בנין עולם, יורה דעה כ׳Binyan Olam, Yoreh De'ah 20
א׳בעזהש"י יום ד' לסדר לכל בני ישראל הי' אור וגו' תר"ח לפ"ק טיקטין:
1
ב׳כבוד ידיד ה' וידידי עוז ה"ה הרב המאה"ג חרוף ובקי ושנון ירא ה' מרבים בנן של קדושים המפורסם בתורה ובחסידות מוהר"ר אליעזר הלוי מ"צ לעדתו, בק"ק הוראדנא יע"א:
2
ג׳מכתב י"ק הגיעני לנכון ע"י בני המופלג נ"י ולרוב טרדתי וגם מיעוט ידיעתי מעו"ש מהכא להתם נתאחרתי מהשיב לכבודו וכעת בחזרת נסיעת בני המופלג מביתי אמרתי לבוא במכתב בקצרה על דברי שאלתו ש"ח, הגם שאיני כדאי ששלחתם לי אך למען אהבתו השקועה בלבי אמרתי שלא להשיבו ריקם ואשיבו כאשר עלה במצודת עיוני הדלה, והוא נידון בועא שנמצ' בכליות מליאה מים זכים ומגיע עד הלובן והלובן שלם ומגיע הבועא עד הנקב שבתולדה והריח ומראה המים כריח ומראה מי רגלים של בהמה, לענ"ד הדין פשוט להיתיר מלבד דזה נקרא מים זכים כמו שית' אלא גם במוגלא האריך הגאון המפורסם מוהר"י ז"ל מקארלין בספרו משכנות יעקב (חיו"ד סי' יט) והאריך להכריע לדינא דהעיקר דגם במוגלא בעינן דמטי למקום חריץ בראיות גדולות הגם שיש לפקפק על ראיותיו שם דמ"ש דאם נאמר דבמוגלא לא בעינן למקום חריץ א"כ לחשבי' בהדי שב שמעתתא דאין זה בכלל לקותא דרכיש כיון שאין שמם שוה ואין שיעורם שוה יעו"ש אין זה ראי' די"ל דקים להו לרבנן דביש מוגלא בכולי' סופו ללקות עד החריץ והכל ענין אחד וכעין זה כ' התוס' בפא"ט (מ"ב ב) ד"ה והא איכא בהמה כו' דלמה ל"פ מניטלו צומות הגידין ותירצו דזהו בכלל בהמה שנחתכו רגליה אע"ג דשם יותר אין שמם שוה ואין שיעורם שוה והרי גם לקותא דריאה ויתר וחליף וחסר וכל טריפות הריאה הכל בכלל נקובת הריאה הם ולא נזכר במשנה אלא ריאה שנקבה ולא נחשב בכלל י"ח טריפות רק לאחת ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הגאון הנ"ל מהא דלא חשיב הקטינה הכולי' וקצת הי' נראה להביא ראי' מדברי הש"ס להיפוך דבמוגלא לא בעינן מ"ח מהא דאי' התם (נ"ד ב) וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריא' ופסול בכוליא לפי מ"ש הש"ך (סי' ל"ז ס"ק מ"ו) בשם הרמב"ם דבועא גדולה בריאה צריך לבדוק הסימפון אם נתקלקל טריפה וכ' הרב בהג"ה שם דבועא מעל"ע במקום סימפונות טריפה ועש"ך שם וא"כ הרי כוליא דומה בזה ממש לריאה דכמו שבריאה אם המוגלא הגיע לסמפונות טריפה כמו כן בכוליא אם הגיע לחריץ דכמו שמקום חריץ בכולי' תלוי בו החיות כמו כן בריאה בסמפונות וא"כ מאי קאמר דכשר בריאה ופסול בכולי' אע"כ דבכולי' במעט מוגלא טריפה אפי' לא הגיע לחריץ ובזה חמיר יותר מבריאה ובדוחק יש לתרץ לשיטת הרשב"א והר"ן שהשיגו על הרמב"ם בדין בועא גדולה בריאה שכ' שאין חוששים לנקובת הסמפונות משום דבועות גדולות בין עור לבשר ואין נכנסים לקלקל הבשר ממש א"כ י"ל דבזה קיל ריאה יותר מבכוליא שבריאה א"צ לבדוק הסמפונות ובכוליא צריך לבדוק מקום חריץ עי"ל דמ"מ חמיר יותר כוליא מריאה לענין מוגלא דבמוגלא אף אם הגיע לסמפון קצת מ"מ כל שהסימפון לא ניקב מעל"ע כשרה דדווקא אם ניקב הסמפון לחללו טריפה דודאי לא גרע נקיבת סימפוני הריאה משאר אברים הפנימיים שיש להם חלל שנקובתם במשהו דבעינן שיגיע לחלל משא"כ בכוליא כל שנגע הלקותא קצת במקום חריץ אף שרוב מקום חריץ קיים טריפה ג"כ וזה פשוט:
3
