בנין עולם, הקדמהBinyan Olam, Introduction
א׳הקדמת הגאון המחבר נ"י
1
ב׳ה' אלהי עתה ארוממך אודה שמך, טוב חסדך מחיים חיים וחסד עשית עמדי אספר שמך לאחי, יראו רבים ויהללוך, ברוך אתה ה' למדני חוקיך יהי שם ה' מבורך מרומם על כל ברכ' ותהל', נורא תהלו' עוש' פלא אשר שמת חלקי מיושבי בית המדרש לדרוש ולתור בחכמה, אשר אך זה מותר האדם מן הבהמה כמ"ש חז"ל רבי אומר איזו דרך ישרה שיבור לו האדם כו' ותפארת לו מן האדם, ור"ל שאין חרפה לבהמה מה שהיא בהמה ולא אדם, כי כך נוצרה אולם כדי בזיון וקצף לאדם שהוא אדם ולא בהמה בעל נפש עליונה הולך בדרכי חושך כסיל יפרוש אולת אדם תסלף דרכו דרך אדם. לכן זו היא דרך ישרה, אורח סלולה וברורה שישימו כל אדם דרכו להיות לתפארה, ממה שהוא אדם ולא בהמה ולזה ארז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת שהרי תכונת הרכבתך מורה שאתה מחויב בדבר ובמה יוודע איפוא יתרון מעלת צורת האדם מכל החי וע"ז אמה"כ סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. וזה כדמיון הרופא שנכנס אצל החולה והזהירו אל תאכל מאכל פלוני ופלוני ולא מאכל פלוני ופלוני זה יזיק מטעם זה וזה יזיק מטעם זה, ויאמר הרופא אל לבו עתה אלכה לי אל מקומי ואל משכני, ויבחר לו החולה איזה מין מאכל רע אשר לא הזכרתי לו ויאמר אוכל ואשבע וטוב לי כי הרופא לא הזהרני מזה ויאמר אליו הרופא בטרם אלכה מאתך אומר דבר אחד כללי אל תאכל אלא מאכל פלוני ופלוני אז טוב לך והשאר הכל זרה הלאה. ככה באו דברי החכם בכל ספר קהלת לברר בכמה מיני תחבולות שונות הנהוגים ע"פ תבל כי אך הבל המה מעשה תעתועים כאשר התהפך במילותיו ובחקירותיו בכל דברי הספר ושוב בסיים ספרו אמר אל לבו פן יבוא מי ומי ויתחכם בלבבו לחשוב איזו תחבולות חדשות אשר לא בא זכרונם כי אין קץ לדברי רוח, ויאמר אך את זה אבחר כי לא בא זכרונו לרע על ספר החכמה לכן סיים ספר סוף דבר אומר לך דבר אחד והכל נשמע שכל שזולת זה הכל הבל, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור לא זולת זה כי זה כל האדם בתכלית צורתו ואם אין זה מה בינו לבין הבהמה וכל החיה:
2
ג׳לכן עתה באתי להודות ולהלל לשמו הגדול אשר הי' לי למעוז ולמגדול ויחזקני ויאמצני וזרועו היא סמכתני והעמדני בקרן אורה. להושיבני על התורה ובחסדו הגדול האיר עיני לשמוע בלימודים במעשה חידודים, וגם עד זקנה ושיבה לא מנע ממני רוחו הנדיבה ויוליכני בדרך טובה בכל המקומות אשר הושיבני לרעות בצאן עמו אשר החזיקו בידי בטרף חוקי יזכרם אלהים לטובה על כל הטוב אשר גמלוני בערי מקומות מושבותי וביחוד לאנשי עיר תהלה ק"ק טיקטין יע"א כתשע שנים ישבתי עמהם בשלום ובמישור הלכו עמי גם הם גם חכמיהם וסופריהם תהי משכורתם כפולה. מאת נורא עלילה קרנם תרום בכבוד כל העיר כולה וגם עתה זה שנה אשר באתי עד הלום פה ק"ק סוואלק יע"א מצאתי לבבם נאמן אתי להחזיק בימיני לעת זקנותי יתמכוני בי תמכה ימינם חכמי העיר הנה הנם מופלגים בתורה יראים ושלמים. שוחרי תעודה כל הימים גם נדיבי עם הגבירים המפורסמים המה חזקו את ידי עתה הפעם. להוציא לאור חיבורי זה לבנות לי בית בנין עולם. כי אך זה לבדו משכן קיים ובית מנוחות לכל אדם במקום אשר הולך לעשות לו בית מבטחות. יבטח כי ישכון לעד עליה ואני תפילה לנורא תהילה עושה פלא. ברך את עמך ישראל תביאם ותטעם בהררי אל:
3
