בנין עולם, יורה דעה י״טBinyan Olam, Yoreh De'ah 19
א׳לבני הרב הגדול הנ"ל:
1
ב׳ובמה שכתבת בדין בועא במים זכים שצריך טעימה אם הם מתוקים או מרים ומלוחים ושמשמע מדברי הרב בעל עצי לבונה הנדפס מחדש דבלא טעימה אסורה לענ"ד נראה להכריע דאף שבזה נראים הדברים דלכתחי' צריך טעימה מ"מ בדיעבד אם נאבדה הכולי' בלא טעימה וא"א לברורי אין בזה בית מיחוש כלל כשי"ת בעזהש"י דהנה דין זה אם צריך טעימה בכוליא לא נזכר כלל בדברי הפוסקים רק בריאה בדין תרתי בועי דסמיכי במים זכים במקום שנהגו להכשיר וכתבו האחרונים דבעינן שיהיו מתוקים ולא מלוחים ומרים רק שמהרי"ו כתב כן דמלוחים אסורים ומהרי"ל הוסיף ג"כ מרים וכתבו האחרונים הטעם דמלוחים ומרים מכלים את הסמפונות אבל בכוליא לא נזכר זה כלל ואפשר לחלק בין סמפונות הריאה לכוליא דשם ליכא חששא דסימפונות ואף שיש לחוש לקלקול הלובן שבכוליא מ"מ הא רוב הפוסקים הסכימו דבמים זכים אפי' אם הגיעו לתוך הלובן מותר וא"כ ליכא חששא כלל וא"כ הי' נראה להתיר בכוליא במים זכים אפי' אם הם מרים ומלוחים באמת:
2
ג׳אבל ראיתי להגאון מוהרא"ז מרגליות בבית אפרים (סי' ל"ו ס"ק קצח) שכ' עוד טעם אחר מה שהמציא ע"פ דברי מהרי"ק שכ' בשם תוס' ה' פרץ דאנן לא בקיאינן בין צילי לעכירי וכל שהם מלוחים ומרים מראה קצת שהם עכורים ואין לסמוך על מראה עיניו יעו"ש שהאריך וא"כ לפי טעם זה שייך ג"כ לאסור בכוליא במלוחים ומרים אך קצת יש לפקפק בזה דא"כ גם אם טועמים שהם מתוקים הי' לנו להחמיר ולאסור דאין אנו בקיאים בבדיקה בטעימה לפי שיטתו דאין לסמוך על בקיאתינו במראה עינינו גם בזה נאמר דאין אנו בקיאים והרי באמת קיי"ל לדינא לענין טעימת איסור (סי' צח) ובכ"מ דאע"ג דאנן לא סמכינן על טעימת קפילא מסל"ת מ"מ סמכינן בתרומה על טעימת כהן ובצנון שחתכו בסכין של בשר דטועמו ישראל וגם לפ"ז אם נאמר דלא בקיאינן בטעימה א"כ נפל הך התירא בבירא וע"כ דאין לנו להוסיף חומרות מדעתינו מה שלא מצינו בש"ס ופוסקים ראשונים וכיון שלמראה עינינו א אנו רואים שהם זכים וצלולים הי' נראה דדי בכך דבכמה דברים מצינו שהשוו אותנו ג"כ לבקיאים בדבר גם לא ידעתי מה בקיאות יש בדבר זה להבחין בין צלולים וזכים לעכורים במראה אכן מטעם אחר נראה דבעינן טעימה גם בכולי' דלא מצינו בשום מקום חילוק בין ריאה לכולי' במאי דבעינן צילי ולא עכירי ולכן כמו דבעינן טעימא בריאה במים זכים גם בכוליא הדין כן וקצת סמך יש לזה מהא דאי' בפא"ט (נ"ה ב') והרי מים זכים דכשירים הכא והכא [לפי מקצת נוסחאות דגרסינן כן בש"ס ע"ש ברש"י ותו'] פי' בריאה וכוליא ע"ש ואם נאמר דבמלוחים ומרים יש חילוק א"כ מצינו דבמים זכים יש חילוק ביניהם אע"כ דכל שהם מלוחים וסרוכים דין מים עכורים יש להם בשניהם ולכן לדינא ודאי דצריך טעמא במים זכים בכוליא וכן הלכה רווחת בישראל:
3
ד׳אמנם נראה דאם נאבד או נשפך המים זכים אחר שראה למראה עיניו שהם זכים וצלולים אין להפריז על המדה כ"כ לאסור הבהמה דהא קיי"ל בכל דבר ספק נשחטה הותרה ובכל ספק מוקמינן לי' אחזקת היתיר כמבואר בפ"ק דחולין אם לא היכא דאתיילד ריעותא מחיים לקצת פוסקים (ובמ"א הארכתי בזה] אבל בנ"ד שראה למראה עיניו שהם זכים וצלולים לא מקרי ריעותא כלל דמים זכים אינו בכלל ריעותא דהרי קיי"ל בבועא של מ"ז בריאה דלא מקרי ריעותא להצטרף לתרתי לריעותא א"כ ה"ה בנ"ד ואף לדעת הט"ז (סי' ל"ז) דס"ל דגם מ"ז מיקרי ריעותא למחשבי' לת"ל כמ"ש הפרמ"ג במשבצות [בדיני תר"ל אות ג'] מ"מ להך עניינא דנ"ד אין זה בגדר ריעותא להחזיקה בספק טריפה דכל שלמראה עיניו המים זכים וצלולים כבר הוחזק בכשרות אם נאבדה אח"כ מוקמינן לה אחזקתה