בנין עולם, יורה דעה י״בBinyan Olam, Yoreh De'ah 12
א׳ראיתי מבוכה גדולה בפוסקים האחרונים בכמה פרטי דינים שחידשו בדין אם נמצא מים במוח או שחסר כ"ש ולענ"ד צ"ע בזה לכן מוכרח אני להאריך קצת והוא כי הנראה מדברי הש"ך והפר"ח ולפי מ"ש בס' פרמ"ג אין טריפות בנמצא מים בראש אלא היכא דאיכא תרתי לריעותא הא' שיהי' נימוס המוח הרבה עד שאם הי' כיוצא בו בחוט השדרה הי' נכפף ונופל וגם שיהי' מגולה לקרום הא אם חסר א' מהם כשירה וא"כ היכא דאיכא טיפת מים מעט במוח עד שבודאי כיוצא בו בחוט השדרה לא הי' נכפף ונופל אז אפי' אם הי' מגולה לקרום כשירה וצ"ל שמ"ש בש"ע ואם נמצא מים בראש כו' קאי אנתמסמס הרבה ולענ"ד הדבר תמוה שהרי בחוט השדרה בסי' ל"ב לא חילק הש"ע בין מגולה לקרום או לא וכן כל הפוסקים לא הזכירו מזה דבר ומוכח מסתמת דבריהם שאפי' אין מגולה לקרום טריפה וכן בש"ס לא מצינו בזה שום חולק כלל וא"כ הדברים ק"ו אם בחוט השדרה שאין נקיבת הקרום פוסל בו טריפה בנתמסמס אף שלא הגיע לקרום, במוח שטריפות שלו הוא בנקב לבד לא כ"ש והיאך יהי' קיל יותר דבעינן שיהי' מגיע לקרום יציבא בארעא כו' ואין זה אלא תימא וראיתי בספר חכמת אדם שהבין דברי המחבר שחלק בין נשפך כמים אבל אינו מים ממש אז טריפה אפי' לא הגיע לקרום ומ"ש ואם נמצא מים בראש כו' היינו מים ממש אז קיל יותר ואינה טריפה אלא בהגיע לקרום ועי' בס' פרי תואר (ס"ק ד) שנראה ג"כ מדבריו כמ"ש בס' ח"א ודבריהם תמוהים מאוד לענ"ד לחלק בין נתמסמס ובין נשפך כמים ממש שהרי מ"ש המחבר בדין מים שנמצא במוח היינו שנתמסמס המוח עצמו והי' למים כמ"ש המחבר ונחסר מהמוח כשיעור המים כו' וכן הוא ברא"ש פא"ט (סי' יב) וז"ל וכ' רבינו אליעזר הלוי שמעשה בא לידו שנמצא בתוך קרום של מוח מים ונתחסר מהמוח כשיעור המים כו' וכן הוא בהגהות אשר"י שם בשם ראבי"ה וא"כ היאך אפשר לומר שאם נתמסמס ולא כ"כ שיהי' מים ממש יהי' חמור יותר מאם נתמסמס יותר עד שנעשה מים ממש ולא ניתן לאומרו כלל ועי' בביאורי הגר"א ז"ל מווילנא (ס"ק ד) שכ' וז"ל נשפך כקיתון ר"ל מלא מים כו' הרי להדיא דלא כמ"ש הם אלא גם במים ממש דינא הכי ועוד כיון שבתחי' כשהוא מתמסמס בודאי לא נעשה בפעם אחת מים ממש, וא"כ אם אח"כ נתמסמס יותר עד שנעשה למים ממש היאך יחזור לכשרותו אחר שכבר נטרפה ויש לזה דמיון בהא שכתבו הפוסקים בכולי' שהקטינה כו' שא"א לומר שתחזור לכשרותה אחר שחסרה ונימוק לגמרי כמ"ש (סוף סי' מד) עש"ך וט"ז שם:
1
