בנין עולם, יורה דעה ל׳Binyan Olam, Yoreh De'ah 30
א׳בעזה"ש יום ב זך אדר ראשון עת לנחמה לפ"ק טיקטין:
1
ב׳לכבוד ידידי וידיד ה', הרב הגדול חריף ובקי ומפורסם מ' נח חיים נ"י רב דק"ק ליסקאווא וכעת רב דק'"ק שטוצין:
2
ג׳מה שדרוש דרש מעכ"ת בדבר העגלים הנמצאים במעי פרה שחוטה ונמצאים מתים שראה בעירו שמקילין לאוכלם בלי ניקור, יפה כת' כ"ת שיש לגעור עליהם בזה בדבר שנהגו כל ישראל להחמיר אף גם שיש לצדד וללמד זכות עליהם דבאמת משמעות הש"ע הוא דדעתו להקל ופסק כדעת התוס' ורש"י והרא"ש דמתירים כדמוכח מהא דהביא בסי' סה) דיעה הראשונה בסתם להתיר וסברת הרמב"ם דמחמיר כת' בשם י"א כדרכו כידוע בדברי האחרונים שלא הביא דעת י"א רק לחומרא בעלמא וא"כ י"ל דדוקא במצאוהו חי ממש חושש לדעתו להחמיר משא"כ במצאוהו מת דיש עוד ספיקות טובא שמא היה מת תחילה ושמא כדעת החולקים על הרמב"ם בפרט שנראה עיקר כדבריהם ויש עוד ספק שמא לא כלו חדשיו ואף שגמרו שערו וצפרניו אין זה סימן מובהק דהרי אין סומכים ע"ז לקולא להתיר עגלים הנולדים קודם ח' ימים אחר לידתם שלא מצינו בשום מקום דגמרו שערו וצפרניו יוציא מכלל ספק נפל בבהמה:
3
ד׳ומ"ש מעכ"ת דיש מקום לומר דלפמ"ש התו' בשחיטה או נהרגה האם מתה תחילה א"כ כשמצאו מת מסתמא הי' מת מקודם דאל"כ הי' עכשיו ג"כ חי, טעות פלטה קולמוס מע"ל והם דברי שגגה דמה ראיה היא זו דאם האם מתה תחילה היה בודאי נמצא עתה חי דשמא ברגע אחד אחר יציאת נפש האם מת אח"כ הולד ואין זה צריך לפנים, גם מ"ש כ"ת בדברי הגאון מליסא בס' נתה"מ (סי רעו) מ"ש דגם בנהרגה אין זה ודאי רק ספק שיוכל להיות שהאם מתה תחילה אבל מידי ספיקא לא נפקא דברים ברורים הם, אך דברי הגאון הנ"ל לא ידעתי כוונתו במה שהוצרך לכתוב דקושיית התוס' במס' נדה ובב"ב (קמב ב) דא"כ מצינו עובר נוחל ומנחיל בנהרגה דקושייתם הוא למסקנא לענין דממעט חלק בכורה ודברים אלו תמוהים מאוד דהא לענין בכורה אפי' ודאי חי במעי אמו אינו כלום ואינו ממעט דבלידה דוקא תלוי כדיליף לה מקרא דוילדו לו ע"ש וקושיית התוס' ודאי דקאי על מה שציינו שם במאי דקאמר מעיקרא נוחל בנכסי האם כו' דלפ"ז מצינו דנוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב כגון שראינוהו חי ובאמת ראיתי שם בדברי הגאון הנ"ל שכת' דגם בראוהו חי יש להסתפק אולי אין זה חיות רק כזנב הלטאה כו' אבל לענ"ד אין דבריו נכונים בזה דהש"ס לא קאמר שם רק במאי דס"ל מעיקרא דודאי העובר מיית ברישא והקשה ע"ז מההוא עובדא דפרכס כו' וע"ז הוכרח לומר כזנב כו' מאחר שברור היה להם לחז"ל דודאי העובר מיית ברישא ע"כ צריכים אנו למיתלי במידי דלא שכיחא משא"כ בנהרגה דשכיח שיחיה אח"כ למה נתלי במה דלא שכיח שיפרכס אחר יציאת נפשו כזנב הלטאה יותר ראוי לנו לתלות במידי דשכיחא וכעין זה מצינו בפ"ק דביצה (ח ב) בדק בקינה של תרנגולת כו' אימר יצתה רובא וחזרה כו' וכת' רש"י שם ואע"ג דמילתא דלא שכיחא הוא מיגו דפשיטא לן דאינה יולדת בלילה תלינן בה כו' יעו"ש ולסברתו מסוכנת ששחטה היאך אנו סומכים על פירכוס דילמא הוה כזנב הלטאה שמפרכסת אלא ודאי דתלינן ברובא וז"פ:
4
ה׳[הג"ה ולפי מ"ש שגם בשחיטה של האם הוא ספק ויש לצדר להקל מטעם ס"ס אין להקשות דהוה לן למימר דמוקמינן ליה בחזקת חי והשתא הוא דמיית כמ"ש בכ"מ דאין זה אלא במי שהי' לו חזקת חיים מעיקרא משא"כ בעובר הנמצא במעי שחוטה לא היה לו חזקת חיים כלל כדמוכח מכ"מ בש"ס ופוסקים וא"כ שפיר יש לנו סמך גדול להיתר:]
