראשית ח, כא) לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. לשעבר חטא אדם ונתקללה האדמה בעבורו, חטאו דור המבול לקתה הארץ ועליהם נאמר ובן כסיל תוגת אמו (משלי י' א') מכאן ואילך הואיל ונהניתי מגדוליה לא אוסיף עוד לקללה, ראויה היא שתעמוד בזכות צדיקים שבה.

כ׳(בראשית ט, יא) והקימותי את בריתי. במילה נשבע להם נאמר כאן בריתי ונאמר להלן והקימותי את בריתי ביני ובינך (י"ז ז') מה להלן מילה אף כאן מילה.

כ״א(בראשית ט, טו) וזכרתי את בריתי. וכי יש שכחה לפניו שצריך לקשת לזכרון. אלא מפני שמדה"ד מקטרגת על רשעי עולם. ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר, כל בשר אינו משחית, הא קצת בשר משחית, וזו היא שאמרו מ' יום בכל שנה היו המים עושים רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה ביהמ"ק ופסקו אותם מ' יום שנאמר ובשנה האחת עשרה לירח בול (מ"א ו' ל"ח) מהו בירח בול, מבול חסר מ' כנגד מ' יום שפסקו מן העולם.

כ״ב(בראשית ט, כא) ויתגל בתוך אהלה. בא וראה מה גרם יין בעולם, הרג בכורו של עולם, בזה את הצנוע בתוך אהלו והרג ב' אחים גדולים, החריב מוסיון של מלך, הרג מלכים ביום ומלך בלילה וערבב סעודת אחשורוש המלך. הרג בכורו של עולם זה אדה"ר שהיה בכור לעולם, דא"ר אבון יין מסכה חוה לאדם ושתה, ותרא האשה וגו' (ג' ו'), וכתיב אל תרא יין וגו' (משלי כ"ג ל"א) כיון שחטא גרם לו ולתולדותיו מיתה. הרג שני אחים אלו שני בני אהרן ששתו יין ונכנסו שכורים בבית קדשי הקדשים וגרמו מיתה לעצמן, שכן נאמר לאהרן יין ושכר אל תשת (ויקרא י' ט'), החריב מוסיון של מלך דכתיב הוי עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כ"ח א') ומה היה עונשן, ברגלים תרמסנה עטרת וגו' (שם ג') נעשו מרמס רגלו מתוכה. הרג מלכים ביום דכתיב ובן הדד שותה שכור וגו' (מלכים א' כ' ט"ז). הרג מלך בלילה זה בלשאצר דכתיב ביה בליליא קטיל וגו' (דניאל ה' ל'), מי גרם לו יין ששתה דכתיב ביה בלשאצר מלכא וגו' לקבל אלפא חמרא שתה (שם א') ערבב סעודתו של מלך שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין (אסתר א' י'). א"ר חמא אפי' בצלצלי של זונות לא תכנס [אלא] ערומה, כיון שלא קבלה על עצמה מיד הרגה ונתערבבה סעודתו, בזה את הצנוע זה נח שנאמר וישת מן היין וגו' ויתגל.

כ״ג(בראשית ט, כב) וירא חם אבי כנען. א"ר יעקב בר זבדי מ"ט דעבד יוצא בשן ועין מן הכא וירא ויגד. א"ר יהודה בא וראה רחמיו של הב"ה שהן סורחות על הכל, מי גרם קללה לזרע חם לפי שראה בעין והגיד בפיו לאחיו אמר הב"ה הואיל שבנך נמסר לעבדות בעין שראה ובפה שהגיד, בדין הוא שכשלוקה בהם שיוצא בהם לחירות, הה"ד וכי יכה איש את עין וגו' ואם שן וגו' (שמות כ"א כ"ו - כ"ז). ר' יעקב עבד ליה הפטרה ומה אם עבדו קנין כספו אדם סמא את עינו או הפיל את שנו אמר הב"ה יצא לחירות בגלל שהכהו ועשה בו מום, אדם שמת אין דין שיצאו רמ"ח אבריו לחירות מן העונות, דכתיב במתים חפשי (תהלים פ"ח ו').