ב׳גם נלע"ד דא"א לומר דאה"נ בחוט השדרה אין טריפות בנתמסמס ונעשה כמים כי אם כשהוא מגולה לקרום אף שאם הי' שוחה ונכפף דא"כ מאי קא מבעי' לי' בש"ס א"י לעמוד מפני כבדו מאי ופרש"י חולי הוא זה שמכבידו כו' ואם נאמר דאפי' אם נתמסמס לגמרי אינו טריפה אף שא"י לעמוד עד שיהי' מגולה לקרום א"כ אמאי יהי' אינו יכול לעמוד מפני כובדו יותר חמור מזה דהא שם לא שייך לומר דמגולה לקרום דהא במוח עצמו אין שום ריעותא כלל ודוחק לומר כיון שהחולי שע"י גורם מה שמכבידו א"כ הרי החולי הגיע בכל המוח עד שמגיע לקרום ג"כ ולכך הי' נלענ"ד דבאמת ב' מיני טריפות יש במוח הא' באם נתמרך ונתמסמס כמים הרבה עד שכיוצא בו בחוט השדרה הי' נכפף ונופל אז טריפה אפי' באין מגיע לקרום וכן בנמצא מים הרבה ונחסר מהמוח הרבה דינא הכי אבל באם נמצא מעט מים במוח עד שכיוצא בו בחוט השדרה לא הי' נכפף ונופל אז טריפה באם מגולה לקרום וטריפות זה חדשו הגאונים שקבלה בידם שעי"ז יגרום באותו מקום קלקול בקרום של מוח והוה כנקוב שם וא"כ י"ל דגם בחוט השדרה אם הי' נתמסמס המוח מסביב הקיפו סמוך לקרום עד שמקיף אז רוב הקרום אז טריפה ג"כ אפי' אם יכול לעמוד ואינו נכפף שהמים סמוכים לקרום גורמים לו קלקול וסוף הקרום לפסוק גם בנתמזמז היינו שנתרוקן המוח מקצתו ונשאר מקום פנוי הי' נראה בזה דקיל יותר מנשפך כמים וכדונג דאז אפי' אם הי' כמו כן בחוט השדרה היה נכפף ונופל ג"כ כשר וסמך לדבר מריאה שנשפכה כקיתון דקיי"ל דבעינן בדיקת סמפונות והטעם שהמי' שבו הם גורמי' קלקול לקרו' של מוח והסמפונות משא"כ בנתרוקן וחסר בשרה מבפנים קי"ל דחסרון מבפנים לאו שמי' חסרון ואפי' חסר יותר מרביעית ג"כ דינא הכי כמ"ש הט"ז (סי' ל"ו) וכמו כן במוח דג"כ העיקר תלוי בקרום כמ"ש בש"ס מוח זה לא מעלה ולא מוריד לכך בנתמסמס ונעשה מים אז גורם קלקול לקרום של מוח משא"כ בחסר המוח עצמו מבפנים אינו גורם קלקול למוח שאין כאן דבר, שיגרום קלקול אל המוח:
2
ג׳ובזה מתורץ ג"כ מאי דקשה בש"ס פא"ט (מ"ה ב) בי רב אמרי נתמזמז כשר ופריך ע"ז מהא דתני' רשב"א אומר בהמה שנתמזמז מוחה טריפה והוצרך להגיה הברייתא ולומר נתמסמס אתמר והיה לו לומר דמיירי בנתמזמז הרבה עד שכיוצא בו בחוט השדרה הי' נכפף ונופל וקמ"ל דאפי' בחסר שקיל יותר מאם הי' נימוס כדונג וכמים אפ"ה טריפה אע"כ דבנתמזמז אין חילוק ובזה יש לתרץ ג"כ קו' התוס' ד"ה נתמזמז מוחי' דדין שהקשו מאי פריך ממוח שנקיבתו במשהו לחוט השדרה דשיעורו ברוב והניחו בתימא ולפי מ"ש יש לתרץ זה דכיון דקיי"ל בחוט השדרה שנתמזמז כשר אפי' הרבה עד שכיוצא בו בחוט השדרה הי' נכפף ונופל ומסתמא הי' חסר הרבה מסביב עד שמקיף רובו וא"כ שוב אין חילוק כלל בין נתמזמז לנתמסמס רק בענין כמות השיעור והכל תלוי באם כיוצא בו בחוט השדרה לא הי' נכפף ונופל אבל לענ"ד פשטות הש"ס לא משמע הכי גם ממה דקאמר שם הש"ס איני והא לוי הוה יתיב בי' מסותא חזי' לההוא גברא דטרי' לרישי' אמר נתמזמז מוחי' דדין לאו דלא חי' כו' ולפי דברי הש"ך לא פריך מידי דאפשר שהי' לוי מבין ע"פ דרכי הרפואה שנתמזמז מוחו עד שכיוצא בו בחוט השדרה לא הי' יכול לעמוד אלא וודאי דאין חילוק דנתמזמז בכל ענין כשר:
3
ד׳ומ"ש הש"ך להביא ראי' דנתמזמז ונתרוקן הרבה ג"כ טריפה ממ"ש המחבר וגם מלשון רש"י שכ' שחסר קצת מהמוח לענ"ד אין זה ראי' כלל דנראה דגם בנתרוקן אם חסר יותר ממחצה מודים כ"ע דטריפה וכן ראיתי שכ' הפרי תואר וכ"כ בכרו"פ דבחסר רובו טריפה דהוי כנחסר כולו דטריפה מטעם חסר ולכאורה צ"ע מנלי' לרש"י באמת לחלק בין רובו למקצתו ובש"ס נאמר סתם נתמזמז כשר ומשמע אפי' כולו וכמ"ש מוח זה לא מעלה ולא מוריד, וקצת היה נראה לומר להיפוך דאפי' חסרה רוב המוח מבפנים כשר ממה דקיי"ל בחסר בשר הריאה מבפנים דכשר אפי' יותר מרביעית כמ"ש הט"ז (סי' לו ס"ק יד) והוכיח כן ממה דפריך בש"ס על מה דקתני במתני' הריא' שנקבה או שחסר' למאן קתני לה והוצרך לתרץ דאתי' אליבא דר"ש דס"ל עד שתנקב לבית הסמפונות ולמה לא מוקי לה בחסרה בפנים יותר מרביעית ע"ש, ואם נאמר דחסר רוב בשרה מבפנים טריפה יהי' נשאר קושית הט"ז למה לא תי' בש"ס דמ"ש הריאה שחסר' היינו שחסר בשר' מבפנים רובה אע"כ כיון שבשר שבפנים אינו מעלה ומוריד כלל והעיקר תלוי בקרום לבד לכך אין סברא לחלק בזה וא"כ יש לומר דגם במוח דינא הכי דגם שם אמרו מוח זה לא מעלה ולא מוריד כו':
4
ה׳ולכן נ"ל דזה ודאי דא"א לומר דאם נחסר המוח מבפנים לגמרי שיהי' כשר דודאי א"א לחיות דהא כל חיות הגוף הוא מהמוח וכל החושים והרגשים והעורקים נמשכים מן המוח אל כל אברי הגוף כידוע והיאך אפ"ל דחסר כל המוח מבפני' יהי' קיל יותר מניקב קרום של מוח שאינו אלא שומר למוח ואדרב' עיקר טריפות הקרום הוא משום שע"י הנקב סוף המוח לצאת כמו בניקב הלב דהטעם שיהי' יוצא רוח החיים שבו ולכן כל שחסר רובו מבפנים דהוי נחסר כולו ודאי דטריפה ומאי דלא משני הש"ס בהא דקתני בהמה שנתמזמז מוחה טריפה דמיירי בנתמזמז הרבה רובה או כולה די"ל דא"כ קשה פשיטא ומאי קמ"ל דבכל נקובי דעלמא קיי"ל הכי דכל אבר שניקב טריפה חסר כולו טריפה, וכאן שחסר כולו או רובו הוי כנחסר לגמרי עם הקרום דכל ענין הקרום הוא רק שומר למוח לבד כמ"ש ואם אין מוח מה מועיל הקרום השומר, ומ"ש בש"ס מוח זה לא מעלה ולא מוריד כו' היינו בלא נחסר רובו ונשאר רוב המוח דאז כיון שהקרום מקיפו שומרו ומעלה ארוכה וא"כ י"ל דבאמת גם בחסר בשר הריאה מבפנים ג"כ דינא הכי דאם חסר רובו בפנים הוי כנחסר כל בשר הריאה וכיון שהריאה עשויה לרחף על הלב א"כ כל שחסר בשר הריאה בפנים הוי כחסר כל הריאה שא"א לה לרחף על הלב ולכך לא משני דמה דקתני במתני' הריאה שניקבה או שחסרה דהיינו בחסר רוב בשרה מבפנים דא"כ בכלל נקבה הוי וגרע מיני' כמ"ש כל אבר שנקובתו פוסל גם חסרונו פוסל כמו שלא הוצרכה המשנה למתני חסרון שאר איברים שנקובתם במשהו[*]:
5
ו׳[ובהיות כן יש לדחות מ"ש בספר תורת יקותיאל על מ"ש הרמב"ם חסר מגוף הריאה טריפה שתמהו עליו כל הפוסקים דלפי דבריו מאי פריך בש"ס בהא דתנן או שחסרה וכמ"ש התו' שם (מז ב) ד"ה אבל כו' וכתב המחבר הנ"ל שט"ס הוא בדברי הרמב"ם וצ"ל חסר גוף הריאה והיינו שחסר כל הריאה לגמרי, יעו"ש (בסי' ל"ו) שהאריך בזה אבל דבריו תמוהים דא"כ הדרא קו' לדוכתי למה לא מתרץ הש"ס הכי במאי דתנן במתני' או שחסרה ר"ל שחסרה כל הריאה לגמרי וע"כ צ"ל דבכלל נקב הוי וגרע מיני' דבכל אבר שנקב פוסל בו פוסל גם בחסר וא"כ למה תני במתני' בריאה דוקא א"כ א"א לומר שהרמב"ם כיון לזה דא"כ יקשה ג"כ על הרמב"ם למה נקט ליה בריאה דוקא והלא הוא עצמו כתב כן (פ"ו מה"ש) בכל נקובי האברים וכמ"ש המחבר לשונו (סי' נ סעי' ב) וידוע שדרך הרמב"ם להמשך תמיד אחר לשון הש"ס ולמה שינה כאן והוסיף זה בטריפות הריאה דוקא אלא ודאי דזה אינו: ע"כ הג"ה]
6
ז׳וא"כ לפי מ"ש א"ש מ"ש רש"י והפוסקים בנתמזמז חסר מקצתו ור"ל לאפוקי חסר רובו אבל אין תלוי באם כיוצא בו בחוט השדרה היה נכפף ונופל ומה דלא משני הש"ס בעובדא דלוי דחזי' לגברא כו' דהוא הבין דנתמזמז רובו דזה ודאי א"א לומר דבזמן מועט כזה דטרי' לרישיה והכה במוחו כמ"ש רש"י שם מינציי"ר בלעז שיהי' נחסר עי"כ רובו בב"א וזה פשוט, ומכש"כ לפי פי' רשב"א ושאר פוסקים דנתמזמז היינו נתקרקש מוחו ונתמעך, ולכך נ"ל בנתקרקש ונתנדנד מוחו עד שכל מוח שבפנים אינו מחובר לקרום אלא הוא מקרקש בפנים כזוג בענבל דג"כ כשר בכל גווני אפי' אם כיוצא בו בחוט השדרה לא היה יכול לעמוד ומה דבעי הש"ס באינו יכול לעמוד מפני כובדו וכמ"ש רש"י שם חולי הוא זה שמכבידו כו' לא דמיא להכ' דשאני התם דודאי נתקלקל כל המוח שלכך הוא כבד וא"י לעמוד מפני כבדו וזהו כוונת רש"י שכתב חולי הוא כו' ולכן נסתפק הש"ס דאפשר לדמותו לנתמזמז ונימוס כדונג דהוא ג"כ קלקול במוח עצמו משא"כ בחסר לגמרי או נתנדנד ונתקרקש מוחו שבפנים שאין חסרון ולקות במוח עצמו שנשאר לכך לא דמי לנתמסמס ולא יהיה סופו ליחסר כולו או לגרום נקב כמ"ש שוב אחרי כותבי זאת ראיתי בכרו"פ שהשיג ג"כ על הש"ך בחסר המוח מבפנים והכשיר אף שא"י לעמוד כיוצא בו בחוט השדרה רק בחסר רובו פסול מטעם דהוי כנחסר כולו וכמ"ש ונהנתי שכוונתי לדעתו הגדולה, אבל מ"ש שם דמ"ש הגאונים בהגיע המים לקרום להקל באו דטריפות דנתמזמז בעינן שיגיע לקרום בזה לא נלע"ד כדבריו וכמ"ש למעלה כ"ז נ"ל להלכה ולא למעשה נגד הש"ך והאחרונים אבל להקל בהגיע לקרום אף במעט ויכול לעמוד לענ"ד אין להקל בטריפות דאורייתא:
7