בנין עולם, יורה דעה ג׳Binyan Olam, Yoreh De'ah 3
א׳כן יבורך גבר ירא את ה' רץ כצבי לעשות רצון קונו בכל כחו ואונו הרב הגדול בתורה ויראת חטא מו"ה צבי הירש נ"י:
1
ב׳דברות קדשו הגיעני לנכון במה שפלפל בדין אם חתכו בסכין כשר בשר וחלב של הבהמה מיד לאחר הפשט וביקש מעכ"ת לדעת חוות דעתי בזה, הנה לכאורה יש להביא ראי' דדי בקינוח ממ"ש התוס' פ"ק דחולין (ח ב) ד"ה אגב דוחקי' שכת' דדוחקא דסכינא לבד אינו מבליע כלל רק שצריך שיהיה חם ג"כ כמו בית השחיטה שהוא רותח קצת וא"כ בנ"ד שאינו חם כלל ודאי דמותר בהדחה וקינוח היטב, ואין לומר דגם כאן הוא חם קצת מיד לאחר הפשט דהא בש"ס שם איתא אפי' למ"ד בית השחיטה רותח היינו דוקא בסוף השחיטה דחיימא כמ"ש אימת בלע לכי חיימא אימת חיימא בגמר שחיטה כו' מוכח מזה דבתחילת שחיטה אינו חם כלל ואפי' ע"י דוחקא דסכינא אינו מפליט ומבליע וא"כ עינינו רואות דעכ"פ לאחר ההפשט אין הבשר והחלב חם יותר מבתחילת השחיטה א"כ מוכח דלא בלע כלל, אך יש להוכיח איפכא ממ"ש שם לא לסחוף אינש כפלי עלוי' בשרא דדאיב תרבא ובלע בשרא, וכתבו בתוס' שם דהיינו מיד אחר ההפשט דאז החלב והבשר חם עדיין, ועי' בר"ן שם דמפרש"י משמע דאפי' בדיעבד נאסר הבשר ומיהו משמע דבקליפה סגי דהא אינו רותח גמור ודי שיהא כרותח דבית השחיטה דאפי' לרב סגי בקליפה עכ"ל שם, וא"כ מוכח מזה שהוא חם כמו בית השחיטה וא"כ הי' נראה דדינו כמו סכין ששחט בו טריפה הנז' בשו"ע (סי' י') דאם היה באקראי בעלמא סגי בהדחה או בקינוח משום דהסכין קשה לבלוע או מטעמים אחרים שכתבו הפוסקים ואם שחט בו ג' טריפות בזה בעי נעיצה, א"כ גם כאן אם חתך בב' או בג' מקומות אפשר לומר דמיקרי משתמש בקביעות ובעי נעיצה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי שכ' (בפ"א מ"ה מ"א) שכל אלו אינם אלא לכתחי' כו' מוכח דבדיעבד בשפשוף סגי וכמ"ש הר"ן שם בשמו א"כ מוכח דס"ל דקיל יותר מבית השחיטה דהא הוא פסק דבית השחיטה רותח הוא והא דקיי"ל גבי סכין של א"י שרוצה לשחוט בו מדיח הוא מטעם דטרידי סימנים לאפוקי דמא ולא בלעי וכמ"ש הר"ן ג"כ בשמו א"כ הי' נראה להקל כאן דדי בקינוח או הדחה ובפרט דלא ברירא מילתא דנימא דאם חתך בבהמה אחת בג' או בד' מקומות דמיקרי משתמש בקביעות ועוד דהא דקיי"ל דאם נשתמש בקביעות בעי נעיצה אין זה מוסכם כ"כ דתליא בב' תירוצים שכתבו התוס' שם דר"ת תירץ דמ"ש הסכין שפה כו' ש"ה דבלעה ע"י רותח גמור ולדידי' אפי' שחט בו בקביעות די בהדחה ולפי תי' השני שכתבו שם מוכח הדין כן דבעי נעיצה והפוסקים תפסו תי' הב' של התוס' לחומרא וא"כ כאן שיש ספק אי מיקרי חם קצת יש להקל:
