בנין עולם, יורה דעה כ״טBinyan Olam, Yoreh De'ah 29
א׳בעזהש"י יום ד' לסדר והארכת ימים תר"ג לפ"ק טיקטין יע"א:
1
ב׳לכבוד ידידי הרב הגדול חו"ב ומפורסם מוהר"ר משה צבי נ"י, רב דק"ק וויסאקי דמאזי':
2
ג׳מכתבו בא אלי לנכון כהיום ומחמת דטרידנא טובא לא אוכל לבוא בארוכה ובאתי להשיב בקצרה רק למה שנוגע למעשה ויתר דבריו שאינם נוגעים לדינא עוד חזון למועד כפי מכתב מע"ל בעצמו והוא נידון שאלתו בפרה שחלבו ממנה כמו חצי טאפ חלב ואח"כ חלבו ממנה דם כמו רביעית כף ונתערב בחלב אשר הורה חכם אחד להתיר החלב בששים נגד הדם וכ"ת הרבה לקרוא עליו תגר אשר לא טוב הורה ממה שמצא מע"ל בבאר היטב וגם בס' פתחי תשובה הנדפס מחדש שכתבו בשם תשובת נ"ש ותשו' חינוך בית יהודה לאסור מטעם דדם נעכר ונעשה חלב וכ"ז שלא נשתנה לחלב גמור עדיין תורת דם עליו ואסור כולו והוא גופו של איסור לא מצד תערובות כלל הנה אין דרכי לסמוך על הקיצורים מבלי לשום לב למקורם של דברים וס' שו"ת נ"ש לא ראיתי רק השגתי תשו' חב"י וראיתי שם ודבריו אינם מוכרחים שם לאסור מטעם זה לבד למעיין שם היטב שכ' שם זה לסניף בעלמא אבל מלבד זה לו יהא דעתו כן הגם שאיני כדאי להשיג עליו מ"מ ראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו ולענ"ד הדין ברור שאין החלב אסור מצ"ע רק מצד תערובות דם ושפיר בטיל בששים מכמה טעמים והוא דאף אם נאמר באמת כן דדם נעכר ונעשה חלב כפי סברת הגאון הנ"ל מ"מ אין בו חשש איסור כלל כל שנשתנה מברייתו אף שעדיין יש בו קצת מראה אדמומית דהרי באמת קיי"ל דדם אינו אסור מן התורה אלא אם הוא ראוי לזריקה כדמוכח בפ"ג דמנחות (כ"א א) דאיתא התם אמר זעירא דם שבישלו וכן דם שמלחו אינו עובר עליו ופרש"י שם הטעם דלא חייבה התורה אלא על דם הראוי לכפרה וכ"פ הפוסקים דדם שבישלו ושמלחו אינו עובר עליו ואע"פ דגם דם התמצית ודם האברים קיי"ל דבל"ת אע"ג דאינו ראוי לזריקה היינו מריבויא דקרא ובעינן דומי' דדם הנפש שיהי' בעיני ולא יהי' בו שינוי ע"י מליחה או בישול ואף לשיטת רש"י והרמב"ם דס"ל למסקנא דם שבישלו הוא מה"ת י"ל דשאני התם דעכ"פ לא נשתנה כ"כ משא"כ בנשתנה לחלב אף שיש לו עדיין מראה אודם קצת מ"מ לא נקרא שם דם עליו ואף דדם שבישלו אסור מדרבנן ש"ה דגזרו עליו משום דם גמור כי אינו ניכר לאינשי משא"כ בנ"ד דלא מצינו שגזרו עליו חכמים וגם לא שייך למגזר בי' כמ"ש:
3
