בנין עולם, יורה דעה י״גBinyan Olam, Yoreh De'ah 13
א׳לכבוד ידידי ואהו'"נ הרב המופלג חריף ובקי ומפורס' מוה' שמואל צבי הירש נ"י מק'"ק פרודינא:
1
ב׳מה שנשאלתי מכבוד מע"ל במעשה שאירע במחניכם שנמצא במוח שבראש הבהמה שנתקשה שם קצת מהמוח ונעשה כאבן. לפי שהוא דבר חדש ולא נמצא מבואר בדברי הפוסקים צריכים אנו לעמוד על עיקרן של דברים אולי נמצא איזה מקור לזה, ויש בזה ב' אופנים הא' אם הי' אותו מקום מגולה לקרום והב' אם אינו מגולה לקרום והנה בתחילה עלה בדעתי לדמות זה למ"ש הב"י בטור (סי' מא) בשם הרוקח בכבד שנתקשה כאבן דטריפה דמדמי לה לנתמסמס הכבד וא"כ כיון דקיי"ל במוח שנתמסמס מבפנים והיה למים אם מגולה לקרום דטריפה א"כ ה"ה נתקשה כאבן דינא הכי אבל כבר פקפקו האחרונים בדבריו שהב"י כתב שא"י מנין לו זה והפר"ח אחריו החזיק ע"י וגם בכרו"פ ראיתי שמתיר בהפ"מ אך התבו"ש החזיק בדיעה זו וכתב דלא גרע מנשתנה מראיתה ע"ש שהאריך ודבריו צ"ע לענ"ד דמנין לנו זה דזה דומה לנשתנה מראיתה הא בריאה קיי"ל דשינוי מראה פוסל בו וקשה כאבן אינו פוסל בו דהא קיי"ל דטינרא כשר בריאה ואינו פוסל אלא ביבש שנפרך בצפורן אך יש בזה מקום עיון לענ"ד ממ"ש בתשובת רמ"א באריכות שנתווכח עם הרש"ל בדין טינרא בריאה שמסיק שם דכל טינרא הוא בא ממוגלא תחילה או ממים שנתקשה אח"כ ונעשה אבן וכן כתב בפרי תואר (סי' לו) בשם האחרונים באריכות וא"כ הי' נראה פשוט בנ"ד דאם הי' מגולה לקרום דטריפה דממנ"פ בין אם היה תחילה מוגלה או מים הרי כבר נטרף שהרי עכ"פ כבר נתמסמס והגיע לקרום וא"כ היאך יחזור לכשרותו,, וע"ש בפ"ת שתמה ג"כ על המתירים ב' טינרי דסמיכי להדדי כיון דממוגלא קא אתו א"כ כבר נטרפ' ובאמת י"ל תמיהתו לפי שיטת הרשב"א דס"ל דטעם ב' בועות דסמיכי טריפה משום דא' דוחקת חברתה וסופה לנקוב א"כ י"ל דזה לא הוי בכלל דמאי דקיי"ל דטריפה א"א לחזור לכשרותה היינו דוקא מה שנטרפה מצד עצמה שאינה יכולה לחיות עי"ז אבל לא מה שהטעם הוא משום דסופו לנקוב די"ל דכיון שנעשה טינרי עדיין לא נכנסה בחלקו של טורף וכיון שהם עת השניה' קשים כאבן אירם עומדי' לנקב לכן כשר וזה דומה לניקב טרפש הכבד דטריפה ואם נסרכה בסירכא כשירה כיון שאין הטריפות מצ"ע רק מטעם שסופו לינטל הכבד וכל שנסתם אין סופו לינטל וכן מצינו בכ"מ והא דלא חיישינן שמא קודם שנתקשו כבר נקבו הא' את חבירו דכיון דאפשר בבדיקה ע"י נפיחה ורואים שאין מבצבץ מזה מוכח שעדיין לא נעשה בהם נקב ואין לומר שמא עלה קרום ונסתם כמו דחייש למאן דפליג על עולא בקוץ התחוב בוושט וס"ל דחיישינן שמא הבריא ונתרפא דש"ה שרואים ריעותא לפנינו דשכיח טובא לנקוב ע"י קוץ מעבר לעבר כיון שעורו דק והמחט אין לה במה להסתבך ובדבר מועט ניקב מעבר לעבר כמ"ש האחרונים בזה משא"כ בנ"ד ה"ז דומה למחט שנמצא בריאה שלימה דכשר ולא חיישינן שמא עלה קרום ונסתם כמ"ש בפא"ט ונת' בש"ע (סי' לו סעיף טז) ועוד יש כאן סברא לומר אם היה הבועא מנוקבת הי' יוצא ממנה המוגלא ולא היה יכול להיות מהם טינרי, וגם לשיטת רש"י דהטעם בב' בועות דסמיכי הוא דקים להו לחז"ל שודאי יש נקב בריאה ע"י שעלו בה הבועות סמוכים וכן לשיטת הרמב"ם כבר יישב הגאון מוהרא"ז מרגליות בספרו בית אפרים בקו"ה דלק"מ יעו"ש:
2
ג׳ומ"מ כ"ז אינו אלא בריאה דקיי"ל חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון ולכן אע"ג דאתי ממוגלא או ממים זכים לית לן בה משא"כ בדבר שפוסל בחסרון ונתמסמס ודאי דלפי מאי שכתב דטינרי בא ממוגלא או ממים יש לאסור במוח כמ"ש מאחר שכבר נאסר בבירור וכאן לא שייך הסברא שכתבתי דכיון דבעינן שיגיע ויהיה מגולה לקרום והטעם משום שאז סוף הקרום לפסוק וא"כ הוי נמי טינרא בריאה שכתבתי דאם נעשה טינרי מוכח דעדיין לא ניקב הקרום דכיון דבמוח קיי"ל דניקב קרום התחתון לבד טריפה. אף שהעליון קיים א"כ אין ראי' שלא ניקב באמת קרום התחתון בעת שהיה למים ומגולים לקרום ומה שלא יצאו המים הוא משום שקרום העליון סותמו ועוד מאן לימא לן דמים במוח שמגולין לקרום הוא מטעם שסוף הקרום לפסוק ואולי הוא טריפות מצ"ע דקים להו להגאונים בקבלה מחכמי הש"ס די"ל דזה נכלל במה דתנן במתני' ניקב קרום של מוח, דניקב קרום של מוח גופי' טריפותו מצד שהמוח שבו לא יתקיים וא"כ ודאי דגם בנעשה מהם טינרי דאסור, וא"כ י"ל ג"כ דעת הרוקח דפסול בכבד שנתקשה כאבן דשם ג"כ הטעם משום דמסתמ' נתמסמס תחילה ונעשה ממנו מוגלא או מים במקום שפוסל בכבד ובחנם דחו האחרונים דברי הרוקח מהלכה דידוע כמה רב גוברי' ואין לדחות דבריו בקל וחיוב עלינו למשכוני נפשין לתרץ דבריו בכל היכולת ומכ"ש לפמ"ש דבריו כמעט מוכרחים ויש לאסור אפי' בהפ"מ:
3
ד׳ומ"ש מעכ"ת לדמות זה להא דבעי הש"ס בחוט השדרה אם א"י לעמוד מפני כבדו כו' דברי מע"ל אינם נכונים כי אין זה דומה לנ"ד כלל דשם לא מיירי כלל שנתקשה כאבן שאם נתקשה ודאי דהי' יכול לעמוד אלא דשם מיירי שנתחדש בו חולי שמכבידו עד שא"י לעמוד מפני כן וכן יראה מלשון רש"י ז"ל שם, גם מ"ש מע"ל על מה שהשמיט הרי"ף הך בעי' ולזה העלה מעכ"ת שהוא מפרש הבעי' דהטעם מפני שהחוט מעמיד הגוף וכל שא"י לעמוד אינו מעמיד הגוף ולאו משום דסוף הקרום לפסוק וזה לא שייך במוח והאריך מע"ל בזה, לא עיין בדברי הר"ן שם שכתב שכל אלו הטריפות הם בכלל נפסק החוט יעו"ש וכוונתו בזה דאל"כ יש כאן יותר מי"ח טריפות וכמ"ש בש"ס וכי להוסיף על הטריפות יש כו' וכ"כ רש"י בפא"ט בהנך טריפות דריאה כגון לקותא ושינוי מראה וכדומה דכולם בכלל נקבה הריאה הם והוא מטעם שכתבנו[*] וא"כ ודאי דטריפות זה שייך גם במוח והא דלא כתבוהו הפוסקים גבי מוח י"ל דא"א לידע ולהבחין זה במוח דדוקא בנתמסמס והיה למים י"ל דאם נתמסמס כ"כ עד שנעשה למים חלק רב ממנו אז מסתמא כיוצא בו בחוט השדרה לא היה יכול לעמוד משא"כ בעב וכבד אין כאן שינוי כלל וריעותא דלא חזינן לא מחזיקינן ודוקא בחוט השדרה דשם ניכר אם א"י לעמוד ואז יש כאן ריעותא אוסרים מספק וזה ברור לענ"ד ומ"ש מע"ל שכן נראה מדברי הרשב"א בתה"א עיינתי שם ולא ראיתי שום משמעות כי הוא ז"ל כתב בפירוש הבעי' דהיינו שנסתפקו אם מה שא"י לעמוד הוא מחמת חולי שגרם לו זה או שאין כאן שום חולי רק מחמת עוביו וכובדו א"י לעמוד והוא עצמו דברי רש"י ולשונו שם, ומ"מ עיקר הטעם דחיישינן שמא יפסוק החוט:
4
