בנין עולם, יורה דעה כ״הBinyan Olam, Yoreh De'ah 25
א׳לכבוד ידידי בני הרב הגדול בתו"י חו"ב ומפורסם מוהר"ר יוסף נ"י שלום:
1
ב׳בנידון אשר שאלת בפרה שזה יותר משתי שנים שנשמט יריכה והייתה צולעת וא"י אחד החזירה למקומה ושוב הלכה כדרכה וגם עתה הולכת בטוב רק כשהולכת בחזקה או קופצת חוזר ונשמט וצולעת עד שבא הא"י ומחזירה עוד למקומה והולכת בטוב וכן דרכה תמיד וכבר ילדה ובעל הפרה בא לשאול על חלבה ויש כאן מקום עיון אף שכבר שהתה שתי שנים לפי מ"ש הפרמ"ג בשפ"ד (סי' נ"ו ס"ק י"ב) בדין שוק שנשבר במקום צומת הגידין דלא מהני שהיית יב"ח דבכל שעה יש לחוש שמא גורם השבירה לפסיקת הגידין וא"כ ה"ה בנ"ד אף שבתחילה בעת שקרה לה המקרה ודאי שלא הייתה טריפה מדחייתה אח"כ יב"ח מ"מ יש לחוש בכל פעם שנשמט הירך שמא אז עי"ז אתעכל ניבי' ואע"ג דאח"כ חוזר למקומו והולכת בטוב שמא אף שנשמט הירך ואעיכל ניבי' כשמחזירין העצם למקומו יכולה לילך בטוב ויכולה לחיות יב"ח א"כ בכל שעתא איכא למיחש לזה:
2
ג׳אבל מ"מ לענ"ד דלית בזה בית מיחש כלל דהא ודאי צ"ל אם הייתה שף מדוכתי' ואתעכל ניבי' לא הי' חוזר העצם למקומו ממש בלי שום רפואה בעולם דהא אנן קיי"ל דכל טריפה ודאית אין לה רפואה כדמוכח בש"ס בכ"מ עי' בפא"ט גמירי דאלו בדרי לה סמא חיי וכן מהא דמביא הש"ס ראי' בריש פא"ט מאיוב ישפוך לארץ מרירתי כו' והוא פשוט והנה אנן קיי"ל דאם אתעכיל ניבי' ולא שף דכשר כמבואר בדברי מרן הרב רמ"א (סי' נ"ה סעי' ב') ואם נאמר דיכול לחזור העצם לקדמותו א"כ מצינו שיש לו רפואה וחוזר לכשרותה ויכול לחיות יותר מיב"ח הגם שיש לדחות ולומר דדווקא אם מתחי' מעולם לא נשמט ממקומו אז היא יכולה לחיות אף אם אתעכל ניבי' אבל אם בפעם אחת נשמט ממקומו וגם נתעכלו ניבי' אז אף אם יחזור העצם למקומו ממש ידוע היה לחכמים שאינה יכולה לחיות כי אין לו קיום דודאי יחזור ויצא ממקומו ע"י סיבה קלה ולכן שוב אין לה חיות גמור ואינה יכולה לחיות יב"ח דזה אינו דהא עכ"פ מוכרחים אנו לומר א"כ דבפעם הראשון ודאי דלא נתעכלו ניבי' דאל"כ לא הייתה יכולה לחיות יב"ח וא"כ ראינו שדבר זה אינו ריעותא גמורה במה שהייתה צולעת ואין ראי' מזה שבודאי הייתה טריפה וא"כ למה נתלי ריעותא עכשיו ויותר י"ל שהיא כמו בפעם הראשון וכך דרכה לצאת ולחזור למקומו ומסתמא לא נתעכלו ניביו כמו בפעם הראשון ואין זה דומה להדין שחידש הפרמ"ג דשם מקום השבר והעוקץ שבו גורם לפסיקת הגידין ויכול להיות שאף שבפעם הראשון לא הי' גורם לפסוק מ"מ ע"י רוב שפשוף שמשפשף העוקץ שם יגרום פסיקה בפעם אחת משא"כ שמוטת ירך אינו גורם כ"כ לעיכול הגידין דהא נפסקו בלא נתעכלו כשר ואין העיכול מוכרח לבא ע"י השחיטה ועוד כיון שכן דרכו תמיד לצאת ולחזור למקומו כמ"ש וקצת ראי' לזה מהא דקיי"ל בנפולה אם הלכה א"צ בדיקה אבל אם צולעת אינו מועיל כמ"ש הש"ך (סי' נ"ח