ד׳[הג"ה ולהיותי עסוק בהא עניינא אמרתי לבא' במ"ש במ"א להביא ראי' לכאור' לשיט' רש"י והרמב"ם דדם שבישלו מדאורייתא מהא דאי' בפ"ק דבכורות (ו' ב) טעמא דכתב רחמנא את הגמל כו' ומשני סד"א חידוש הוא דהא דם נעכר ונעשה חלב כו' הרי דס"ל להש"ס דס"ד לאסור חלב מטע' דם אף דמשתנה ונעשה חלב הרי דמוכח דמן התורה דם אסור אע"ג שאינו ראוי לזריקה וגם נשתנה וא"כ כ"ש דם שבישלו שעדיין צורת דם עליו ויש לתמוה לכאורה:]
4
ה׳ובאמת יש לתמוה על הפוסקי' דס"ל דם שבישלו מדרבנן דלא מוכח כלל מסוגי' דמנחות הנ"ל די"ל דשם מיירי בדם הנפש שראוי לזריקה דחייב בו כרת דרחמנא תלתה אותו בזריק' כמ"ש כי הדם הוא הנפש ואני נתתי אותו על המזבח לכפר וגו' דבזה בעינן שיהי' ראוי לכפרה ובאם אינו ראוי אין כאן חיוב כרת אבל מ"מ לאו מיהא אית בי' דלא גרע מדם התמצית ודם האברים דחייב מלקות דילפינן לה מקרא יתירא אף דאינו ראוי לזריקה ומה שהקשה שם הש"ס אהא דזעירי מהקפה את הדם כו' היינו משום דבברייתא תניא חייב דסתם חייב משמע חטאת דזדונו כרת דומיא דהמחה את החלב שם וקצת הי' נראה להביא ראי' לזה מהא דאי' בפ' דם שחיטה (כב א) תנן התם הלב קורעו כו' לא קרעו אינו עובר עליו א"ר זירא אמר רב ל"ש אלא בלב עוף הואיל ואין בו כזית אבל לב בהמה שיש בו כזית אסור וחייבים עליו כרת יעו"ש ואם נאמר דדם שבישלו אינו אסור כלל מן התורה א"כ למה דחק ר"ז לומר דמיירי בלב עוף ולא פי' כפשוטו דלכך אינו עובר עליו משום דהתם מיירי בבישלו אע"כ דגם אם בישלו חייב מלקות דלא גרע מדם האברים ומה דקאמר הש"ס שם דיש בו כרת ר"ל בלא בשלו וכיון שיש בו כרת בלא בשלו ומסתמא יש בו כזית ולכך גם בבשלו יש בו איסור עכ"פ ומ"ש רש"י בפ' כל הבשר עלה דהך מתני' דבבהמה חייב כרת שגירת לישנא דש"ס דכריתות נקט ושם מיירי בלא בישלו ורש"י כוונתו כאן דבבהמה עכ"פ איסור לאו אית בי' כמ"ש וכן י"ל דהרמב"ם ס"ל כן ומה שהביאו ראי' דס"ל דם שבשלו חיוב כרת ממ"ש (בפ"י מהמ"א) דם שבשלו בחלב פטור ואינו לוקה משום בשר וחלב כו' אינו ראי' רק דחייב מלקות אבל כרת אין בו וכמ"ש לחלק בזה ונלע"ד ליישב דעת הפוסקים הנ"ל דמפרשים דמ"ש זעירי אינו עובר עליו משמע דאין בו שום לאו דאל"כ הי' לו לומ' דאינו חייב עליו דמשמע דמיעטי' מחטאת שלשון חיוב נאמר בכ"מ על חיוב חטאת אבל לשון אינו עובר עליו משמע דלא אית בי' שום לאו כלל וטעמא דזעירי י"ל משום דבפ"ק דכריתות (ד ב) יליף מה' לאוין שיש בדם כו' דא' לדם האברים אתא ואם נאמר דדם הנפש שבישלו אף דממעטינן לי' מכרת יש בו חיוב מלקות משום דלא גרע מדם האברים א"כ מנלן דיש לאו בדם האברים הוי לן לאוקמי' קרא יתירא בדם הנפש שבישלו דחמיר טפי משו' דבתחילה הי' עליו חיוב כרת משא"כ בדם האברים אע"כ דבבישלו פטור לגמרי וגרע טפי מדם האברים שלא בישלו:
5
