בנין עולם, יורה דעה ל״אBinyan Olam, Yoreh De'ah 31
א׳לכבוד בני ידידי הרב הגדול חו"ב ומפורסם מוה' יוסף נ"י רב דק"ק פאראזאווא:
1
ב׳קבלתי מכתבך לנכון בדבר מה שנתווכחת עם הרב דק"ק ראזינאי שהרבה לתמוה במ"ש בחיבורי בית יצחק (שער הספיקות סי' מו) בדין דרוסה שאין לחוש לסימנים אלא בראינו שדרסה בסימנים אבל בלא"ה אמרינן דסימנים קשים הם אצל דריסה ולא שכיח שיגיע הארס לשם הנה יפה השבת לו בזה דבאמת המעיין היטב בלשון הפוסקי' יראה לעינים שכן הוא הדבר שהרי בשו"ע (סי' נז סעי' טז) כ' מפורש כיצד היא הבדיקה כו' ואם דרסה בסימנים כו' והוא מבואר ג"כ בדברי רש"י בפא"ט (נג ב) בדברי רב זביד דקאמר ובסימנים עד שיאדימו סימנים עצמם כ' שם רש"י ד"ה בסימנים וז"ל דרסה בסימנים ואם נאמר כסברת הרב הנ"ל דכל ספק דרוסה צריכה בדיקה כנגד הסימנים אלא דסימנים כיון דקשים הם אצל דריסה לא מהני מה שהאדים הבשר כנגד הסימנים אלא כשיאדימו הסימנים עצמם בפשיטו' הי' לו לפרש דבסימנים לא מהני אם האדים הבשר דהא מיירי שם בספק דרוסה דעאל הדורס בינייהו ולמה לו להוסיף בלשונו אם דרסה בסימנים וכן כפל עוד רש"י ודקדק בלשונו בבעיא דאילפא שם אם יש דרוסה לסימנים וז"ל אם דרסה כנגדה וידוע דרכו בקודש שדקדק מאוד בלשונו ולמה כ' שפת יתר ללא צורך בשני מקומות והרי לך מפורש שע"כ צ"ל שכוונתו הי' בזה כמ"ש דבאמת בסתם ספק דרוסה א"צ לבדוק נגד הסימנים כיון דקשים הם וכמו שית' עוד בכמה ראיות:
2
ג׳והנה יש מקום לדחות ולהוכיח להיפוך דגם בלא ראינו דריסה כנגד הסימנים שצריך לבדוק בהם מהא דאיתא שם בבעיא דאילפא אם יש דרוסה לסימנים ופשט מהא דפירשה רב חנן בר רבא אמר רב דרוס' שאמרו צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו ואפי' בסימנים ופרש"י שם ד"ה דרוסה שאמרו כגון ספק דרוסת ארי כו' הרי שפירש לישנא דבני ר' חייא שאמרו דרוסה שאמרו כו' דהיינו בספק דרוסה הרי דגם לשון זה קאמר רב חנן דרוסה שאמרו ומיירי ג"כ בספק דרוסה ואפ"ה קאמר דצריך בדיקה בסימנים אבל אין זה מוכרח ובאמת גם מכאן יש ראי' לדברי דנ"ל דבני ר' חייא ושמואל לא פליגי כלל ארב חנן בר רבא אמר רב דהוסיף ג"כ דצריך בדיקה בסימנים וכן נראה דאל"כ לא הי' לנו לפסוק כרב במקום בני ר' חייא שהם יהודה וחזקי' שהרי ידוע דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש דאין הלכה כרב נגד ר' חזקי' רבו של ר' יוחנן ועד אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב וכ"כ הפוסקים בכ"מ דהלכה כחזקי' במקום שחולק על ר' יוחנן תלמידו וכן מצינו כעין זה בפ' מי שהוציאוהו (מו ב) ר"מ ור"י כו' ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואצ"ל ר"מ ור' יוסי השתא במקום ר' יהודה ליתי' במקום ר' יוסי מבעי' כו' וא"כ למה פסקו הפוסקים כרב דצריך בדיקה כנגד הסימנים ג"כ ולפי מ"ש א"ש דלא פליגי כלל דבני ר"ח ושמואל מיירי בסתם דרוסה או ספק דרוסה שלא ראינו שדרסה נגד הסימנים ולכן א"צ בדיקה רק נגד בני מעיים לבד שגם נגד כפא דמוחא א"צ לבדוק שגם שם קשה אצל