סעי' ו) יעו"ש והא ודאי דבנפול' אם היית' צולעת ואח"כ הולכ' בטוב ואח"כ חוזרת וצולעת ודאי דמותרת דכל שהלכה אחר נפילתה ד' אמות הילוך יפה כבר יצאה מחשש נפולה ואפי' אם שוב אח"כ אינה יכולה לילך וע"ש בהג"ה שכ' ואם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת ולא חילק שם בין אם קודם הליכתה בטוב אחר נפילתה לא הייתה יכולה לילך ואח"כ הלכה ד' אמות ואח"כ שוב אינה יכולה לילך או אם מתחי' אחר נפילתה מיד הלכה הילוך יפה משמע כמ"ש וא"כ למה לא ניחוש דשמא הנפילה גרם לה דשף מדוכתי' ועי"ז יגרום אח"כ שיתעכלו ניבי' וא"כ אם בפעם ב' אינה יכולה לילך למה מותרת אע"כ דכל שבנתיים הלכה הילוך יפה אין כאן שום בית מיחוש:
3
ד׳אמנם מה שיש לעיין לכאורה הוא לפי מה שמבואר (סוף סי' ל"ב) בבהמה שגוררת רגליה בנודע שנפלה חוששין לה ועי' תבו"ש שם ובתשו' נוב"י שהשיגו על הש"ך שם והם פירשו דמיירי שנפלה בפחות מי"ט דאין בה חשש נפילה רק דצריכה בדיקה בחוט השדרה דמצוי הוא שיפסוק ע"י נפילתה וא"כ בצולעת י"ל ג"כ כן אמנם כבר ביארתי בתשובה אחרת לחכם אחד די"ל דדווקא בצולעת על ב' רגלי' או שגוררת שניהם יחד אז שייך לתלות בפסיקת החוט משא"כ בצולעת על רגל אחת דכיון שחוט השדרה הוא באמצע הגוף למה יגרום קלקול ברגל א' יותר מחבירו ויותר יש לתלות הצליעה בכאב הנפילה או בסיבה אחרת ועי' בתשו' הגאון מאוה"ג ר' עקיבא איגר ז"ל (סי' פ"ב) בשם בנו שנסתפק בהא דמבואר בסי' נ"ח בנפולה דבעינן הילוך יפה כמקדם אם הייתה בהמה אחת כחה יפה וחזק בהלוך יותר משאר בהמות ושוב הלכה ד' אמות הילוך יפה אחר שנפלה אלא שהולכת כשאר בהמות הילוך בינוני וא"י לילך בחזקה כמקדם אם זה נקרא הילוך יפה או לא עי"ש שהביא ראי' דזה נקרא הילוך יפה מהא דאי' בזבחים פ' התערובות בטריפה שנתערבה בשאר בהמות דפריך התם האי טריפה ה"ד אי דידיעא ליתי' ולשקלי' אי דלא ידיע מנא ידע דנתערב ודחק שם הרבה יוע"ש ולמה לא תירץ בפשיטות שנתערבה נפולה שהייתה הולכת בתחילה יותר משאר בהמות ואח"כ הולכת כשאר בהמות ונתערבה ואינה ניכרת אע"כ דבכה"ג מיקרי ג"כ הילוך יפה יעו"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ יש להביא ראי' דמותר דאם נאמר כיון שבעת שהולכת בחזקה יותר מדאי חוזר ונשמט יריכה וצולעת אסורה א"כ הו"ל לאוקמי' בהכי דתחי' נשמט יריכה וצולעת ואח"כ חזרה למקומה והולכת הילוך יפה כשאר בהמות רק ע"י סיבה חוזרת ונשמטת ונתערבה בעת שחזרה למקומה וחוזרת וצולעת ועי' בתשו' הנ"ל דלא התיר אלא בהפ"מ לסמוך על בדיקתינו ומ"מ נלע"ד שאין זה אלא חומרא בעלמא ועכ"פ בחיי' דא"א לבודקה לענין החלב יש לסמוך להקל אע"ג דזה לא מיקרי הילוך כמקדם כל שחוזרת ונשמטת ע"י הילוך חזק מ"מ אין זה מוציאה מידי הילוך יפה כל שהולכת ככל הבריאים בלי צליעה וגם הגאון הנ"ל לא כ' שם רק לחומרא בעלמא לחוש לדעת או"ה שסובר דצריכה לילך