ד׳ולטוב יזכרו הורי ומורי אאמ"ו הרב הגדול צדיק מפורסם תמים בכל דרכיו מוה' יעקב חבר ז"ל שנפטר בשם טוב בעיר מולדתי ק"ק הוראדנא יע"א בכ"ד אדר שנת ויד"ל ישרא"ל לפ"ק והניח אחריו ברכה כמה חידושים ישרים ונכוחים ונות ביתו זו אשתו אמי הצדקניות המפורסמת בכשרון מעשיה מרת חיינקא בת הרב החסיד מ' יצחק ז"ל מאמדור נפטרה בשם טוב בששה ימים לחודש שבט שנת תק"ץ לפ"ק. המה גם שניהם יחד הדריכוני בנתיב יושר ובאורח צדקתם הוליכוני ואת האמת למדוני זכרה להם אלהי לטובה ותהי מנוחתם כבוד גם לרבות זכרון טוב לאשתי הראשונ' הרבנית כשירה בנשים ביראת ה' תתהלל מרת שפרינצא ז"ל שנפטרה בטיקטין בי"ט תשרי שנת תר"ט לפ"ק. אשר רבות בשנים החזיקה גם היא בידי לקחת עסקי בית על שכמה. לפרנס אותי ואת ב"ב להפנותי אל התורה והעבודה ואתה ה' ברך את עמך ישראל ובתוכם תברך גם את בית עבדך הבנים בניי שיחיו ובנותיי וחתניי שיחיו הרם קרנם בכבוד הושיבם בטח שאנן וגם אותי אני עבדך אל תעזבני לעת זקנה תעזרני ותושיעני בימין צדקך ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהוציא לאור חלק שני מחיבורי זה גם יותר החיבורים אשר עמדי בכתובים ותוליכני אל אדמת קדשך ישמח לבי גם אני עבד עבדים ליראי ה' ולחושבי שמו יצחק אייזיק באאמ"ו הרב הגדול מוה' יעקב זללה"ה תופה"ק סוואלק יע"א:
4
ה׳(גרגיר אחד מחיבורי הגדול בדרושי תורה וביאור אגדת רז"ל)
5
ו׳בפ' כי תשא כי לא אעלה בקרבך כו' ותרגומו ארי לא אסלק שכינתי מבינך כ' וכן בפ' רגע אחד אעלה בקרבך וכלתיך תרגומו שעה חדא אסלק שכינתי מבינך ואשצינך כו' והוא תמוה לכאורה שתרגומו היפוך משמעות הכ' שהודיעם שע"י חטאם לא שרה שכינתו בקרבם אבל באמת כוונה עמוקה יש בדברי התרגום הזה והוא מסתרי תוה"ק והוא שהוקש' לו על דברי פשט הכתוב מ"ש שאם ישרה שכינתו בקרבם עי"ז יכלה אותם ח"ו משא"כ אם לא שרה שכינתו בקרבם יתקיימו והוא היפוך הידוע וגם הרי מקרא מפורש בדברי משה רע"ה מ"ש ילך נא אדני בקרבינו וסלחת לעונינו כו' וכ' אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה אבל הענין כמ"ש בזוה"ק דשם הוי"ה כשהוא מתלבש באדנ"י בקריאתו הוא חרבא בנרתיקא והכוונה בזה כמו החרב כשהוא תוך הנרתק אם יכה אדם בה אינו מזיק לגוף כ"כ כמו אם מכה אותו בחרב שלופה היוצאת מנרתקה שאז מנפש עד בשר יכלה והמליצ' בזה כי הוא ית' מנהיג עולמו בשני דרכים הא' בדרך הטבע עולם כמנהגו נוהג ואז ע"י חטא קל אין האדם מקבל עונשו תיכף כיון שבטבע ראוי הוא להיות בריא אולם בגופו ובממונו אם יהי' נענש בגופו צריך לשדד הטבע ולעשות נס היפוך הטבע ולזה צריך חטא גדול שיגרום לשנות הטבע להענשו משא"כ אם בטבע ח"ו מורה לו לרעה אזי בהיפוך צריך זכות גדול שיעשו לו נס בשינוי הטבע וכמו שארז"ל לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר והנה שם הוי"ה מורה על השגחתו ית' שלא בטבע כי אם ע"י מעשה בני אדם ליתן עונש תיכף לעוברים על מצותיו וליתן שכר לעושים רצונו ואין שום וותרנות כלל וע"ז נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא ובהנהג' זאת מתנהגים הצדיקים הגדולים ולכן הצדיקים הגדולים הדביקים בו ובשמו ית' הם נענשים תחיל' וכמ"ש וסביביו נסערה מאוד לדקדק עמהם כחוט השער' שכביכול שמו ית' שורה עליהם שלא בהתלבשות הטבע שע"ז מורה שם אדנ"י שבו הוא אדון להנהיג בריותיו בצדק וברחמים להאריך אף אלא