דריסה מכ"ש דסימנים וכמו שהשבת להרב הנ"ל ממ"ש בבאר הגולה (סי' נז) ורב חנן בר רבא אמר רב מיירי באמת בראינו שדרסה בסימנים וכן מורה לשון הש"ס דקאמר בעי אילפא יש דרוסה בסימנים ולמה לא פשיט מהא דקאמרי בני ר' חייא דא"צ לבדוק נגד הסימנים ואם נאמר דבאמת פליגי ארב והש"ס פוסק כרב הי' לו לומר דבעיא דאילפא פלוגתא דרב ושמואל ובני ר' חייא היא אלא ודאי דתחילה מיירי בלא ראינו שדרסה נגד הסימנים ואח"כ הוסיף הש"ס ונקט בעיא דאילפא היכא דראינו שדרסה נגד הסימנים מהו וע"ז פשיט וקאמר דבעי' דאילפא כבר פירשה רב חנן בר רבא ולא קאמר כבר פירשוהו בני ר' חייא ושמואל ומזה הוציא רש"י מ"ש בבעי' דאילפא יש דרוסה לסימנים דמיירי באם דרסה בסימנים והוכיח כן משיטת הש"ס כמ"ש:
3
ד׳עוד ראי' ממאי דקאמר התם ר"נ אמר בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה משיאדים בשר כנגד בני מעיים רב זביד מתני הכי בדרוסה משיאדים בשר כנגד בני מעיים בסימנים עד שיאדימו סימנים עצמם והנה גם שם כ' רש"י בד"ה בסימנים דרסה בסימנים כמש"ל ולשון הש"ס שם קשה במה דקאמר רב זביד מתני כו' דלא שייך לשון זה רק אם ר"נ ור"ז היו חולקים בגירסת הברייתא דר"נ הוה מתני כך ור' זביד מתני כך והא שמעתתא דידהו הוי והי' לו לומר ורב זביד אמר כו' לומר דפליג על ר"נ אלא ודאי דגם הם לא פליגי דר"נ מיירי בדרוסה שלא ראינו שדרסה נגד הסימנים ולכן א"צ בדיקה רק נגד בני מעיים משא"כ רב זביד מיירי בב' דינים בסתם דריסה מודה לר"נ דא"צ בדיקה נגד הסימנים ואח"כ מוסיף ור"ל אם דרסה בסימנים אז עד שיאדימו סימנים עצמם ודברי רש"י מוכרחים ומדוקדקים מאוד וכן מוכרח דהא רב נחמן בעצמו אמר שם (נד א) האלקים מורה בה רב מכפא ועוד אטמא ומפרש שם מאי כפא כו' ומסיק מכפא דמוחא כו' וא"כ למה קאמר כאן דא"צ רק כנגד בני מעים לבד ולפמ"ש א"ש דשם מיירי בראינו שדרסה נגד הסימנים וגם חוששין שמא דרסה מקודם גם נגד החלל וכל ספק דרוסה דעל הדורס בינייהו ולכן קאמר דבדיק מכפא דמוחא ועד אטמא וכולל נגד הסימנים ג"כ וכמ"ש רש"י שם ד"ה כפא דמוחא יעו"ש:
4
ה׳ולכאורה יש סתירה לזה מהא דאיתא ברפא"ט (מג ב') במה דאמ' וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נפ"מ לספק דרוסה ופרש"י שם דהיינו באיהו שתיק ואנהו מקרקרי כו' הרי דגם בלא ראינו שדרסה כלל צריכה בדיקה כנגד הסימנים וכן מייתי עובדא שם בההיא ספק דרוסה דאתא לקמי' דרבה הוה קא בדיק לוושט מאבראי כו' אבל גם משם אין ראי' כלל די"ל דמיירי באם באמת ראינו אודם בבשר שכנגד הסימנים דמזה מוכח שדרסה שם וע"ז קאמ' דצריך לבדוק בסימנים עצמם דגם לענין זה קשים אצל דריסה שאפי' האדים הבשר כנגד הסימנים אינו מזיק אם לא שהאדימו סימנים עצמם וגם י"ל דלכתחי' לרווחא דמילתא כיון שהי' עוסק בבדיקת החלל החמיר רבה לבודקו נגד הסימנים מבחוץ אולי יראה אודם בבשר שכנגד הסימנים שאז ראי' שמסתמא דרסה שם ואז חייב לבדוק בסימנים עצמם אבל אם לא ראה סימן דריסה בבשר שכנגד הסימנים גם לאותם פוסקים הסוברים דלא מהני בדיקת