בנין עולם, יורה דעה כ״גBinyan Olam, Yoreh De'ah 23
א׳לידידי ואהו"נ הרב המאה"ג המפורסם בתורה וי"ח מוה' אליעזר סג"ל נ"י מ"ץ דק"ק הוראדנא יע"א:
1
ב׳ונידון מ"ש מעכ"ת בדין עיכול ניבי' דש"ס ודאי דהעיקר כשיטת הרמב"ם דהם החיצונים ובודאי הב"י חזר בו בש"ע שלא העתיק אלא דברי הרמב"ם ולא הזכיר פרש"י כלל ומ"מ הוי ספיקא דדינא וכמו שהכריע הפר"ח והפ"ת והפרמ"ג ומ"ש בס' לבושי שרד שרוב הפוסקים סוברים כשיטת הרמב"ם ועפ"ז הכריע שם בכמה דינים להקל אין דבריו נכונים דאין כאן רוב מנין שדעת האו"ה והמרדכי וראב"ן כרש"י רק הרשב"א ס"ל כרמב"ם עי' פר"ח (שם ס"ק ה') ודלא כמ"ש מעכ"ת שאין מחלוקת בין רש"י לרמב"ם ומ"ש מעכ"ת להביא ראי' לשיטת הרמב"ם מהא דאי' בש"ס דרב מתנא ס"ל דטריפה בנשמט הירך אע"ג דלא אעיכיל ניבי' ואם נאמר דהניבים הם הפנימיים א"א לשמוט הבוקא כ"ז שהגיד הקטן קיים יראה מעכ"ת בלבו"ש בפתיחה (אות ט"ז) שהאריך להוכיח דמ"ש בש"ס בוקא דאטמא דשף מדוכתי' היינו שניזוז מעט ממקומו ועדיין הוא תוך האסיתא דאם נשמט ויצא לגמרי לחוץ הוא בכלל נשבר ובעי עו"ב חופים ואפי' הניבים קיימים טריפה אם אין עו"ב חופים אותו וא"כ ראיית מעכ"ת נדחה ממילא האף אומנם שדברי הלבו"ש לא נראה לענ"ד והארכתי בזה במ"א שנראה דאשתמיט לי' משנה מפורשת במס' פסחים פ' כ"צ (פ"ד א') אבר שיצא מקצתו קולף עד שמגיע לפרק וחותך כו' והיינו משום דאסור לשבור עצם בפסח ואם נאמר דאם נחתך לגמרי בין הפרקים ונפרד פרק אחד מחבירו דין נשבר יש לו א"כ גם בחותך בין הפרקים בק"פ עובר בלאו דעצם לא תשברו בו וגם לדבריו היאך יאכלו חבורה ק"פ ולא יפרידו אבריו זה מזה והוא דבר שא"א הגם שיש לדחוק וליישב דבריו שכוונתו דאין זה בגדר שם נשבר דהתורה אמרה דאסור לשבור העצם לשנים אבל לא להפריד עצם אחד מחבירו וכוונתו רק דלענין טריפות דין נשבר יש לו דבעי עוב"ח אותו מ"מ לא ידעתי מנלי' כיון דבש"ס לא נזכר רק נשבר העצם ויצא לחוץ כו' מנין לנו להוסיף על הטריפות מה שלא נזכר בש"ס ופוסקים וכל ראיותיו שם יש לדחותם ולפי שהוא דין גדול ונוגע לכמה עניינים אכתוב לכבודו בקצרה והוא שמ"ש שם להביא ראי' מדברי הר"ן שהביא הב"י בסי' נ"ה וז"ל מסתברא דאם ניטל הירך טריפה אע"ג דלא אעיכול ניבי' דכי מכשירין בלא אעיכול אע"ג דאיפסק היינו משום דהדרא בריא והכא לא אפשר כיון דניטל עכ"ל ופי' בלבו"ש דבריו דהיינו משום דבכה"ג דין נשבר יש לו ממילא נדחה לפי מ"ש המחבר הנ"ל בעצמו שם דהר"ן מיירי כאן אף ביש עוב"ח שלם חופין אותו וא"כ לאו מטעם נשבר אתינן עלי' רק מדין שמוטה אך מ"ש שם דלהר"ן טריפה אף אם הניבים