ד׳גם מה שהביא ראי' לדבריו מהא דקאמר בש"ס על דברי רכיש והוא דמטיא לקותא למ"ח וע"כ צ"ל דכל טריפות דכוליא מחמת שם לקותא הם וא"כ משמע דעל כל הטריפות שבו קאמר דבעינן דמטיא למ"ח ג"כ אין זה ראי' לפי מ"ש דכל טריפות שבו הוא דקים להו דסופו שיגיע המכה למ"ח, א"כ י"ל דהש"ס נקט והוא דמטא למ"ח על דברי רכיש דקאמר לקתה הכוליא דסתם לקתה היינו מסמסה שהבשר לקוי ובזה קים להו לרבנן דאין סופו בודאי להגיע למ"ח ולכן קאמר והוא דמטאי כו' משא"כ במליא מוגלא דאין זה נזכר בדברי רכיש רק בדברי שמואל בדף מ"ח ובזה קים להו דסופו ללקות למ"ח ומה שפריך בר"פ א"ט והא איכא לקתה הכוליא כו' ולא פריך מדברי שמואל דקאמר מליא מוגלא כו' היינו משום דכולם הטעם משום שסופו ללקות למ"ח ונקט עיקר הטריפות שבו ובזה נכללים כולם, ובזה נדחה ג"כ הראיה שהביא הגאון הנ"ל שם מדברי הרמב"ם דחשיב לקותא דכוליא בכלל סוג נטולה ואם נאמר דבמוגלא במשהו טריפה א"כ אין זה בסוג נטולה ע"ש, ולפמ"ש דהטעם משום שסופו להגיע למ"ח שפיר נכלל בכלל נטולה ומ"מ אף שאין ראיותיו מוכרחים כ"כ מ"מ לדינא נראה עיקר כדבריו דבכל הטריפות שבכוליא בעינן שיגיע למ"ח דודאי מסברא י"ל דכל שנתמסמס ונרקב בשר הכוליא עצמה שיותר דרכו לילך ולהרקיב יותר עד שיגיע למ"ח שכן דרך כל ריקבון בבשר שהולך ומוסיף ממוגלא בבועא שאין זה מגוף בשר הכוליא ורק מצד אחר בא לו ואין זה דרכו להיות הולך ומתפשט יותר ולקלקל בגוף הכוליא, ולולי דמסתפינא הייתי אומר שגם המטריפים במוגלא אף שלא הגיע למ"ח היינו דוקא בנמצא מוגלא בכוליא עצמה בבשרה ולא בכיס אבל אם המוגל' בכיס בפ"ע ונקלף מן הכוליא בזה כשר דאין זה בגדר לקותא בכוליא עצמה ובשר הכוליא נדחק לצדדים והבועא בכיס הוא דבר בפ"ע וכעין מ"ש התבו"ש (סי' לז ס"ק לט) במה שדחה דברי הש"ך בדין בועא מעל"ע בריאה שכתב דלא דמיא לריאה שנשפכה כקיתון שהוא ריקבון בגוף בשר הריאה משא"כ בבועא בכיס דאין ריקבון בבשר הריאה שהבשר נדחק לצדדים יעו"ש ודבריו ברורים ועכ"פ בבועא בכיס עם מוגלא נראה מאוד דברי המכשירים בלא הגיע למ"ח מטעם דודאי לא חמיר מהמסמסה וריקבון בגוף בשר הכוליא וכמ"ש, ואפשר לומר שגם בש"ס נרמז זה דבדף מ"ח איתא שם מליא מוגלא טריפ' כו' ההיא בכוליא אתמר ותיבת מליא הוא שפת יתר לכאורה ומורה דבעינן שיהיה כל הכוליא מלא ממוגלא והיינו שיגיע למ"ח וכמ"ש:
4
ה׳ועכ"פ בנידון שאלת כבודו שהיה מים זכים ממש רק שהיה ריחם כריח מי רגלים ממש ודאי דאין זה בגדר סרוחים שהזכיר בש"ס כיון שידוע שמ"ר נקבצים שם בכליות ומה"ת נחזיק איסור ויותר מסתבר לומר שהם עצמם מ"ר שבו ולא יהא אלא ספק בכה"ג ודאי דאמרינן נשחטה הותרה אף לאותם פוסקים המחמירים בנולד ספק מחיים כגון בנמצא מים בראש ולא נודע אם הגיע לקרום של מוח דש"ה דאתרע חזקתה מחיים דרוב בהמות אין להם מים בראש וכבר נולד קלקול במוח ויצתה מחזקתה מחיים משא"כ כאן דאולי הם מ"ר עצמם וא"כ לא איתרע חזקתה כלל וכ"ש דיותר נוטה להיתר מלאיסור כיון דבאמת מראיתו וריחו דומה ממש לריח ומראה מ"ר וכל ספק שנוטה יותר להיתר לכל הפוסקים מקילין אם אין הספק בשחיטה וידוע הכל למעכ"ת מכ"מ בש"ס ופוסקים וכהא דאיתא בפא"ט בההיא אמרתא דהוי שדרא כרעא בתרייתא דאכשרה רבינא משום דאמרינן שגרונא נקטא וכדאיתא התם (נא א) וכמ"ש הפר"ח בזה (בסי' נ) באריכות ובודאי מה שנזכר בש"ס דמים זכים סרוחים טריפה היינו סרוחים לגמרי ולא כריח מ"ר דמ"ר של בהמה לא מיקרי סרוחים כמ"ש מעכ"ת הגם שמ"ש כ"ת ראיה לזה מהא דבק"ש יכולים לקרות נגד מ"ר של בהמה אין זה מוכרח כלל דלענין ק"ש לאו כל מידי דסריח מעכב שהרי מותר לקרות ק"ש נגד אוכל שנסרח קצת שלא בכל ריח רע צריך להרחיק בק"ש רק באותם שנזכר בש"ס ובירושלמי הובא בשו"ע או"ח (סי' עט) מ"מ בכוליא ודאי דאין זה בגדר סרוחים דאין זה קלקול בכוליא כיון שדרך להקבץ שם מ"ר וכמ"ש וזה ברור וכ"ש לפמ"ש שיותר מסתבר דגם בסריחי ובמוגלא בעינן שיגיע למ"ח ולא יהא אלא ספיקא דדינא הרי יש כאן ס"ס ספק שמא הוא מ"ר ואפי' תאמר שהוא בגדר סרוחי שנז' בש"ס שמא הלכה כהפוסקים דגם בסריחי ומוגלא בעינן למ"ח וכמ"ש:
5