שמו הגדול בעצמו שורה עליהם שע"ז אמרו אני ה' נאמן לשלם שכר כו' אבל הבינונים צריכים להתנהג בהשגחתו מלובש בדרכי הטבע ואז רחוקים הם מעונש תמידי להענישם מיד ח"ו ומנהיג אותם בטבע הבריא' עד שישובו מדרכיהם ואין מענישם אלא אם נתמלא סאתם וזה נק' חרבא בנרתיקה הוי"ה מלובש באדנ"י ר"ל השגח' עליונ' מתלבשת ומסתתרת בהנהגות הטבע ולכן ישראל קודם העגל שהיו במדריג' גדול' כולם צדיקים וזכו לנבוא' כמ"ש פנים בפנים דבר ה' כו' אז היו ראוי' ששמו הגדול בעצמו ישגיח עליהם בלא התלבשות השגחה הכללית הטבעית בעולם המכונ' בשם שכינ' ר"ל שבו שוכן הוא ית' בעולמו ולכן אחר חטא העגל שנפלו ממדריגתם אמר להם הוא ית' כי לא אעלה בקרבך ר"ל שלא אוכל עוד להשרות שמי בכם בעצמי בלא התלבשות הנרתיק הנהג' הטבעית המכונ' בשם שכינ' כי אם על ידי התלבשות ולכן תרגומו ארי לא אסלק שכינתי מבינך כו' והבן כי דבר עמוק ונפלא הוא:
6
ז׳שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. אר"ב אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה כו' (מדרש קהלת) כוונתו בזה מבוארת ע"ד מ"ש במדרש בכ"מ ע"פ אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב מצות לא ישבע מצות. ואמרו הרי שסיגל מצות ומע"ט ומצוה קבועה לדורות אין לו מה הנא' יש לו כו' כי זה כל האדם העול' במעל' על כל בני גילו נבראים כמותו ואך זה מותר האדם מן הבהמ' וכל החי' להיות לו.שם ושארית עולמו קיים לעד ולזה אמר הכתוב בצל החכמה בצל הכסף. וכמ"ש כצל ימינו עלי ארץ ימינו כצל עובר ויעבור והנה איננו כצל עוף הפורח דטולי' עבר עמי' ויתרון החכמה תחי' בעלי' חיים אמיתים אשר אין להם הפסק גם כי ישכב ויאסף אל עמיו עוד חי' יחיה כל ימי עולם כל עוד יזכר חכמתו בארץ ויאמר הלכ' בשמו. ישוב בחיים חייתו וידובבו שפתותיו כאשר בימי עלומיו (כמו שהארכנו בביאור הענין במ"א ואכ"מ) ולכן טוב' חכמה עם נחל' כי ינחול מנחלתו להיות ידו עם עמלי תורה לעמוד לימינם להוציא פרי חכמתם לקבעם בספר לדור אחרון והי' גם הוא כאחד מהם כל אשר יתמיד זכרון החכמ' החקוק בספר להחיות נפש בעליו. כן כמוהו יהיו עוזריו ותומכיו יחד לטוב יפקדו לזה הטיבו אשר דברו אם בקשת לעשת צדק' עפ עמלי תור' כו' כי לזכר עולם יהי' בצדקתו יעמוד לעד וברוב הימים המצאנו כמבואר:
7
ח׳על כן חובה עלינו להזכיר עושי מצוה. ולעשות להם שם וזכרון לרוב הימים. והן לזאת חובה עלי להעלות עושי חסד להיות תו לזכרון לזכר עולם רודפי צדק וחסד ה"ה ידידי הרבני המופלג הגביר המפורסם במעלות ומדות מוה' יחזקאל במוה' ניסן ליפסקי נ"י מפ"ק סוואלק אשר הגדיל חסדו עלי ועשה תמכין לאורייתא והפריז סך עצום המצטרך להדפסת ספרי זה. יהי שכרו לעוה"ב ופעולתו לפניו בעוה"ז להצליחו בכל מעשה ידיו. הוא ובניו הנעימים. וחתניו נטעי נעמנים. יאריכו ימים ושנים. הם ובניהם דשנים ורעננים. בפרנסה וכלכלה. עושר וגדולה. ויאירו עיניהם בתורה התמימה. עד יאמר לציון קומה:
8
ט׳גם על הטוב יזכר שם ידידי ה"ה הרבני המופלג הגביר המפורסם במעלות ומדות מוה' חזקי' אברהם במהו' יעקב ראזינטאהל נ"י אשר הפריז סך מסוים להוצאות הדפסה מספרי דנא יהי' שכרו אתו לעוה"ב ופעולתו לפניו בעוה"ז להצליחו בכל מעשה ידיו הוא וביתו. ובניו הנאהבים והנעימים. באריכות ימים ושנים. ויבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים. אמן:
9