ו׳אבל שיטת רש"י עדיין אינו מיושב לפי מ"ש שמדבריו מוכח דס"ל דחייב עליו כרת גם בבישלו כמ"ש בפ' כל הבשר (קך א) הקפה את הדם כו' ופרש"י הקפה בעור כו' ועי' פר"ח (ריש סי' סט) שכתב סמוכות לדברי רש"י מהא דפריך בפ' כל הבשר גבי בי דוגי כו' ודילמא תתאה מטא כו' דאל"כ הא הוי ספיקא דרבנן ולקולא ואין דבריו מכריעין דאין זה בגדר ספק כלל דשפיר הוי ספק במקום דאתחזק איסור דם דאפי' בדרבנן אין מתירין ספק כזה, ובכה"ג אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי כמ"ש בפ"ק דפסחים הא ודאי גררוה וספק אכלי' אין ספק כו' וכן כאן הא דם יש ודאי בחתיכה והספק אולי יצא דמו או לא ובכה"ג לכאורה להיפוך על רוב הפוסקים דס"ל דם שבשלו אינו עובר עליו דזה נגד סוגיא דבכורות הנ"ל, וסבור הייתי לומר דבאמת לא קאמר שם הש"ס רק בס"ד ושם אזלא הסוגיא אליבא דאביי דפריך התם במנחות אזעירי ור"ל דגם דם שבישלו עובר עליו דפריך התם מהא דהקפה את הדם כו' אבל למסקנא דשם דבכורות דמסיק דהחידוש הוא משום דליכא מידי דאתי מחי ושרי כו' א"כ להך מסקנא שפיר נוכל לומר דקיי"ל לדינא דדם שבשלו מותר מן התורה, ומלבד זה יש לתמוה אהך סוגי' דבכורות בס"ד דש"ס דהיאך אפשר לומר דחלב יהיה אסור משום דאתא מדם דהא קיי"ל דם האברים שלא פירש מותר ומסתמא החלב שבבהמה בא מתמצי' דם האברים אחר שמתבשל ונעכר ונעשה חלב והוא מיץ היוצא דרך הגידים ומתקבץ ונעשה חלב מתחילה קודם שיורד לכחל הבהמה וא"כ לא בא כלל מדבר איסור רק מדבר המותר ומכ"ש לפי מ"ש התוס' בכ"מ דגם אם פירש בחתיכה מצד זה לצד זה לא מיקרי פירש רק אם פירש לגמרי לחוץ א"כ היאך ס"ד דמטעם זה יאסר החלב וגם א"ל דהחלב בא ג"כ מדם הנפש דאעפ"כ בודאי דהרוב הוא מדם כל האברים[*] ומה"ת מין במינו בטל ברובא:
6
ז׳[הג"ה מבה"מ עי' בש"ע (סי' יד סעיף ה) ובמ"ש הט"ז שם (ס"ק ז) להשיג על הב"ח ובש"ך שם (ס"ק יב) שמבואר מדברי כולם שהחלב הוא בא ממש בעין מן האברים כאלו יונקים בפנינו חלב ע"ש:]
7
ח׳וקושיא זאת י"ל ע"פ שיטת המרדכי דס"ל דדב' איס' שבא תערובתו ביחד עם ההיתר ולא הי' בתחילה האיסור בפ"ע בלא תערובות אינו בטל ברוב מן התורה וא"כ י"ל דס"ל למ"ד דם נעכר ונעשה חלב יש בו ג"כ מדם הנפש שמעורב בו והוא אסור אפי' לא פירש ולכך שפיר הוי חידוש אבל כבר כתבתי במ"א דשיטה זו לא מיחוורא שפיר דמוכח בכ"מ בש"ס דגם אם לא הי' ניכר כל אחד בפ"ע בתחילה ובא התערובות בבת אחת ג"כ בטל ברוב מן התורה וכן דעת כל הפוסקים ועי' תוס' פ' מרובה (סט א) ד"ה כל הנלקט[*] וגם דוחק לומר דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב קים להו לרבנן דרוב החלב נעשה מהדם הכנוס