בנין עולם, יורה דעה ט״זBinyan Olam, Yoreh De'ah 16
א׳לק"ק איזבלין שנת תקע"ט לפ"ק:
1
ב׳ע"ד השאלה אשר הובאת לפני נידון ריאה שהיה בה סירכא שעברה ע"י מיעוך ואח"כ בדקה הבודק ובצבצה למראה עיניו ושוב אח"כ בדקה עוד הרבה פעמים ושוב לא בצבצה והתירה המורה באמרו שהיה זה רק דמיון לבד להבודק בפעם ראשון. לדעתי המורה כן יורה כבן סורר ומורה, והוא פשוט לאיסורא מכמה טעמים ולא מצאתי בזה שום צד להיתיר, ומה שרצה המורה לדמות דין זה לנאבדה הריאה בלי בדיקת פושרים מלבד שגם דין זה אינו פשוט להיתיר שהתבו"ש (סי' לט ס"ק נד) דעתו לאסור ודעתו נכונה לכאו' כי באמת המיעוך קולא גדולה היא ורוב פוסקים הראשונים אסרוהו בהחלט ועי' פר"ת וביאורי הגר"א ז"ל מווילנא בזה והגם שאין כח בידינו לאסור מה שפשט התירו במדינות אלו ע"פ דעת המקילין מ"מ הבו דלא להוסיף עלה להתיר בלי בדיקת פושרים ואפי' בדיעבד ומנין לנו להוסיף קולא על קולא שמא רק באופן זה נהגו להתיר דוקא ועכ"פ מידי ריעותא לא נפקא ולא שייך הכא לומר נשחטה הותרה לדעת כמה פוסקים גדולים ראשונים ואחרונים דבאתיילד ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה כמו שהארכתי בזה במ"א, ואע"פ שהפרמ"ג בשפתי דעת דעתו להקל בזה אין דבריו מוכרחים כלל וכבר השיגו בזה בס' בית אפרים:
2
ג׳אבל כ"ז לדעתם שהשוו זה לנאבדה בלי בדיקת פושרים ובאמת דמיין להדדי כי אוכלא לדנא, ותמה אני איך יעלה על דעת מורה להשוותם יחד דהא כלל גדול הוא בידינו אפי' בעדות המוכחשת שמכחישים זא"ז כל מה שאנו יכולים להשוותם שלא יהיו מוכחשים אמרינן כן אפי' לתרצם בדוחק וכמ"ש בח"מ בהלכות עדות וכמבואר בש"ס בפאד"מ ופ"ק דפסחים גבי אחד אומר בב' בחודש ואחד אומ' בג' כו' דאמרינן דלא היה בקי בקביעא דירחא ואפי' בד"נ שאמרה תורה ושפטו העדה וגו' מקבלים עדותם לחייב הנידון ואם מתרצים דברי העדים שלא יהיו מוכחשים לחייב הנידון מיתה וא"כ כ"ש להחמיר באיסו' תורה וא"כ כיון דאפי' להקל כ' הרא"ש בתשו' שאם הי' בועא בשיפולי ריאה ונסתפקו אם היה חוט בשר מקיף ובאו בודקים ונפחוה ולא היה חוט בשר מקיף ואח"כ באו בודקים אחרים ונפחו והיה חוט בשר מקיף כתב שם שיש לנו להשוות העדים בכל מה שנוכל ואנו אומרים שאלו האחרונים היה כחם יותר יפה ועשו שעלה חוט בשר מקיף וא"כ אם לקולא אמרינן הכי כ"ש דאמרינן הכי להחמיר באיסו' תורה וא"כ בנ"ד כיון שהבודק האחד ראה למראה עיניו שבצבצה כבר נטרפה ויצתה באיסור שהתורה נתנה לו נאמנות בזה שמסור בידו כמ"ש הפוסקים והוא נאמן כשנים ושוב אין בודק