2
ג׳שוב ראיתי שאין ראי' מהא דאמימר דלא לסחוף כפלי כו' דאף שהרמב"ם סובר דבדיעבד מותר ה"ט משום דליכא דוחקא דסכינא לכך אפי' אם נאמר דהוא חם כמו בית השחיטה אפ"ה אינו בולע דחום בית השחיטה אינו בולע אלא בצירוף דוחקא דסכינא כמבואר בש"ס שם ובתוס' שם ד"ה דוחקא כו' כמ"ש למעלה ובהיות כן צ"ע על מ"ש התוס' שם ד"ה לא לסחוף כו' דהיינו דוקא בשעה שהוא חם כו' כיון דע"כ צ"ל דבדיעבד מותר דאין כאן דוחקא א"כ אין כאן אסור רק לכתחי' לבד ובכה"ג אפי' בצונן גמור אסור להניח איסור על היתר כמבואר בכ"מ ועי' ביו"ד סי' צ"א ובש"ס פ' כל הבשר בהא דצורר אדם בשר וגבינה כו' והא דהביאו ראי' דבצונן מותר מקרא דוישימו החלבים על החזות לענ"ד אין ראי' זו מוכרחת כ"כ כיון שאין כאן איסור אלא לכתחי' במקום מצות תנופה דא"א בלא"ה שרי' רחמנא, גם דברי הר"ן שכ' שמפרש"י משמע דאפי' בדיעבד אסור הוא תמוה לענ"ד דהאיך אפשר לאסור בדיעבד דהא אינו חם יותר מבה"ש דפסק הש"ס דאפי' למ"ד קולף היינו מטעמא דדוחקא דלא שייך כאן ומ"ש דכן משמע מפרש"י לא ידעתי משמעות כלל דנראה דכוונתו במ"ש רש"י בהא דקאמ' קרמא מפסיק שהקרום עצמו אסור שהחלב נבלע בו ולענ"ד אין משם הכרח דמיירי באותו קרום הדבוק לחלב הכליות בחיי הבהמה שהוא דבוק וסמוך זמן רב ע"י חיות הבהמה דינקי איברים מהדדי הוא בולע אבל ע"י שמניחים עליו זמן מועט לאחר שחיטה חלב ע"ג בשר כיון שאין שם דוחקא מנין לנו לאסור אפי' בדיעבד, ואפשר כוונת הר"ן שכתבו לא לדינא אלא לרווחא דמילתא אפי' ללישנא קמא דהתם בפלוגת' דרבב"ח ורב דפליגי אי בה"ש חם או צונן דלמ"ד קולף אפי' ליכא דוחקא דסכינא בולע כדמוכח התם דלמ"ד דכ"ע צונן הוצרך להך סברא דדוחקא דסכינא לכך כ' דאפי' לל"ק אליבא דרב ונאמר ג"כ דסחיפת כפלי הוא חם כמו בה"ש מ"מ אינו בולע אלא כדי קליפה לבד ועוד אפשר שפוסק לחומרא כ"ק דבה"ש רותח אפי' בלא דוחקא והי' נראה להוכיח קצת כן מלשון הש"ס דס"ל דגם בדיעבד אסור בהא דלא לסחוף כו' דאם נאמר דאין בו רק לכתחי' א"כ מאי פריך שם א"ה כי תריצי נמי דאיב תרבא כו' ופרש"י שם כשהם מונחים על הדף כדרכו הא בלעי כפלי גופייהו כו' דמה לכתחילה שייך התם שהוא דבוק שם בתולדה והוא לא עשה שום מעש' וכן