קיימים זה ודאי אינו לענ"ד דא"כ הרי יש כאן טריפות חדש מטעם שמוטת ירך אף בלא אעיכול ניבי' וכמו שהרגיש שם בעצמו, ותירוצו שם דחוק, ולענ"ד נראה פשוט מדכ' הר"ן בלשונו דכי מכשירין כו' אע"ג דאפסק כו' וכוונתו דאם יצא לגמרי לחוץ ואין הניבים קיימים א"כ ודאי דלא הדרא בריא שאין דבר שיחזיק הפרקים להדקם זה בזה וכוונת הר"ן במה דקיי"ל דניטל הירך לגמרי ואין חלל שלה ניכר דאין זה נבילה רק טריפה דלא נימא דהיינו דווקא בנתעכלו הניבים דכמו בשף מדוכתי' אע"ג דנפסקו הניבים כשר א"כ עיקר טריפות תלוי בחולי העיכול א"כ גם בניטל הירך לגמרי אין זה טריפה רק בנתעכלו הניבים לזה קאמר דאם ניטל לגמרי כל הירך עם הבשר אע"ג דלא נתעכלו הניבים טריפה מצד נטילת הירך עצמו דגם בשף מדוכתי' ונפסקו הניבים דכשר היינו משום דקים להו לחז"ל דסופו להתרפא כל שנשאר הירך מחובר לגוף אבל בניטל לגמרי כיון דלא הדרא בריא טריפה והוא בכלל שף מדוכתי' ונתעכלו הניבים דג"כ קים להו דמתוך חולי העיכול לא הדרא בריא וא"כ הכל טריפות אחת וזה ברור לענ"ד בכוונת דברי הר"ן ודלא כמ"ש הלבו"ש דלדבריו יש כאן חידוש דין שלא נזכר בש"ס ופוסקים כלל וגם דברי התוס' פא"ט שהביא שם מראים שלא כדבריו כמ"ש בעצמו שם ודלא כמו שנדחק שם בדברי התוס':
2
ג׳וגם שאר הראיות שהביא שם כולם יש לדחותם בקל שמ"ש בדברי הרשב"א בדין קולית שנשמט מן השוק דכשר אף באין עוב"ח משום דנשמט אין דינו כשנשבר וכ' ע"ז המחבר הנ"ל דכוונת הרשב"א הוא רק בניזוז ממקומו מעט אבל ביצא לחוץ לגמרי בעי עוב"ח דדינו כנשבר ממש והביא ראי' מדברי הר"ן הנ"ל שכתב דבכה"ג לא הדרא בריא הוא לפי פירושו בדברי הר"ן אבל לפי מ"ש בדברי הר"ן לא כן הוא ולענ"ד נראה מדברי הרשב"א להיפוך דאם כדבריו הי' לו להרשב"א לפרש דבריו ולכתוב דאם יצא לגמרי בעי עוב"ח ולא לסתום דבריו כ"כ דסתם לשון נשמט משמעו דנשמט לגמרי כדאי' בסוף מס' עירובין (ק"ב א') נשמט אסור ופרש"י שניטל הנגר לגמרי ממקום חיבורו ומונח בקרן זויות כו' יעו"ש וכן בכ"מ בש"ס עצמו מספר וא"כ למה לא פי' הרשב"א דבריו במקום שיש מכשול לטעות בדבריו ולהכשיר טריפה גמורה גם מ"ש דאם נאמר דלא בעי עוב"ח א"כ ה"ה אם אין שום עו"ב קיים אפי' מיעוטו וא"כ מה גבול יש לומר שזהו בכלל נשמט ולא נקרא נחתך לגמרי אין דבריו נכונים דכן מצינו בכ"מ דמיעוט מועיל אע"ג דבכ"ד מיעוטא כמאן דליתא דמי שהרי בניטל לחי התחתון קיי"ל דאם ניטל רובו מיעוטו נשאר מחובר עם הסימנים כשר כל שמיעוט הסימנים שנשאר מחובר הוא חיבור חזק ולא אדלדל אדלדולי וכמ"ש (סי' כד סעי' טז) יעו"ש והיינו משום דקים להו דבכה"ג הדרא בריא וא"כ גם בנשמט בין הפרקים לגמרי ונשאר מחובר במיעוט בשר הדרא בריא רק אם נחתך לגמרי דא"א להתרפא אז טריפה כמ"ש הר"ן:
3
ד׳גם מ"ש להביא ראי' ממ"ש רש"י בפא"ט (נז' א') בההוא צנא דאנקורי דנשתברו רגליהם בארכובה או למעלה מן הארכובה ולא יצא העצם לחוץ כו' דפי' הרא"ש ואין העצם יוצא לחוץ קאי ג"כ על מ"ש בארכובה עצמה ומדכ' רש"י כן אלמא דבארכובה עצמה בין הפרקים שם נשבר יש לו לא ידעתי אנה מצא בדברי הרא"ש כן שהרא"ש כ' בפ' בהמה המשקה על דברי רש"י הנ"ל וז"ל אלמא בתוך הארכובה ולמעלה מן הארכובה דין אחד להם כו' עכ"ל וכוונתו להביא ראי' לדבריו דנחתך בין הפרקים טריפה והיינו מדכ' רש"י דנשבר בארכובה או למעלה מן הארכובה ואין העצם יוצא לחוץ ולענ"ד כוונת רש"י דבארכובה היינו נחתך שם ושגירת לישנא נקט רש"י מ"ש נשתברה ועיקר כוונתו משום דשם אצרכה לבדוק בצוה"ג דצוה"ג מקומם מן הארכובה ולמעלה ולפי ששם נחתך ונשבר לכן הוצרך לבדוק בצוה"ג שמא נתקלקלו ודיוקו של הרא"ש הוא מדברי רש"י דאם נחתך בין הפרקים לגמרי הוי כמו למעלה מן הארכובה בנשבר ויצא עצמו לחוץ מדחשש בנחתך שם לצוה"ג וכלל רש"י ביחד דין נחתך בארכובה עם נשבר למעלה מן הארכובה ויצא עצם לחוץ כנ"ל ברור כוונת דברי רש"י והרא"ש ואף שמלשון רמ"א בהג"ה (סי' נ"ה) במ"ש בשם הרא"ש דנשמט דינו כנשבר ובעי עוב"ח וכמו שהבינו מדבריו הפר"ח ומנ"י ופרמ"ג ודלא כש"ך (שם ס"ק ז') מ"מ מה דנשמט לגמרי אין זה שבירה ממש רק דין שבירה יש לו שכן דעת הרא"ש דכל דאין עוב"ח יהיו ניטל לגמרי ואין לך שבירה יותר מזה מ"מ נראה ברור דמ"ש בש"ס בוקא דאטמא דשף מדוכתי' דבעינן עיכול ניבי' היינו אף שיצא לגמרי לחוץ כל שעוב"ח וא"כ מתורת שבירה אינה טריפה רק משם שף מדוכתי' אתינן עלה ולא מטרפה אם לא בנתעכלו ניביו וזה ברור לענ"ד לדינא ודלא כדעת לבו"ש בזה כמו שהוכחנו ממתני' דפסחים דאין זה נקרא נשבר רק שי"ל דדין נשבר יש לו וא"כ בעוב"ח שפיר י"ל דמ"ש בש"ס בדין שף מדוכתי' היינו גם בשף לגמרי דזה נקרא ג"כ שף ולא נשבר ודוק:
4
ה׳ומ"מ גם בשף מעט ממקומו ג"כ בכלל שף מדוכתי' הוא וכמ"ש האחרונים בזה וא"כ נדחה ראיות מעכ"ת מכאן לשיטת הרמב"ם בפי' הניבים גם פרש"י י"ל בדוחק דאפשר לצאת הבוקא לגמרי מן האסיתא ואעפ"כ לא יהי' הניבים נפסקים כי כל דבר יכול להמתח קצת כידוע ובאמת מדברי הפר"ת משמע שמפרש שף מדוכתי' דר"ל שיצא לגמרי ממ"ש (בס"ק י') דדינא דשף מדוכתי' ועיכול ניבי' מיירי בעוב"ח רובו דאל"כ דין נשבר יש לו יעו"ש:
5