בגידין שאין זה דם המובלע באברים וגם קושיא ראשונה שהקשיתי עדיין לא נתיישב והוא דוחק גדול לומר דסוגיא דבכורות בתחילה אזלא אליבא דאביי דפריך אזעירי וא"ל לפי מה דמוכח שם במסכת מנחות דגם זעירי דס"ל דם שבישלו אינו עובר עליו היינו דוקא בישלו באור אבל בישלו בחמה לא נפק מתורת דם וכדקאמר התם רבא כאן שהקפה באור כו' וא"כ מה שמתעכל הדם בגוף הבהמה ונעשה חלב אינו כמו בישול ע"י האור רק כמו הקפה בחמה דזה אינו דהא הטעם שמחלק שם בין לאור ובין בחמה הוא משום דבחמה הדר ובאור לא הדר א"כ בנ"ד דלא הדר החלב להיות דם הם דומיא דהקפה באור:
8
ט׳[הג"ה מבה"מ ומדברי התוס' שם מוכח דגם בדשיל"מ דקיי"ל דלא בטיל אפי' באלף גם בכה"ג דבא התערובות בב"א לא בטיל וזה דלא כמ"ש הרב בהג"ה (סוף סי' קב) יעו"ש וכתבתי מזה במ"א:]
9
י׳עוד צ"ע דנראה דאפי' למ"ד דם שבישלו אסור מה"ת היינו דוקא משום דבזה לא נפיק מתורת דם ועדיין שמו עליו משא"כ במה שנעכר ונעשה חלב דלמה יגרע זה מהא דכתב רבינו יונה הביאו הרא"ש פ' כ"מ בענין המושק שהוא דם חיה שנצרר שכתב להתירו מטעם שנשתנה מברייתו ופירשא בעלמא הוא וכת' ג"כ ראיה לזה מדבש שנפל בו דבר איסור דכיון שדרך הדבש להחזיר דבר הנופל בו לדבש כמו דבש דיינין ליה ואף שהרא"ש כת' שם דראייתו צריכה ראי' מ"מ הפוסקים תפסו דברי ר"י להלכה וע"י בב"י ביו"ד (סי' סו) שהבי' בשם המרדכי מ"ש ראבי"ה באם התחיל להתרקם צורת האפרוח קודם שנגמר הריקום אינו אסור משום דם דהוי כעפר' וגם אחר שנגמר הריקום אינו אסור מן התורה רק מדרבנן יעו"ש וכ"כ הש"ך שם ומקור דין זה במס' תמורה (לא א) בתרנגולת שנולדה מביצה טריפה דמסיק שם דאפי' ר"א דפליג על רבנן גבי תרווד רימה הבאה מאדם חי דמטמא מודה בזה משום דדוקא גבי רימה דאדם בחייו נקרא רימה משא"כ בתרנגולת מביצת טריפה אימת גדלה לכי מסרחא לכי מסרחא עפרא בעלמא. ואף שיש לחלק דש"ה דקודם שנעשה תרנגולת מסרחת לגמרי ונעשה עפר וכבר נקרא שם היתר מתחילה בעת שנתרקב משא"כ כאן דאפשר שהדם אינו מתרקב ונעשה עפר קודם שנעשה ממנו חלב וכן בהא דמושק ודבש שכתב רבינו יונה מ"מ מוכח שם דלרווחא דמילתא נקט האי טעמא כמ"ש התוס' שם ד"ה אלא באדם ע"ש דהא ברימה הבאה מתרווד רקב לא שייך זה דבעת שנעשה רקב היה טמא ואחר שנשתנה לרימה נטהר לרבנן דפליגי על ר"א ואפי' ר"א דמטמא הוא רק מטעמא שנקרא רימה בחייו ואין כאן שינוי כלל, הרי נתבאר לנו סמך גדול לדברי רבינו יונה הנ"ל וא"כ גם בחלב הבא מדם נימא הכי ולפמ"ש נראה לפרש סוגיא דפ"ק דבכורות שהבאתי מ"ש דחידוש הוא כו' דהך ס"ד אתיא כרב הונא דמס' תמורה שם דס"ל בתרנגולת