דרוסה מבחוץ ופליגי על רש"י בזה מ"מ בסימנים אם לא ראה סימן דריסה מבחוץ שוב א"צ לבדוק מבפנים וכן הדעת נוטה כיון דקיי"ל דסימנים קשים הם אצל דריסה וצ"ל דה"ט דלא שכיחא שיאדים שם ויתחלחל לפנים דאם נאמ' דשכיח לאותו אודם שיחלחל לפנים וא"כ למה לא חיישינן לה הא כל דבר שסופו לטרוף חשבינן לי' כאלו כבר נטרף וכמ"ש לענין סירכא משום דסופו להתפרק וכן בחצר הכבד שניקב דסוף הכבד לינטל וכן הוא לכמה דברים כאלו אע"כ משום דקשים הם לא שכיחא שיחלחל לפנים וידוע דכל מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לה ואמרינן נשחטה הותרה והרי כ' התוס' בר"פ א"ט דהא דחיישינן לספק דרוסה ולא אמרינן נשחטה הותרה הוא משום דדריסה שכיח (יעו"ש מג ב) ובבדיקת י"ח טריפות א"צ רק בריאה משום דשכיח בה טריפות ומ"ש בש"ס שם נפ"מ לספק דרוסה היינו באם ראינו אודם בבשר שכנגד הסימנים כמ"ש ובזה מדוקדק לשון המחב' (סי' ל"ג סעי' הא דאמרו אין לוושט בדיקה מבחוץ נפ"מ לענין דרוסה ולא נקט המחב' כלשון הש"ס נ"מ לספק דרוסה אע"כ כמ"ש דבאמת בספק דרוסה א"צ לבדוק כלל אפי' בבשר שכנגד הסימנים דקשים הם אלא אם ראינו ששלט הארס בבשר ודרס שם יש לחוש ששלט גם בסימנים ולכן צריך לבדוק בסימנים בפנים:
5
ו׳עוד יש ראי' לענ"ד מדברי התוס' פ' השוחט (כח ב) ד"ה אתא כי ממסמס כו' דקאמר דוושט אין לו בדיקה מבחוץ ופרש"י משום נקב והתוס' שם דחו פירושו וכתבו דלענין נקב יש בדיקה לוושט מבחוץ רק לענין דרוסה והקשה שם רבינו אלחנן דא"כ מאי קאמ' הש"ס ור"מ היכא אכיל בשרא כו' דילמא במקום נקב קא שחיט הא יש לו תקנה ע"י בדיקה מבחוץ ותי' משום דיש חולי שמאדים כמו דרוסה ואינו ניכר ולמה לא כתבו בפשיטות דחיישינן שמא נדרסה כיון דחייש למיעוטא ולפמ"ש א"ש דכיון דסימנים קשים הם אצל דרוסה והוה מיעוטא דמיעוטא שיהי' נדרס שם וניכר הארס ולמיעוטא דלא שכיחא לא חייש ר"מ כמ"ש התוס' בפ' כסוי הדם (פ"ו ב) ד"ה סמוך מיעוטא כו' ולכן הוצרכו התוס' לומר דיש חולי שמאדים כמו דרוסה וא"כ משם ראי' ברורה למ"ש עוד נראה לענ"ד ראי' לזה דהא הטעם דלא מהני האדים הבשר נגד הסימנים הוא משום דאין דרך הארס להתחלחל לפנים לסימנים עצמם וא"כ למה נחוש לכך לבדוק בספק דרוסה, והרי כתבו התוס' שם בר"פ א"ט דלכך חיישינן לספק דרוסה משום דשכיח וכמ"ש למעלה, ועוד דהרי יש כאן ס"ס שמא לא דרס כלל ואפי' דרס שמא לא נתחלחל הארס לפנים כיון דקיי"ל דבדרוסה עד שיאדימו הסימנים עצמם ולא מהני האדים הבשר מבחוץ אלא ודאי דבסימנים לא חיישינן אלא היכא שראינו שדרסה שם דאז אין כאן רק ספק אחד והיינו בניכר האודם מבחוץ וכמ"ש למעלה ועי' ברמב"ם (פ"ה מה' שחיטה ה"י) שכ' ג"כ בלשונו איזו רושם הדריסה כו' ואם דרס בסימנים עצמם כו' הרי שדקדק בלשונו ג"כ וכ' דבעינן שידרוס בסימנים עצמם ובודאי לא לחינם כ' הרמב"ם זה שלא לצורך כידוע מצחות לשונו הזהב שדקדק בדבריו מאוד וזה ברור ויש לי עוד אריכות דברים בזה ולרוב הטרדה קצרתי דברי אביך דו"ש יצחק אייזיק בלאא"מו הרב מוהר"י זללה"ה חופק"ק וואלקאוויסק:
6