אחר נאמן להכחישו וכמ"ש בסי' ל"ט וכ"ש בנ"ד שי"ל שאין כאן הכחשה כלל די"ל שבפעם שני לא נפח בה כראוי בכח רב כפעם הראשון ולכן לא בצבצה או שנסתם ע"י איזה דבר בסימפוני הריאה שלא היה הרוח יכול לעבור שם כראוי ומנין לנו לומר למתלי בדבר דלא שכיחא ולא שמענו מעולם לומר שהיה נדמה לו למבצבץ והרי לא נתנה תורה למה"ש וכל בודק למראה עיניו ישפוט והגע עצמך בכל עדות שבעולם שמעיד מה שראה בעיניו נאמר שמא דמיון היה לו ודברים בטלים כאלו לא ניתן להאמר כלל:
3
ד׳עוד ראיה לזה ממ"ש (סי' יח סעיף טז) באם בדק בסכין אחר שחיטה והצניעו ואח"כ נמצא פגום כ' שם דלית לן בה דאימר בדבר אחר נפגם ולאו אדעתי' הרי אע"ג דסתם סכין שהוא בחזקת בדוק ואם היה במקום צנוע ושחט בו בלא בדיקה קיי"ל דכשר ולא חיישינן שמא עם עמידתו נפגם אף להוציא מחזקת איסור דבהמה כמ"ש (שם סעיף יד) ואפ"ה אם בדקו אחר שחיטה ואח"כ נמצא פגום אמרינן דנפגם עם עמידתו או בדבר אחר ולאו אדעתי' מאחר שכבר נבדק תחי' ונמצא יפה ולמה לא אמרינן שמא לא בדק יפה יפה דזה שכיח יותר שיטעה דכח הרגשה אחר כוונת הלב הוא כמ"ש הרשב"א שכמ"פ בודק ואינו מוצא בו פגם ואח"כ מוצא בו פגם מאחר שהכין לבו באחרונה כמ"ש בתשובה וכמבואר בש"ע (שם סעיף יז) וע"כ צ"ל כיון שלא נתנה תורה למה"ש ונמסר הדבר להבודק שלמראה עיניו ישפוט ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות אנו תולין בדבר שאינו מצוי לומר שנפגם ע"י דבר אחר או עם עמידתו נפגם מעצמו א"כ כ"ש בנ"ד שראה ממש בפעם ראשון שבצבצה ואין סברא לתלות בדמיון שקר, ויש לנו לומר בהיפוך דמה שאח"כ אינו מבצבץ שמא הוא ע"י איזה סיבה שנסתם או שאין כחו יפה כ"כ כמ"ש דזה שכיח יותר מסכין בדוק שיפגם עם עמידתו ומה גם להחמיר באיסו' תורה בדבר שיצא כבר באיסור, ועוד דהא באמת אנן לא בקיאינן בבדיקת פושרין במה שהבדיקה הוא מדינא וא"כ כל שלמראה עיני הראשון בצבצה נאסר כבר מדין תורה, וא"כ היאך נסמוך על בדיקת אחרים שיאמרו שאינו מבצבץ וגרע יותר מדבר שנאסר מספק שצריך בדיקה מדינא, ומה שרצו לדמות דבר זה לריאה דאוושא שאם פע"א השמיעה קול ושוב לא השמיעה קול דכמה פוסקים מקילין בזה הנה מלבד שדין זה אינו ברור שהתב"ש והפרמ"ג בשפ"ד (ס"ק ט) והגאון מוהרא"ז בבית אפרים אוסרים בזה אבל בלא"ה אין דמיון לנ"ד כלל שהרי ריאה דאוושא אינה טריפה מדינא ומהניא ליה בדיקה וא"כ יש סברא לומר כיון דפעם אחת ראו דלא אוושא הוי כמו בדיקה משא"כ בנ"ד שכבר יצתה באיסור ע"י שראו שמבצבץ ומה שרצה הבודק לומר אח"כ שמה