ו׳אמנם מ"ש מעכ"ת שדעתו שכל הגידים הן הפנימי הן החיצונים כולם בכלל ניבים הם ונפ"מ לענין עיכול רוב ניבים וששמע מגדול אחד שגיד הפנימי נחשב למחצה והחיצונים למחצה לענ"ד לא נראה כן כמשמעות כל האחרונים שב' דיעות חלוקות המה ושיש להחמיר כב' הדיעות כמ"ש הפר"ח ופר"ת ופרמ"ג ושאר אחרונים ולפי דברי מע"ל לא שייך בזה ספיקא דדינא רק שצריך שיהי' רוב שניהם קיימיים ואין הפרש בין פנימי לחיצונים וכן מוכח מדברי רש"י שכ' דעיכול ניבים הוא הפנימי ובודאי החיצונים הם רוב נגד הפנימי שהוא רק אחד וקטן ומשמע מדבריו דאם הוא לבדו נעכל טריפה אף דנשאר רוב והם החיצונים קיימים, ומ"ש מעכ"ת שהפנימי נחשב למחצה לפ"ד מע"ל שכולם בכלל ניבים א"י למה יהי' הוא נחשב למחצה כיון שהוא בגדר מיעוטא דמיעוטא נגד החיצונים וכן מדברי הרמב"ם שכ' והם היתירות האוחזות כו' ולא הזכיר הפנימי כלל מוכח דלא כדברי מע"ל דא"כ לא הזכירו כיון שגם הוא עולה בחשבון הרוב לאיסור ולהיתיר אלא ודאי דב' דיעות חלוקות הם דלהרמב"ם תלוי עיקר החיות וקיומו רק בחיצונים ולרש"י רק בגיד הפנימי לבד:
6
ז׳ובמה שנסתפק מעכ"ת באם שף מדוכתי' דווקא שיצא כולו מן האסיתא או שניזוז ממקומו מעט ג"כ בכלל שף כבר נתבאר שבדברי הפוסקים מבואר דכל שניזוז ממקומו בכלל שף הוא ויעיין בבה"ט (סי' נ"ה ס"ק ך') במ"ש בשם דמש"א מבואר שם כן להדיא וכ"כ שם בשם הכה"ג ועי' פרמ"ג שם ועי' שו"ת בית יעקב (סי' צ"ד) שכ' ג"כ דבניזוז קצת ממקומו בכלל שף הוא והביא ראי' לזה מדין ספינה שנקנית במשיכה דאם משך והזיזו ממקומו פורתא חשיב כאלו עקרו כולו ממקום שהי' תחילה כדאי' בפ' הספינה (ע"ז ב') הגם שאין ראייתו מוכרחת לדמות דין טריפות התלוי בחיות הבהמה לדין משיכה בספינה שהוא מטעם קנין והוצאה מרשות מוכר לרשות לוקח דבמקצת משיכה גמר ומקנה מ"מ כבר פשטה הוראה זאת בישראל לאסור בנשמט מקצתו וכן מוכח מדברי הרשב"א שהביא הב"י והוא בתשובה (סי' רכ"ו) שכ' ירך שניטל קורט מראשו המחובר בשדרה בנתעכל מיעוט ניבים והרוב קיים כשר והיינו משום דניטל קורט מראשו מיקרי שניזוז ממקומו ונק' שף וכמ"ש הפרמ"ג בשפ"ד (שם ס"ק ו') שאם ניטל קורט מראשו העליון המחובר בשדרה בנתעכל מיעוט ניבים אם עוב"ח את רובו כשירה והא דהצריך תרתי שלא יהי' נעכל רוב הניבים וגם שיהי' עוב"ח רובו אף שנתבאר למעלה דלשיטת הרשב"א בנשמט לגמרי לא מיקרי נשבר מ"מ כאן שניטל קורט מראש הבוכנא ה"ז בגדר נשבר וגם נשמט כיון שניטל הקורט לגמרי הרי אין הבוכנא מחובר ודבוק באסיתא ומיקרי ג"כ נשמט ולכן בעינן תרתי שיהי' עוב"ח וגם שרוב הניבים יהיו קיימים:
7