מלשון ובלע בישרא דקאמר משמע ג"כ דבולע ממש, והנה יש מקום לתרץ דעת הרמב"ם דס"ל לכתחילה לבד אסור דהוא ס"ל עיקר להלכה דחום בה"ש צונן דהוא פסק כרבב"ח דמדיח כמ"ש (פ"י מהמ"א) וס"ל עיקר הטעם משום דצונן הוא משום דטרידי סימנים דאינו אלא דחוי' בעלמא דאם נאמר דטרידי סימנים א"כ אפי הדחה לא לבעי ועוד דסבר' דטרידי סימנים לא מהני אלא לענין דם ולא לגבי שמנונית כמ"ש הפוסקים וא"כ ס"ל דבה"ש אפי' ע"י דוחקא אינו בולע לכן צ"ל בהאי דלא לסחוף אינש כפלי כו' היינו לכתחי' בלבד דלא חמיר חום זה שאחר הפשט וניתוח מחום השחיטה עצמה והא דפריך הש"ס א"ה כי תריצי נמי כו' ר"ל כיון שא"א לתקן דבר זה דבלא"ה מונח הבשר על החלב בטבע א"כ לא שייך לאסור להניחם על הבשר ושפיר מותר אפי' לכתחי', ובזה יתורץ ג"כ דברי התוס' שהוכיחו דמיירי דוקא בשעה שהוא חם דאז הוא קרוב יותר לחלב להדבק על הבשר ושייך לאסור לכתחי' דאל"כ כיון שמפורש בכתוב וישימו החלבים על החזות לא שייך לאסור לכתחילה מה שמפורש התירו בתורה וכעין מ"ש הט"ז ביו"ד (סי' קיו) דאין כח ביד חכמים לגזור איסור במה שמפורש התירו בתורה וא"כ לפי מ"ש בשיטת הרמב"ם דס"ל אפי' ע"י דוחקא דסכינא אינו בולע א"כ בנ"ד נמי אין חשש איסור בדיעבד עכ"פ אבל אנן קיי"ל דקולף כמ"ש ביו"ד (סי' י סעיף א) דחייב לקולפו וכמ"ש בש"ך ובאחרונים שם א"כ ה"ה בנ"ד יש לאסור אפי' בדיעבד (ובתשובה אחרת הארכתי בביאור הסוגיא דשוחט בסכין של א"י):
3
ד׳שוב ראיתי דגם לשיטת הרמב"ם שפסק דבדיעבד מותר אין ראי' להתיר בנ"ד למאן דס"ל דחום בה"ש אינו מפליט לתוך בה"ש דאפשר לומר דהרמב"ם סובר דשוחט בסכין של א"י מיירי בסכין נקי שאין עליו שמנונית ומיירי ביודעים בה שהיא בת יומה כשיטת כמה פוסקים, וכתבתי במ"א באריכות דבכה"ג אנו אומרים דחום בה"ש אינו חזק כ"כ להפליט מתוך פנימיות הסכין להוציא בלעו להפליט ולהבליע בתוך בה"ש ולכך שפיר א"צ אלא הדחה לחומרא, או דס"ל דשמנונית שעליו מועט ביותר ואין בו כדי לאסור ולכן א"צ אלא הדחה אבל בנ"ד שחתך בסכין של חלב מיד לאחר הפשט אם נאמר שהוא חם כמו בה"ש אפשר דשפיר יכול להבליע אל הסכין שהוא קל יותר מלהפליט ממנו כמ"ש קצת פוסקים בזה א"כ אפי' הדיח הסכין וחתך בו אח"כ רותח גמור אסור בדיעבד ואפי' נעיצה אפשר דלא מהני אם נאמר דנעיצה אינו מפליט מכדי קליפה וכמו שיבואר בעזה"ש בסמוך וכן הוא שיטת הרשב"א דבה"ש מבליע תוך הסכין כמ"ש בתוה"א ומוכח ג"כ מהרשב"א דס"ל דאפי' בפעם אחת מבליע הסכין לתוך בה"ש שהרי בש"ס שם אמר רב נחמן סכין ששחט בו כו' מוכח דאפי' בפ"א דינא הכי וכ"כ בפרמ"ג ס"ק י"ב יעו"ש:
4
ה׳ובדין זה אם נעיצה מועלת לדבר הבלוע להוציא בלעו ממנו הוא מחלוקת הט"ז והש"ך ותליא באשלי רברבי שהט"ז (שם ס"ק י') כתב שהרא"ש והרשב"א מודו בזה דאין נעיצה מפליט כלום בלעו של סכין והא דמהני נעיצה לסכין של א"י וששחט בו טריפה הוא כדי להעביר שמנונית הקרוש עליו דס"ל להט"ז דאין הסכין מפליט ממנו להבליע לבה"ש וא"כ בנ"ד אם רוצה לחתוך בסכין זה רותח ממש אין מועיל נעיצה אבל הש"ך (שם ס"ק ו') דעתו דלהרא"ש ואפשר שגם הרשב"א יודה לו שהסכין מפליט ממנו לביה"ש וא"כ הא דמועיל נעיצה צ"ל עכ"פ דנעיצה מעביר הבלוע תוך קליפה של סכין וא"כ בנ"ד מועיל נעיצה לסכין כיון שלא בלע אלא מעט דלא חמיר מביה"ש עצמו כמ"ש, ובחידושי ליו"ד הארכתי בראיות דנעיצה מעביר הבלוע בכדי קליפה וא"כ יש להתיר בנ"ד ובפרט שיש דיעות דחום ביה"ש אין מבליע לתוך הסכין וכמ"ש בתשובה אחרת באריכות א"כ יש להתיר בנ"ד ע"י נעיצה ועמ"ש הרב המגיד (פ"ז מהמ"א) שלכך התיר הרמב"ם בדיעבד אם הניח הכסלים ע"ג בשר שאפי' אם נאמר דבלע הוא דבר מועט ובטלה ולפ"ז א"צ אלא הדחה והוא תמוה לענ"ד דלפ"ז קשה באמת מנין לו להרמב"ם זה דהבלע הוא דבר מועט ובטלה לגמרי ולא גרע ממ"ש בפ' כ"צ שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא ואפ"ה אוסר כדי קליפה וא"כ הי' לנו לאסור עכ"פ כ"ק ולכך לולי דבריו הקדושים הי' נ"ל יותר דלכך התיר הרמב"ם מטעם שכתבתי למעלה ועוד דכאן דליכא דוחקא ודאי דאין לאסור אלא לכתחי' וסבור הייתי לומר שמ"ש הר"ן דמשמע מפרש"י דבדיעבד אסור הוא ממ"ש על מ"ש לא לסחוף כו' משום שנתחמם וזב החלב על הבשר ואם החשש הוא לכתחי' לבד שמא ישכח מלשפשף א"כ אפי' בצונן אסור כמ"ש בהא דצורר אדם בשר וגבינה בפ' כל הבשר ובכ"מ ולכך צ"ל דרש"י ס"ל דאסור בדיעבד משום חמימות בלע קצת והוכיח זה דאל"כ הרי מקרא מלא נאמר וישימו החלבים וגו' וכמ"ש התוס' אבל לדעת הרמב"ם צ"ל דמשם אין ראי' דמצותו בכך ועוד דכהנים זריזים הם ולא ישכחו מלשפשף הבשר ואע"ג דהבעלים מביאים כן הבשר על החלבים מ"מ בבהמ"ק ובקרבנות שייך זריזות כמ"ש בפ"ק דשבת גבי ק"פ בני חבורה זריזים הם ודוק:
5