שנולדה מטריפה דאסורה ולית לי' הך סברא דנשתנה לדבר היתר וכסברת רבא שם דאמר תניא דמסייע לך מהא דרימה הבא ממלא תרווד רקב דקאמר ע"כ לא פליגי רבנן כו' אבל לפי מאי דמסיק אביי התם להיפוך והביא ברייתא מפורשת דמודה ר"א בתרנגולת הבא מביצת טריפה דמותרת והודה לו רבא ואמר לו אי תניא תניא קיי"ל באמת דמותר אם נשתנה וכן הוא למסקנא דפ"ק דבכורות דמה שאנו אומרים חידוש הוא בחלב הוא משום טעם אבר מן החי וכמ"ש:
10
י״א[הג"ה ודאי דבדרבנן ג"כ אסור ספק כדמוכח התם דבדיקת חמץ ג"כ דרבנן יעו"ש (ט ב) גם מה שהביא ראי' מהא דאי' שם בפ' כל הבשר כחלא עלוי בישרא כו' מ"ט חלב שחוטה דרבנן דם דאורייתא כבר נדחה זה ממ"ש הרא"ש בפסקיו הביאו הפר"ח שם דכוונת הש"ס דתחי' הי' דאורייתא קודם שנתבשל ועמ"ש הרשב"א בחידושיו בשם בעל העיטור דמ"ש דם שבישלו אינו עובר עליו אבל איסורא איכא מידי דהוי אח"ש וכן הביא שם בשם יש מפרשים דדווקא בקדשים אמרינן דאינו עובר עליו אבל לא בחולין וחולין מקדשים לא ילפינן אפי' לקולא והביאו הפר"ח שם וגם זה אינו מובן לענ"ד דמ"ש דאיסור דאורייתא איכא כמו ח"ש הוא תמוה דבח"ש שאני דילפינן מקרא דכל חלב וגם מטעמא דחזי לאצטרופי משא"כ בדם שבישלו כיון שאינו בכלל חיוב דקרא מנלן איסורא בזה וא"ל דלא גרע מדם האברים כיון דס"ל דאין כאן אפי' חיוב מלקות א"כ מגרע גרע מדם האברים גם מ"ש היש מפרשים דחולין מקדשים לא גמרינן הוא נגד סוגית הש"ס דפ' גיד הנשה (צח ב) רבא אמר לא נצרכה אלא לטעם כעיקר כו' ולגמור מינה כו' ופרש"י אבל חולין גמרינן מינה למאה וששים כו' והיינו משום דגמרינן חולין מקדשים וא"כ כ"ש דגמרינן לקולא הגם שדברי רש"י כאן צ"ע דלחומרא ודאי דלא גמרינן חולין מקדשים כדאי' בפ' אלו עוברין (מה א) ורבנן כו' חולין מקדשים לא גמרינן כו' ופרש"י שם חולין מקדשים לא גמרינן להחמיר דדין קדשים להיות חמורים הרי מוכח דלקולא ודאי דגמרינן מק"ו וא"כ שיטת רש"י ודאי דאינו מיושב לדבריהם ודברי התוס' שם במנחות ד"ה דם שבישלו כו' אינם מובנים לי שכ' וז"ל והיינו הא דתנן בפ' כל הבשר הלב קורעו כו' לא קרעו אינו עובר עליו דמיירי לאחר בישולו כו' דהוא נגד סוגיית הש"ס דפ' דם שחיטה דע"ז אמרו בפ' ר"ז אמר רב ל"ש אלא בלב עוף שאין בו כזית כו' ואף שיש לדחוק דמיירי ר"ז בלא בישל מ"מ תמוה הוא דלמה להם לדוחק זה דסתמא דסוגי' שם משמע דקאי על מתני' דמביא שם תנן התם כו' ולכן הי' נלע"ד ליישב דבאמת ר' זירא אמר רב פליג על ר' זעירי ורב יהודה ומחלקותם תלוי בפירוש המשנה דר' זעירא ורב יהודה ור"ח ס"ל דלכך אינו עובר עליו משום דם שבישלו כו' ומיירי גם