שאמר תחילה שבצבצה למראה עיניו כוונתו היה דמיון וספק לבד, לענ"ד אינו נאמן בזה כיון שאמר בתחי' סתם שבצבצה וסותר דבריו הראשונים וכיון שנאמן בדבר שבידו כמ"ש הפוסקים וביו"ד (סי' קכז) יש לו דין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרי בעדים קיי"ל דאין נאמנים אח"כ לומר מבודים היינו או טעינו בדבר ועי' במהר"מ על שחיטות שכ' בריאה שבדקוה ולא בצבצה ושוב אח"כ בדקוה ובצבצה והכשיר מטעם דאמרינן שע"י רוב משמוש נתקלקל קרום הריאה הביאו הגאון מוהרא"ז בבית אפרים וא"כ בנ"ד דל"ל הכי ואדרבא כאן ע"י רוב המשמוש היה ראוי לבצבץ באחרונה יותר ודאי שיש לנו לומר שנסתם ע"י איזה סיבה או שלא נפח בכח כראוי או שלא היו פושרים כשיעור ונתקררה הריאה ולכן פשוט הדבר כביעותא בכותחא לאיסור ולא הוצרכתי להאריך בזה אלא להוציא מלב הטועים שהתירו הבהמה ובודאי הם מאכילים טריפות לישראל:
4
ה׳[הג"ה ואפי' לדעת הסוברים דסירכא הוא רק ספק טריפות וכמ"ש מזה במ"א היינו דווקא היכא דלא נבדקה בפושרים ולא עברה ע"י מיעוך אבל באם עברה ע"י מיעוך ובצבצה הוי ודאי טריפה דהרי נקובה לפנינו ובודאי אין לתלות הבצבוץ בחוזק נפוחה וכדומה דבכ"מ תולין במצוי כמבואר בפוסקים וא"כ מה שמבואר (סי' פ"א) בדין גבינות מבהמה שנטרפה ע"י סירכא דמתירין מטעם ס"ס והיינו מטעם דטריפות דסירכא הוא רק ספק טריפות וכמ"ש במ"א מ"מ זהו דווקא אם לא עברה ע"י מיעוך אבל אם עברה ובדקוה בפושרין ובצבצה הוי ודאי טריפה וזה פשוט:]
5
ו׳ולענין הכלים שבשלו מהם הבשר הזה יש לאסור אפי' אחר מעל"ע, דאפי' אם הי' ספק טריפה אם נודע הספק בתחילה כבר כתבו הפוסקים שכל ספק איסור תורה שע"י גלגול נעשה דרבנן לא אמרינן בי' ספיקא לקולא רק אם לא נודע הספק איסור עד אחר שנעשה דרבנן בזה יש מקום להקל בהפ"מ ע"פ מ"ש בשבות יעקב (סי' ק"ט) הובאו דבריו בפרמ"ג (סי' ק"י) בדיני ס"ס אבל כאן בנ"ד הרי נודע הספק בתחילה, ואף שאחד מהמורים הכשירה לא מיקרי כה"ג נודע הספק שהוא בגדר חסרון ידיעה ולא מיקרי ספק דהא הטעם דנודע ספק ראשון בתחי' שאינו מועיל מה שאח"כ נעשה דרבנן משום דספק דאורייתא מן התורה לחומרא, וא"כ כבר נעשה איסור דאורייתא וא"כ מה בכך שטעו בהוראה בזה לא יצתה מידי ספק איסור תורה ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא ומכ"ש לפי מ"ש דכאן הוא ודאי טריפה ולא ספק אך הכלים שנשתמשו בכ"ש וכן בכלים שנתערבו יש לצדד בזה ומחמת טרדתי קצרתי ומי שהשלום שלו ישים שלום במעונם כנפשם ונפש דו"ש יצחק אייזיק חופה"ק פאראזאווא:
6