ו׳אך צ"ע על התוס' שם שכתבו שלאחר שנצטנן הבשר שוב אין חשש מהא דאמרינן שם הטבח צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו חלבים וא' שמדיח בו בשר כו' מוכח משם דאפי' בצונן גמור מדבק השמנונית של החלב בבשר א"כ ודאי דאסור להניח החלב על הבשר אפי' כשהוא צונן גמור וסבור הייתי לומר דלכך מותר כשהוא צונן משום דבלא"ה בשר דרכו להדיח קודם מליחה משום דם שע"פ, ואף דלכמה פוסקים לצלי לא בעי הדחה מ"מ הא בזמן הש"ס הי' דרכם להדיח הבשר בבי טבחי כמ"ש בפ' כל הבשר הא דחללי' בי טבחי כו' אבל כשהוא חם קצת מיד לאחר הפשט לא מהני הדחה מועטת שעושים הטבחים להעביר הדם דמחמת חומו נסרך ונדבק השמנונית של החלב בבשר וצריך שפשוף בידים כמ"ש הר"ן בכה"ג על מ"ש סכין של א"י ששחט בו מדיח יעו"ש וא"כ ל"ק מהא דטבח צריך שני כלים של מים כו' דכיון דהטבח מדיח הבשר במים שוב לא ידיחו אותו קודם מליחה בבית כמ"ש בפ' כל הבשר (קי"א א') הא דחללי כו' וא"כ ודאי דיש חשש אפי' בצונן גמור אבל אין זה תי' מספיק דכתבו הפוסקים בכ"מ אפי' היכא דליכא חום כלל ואפי' אם נשתמש בו צונן גמור בלא דוחקא אפ"ה צריך שפשוף גדול בידים היטב ולא מהני הדחה מועטת כמ"ש הרשב"א בתה"א (בדיני הכשר כלים ריש שער ד') לענין כלים שנשתמש בהם א"י בצונן כ' שם דבעינן שפשוף גדול ולא הדחה מועטת להעביר עליו המים בנחת ע"ש וכ"כ הט"ז בכ"מ ועי' בפרמ"ג במשבצות (סי' צ"א ס"ק א') שהביא ג"כ בשם הרשב"א בתה"א דדבר שהוא איסור שמן צריך שפשוף גדול ולא סגי בהדחה וכן מבואר בכ"מ בספרי הארוך ובקצר וי"ל עוד דהתוס' ס"ל דבדיעבד אסור כמ"ש הר"ן ודקדקו כן מלשון הש"ס דקאמר דבלע בישרא משמע שבולע ממש ולכן הוקשה להם שפיר מקרא דוישימו החלבים וגו' דלא שייך לתרץ כהנים זריזים הם ואם נאמר דקולפים באמת הבשר א"כ איך לא לשתמיט הש"ס בשום מקום בסדר קדשים לבאר דצריך קליפה ולפ"ז עכ"פ בנ"ד שיש ג"כ דוחקא ודאי דיש לאסור בדיעבד כמ"ש:
6
ז׳ואם מועיל בו נעיצה כבר כתבתי שיש בזה מחלוקת הט"ז והש"ך ולכאורה יש לתמוה על סברת הש"ך דס"ל לדעת הרשב"א דנעיצה מעביר הבלוע בכ"ק דא"כ כל סכין שבלע כ"ק יועיל בו נעיצה והמעיין בתה"א להרשב"א יראה דאינו כן שכתב בדיני הכשר כלים (דפוס ווין דף כ"ג ע"א) דמשוה התם דין סכין של א"י וששחט בו טריפה ושחט בו כשירה ביחד וכ' שלא די להם בהכשר קל אלא בהגעלה ומוכח התם דאפי' נעיצה לא מהני מדכ' אח"כ בדין לחתוך בו צונן דדי בהדחה וע"ז כ' דמ"ש בשלהי ע"ג דצרי' נעיצה היינו משום שבלע ע"י רותח ונדבק בו השמנונית היטב