בנין עולם, יורה דעה כ״אBinyan Olam, Yoreh De'ah 21
א׳עוד להרב החסיד המפורסם הנ"ל:
1
ב׳ולענין שאלת כבודו בדין מחט הנמצא בכרס או בהכ"ס שמצד פנימי היה המחט תחוב ומצד השני הוא בריא אלא שהחלב שעליו מבחוץ יש עליו מכה ונתקלקל החלב אם זה שוה לקורט דם או לסירכא. לענ"ד אין להוסיף בטריפות מה שלא נזכר בש"ס דהרי בש"ס איתא הטעם משום דאם שם נקב קורט דם מנין כו' משמע דוקא קורט דם ממש שהוא מוכיח על נקב מעל"ע ומה שהבשר שבאמצע בריא הוא כקרום שעלה מחמת מכה ונתרפא אח"כ משא"כ במכה בעלמא וקלקול שעל החלב כיון שאין זה הוכחה גמורה על נקב א"כ כל שאנו רואים שהבשר בריא באמצע יותר מסתבר לתלות המכה שמבחוץ בד"א מלומר שהבשר נתרפא באמצע ומחוץ לא נתרפא ואדרבא כל שקרוב יותר אל פי המחט שם הכאב והמכה שולט יותר וא"כ מיקרי שכיח להיתר יותר מלאי' ובכה"ג לכל הפוסקים אמרינן נשחטה הותרה ולא מבעי' לאותם פוסקים הסוברים כעולא בישב לו קוץ בוושט דאין חוששין שמא הבריא ונתרפא [לחד פירושא] אלא אפי' לפוסקים החולקים עליו וסוברים דחיישינן שמא הבריא היינו משום דשכיח לאיסורא וכמ"ש התו' ר"פ א"ט (מג ב) משא"כ בנ"ד שרואים הבשר בריא מבחוץ רק החלב שעליו נתקלקל א"כ ודאי דשכיח יותר להיתרא מטעם שכתבנו ולתלות קלקול החלב בדבר אחר אם לא בקורט דם שנזכר בש"ס שהדם מורה על נקב וכן סירכא כמ"ש אין סירכא בלא נקב, ועוד כיון שהחלב אינו מגוף הבה"כ והכרס רק דבוק עליו והוא רך יותר מקבל קלקול מבשר הכרס עצמו ויותר יש לתלות שמחמת כאב הנקב של המחט מבפנים עלתה מכה על החלב ונתקלקל מעט אבל לא ניקב כלל מעל"ע וכל שהבשר בריא מבחוץ תולין להקל וכן משמע מדברי הפוסקים שכולם כתבו רק שקורט דם מבחוץ טריפה וכן חלודה של מחט מבחוץ כמ"ש הרב בהג"ה (סי' מח סעיף ט) שהחלודה מורה שהוא מן המחט, וגם על דין חלודה כתב מהרש"ל להקל כמ"ש הש"ך בשמו (שם ס"ק ל"ה) ולמה לא כ' דמכה וקלקול מבחוץ טריפה אף שהבשר בריא באמצע גם מ"ש מעכ"ת לחלק בין ניקב מב' צדדים דבעינן קורט דם מבפנים היינו קורט דם ממש ובין ניקב מצד אחד דבעינן קורט דם מבחוץ היינו רק שנתאדם שם הבשר ונהפך למראה דם א"י מנין לו לכ"ת זה לחלק ביניהם דלענ"ד כ"ש בניקב מב' צדדים דאם רק מראה דם בצד פנים תוך הבשר דטריפה שהרי זה הוי הוכחה שנעשה מחיים שברגע אחד וגם לאחר שחיטה בכלות חיותו לא היה מתאדם שם הבשר גם אין להביא ראיה מלשון הש"ס פא"ט (נא א) במעשה שבא לפני ר' כו' הפכה ומצא בה קורט דם מבחוץ וטרפה ואמר אם אין שם מכה קורט דם מנין דמשמע