ח׳אכן הפר"ח פי' דברי הרשב"א באופן אחר והיינו שחולק על דין הנזכר בסעי' ב' אם לא נשמט ועיכול ניבי' כשר והוא דעת המרדכי והרשב"א חולק עליו וס"ל דגם בלא נשמט טריפה בנעכלו ניבי' ולכן בניטל קורט מראשו דין נשבר י"ל ולא נשמט והצריך עוב"ח מצד נשבר ורוב ניבים קיימים דבלא"ה גם בלא נשמט טריפה וכ"כ להדיא בביאורי הגר"א ז"ל (ס"ק ך') שדין זה שהביא המחבר בסעי' ו' הוא חולק על המרדכי דסעי' ב' בהג"ה יעו"ש וא"כ מוכח מדבריהם דזה לא נקרא נשמט במה שנוטל קצת קורט מראשו כל שהבוכנא מונח במקומו ולא ניזוז ממקום למקום וזה דלא כמ"ש הפרמ"ג בשפ"ד אות ו' שם והרב בהג"ה ע"כ דפי' דברי הרשב"א דזה נקרא נשמט מדסתם בסעי' ב' בהג"ה דנעכל ניבים בלא נשמט כשר ולא הזכיר שום חולק ע"ז וגם בסעי' ו' שהביא המחבר דין של הרשב"א הנ"ל ולא הגיה עליו כלום מוכח דס"ל דדין זה אין חולק על מ"ש בשם המרדכי בסעי' ב' בהג"ה וצ"ל שפי' דברי הרשב"א כמ"ש תחי' (ועי' פר"ת ס"ק ט' שכ' שהרשב"א לשיטתו אזיל דס"ל דניבים הם החיצונים וכל שנעכלו רובם א"כ שוב אין לו שייכות למיקם בהדי הדדי וכשמוט דמי משא"כ המרדכי לשיטתו אזיל דפי' כשיטת רש"י יעו"ש ואין דברי' מוכרחים לענ"ד) והמעיין בלשון תשובת הרשב"א מדברי השואל יראה שצדקו דברי הפר"ח ודברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל שבמה שניטל קורט מראשו אין זה בגדר נשמט שכ' שם וז"ל שאלה עצם הירך כו' שניטל קורט כו' ולא נשמטו ממקום חיבורם לא למעלה ולא למטה אבל נתעכלו מיעוט ניבי' כו' וע"ז השיב לו הרשב"א כבר ידעת שעצם שנשבר כו' ואי משום שנתעכלו מיעוט ניביו כו' הרי שלא כ' לו לדחות דבריו דזהו בכלל שף ונשמט וזה ברור וא"כ מזה נפשט ג"כ ספיקו של מעכ"ת אם הבוכנא במקומה רק שלמעלה לצד העור נתמעך קצת אם זהו בכלל שף מדוכתי' וזה ודאי אינו ואפי' למאי דמשמע מדברי הרב בהג"ה והפרמ"ג שסוברים שהרשב"א ס"ל דניטל קורט נקרא שף מדוכתי' מ"מ בנתמעך קצת לצד העור ודאי דאין זה בגדר שף מדוכתי' וא"כ גם מה שנסתפק מעכ"ת שהגיד הפנימי לא נמצא כלל ונתמעך קצת לצד העור לענ"ד יש להכשיר עכ"פ מס"ס כל שהניבים החיצונים רובם קיימים ספק שמא כדעת המרדכי דאעיכול ניבים בלא שף כשר ואפי' את"ל כדעת הרשב"א דטריפה שמא עיקר הניבים הם החיצונים וכ"ש בנ"ד דממנ"פ בין לדעת המרדכי בין לדעת הרשב"א כשר דלהמרדכי דס"ל דהפנימי הוא ניבים הא ס"ל דבלא שף כשר ולהרשב"א דס"ל דגם בלא שף טריפה לדידי' כשר מטעם אחר דס"ל דעיקר הניבים הם החיצונים והרי הם קיימים וכעין זה כ' בד"מ (סי' נג) בדין יתר כחסר בצלעות כמ"ש בט"ז וש"ך שם ולכן לענ"ד יש להכשיר עכ"פ בנתמעך קצת הבוכנא מן הצד בפשיטות דבכה"ג לכל הפוסקים י"ל דאין זה בגדר שף מדוכתי' כנ"ל ברור:
8