בלב בהמה דמתני' סתמא נקט וס"ל זה לדוחק לאוקמי' מתני' בלב עוף דווקא אבל ר' אמר רב ס"ל דדם שבישלו ג"כ חייבים עליו ולכן מוקי מתני' בלב עוף דווקא ובזה א"ש דברי התוס' דמנחות מ"ש והיינו הא דתנן כו' ור"ל דר' זעירא מפרש כך למתני' דלא כר' זירא אמר רב והא דפריך הש"ס לעיל אלא טעמא דמיעטי' קרא לדם כו' לר' זעירא פריך הכי וכיון שכן אין לנו הכרח דהתוס' סוברים להלכה כן דאפשר דהלכה כר' זירא אמר רב ומסוגיית הש"ס דמנחות דפריך אליבא דר' זעירא אין ראי' דנגד זה משמעות סוגי' דכריתות דלא הביא שם רק דברי ר' זירא משמע דהכי ס' להש"ס להלכה וכן הוא באמת סברת רש"י במ"ש בפ' כל הבשר דתופס עיקר להלכה כסוגיא דכריתות משום דמביא רק דברי ר' זירא אמר רב ולא הביא שם הנך אמוראי דבמס' מנחות מוכח דכן ס"ל להש"ס להלכה וכמ"ש:
11
י״בוע"ד חידוד אמרתי ליישב דעת הפוסקים דדם שבישלו הוא דרבנן והוא דר' זירא אמר רב ור' זעירא ור' יהוד' פליגי בפלוגתא דר"י ור"ל אי ח"ש אסור מן התורה או לא דהנה במשנה דפ' כל הבשר תנן הכחל קורעו כו' לא קרעו אינו עובר עליו ואח"כ תני הלב קורעו לאחר בישולו לא קרעו אינו עובר עליו ומשמע דבחדא מחתא מחתינהו דכמו דאינו עובר עליו דרישא בכחל אין בו שום איסור מן התורה רק מדרבנן דהא חלב שחוטה לכ"ע דרבנן כמו כן הא דתנן גבי לב אינו עובר עליו ג"כ אין בו שום איסור תורה כלל, ולכן אליבא דר"ל דס"ל ח"ש מותר מן התורה שפיר י"ל דמתני' מיירי בלב עוף דאין בו כזית אבל לר"י דס"ל ח"ש אסור מן התורה א"כ א"א ליישב לישנא דמתני' בלב עוף דעכ"פ יש בו איסור תורה ואין זה דומה לאינו עובר עליו דרישא ולכך צ"ל דהטעם משום דדם שבישלו הוא דרבנן וא"כ י"ל דגם ר' זירא אמר רב ור' חנינא ור' זעירא פליגי בהכי, וכיון דקיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל לבר מתלת וקיי"ל בכ"מ ח"ש אסור מן התורה א"כ ע"כ מ"ש בפ' כל הבשר לא קרעו אינו עובר עליו היינו משום דבישלו א"כ מוכח דקיי"ל הכי דאע"ג דרב ס"ל דדם שבישלו עובר עליו הא קיי"ל בכל מקום דהלכה כר' יוחנן נגד רב ודו"ק: ע"כ הג"ה]
12
י״געכ"פ היוצא מדברינו אלה דודאי לדינא נראה דאף למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אין בנ"ד שום חשש איסור מחמת דם ומלבד זה תמוהים לי דברי הגאון תשו' חב"י דלענ"ד נעלמה ממנו סוגיא ערוכה דפ"ק דבכורות שהבאתי דמבואר שם להיפוך דפריך הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אלא למ"ד כו' ומסיק דהחידוש הוא משום דהוי אבר מן החי ואנן לא קיי"ל כמ"ד דם נעכר כו' כדאי' בפ"ק דנדה (ט א) פלוגתא דר"מ ור' יוסי לענין ווסתות