5
ו׳ומ"ש כ"ת לצדד להקל ע"פ סברת הרא"ש פרק בהמ' המקשה דברי מע"ל מעורבבים שהרכיב דע' הרא"ש ודעת הרמב"ם ביחד דלרמב"ם ודאי דאסור שהוא מפרש פלוגתא דר"י ור"ל דר"י ס"ל חדשים גרמו לו ר"ל חדשים לבד אף שנמצא הולד וחלב שבו באויר הפרה ולא ידעתי למה תמה מע"ל על הרמב"ם במאי דס"ל לר"י חלבו כחלב בהמה לשיטתו למה ס"ל כן דזה פשיטא לא ניתן לכתוב דר"י ס"ל דא"צ שום אויר בזה וגם מה שצידד בכ"מ ובב"י (סי' סד) די"ל דגם הרמב"ם מפרש דר"י אינו אוסר רק כשהוציא החלב לחוץ כשתחב ידו לפנים א"ש ול"ק מה שהקשה מע"ל בא"כ למה קאמר ר"י חדשים לבד גורם הא בעינן אויר דהמעיין בב"י וכ"מ שם יראה להדיא דבאמת ס"ל כר"מ דחלב שליל אינו ניתר בשחיטת האם אך דוקא כשיוצא העובר או החלב של העובר הוציא לחוץ דאז לא היה לו היתר כלל אף דאין זה מיקרי אוירא כיון שהוציא הולד אחר שחיטה או החלב בחיי הפרה חדשים לבד גורמים האיסור אבל בנמצא העובר עם החלב במעי האם אחר שחיטה מותר מטעם אחר משום דא"צ להתיר העובר רק משום כל בבהמה תאכלו אתינן עלה וא"כ כל מה שהקשה מע"ל ע"ז לק"מ:
6
ז׳גם מה שהקשה כ"ת מאי מקשה ר"י לר"ל מהא דבאשם דחלב ושתי כליות מוציא מכלל שליל דהא שם יצא לאויר העולם דברים תמוהים הם דהא שם לגבי קרבן מיירי דזה לא שייך אלא אם נמצא העובר במעיה דאז שייך הקרבה בחלב העובר משא"כ כשיצא לאויר העולם ונולד קודם שחיטה מה ענין הקרבה שיקרבו וא"כ שפיר פריך לרשב"ל דס"ל חדשים ואוירא בעינן והחלב שנמצא בעובר כשמצאוהו חי במעי אמו מותר באכילה א"כ קרא למה לי למעוטי דבשלמא לדידי דס"ל דאם הוציא הולד לחוץ מיקרי חלב רק דבמעי בהמה מותר מגזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו שפיר איצטריך קרא למעוטי מהקרבה אבל לדידך דאפי' הוציא החלב לחוץ מותר א"כ לא מיקרי חלב כלל ל"צ קרא וללישנא אחרינא דפריך ר"ל לר"י לדידך ליקרב א"ש ג"כ כמ"ש מהרש"א בשם הרשב"א שם דכיון דלדידי' מיקרי חלב רק מקרא דכל בבהמה ילפינן להתיר א"כ קשה ליקרב יעו"ש, גם לפי' מהרש"א שם שכת' לתרץ ע"פ דברי הרא"ש דכת' דמילתייהו קאי ג"כ אליבא דר"מ א"ש ג"כ לשתי הלשונות דלל"ב דפריך ר"ל לר"י לדידך ליקרב דלר"מ ביוצא חי לאויר העולם אחר שחיטה הרי הוא חלב גמור א"כ ליקרב דמסתמא אתיא הברייתא גם כר"מ דבשלמא לדידי אף דמודינא דלר"מ אסור אתי קרא למעטו אבל לדידך דחדשים לבד גרמו אין סברא להוציא מכלל הקרבה לר"מ ולל"ק דפריך ר"י לר"ל למה צריך קרא למעוטי א"ש ג"כ דמסתמא אתיא ג"כ ברייתא כר' יהודה אבל לדידי א"ש ולל"ק דר"י גם לר"מ א"ש מה דהכ' ממעטו מהקרבה אף דס"ל דחדשים לבד גרמי ולא ס"ל דאין סברא להוציא מכלל הקרבה ולא הוצרכתי להאריך בזה רק ממה שראיתי שמעכ"ת הרבה בקושיות בסוגיא זו לזה הארכתי לבאר שבזה יהיו מתורצים כל מה שהקשה מע"ל בזה:
7
ח׳וכ"ז כתבתי הנלע"ד ליישב קצת וללמד זכות על המתירים אבל חלילה להקל בזה ובודאי יש להחמיר כפשטות לשון הש"ע וכמ"ש הש"ך שם דגם בלא הוציאו לאויר העולם אסור אכן מ"ש כ"ת בשם המ"ץ דווילנא שאסר גם הכלים לענ"ד הפריז על המדה להחמיר בזה כ"כ בהפ"מ במה שנראה עיקר כדעת רוב הפוסקים החולקים על הרמב"ם בזה וכמ"ש שגם המחבר בש"ע נראה שדעתו נוטה לפסוק כן לעיקר לדינא ובפרט אם הכלים לאחר מעל"ע מתשמישם פשוט לענ"ד להתיר ובזה אקצר ואומר שלום כנפשו ונפש דו"ש יצחק אייזיק בלאאמ"ו הרב מהו' יעקב זללה"ה חופק"ק טיקטין:
8