ה׳[ויש לתמוה לשיטת הרשב"א דאטום בריאה הוא מטעם שא"י להניף על הלב ולא משום דסוף הקרום לפסוק א"כ יש כאן יותר מי"ח טריפות וי"ל דאפשר דגם ריאה שניקבה דטריפה הוא מטעם שהיא עשויה בטבע הבריאה להניף רוח על הלב להשקיט רוב חומו כמ"ש הטבעיים ואם ניקב הריאה הרוח יוצא וא"י להניף על הלב כ"כ וא"כ הכל טריפות אחת ודוק: ע"כ הג"ה]
5
ו׳והנה באם נמצא מקום אחד במוח קשה כאבן ולא רי בשבילו מהמוח כלל יש מקום להקל לפי מ"ש הט"ז בהא דנמצא מים במוח שאם לא נחסר מהמוח כשר דעיקר טריפות המים הוא שהמוח עצמו נימוס והיה למים ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד אע"ג שכל טינרי ואבן נעשה מקרישת מוגלא או מים מה בכך, אבל גם הט"ז לא כתב כן אלא אם ראינו שהמוח היה שלם מכל צדדיו ואחר שהוציאו המוח מן הראש נמצא בגולגולת מים אז אמרינן דהמים באו ממ"א משא"כ באם נמצא תוך אמצע המוח מאן מפיס לידע היאך היו המים תחלה ומי הוא הנביא שידע שנדחה המוח לצדדים ובאמצע נתקבץ מלחלוחית שבו יותר יש לנו לומר שהמוח עצמו נימוס והיה למים ועי' סוף סי' ל"ז בדין בועא מעל"ע שכתב הש"ך שיש מקום לאסור דדמי' לנשפכה כקיתון והתבו"ש שם דחה דבריו דנשפכה כקיתון שאני דבשר הריאה עצמה נרקב משא"כ בבועא מעל"ע הבשר קיים רק שנדחה לצדדים ע"ש ובאמת דבריו נראים מצד הסברא דכל שהוא בכיס בפ"ע ונקלף מן הריאה נראה דלאו מגוף הריאה הוא בא ואם כן לפי שיטת הט"ז היה לנו לומר דגם בנמצא מים בשלפוחית במוח כשירה אפי' מגולה לקרום דניכר דלאו מן המוח הוא בא ובשר המוח נדחה לצדדים. ובהיות כן יש לתמוה על הט"ז דהא כתבו הפוסקים דה"ה אם נמצא המים בשלפוחית טריפה אם מגילה לקרום הרי מוכח דגם אם המים לא באו מהמוח שנימוס כל שהגיע לקרום טריפה, והוא כמ"ש במ"א (בתשובה שלפני זה) דטריפות זה הוא שנתחדש בדברי הגאונים שכל שהגיע למוח טריפה משום דסוף שיתקלקל עי"ז הקרום של מוח ולכן טריפה אפי' בטיפה אחת דאם נמצא כיוצא בו בחוט השדרה לא הי' נכפף ונופל ע"ש שהארכתי ומ"ש הט"ז באם נמצא מים בשלפוחית אפי' המוח שלם טריפה דמים אלו מן המוח באו, תמוה דא"כ בבועא מעל"ע הי' לנו לומר כן והוא עצמו כתב (סי' לז ס"ק יד) שאין בו איסור מצד הדין אלא ממנהגא ולפי דבריו הרי הוא ממש נשפכה כקיתון וכמ"ש הש"ך שם גם הפר"ח תמה שם על הט"ז דכיון שאנו רואים שהמוח שלם היאך אפשר לומר דמן המוח באו וכ' שם דמרוב ליחות המוח מתקבץ מים ונעשה שלחופית ומתמלא מים וא"כ מוכח מזה דגם אם לא נחסר מהמוח והי' מים סמוך לקרום בפנימיותו דטריפה אפילו בלא שלפוחית משום שסוף הקרום לפסוק ועיין בכרו"פ שהשיג על הפר"ח והעלה דאין להוסיף על הטריפות מה שלא נזכר בש"ס, והבה"ג והרא"ש לא באו אלא להקל דגם אם נחסר המוח ונעשה המים כל שלא הגיע לקרום כשר וכל שלא נחסר לעולם כשר ולענ"ד דברי הפר"ח נכונים וכמ"ש אך מלשון המחבר שם סעי' ב' שכ' ואם נמצא מים כו' ונחסר מהמוח כו' משמע דלא כפר"ח דדווקא אם המים ניכרים שהם מהמוח שנימוס וא"כ מ"ש אח"כ שאם נמצא בשלחופית כו' ג"כ טריפה קשה דא"כ גם בבועא מעל"ע הי' לנו לומר כן דאסור מדינא וצ"ע ויש עוד דברים בענין זה וקצרתי דברי אהו"נ דו"ש באמת יצחק אייזיק חופהק"ק וואלקאוויסק:
6