כמקדם ולא מהני מה שאינה צולעת יעו"ש והרי כ' שם דהאו"ה יחיד הוא בדין זה ומשמעות כל הפוסקים אינו כן ונראה עוד דדווקא בנפולה ממש כ' כן דנזכר בש"ס דצריכה בדיקה או הילוך יפה אבל בנ"ד אין זה בגדר נפולה כמ"ש רק יש חשש שמוטת ירך וגם ראינו שחייתה יב"ח אחר שאירע לה וא"כ ראינו שאז ודאי כשיר' הייתה אין להחמיר כ"כ מחיים לענין חלבה לחוש שמא בעת שצולעת עכשיו נשמט הירך ונתעכלו ניביו:
4
ה׳ומ"מ לדינא מסתפינא להקל לפי לשון השאלה שבא במכתבך שבכל עת הבוקא נשמטת כו' משמע שיודעים שנשמט ממקומה ודאי כיון שמבואר בפוסקים בנשמט הירך ונאבד ולא נבדק אם נתעכלו ניביו או לא דאסור ובכה"ג לא אמרינן נשחטה הותרה דכבר אתרעי טובא והתחיל מעשה הטורף וכ"ש לפי מ"ש בהג"ה (סי' נ"ה סעי' ב') דאם נשמט הירך כיון שאין אנו בקיאים בנתעכלו יש לאסור כו' יעו"ש אף דמבואר שם דבהפ"מ מותר היינו דווקא אם בדקו ודאי שלא נפסקו ניביו אבל כשנאבד לגמרי בלא בדיקה וכ"ש מחיים לענין חלב כתב הלבושי שרד דאף בהפ"מ אסורים כל שיודעים שנשמט וא"כ אף שחייתה יב"ח מ"מ בכל פעם שנשמט יש חשש זה אולי ע"י רוב השמיטות בזה אח"ז גורם יותר העיכול בניבים ואף שבכל פעם חוזרת למקומה והולכת בטוב אף שכתבנו למעלה להתיר מצד הסברא מ"מ וכי מאחר שאנו מדמין נעשה מעשה וגם הראי' שהביא הגאון ר"ע איגר הנ"ל מפ' התערובות יש לדחות די"ל דהש"ס לא רצה לתרץ כן דא"כ יקשה אמאי קאמר שם ירעו עד עד שיסתאבו הא יש להם תקנה כשירדפם שילכו בחזקה ובמרוצה ועוד יש לדחות בכמה אנפי וצ"ע למעשה:
5
ו׳ובמה שהקשית במכתבך על הגאון נוב"י במ"ש בספרו דגול מרבבה (סי' לב) בדין נשברה השדר' דצרי' בדיק' החוט ואם הלכ' מהני דלא בעי בדיקה וכ' שם דבעוף כיון דהחוט כלה למעל' מאגפים אין הילוך מוציאו מידי בדיק' וע"ז הקשית לשאול א"כ בהא דנפולה דסי' נ"ח דקיי"ל ג"כ דצריך בדיקה בכל איברים הפנימיים ובחוט השדרה ובהלכה א"צ בדיקה ואף בעוף דינא הכי ואפי' בעו' המים בשט מלא קומתו יפה הקשית בזה אך נלע"ד ליישב דברי הגאון הנ"ל ע"פ מ"ש רש"י פא"ט (מ"ב א) בהא דנשברה השדרה ונפסק החוט שלה ופ' שם רש"י דעיקר הטריפות תלוי בחוט ואם לא נפסקה כשר ומאי דנקיט נשברה השדרה אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט הוא בא ע"י שבירת השדרה הרי דלא שכיח להיות נפסק החוט אם לא נשברה השדרה וא"כ י"ל דהא דקיי"ל בנפולה דאפי' שהתה מעל"ע צריכה בדיקה היינו כל י"ח טריפות וגם בשדרה צריכי' לבדוק אם לא נשבר אבל באמת אם רואים שהשדרה כולה קיימת א"צ לבדוק אחר החוט דלא שכיח שיפסוק ומאי דצריך בדיקה היינו בשאר טריפות ולכך בהלכה והשדרה שלימה א"צ בדיקה כלל אבל הגאון בדגול מרבבה מיירי בנשברה השדרה באמת בזה יפה כתב דהילוך לא מהני בעוף ודבריו נכונים ויותר אין להאריך כעת מחמת טרדתי ובזה אקצר ואומר שלום לכל אשר אתך כנפשך ונפש אביך דו"ש:
6