דמסתמא אינם מלוחים ולא מרים והוי' חזקה דאתיא מחמת רובא דרוב בהמות כשירות הם ולא דמי' לנמצא מחט באברים שהנקבים פוסלים בהם ולא נבדקו אם נקבו מעל"ע שכתבו האחרונים דאסורים (וכמ"ש הפר"ח בסי' מ"ח וכדמוכח מתשו' הרשב"א כמ"ש הפרמ"ג שם ולא אמרינן נשחטה הותרה הואיל וכבר יצתה מחזקתה מחיים שהתחיל מעשה הטורף וכמ"ש מזה באריכות במ"א דש"ה דכל שהתחיל המחט לנקוב שפיר יש להסתפק שמא גמרה לנקוב ועברה מעל"ע וכבר יצתה מחזקתה משא"כ בנ"ד דכל שרואה למראה עיניו שהם זכים וצלולים לא שייך כאן התחיל מעשה הטורף ולמה נחוש לחששא רחוקה דמסתמא או שמא היו מלוחים וסרוחים או מרים וקצת יש ראי' לזה מהא דאי' בהג"ה (סי' מ"ח סעי' ח') בדין מחט בכרס דאם ראה שלא יצא המחט לחוץ ולא בדק אחר קורט דם דכשירה ועש"ך שם בשם הרשב"א וה"ט דכל שראה שלא ניקב מעל"ע כבר הוחזקה בכשרות ולא חיישינן מספק שמא יש קורט דם כנגדו וכ"ש בנ"ד כל שראה שהם זכים וצלולים כבר הוחזקה בכשרות ולא חיישינן שמא הם מרים ומלוחים ומכ"ש לפי דעת הש"ך שם דאפי' אם לא בדק שלא ניקב מעל"ע כל שע"פ אומדן דעתו אינו נקוב מעל"ע מותר בלי בדיקה אחר קורט דם א"כ כ"ש בנ"ד ועי' פרמ"ג שם:
4
ה׳אחר כותבי זאת מצאתי בס' בית אפרים (סי' ל"ז סעי' פ"ז) בדין ריאה שנשפכה כקיתון במקום שנהגו להחמיר בעכורים כ' שם ג"כ דאם למראה עיניו היו זכים וצלולים ולא בדק בטעימה אם הם מתוקים אם לאו דיש להתיר ע"ש אע"ג די"ל דש"ה דמדינא גם בעכורים כשר לרוב הפוסקים מ"מ גם בכולי' נראה להתיר מטעם שכתבתי וע"ש (ס"ק צ"ז) שכתב דהך דינא דמרים לא נזכר בש"ס כלל וכ' שם הטעם דכל שהם צלי ולא סריחי מסתמא הם מתוקים ג"כ דאל"כ הוי לי' להש"ס לפרושי בהדיא יעו"ש וא"כ מוכח ג"כ כמ"ש דאין לאסור כלל בדיעבד אם לא בדק בטעימה וע"ש עוד בקונטרס הראיות (סי' מ"ג) שהקשה שם היאך מותר לטעום אם הם מרים דאולי הם מרים ואסור לטעום איסור בלשונו וכ' שם דכיון שהם צלולים למראה עיניו קרוב הדבר שלא יטעום טער מר יעו"ש[*] וא"כ מוכח ג"כ דס"ל דיותר שכיח להיתיר מלאיסור וא"כ בנ"ד בכוליא דינא הכי דאל"כ קשה ג"כ היאך מותר לטעום בכולי' ולכן נלע"ד ברור לדינא אם נאבדה הכולי' ולא נבדקה אם הם מרים או לא דמותר וכ"ש אם לא הגיעו המ"ז לחריץ דודאי יש להקל דהא דעת רוב הפוסקים להתיר בכה"ג כמבואר בסי' מ"ד ועי' בתשו' משכנות יעקב שהאריך להכריע כן לדינא הנלע"ד כתבתי:
5
ו׳[הג"ה ועיקר קושיות הגאון הנ"ל בטעימה לענ"ד לק"מ לפי מאי דאי' במס' בכורות (ו' א') בעי' מיני' מרב ששת מהו לשתות מי רגלים של חמור ופריך התם ותבעי לי' דסוסים וגמלים וקאמר שם דסוסים וגמלים לא תבעי לך כיון דצילי ולא עכירי ולא דמו לחלב מיא עיל מיא נפיק ולאו מגופי' מתמצי כו' כי תבעי לך דחמור כיון דעכירי כו' הרי מפורש דכל שהוא צלול למראה העין לבד לא שייך לומר דאסור מחמת שהוא יוצא מן הטמא דמיא עיל ומיא נפיק ולאו מגופי' מתמצה וא"כ י"ל ג"כ בטעימת מ"ז דבועות דידוע שהמים אשר שם אינם מתמצים מגוף הריאה אלא שהלחלוחית שמתקבץ שם מחמת שהריאה שואבת משקין ומשם נעשה בועא וא"כ אין עליו חשש איסור כלל כיון דצילי ולא דמו לחלב וכן בבועא בכליות הדבר ידוע ע"פ טבע שהמים הנמצא בו הוא מקיבוץ מי רגלים וא"כ כיון שהם זכים אינם בכלל איסור כלל דדמיא למי רגלים של סוסים וגמלים אף שיש לחלק דשאני מי רגלים דודאי לא מגופא אתא משא"כ כאן א"י דשמא המים שבבועא מגופה הוא מ"מ מותר מטעם ס"ס ספק שמא כשירה היא ואינם מלוחים ואת"ל מלוחים שמא לאו מגופה אתא אך קושיית הגאון הנ"ל בריאה שנשפכה כקיתון א"ש דשם נראה שהם ממיחוי בשר הריאה עצמה משא"כ בבועא בכליות ובריאה כנ"ל ודו"ק:]
6