דרק מכה לבד מבחוץ טריפה אף שלא היה דם דהמעיין בלשון רש"י שם שכתב וז"ל אמר אם אין מכה זו יוצאת לחוץ דם זה מנין כאן ור"ל דקורט דם מורה שהנקב נתחלחל מעל"ע מבפנים דאל"ה לא הי' נמצא קורט דם מבחוץ נגד פי המחט ממש אבל באמת אם לא הי' קורט דם מבחוץ רק קצת כעין מכה מחוץ והבשר עצמו בריא אין לתלות שניקב מעל"ע רק מגודל הכאב עלה מכה ע"ג או איזה ניפוח קצת וכ"ש באם הבה"כ עצמו בריא מכל וכל רק שהחלב שעליו נתקלקל:
2
ג׳ומזה מה שנסתפק מעכ"ת ג"כ במה שמצוי לפעמים אשר ע"י כאב המחט נעשה הבשר עב אם זה נקרא נתמסמס וטריפה או לא לענ"ד דין זה מפורש באחרונים שהש"ך (סי' נ"ו ס"ק י"א) כ' בשם מהרש"ל באו"ש ובספרו יש"ש על מ"ש הרב או רק ניפוח כו' שהכל לפי הניפוח וצריך המורה קודם שיטריף לחתוך הניפוח ולעיין בו שאם נראה מתוך הניפוח שיש בו ריקבון ונימוח כו' וכיוצא בזה כ' שם בשם העט"ז שאם נבוא להטריף כל נפוחות כו' א"כ מוכח דניפוח ועב ודאי דאין זה בגדר נתמסמס שכ' הפוסקים ואין זה דומה למ"ש הרב בהג"ה (סי' מ"ג סעי' ב') לקתה בשינוי בשר כו' וכן כ"מ שהבשר רע ונרקב דינו כנקב כו' ויעיין מעכ"ת בפרמ"ג במשבצות זהב (סי' מ"ג ס"ק ה') שהאריך בביאור דברי הרמ"א ומ"ש בסי' מ"ח שכל שנשתנה מראית הבשר דינו כנרקב דהיינו דווקא באם נשתנה גוף הבשר לא מבחוץ וגם צידד שם דאפי' נשתנה גוף מראה הבשר יש להכשיר דשינוי מראה לבד אינו מטריף כשיש לקותא בבשר עצמו מחמת השינוי והוכיח כן מלשון הרש"ל וט"ז וש"ך ופר"ח ומנ"י יעו"ש א"כ כ"ש באם רק הבשר עב לבד ולא נשתנה מראיתו וגם ניכר למורה שהוא בריא וחזק כמו שאר כרס ובה"כ ודאי דאין להטריף דהוא שכיח הרבה בכל מקום שיש כאב באבר שהוא מתעבה ונתפח ואח"כ חוזר ומתרפא ולמה נחזיק ריעותא בחינם וכ"ש לדעת הפוסקים הסוברים דאפי' בספק השקול כל שאין הספק בשחיטה אמרינן נשחטה הותרה:
3
ד׳ומה שנסתפק מעכ"ת בדין מרה שנמצא בעוף וניכר הרבה שהיא המרה רק שליחות שבה אין בה שום מרירות כלל, לענ"ד הוא ממש הדין שכתב הפרמ"ג במ"ז (סי' מב ס"ק ב) ולא ידעתי למה כתב מעכ"ת שאין זה דומה לדינו של הפרמ"ג אם ששם כ' המעשה שהכיס היה לבן והוא לקותא לא ידעתי שהרי לא נזכר בשום מקום בש"ס ופוסקים דשינוי מראה פוסל במרה ולא מצינו מראות פוסלות רק בריאה או בקרומי הוושט שנתהפכו מראיתם זה לזה וכמ"ש הפוסקים בכ"מ שאין שינוי מראה פוסל בשאר איברים בלא נפלה לאור ועיקר הריעותא שכתב הפרמ"ג היינו מחמת שהליחות שבתוכם משתנה טעמם ממר למתוק אבל לא ידעתי מנין לנו להחמיר בזה ולא