דקיי"ל כר"י ור' יוסי דמסולקת דמים כל כ"ד חודש משום דאבריה מתפרקין ואפי' אם מניקתו והולכת ד' או ה' שנים לאחר ך"ד חודש חוששת לווסתה הרי מבואר להדי' דלא ס"ל דם נעכר ונעשה חלב[*] ובר מן דין לא ידעתי מנין לנו לומר דהדם הנמצא בחלב הוא משום דעדיין לא נשתנה הדם לגמרי להיות חלב דבאמת הדבר ידוע דבתחי' משתנה הדם תוך הגידים והעורקי' ונעשה מהם איזה מיץ ומשם נעשה חלב ונמשך דרך הגידים לכחל וכ"ז שלא נתהפך לחלב לא ירד ממקומו ועדיין הוא מובלע באברים ועוד דבכ"מ קיי"ל אחזוקי איסורי לא מחזקינן ויותר יש לתלות במצוי כמו בכל דוכתי ויש לנו לומר דהאודם קצת שיש בחלב הוא ע"י חמימות שבבהמה או איזה מכה באברים הפנימיים או בכחל ונתערב הדם בחלב ונטה לאודם ועוד הוכחה לזה שהרי בתחילה נחלב חלב גמור ואח"כ חלבו ממנה דם ממש כמו רביעית הכף כמ"ש כ"ת וא"כ יש כאן הוכחה שהדם הוא עומד בפ"ע ולא מחמת שעדיין לא נתהפך לחלב גמור וגם שהרי אחרי עמידת החלב בכלי יום או יומים מתאסף הדם בשולי הכלי א"כ ניכר שהאודם שהיה בו בתחי' היה מצד תערובות דם ממש שהיה בו בעין ולא מצד שעדיין לא נעכר לגמרי דאל"כ היאך נזדכך הדם מעצמו לבד והחלב לבד וראיה לזה שיש לנו לתלות יותר להיתר מלאיסור ממ"ש בפ"ב דחולין בההוא דאתי כי ממסמס קועי' דמא דאמרינן שם ספק קניא ספק שונרא אימר קניא מחתי' וכתב הרשב"א בחידושיו הטעם משום דתולין במצוי משום דדריסה מילתא אחריתי הוא ואין לנו לתלות באיסור וא"כ ה"ה בנ"ד יותר יש לתלות במצוי שהי' דם מכה שנולד בבהמה או בכחל משנאמר שעדיין הדם לא נתבשל ונתעכר יפה דהוא מילתא אחריתי דלא שכיחא כלל, מכל אלו הטעמים נראה דיפה הורה המורה לשער בששים נגד הדם ואין בזה שום פקפוק כנלע"ד ברור לדינא, דברי ידידו דו"ש יצחק אייזיק בלאאמ"ו הרב מ' יעקב זללה"ה חופ"ק טיקטין:
13
י״ד[הג"ה ומסוגיא דתמורה שהבאתי יש לתמוה על התוס' בפ"ק דבכורות (ז ב) ד"ה דם טהור כו' שהקשו מהא דמס' אהלות הכלב שאכל בשר המת כו' שכתבו שיש לחלק בין איסור לטומאה דדבריהם סותרים לסוגיא הנ"ל דמדמה תרנגולת הנולד מביצת טריפה להא דרימה הנ"ל וילפינן איסור מטומאה לקולא הרי דאין לחלק ביניהם לענין עיכול ובדוחק נ"ל ליישב זה דדוקא התם לענין דג טהור שבלע דג טמא שעדין לא נתעכל לגמרי בזה יש לחלק בין איסור לטומאה שכן מצינו שיש חילוק גם בטומאה עצמה כמ"ש טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב כו' אבל גם זה אינו דלדידן דקיי"ל כר"ש דנט"ל מותר גם לענין איסור ילפי' מנבילה שאינה ראוי' לגר כמ"ש בפרק הפועל (סט ב) ע"ש א"כ שוה איסור לטומאה בענין זה וצ"ע:]
14