כתי' ר"ת ז"ל בתוס' ע"ש ואם נאמר דס"ל דנעיצה מעביר הבלוע בכ"ק א"כ למה לא יועיל נעיצה לסכין ששחט בו ולמה כ' דאין מועיל אלא ליבון או הגעלה אבל כבר כתבנו בחיבורינו ליו"ד דנעיצה מעביר הבלוע בכ"ק מעובדא דשבור מלכא גבי אתרוג וכמ"ש שם בתה"א להדיא דדוחקא ודבר חריף מפליט ומבליע ואעפ"כ מועיל שם נעיצה אף דאתרוג הוא דבר חריף כמ"ש הפוסקים וע"כ צ"ל דנעיצה מעביר הבלוע בכדי קליפה כמ"ש:
7
ח׳ולכך נ"ל ביישוב קושי' הנ"ל ע"פ מאי דקיי"ל בכל דוכתא כבולעו כך פולטו והוא כלל גדול בכל האיסורים שבתורה ולכך בדבר שתשמישו ע"י האור או ע"י רותחין צריך הגעלה או ליבון כל חד כדאי' ובדבר שבלע בצונן ע"י דוחקא כך פולטו ע"י דוחקא בצונן ולכך אף בדבר חריף שבלע קצת ע"י דוחקא וחריפות שלו פולט ג"כ ע"י נעיצה בקרקע קשה כיון שיש בו דוחקא וגם יש בו חום קצת עי"ז כמו שנראה בחוש ולכן הוא דומה למה שבלע ע"י חריפות דכמו שחמימות החריפות אינו חום ממש שבאמת הוא צונן רק שכח החמימות שיש בו מכח חריפותו גורם להבליע קצת כמו כן ע"י נעיצה הוא מתחמם ע"י דוחקא ושוה זה לזה, משא"כ בסכין ששחט בו שהחמימות הוא בעצמו הוא נבלע יותר ואין נעיצה מועיל בו מה שמתחמם עי"כ בקרקע קשה שגם זה החמימות אינו בעצמו אלא בכח ואין זה כבולעו כך פולטו וא"ש דברי הרשב"א הנ"ל, והא דמהני לסכין ששחט בו טריפות תדיר לענין לשחוט בו אפשר משום דבלא"ה ביה"ש טרוד להוציא דם אף דבלע שמנונית מ"מ השמנונית נבלל ומעורב בדם ואין בליעתו חזק כ"כ ולכן די לו בנעיצה ולענין דינא בנ"ד נראה הרמב"ם שם הביא הך דינא דטבח צריך ב' סכינים ודין דלא לסחוף כפלי עלוי בישרא זה אחר זה ועל כל הדינים שם סיים וכ' דבדיעבד מותר משמע דגם בהא דב' סכינים הנ"ל דינא הכי ואין לומר שהוא מפרש הא דב' סכינים אחר שנצטנן הבשר כבר דהמעיין בר"ן פ"ק דחולין שם בהא דטבח צריך ב' סכינים מפרש דמיירי דווקא בחתך חלב גמור סמוך לשחיטה שהוא חם משא"כ בחתך חלב צונן ס"ל דמותר אפי' לכתחי' ואח"ז הביא שם דברי הרמב"ם הנ"ל ומ"ש אחר כל הדינים דבדיעבד מותר וכן בב"י (סי' ס"ד) כ' ג"כ דהא דב' סכינים מיירי בחותך מיד אחר השחיטה כשהוא חם והביא ג"כ דברי הרמב"ם דכל אלו הדברים בדיעבד מותר א"כ ס"ל דמותר בדיעבד לגמרי אף דאיכא דוחקא וחמימות קצת דס"ל שעכ"פ אינו חם כמו בית השחיטה ממש וא"כ עכ"פ בדיעבד יש להקל ע"י נעיצה כנלע"ד דברי אהו"נ דו"ש יצחק אייזיק חופ"ק ראזינאי:
8