כ״ד(בראשית י, ט) על כן יאמר כנמרוד גבור ציד. למה נקרא שמו גבור ציד לפי שלאדה"ר לא הותרה לו בשר תאוה ולא הותר לו אלא עשבים ופירות לפי שלא נברא העולם למיתה, הה"ד ויאמר אלהים הנה נתתי לכם וגו' (א' כ"ט), אבל לנח התיר שהיה צדיק ופרנס כל הבריות י"ב חדש, התירם כלם לו לאכול בשכרו, הה"ד כל רמש אשר הוא חי וגו' (ט' ג'), ואעפ"כ לא רצה נח ובניו לאכול מהם, כדי שיפרו וירבו בעולם, אמר נח איני אוכל מהם מי יגע בהם. כשעמד נמרוד אמר, הב"ה התירם לנו מפני מה אין אנו אוכלין מהם. התחיל לצוד ולאכול, הה"ד גבור ציד לפני ה', שעשה מצותו של הב"ה וצד ואכל.

כ״ה(בראשית י, ד) כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים (דהי"א א' ז'), ר' שמעון אומר דודנים שהיו בני דודותן של ישראל, רודנים שהם באים ורודים בהם, ור' חנן אמר בשעה שישראל נתונים בעלויה אינון אמרי לן בני דודתון אנן, ובשעה שישראל בירידה הם באים ורודים בנו. ורבנן אמרין דודנים שנראין דודין זה לזה, רודנים שרודין זה לזה. וכן אמר דוד חלצני ה' מאדם רע (תהלים ק"מ ב') ממי שעושה עמי רעות והוא רע בלבבו.

כ״ו(בראשית י, יא) מן הארץ ההיא יצא אשור. ר' אליעזר אומר מפני מה לא מיחה בהם אשור מפני שהיה יודע שעתיד לצאת ממנו סנחריב שהיה מחרף ומגדף כלפי מעלה, ואם ימחה בהם הם אומרים לו, זרעו של אותו האיש מרגיז להב"ה ובנו אתה מוחה, לך מחה בזרעך, לכך מן הארץ ההיא יצא אשור.

כ״ז(בראשית י, כא) ולשם ילד גם הוא. משם היו כל הצדיקים שנאמר אבי כל בני עבר אלו הצדיקים שפרשו מדרכי הרשעים ועמדו לעבר אחד.

כ״ח(בראשית יא, א) ויהי כל הארץ שפה אחת. דרש ר' עקיבא דור המבול (בגבן) [בגנזק] של מדי ולא בכו, כיון שהזכיר מעשה איוב בכו וקרא(ו) עליהם ישכחהו רחם (איוב כ"ד כ') הרי השכיח רחמיו של הב"ה. (כתוב ברבה).

כ״ט(בראשית יא, ג) ותהי להם הלבנה לאבן. ר' הונא אמר מצלחא בידיהון אתו למבני חדא והוא בני תרתין. והחמר היה להם לחמר, אתו למישע תרתי והוא שעי ארבע. ולמה מצליח הב"ה על ידיהן כדי לשחוק עליהן באחרונה שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' (תהלים ב' ד'), שאלו לא בנוהו אומרים אלו בנינו את המגדל היינו עולים לשמים ונלחמים כנגדו, מה עשה, הצליח בידיהם כדי שידעו שאינם כלום בעולם שאח"כ הפיצם.

ל׳(בראשית יא, יב) וארפכשד חי. כל מי שכתוב בו חי אין לו חלק לעוה"ב. וכל מי שנאמר בו ויחי יש לו חלק לעוה"ב. ארפכשד ושלח נאמר בהם חי אין להם חלק לעוה"ב, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור ותרח נאמר בהם ויחי יש להם חלק לעוה"ב.

ל״א(בראשית ו, ט) התהלך נח. למה כתוב ג' פעמים בפסוק זה נח נח נח, לפי שהיה נח א' מג' אנשים שראו ג' עולמות, נח דניאל ואיוב. נח ראה העולם בישובו ובחרבנו ובישובו. אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה קן צפרים בישובה, עד שראה שבעים אומות יוצאות מחלציו והם כתובים בפרשה זו. איוב ראה ישוב ביתו וחרבנו וישובו. דניאל ראה ביהמ"ק וראהו חרב וראהו בנוי בנין שני, ולכך זווגן הכתוב זה לזה דכתיב ושלשת האנשים האלה נח דניאל ואיוב בתוכה (יחזקאל י"ד).

ל״ב(בראשית ו, י) ויולד נח שלשה בנים. להלן כתוב ויולד נח את שם (ה' ל"ב) והכא ג' בנים, ללמדך כשם שהציל נח לצדקו כן הצילו בניו לצדקם שכלם היו גבורים במצות. מהו בנים אמר הקב"ה ראוים הללו לבנות מהם העולם.