מצינו בש"ס רק נקבה המרה טריפה ולמה לא הזכירו שאם נתהפך הליחה שבה ממר למתוק דטריפה כמו שהזכירו בש"ס בדיני הריאה כל הלקותות שהם טריפה מטעם נקב אין לנו אלא מה שנמצא בש"ס ופוסקים ואין להוסיף על הטריפות והרי אמרו שכבד כועס ומרה זורקת בו טיפה ומניחתו ונבלע המרירות בכבד וכמ"ש הפר"ח בשם הריק"ש וכ"כ שם בשם ספר אוהל מועד בדין מרה שנתרוקנה והכיס תלוי במקומו שתולין שדרך הסמפונות נשפך המרה והפר"ח החמיר שם להצריך נפיחה שמא נקבה המרה הרי מוכח שאף שכלה הליחות לגמרי כל שהכיס קיים כשר וע"כ צ"ל שיחזור להתמלאות מליחות מרים כמ"ש הטבעים שהליחות הוא מתקבץ בעצמו שם ע"י הדם שבכבד מבירורי המאכל וא"כ מה בכך שעתה נמצא בו ליחה מתוקה דאמרינן שהמרירות נבלע בכבד ונתקבץ שם ליחות מים ושוב יתרפא והמים יבלעו בכבד ויכנוס שם ליחה מרה ולענ"ד יש קצת ראיה מדברי הש"ס להכשיר ממ"ש בפא"ט (נה ב) אמרי במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא כו' ולמה ל"ק כשר בריאה דהיינו מים זכים ומתוקים פסול במרה דבעינן דוקא שיהיו מרים אלא ודאי דגם במרה אינו פוסל מטעם שכתבתי וזה ודאי אין סברא לומר דמים זכים ומתוקים יגרמו קלקול ונקב במרה שהרי כתבו הפוסקים בטעם פסול בבועא ובריאה במקום הסימפונות במים עכורים ומרים שהמרים מכלים ומקלקלים הסמפונות משא"כ מ"ז ומתוקים אינם גורמים שום קלקול וא"כ גם במרה אינם מקלקלים כיס המרה וכיון שזה פשוט דאם נתרוקן המרה ונשאר הכיס ריק כשר כמ"ש כל הפוסקים א"כ מה הפסד יש במה שהכיס מלא במים מתוקים אין כאן אלא חשש חסרון מים מרים שבו שאין זה פסול כלל כן היה נלע"ד פשוט, אך מכיון שהפרמ"ג כתב שנסתפק בזה והטריף מסתפינא להקל, ומ"מ כיון שי"ל דהפרמ"ג דוקא בעובדא דידיה שהי' הכיס לבן י"ל דניכר שנתקלקל הכיס ומה שנהפכו מימיו למתוקים מורה שנתקלקל הכיס וסופו לנקוב א"כ בנידון שכ' מע"ל שאין שום קלקול ושינוי מראה בכיס המרה נלע"ד דהמיקל לא הפסיד והרי כמה פוסקים ראשונים מקילים גם בניטלה המרה לגמרי ועי' ברא"ש פ' אלו טריפות כנ"ל:
4
ה׳ומ"ש מעכ"ת בדין הטחול שהעור שלם מכל סביביו דלא בעינן עד"ז כן מוכח ג"כ מדברי הט"ז (סי' מג ס"ק ט) ועי' פרמ"ג שם שצידד קצת להחמיר אמנם דעת רוב האחרונים להכשיר ודברי מעכ"ת מ"ש ראיה מלשון הש"ס אף שאינו מוכרח כ"כ מ"מ דבריו נכונים ובזה אקצר ואומר שלום לכבודו הרמה והנישאה יצליחהו ה' ויגדיל כסאו למעלה למעלה יאריך ימיו ושנותיו כנפשו ונפש דו"ש באמת ותמים יצחק אייזק בהרב מוהר"י זלה"ה חופ"ק טיקטין:
5