ל״ג(בראשית ו, יד) עצי גפר. לך גפר אבל להם לגפרית. ולמה מעצי גפר ולא משאר עצים. א"ר ישמעאל כשם שנחתם גזר דין על דור המבול כך נחתם [על] נח שידון עמהם בגפרית, אלא שמצא חן שנאמר ונח מצא חן וגו' (ו' ח'), אמר הב"ה גזרה היתה לידון נח בגפרית והואיל והוא צדיק אי אפשר לאבדו, והואיל ונגזרה גזרה אי אפשר לחזור בו, מה עשה הקב"ה גזר עליו שיעשה תבה מעצי גפר שהוא לשון גפרית, נמצאת הגזרה במקומה עומדת ונח נצל.

ל״ד(בראשית ו, יט) זכר ונקבה יהיו. אם ראית הזכר רץ אחר הנקבה קבלהו שדרך העולם הוא, ואם ראית הנקבה אחר הזכר אל תקבלהו משום פריה ורביה שדרך זנות הוא, ואני מואס בזנות, אבל עכ"פ צריך שיהיה למינהו (ו' כ') שגם שהזכר רץ אחר הנקבה צריך שתהיה למינה.

ל״ה(בראשית ז, א) בדור הזה. א"ר שמעון מכח הצדיקים המתים עתידים לחיות, מנין מאליהו התשבי, שכשהלך לצרפת קבלתו אשה בכבוד אמו של יונה בן אמתי. ר' יהודה אומר אפילו נרות (אפלות) [אפילו פתילות] היו מוליך אליהו עמו ממקום למקום שלא להטריח על הבריות. ולאחר ימים חלה בן האשה ומת, אמרה לו האשה עד שלא באת כאן היה הקב"ה שוקל מעשי עם מעשי דורי והייתי צדקת בתוכם, ועתה באת אלי שאתה צדיק גמור ושקל מעשי עם מעשיך והייתי רשעה בפניו והמית בעוני את בני, שנאמר ותאמר וגו' באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני (מ"א י"ז י"ח). ובשביל הצדקה שעשתה עמו שמע הקב"ה תפלתו של אליהו והחיהו שנאמר וישמע ה' וגו' ותשב נפש וגו' ויחי (שם כ"ב). הא למדנו שלא היתה האשה צדקת גמורה אלא לפי שהיו כל דורה רשעים ונראית צדקת ביניהם לא היתה פוגעת בה מדת הדין. וכן נח לפי שהיו כל דורו רשעים שקל הקב"ה מעשיו עם מעשיהם ונראה צדיק שנאמר צדיק לפני בדור הזה.

ל״ו(בראשית ז, טו) אשר בו רוח חיים. אלו רוחין ושדין. א"ר לוי בשעה שבאו כל הבריות לכנס בתבה באו כלם איש וזוגו, אתא שקרא ובעא למיעל, א"ל נח לית את יכיל למיעל אלא א"כ נסבת לך זוג. אזל שקרא ותבע זוג פגע בפחתא, א"ל פחתא מן הן את בתי, א"ל מן גביה דנח, דאזלת למיעל לתיבותא ולא שבקני, דא"ל לית זוגך עמך, לית את עלול, ואנא בעינא מינך דתהוי זוגי, אמרה ליה ומה את יהיב לי, א"ל אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבא, אתקנון ביניהון דכל מה דשקרא מכנס תהא פחתא נסבא, ועיילו תרויהון לתיבותא. כיון דנפקון הוה שקרא אזיל ומכנס ופחתא נסבא קמאי קמאי. אתא שקרא אמר לה הן אנון מה דסגלית, אמרה ליה לא כדין מתקנא עמי דכל מה דאת מכנס אנא נסבא ולא הוה לי[ה] מפתח פומא. הוי כל מה דשקרא מכנס פחתא נסבא, הה"ד הנה יחבל און וגו' (תהלים ז' ט"ו) שקר מוליד און יחבל.

ל״ז(בראשית ט, ה) ואך את דמכם וגו'. תניא הכהו בא' ידו בעורות שאין נעבדין, בטומוס שטרות שבידו נותן ד' מאות זוז, ולא מפני שמכה של צער היא, אלא מפני שמכת בזיון היא שנאמר בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל (מיכה ד' י"ד) ונאמר ולחיו למורטים (ישעיה נ' ו'). כשם שחייב על נזקי חברו כך חייב על נזקי עצמו, הרי שרק וטש בפניו, (בבגד) [כנגד] חברו, מתלש בשערו, קורע כסותו, משבר כליו, מפזר מעותיו בחמתו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שנאמר [ו]אך את דמכם לנפשותיכם.