בנין עולם, יורה דעה ל״וBinyan Olam, Yoreh De'ah 36
א׳להרב החריף מוהרשצ"ה הנ"ל:
1
ב׳ומה שנתקשה מע"ל במ"ש בחיבורי בית יצחק שער הקבוע סי' בהא דאיתא בפ' לא יחפור בסוגיא דניפול אף אנן נמי תנינא דם הנמצא בפרוזדור כו' שהקשיתי לשאול כיון דאין אשה מטמא' אלא בהרגש' א"כ הוי כמו נולד הספק במקום הקביעות וע"ז תמה מע"ל דהרגש' הוא דוקא לבעלה אבל לטהרות מטמא' אף שלא בהרגש' כיון דאפילו מקור מקומו טמא לא עיין מע"ל בדברי התוס' פ' כל היד (יז ב) ד"ה ואין שורפין כו' שהקשו שם ארב קטינא דס"ל דספיקא הוא ואין חייבים על ביאת מקדש ואין שורפים עליו את התרומ' דממנ"פ במאי מיירי אי ברה"ר ספיקו טהור ואי ברה"י ספיקו ודאי טמא ותירץ דמסוט' לא ילפינן טומא' דאתיא ע"י ראיית גופה כו' והקשו שם עוד דא"כ נוקי לאתתא בחזקת טהר' וטהור' אפי' ברה"י ותי' משום דדמי החדר מצויים יותר וחזקת טהר' דידה עם קורב' לגבי רובא חשיב כפלגא ופלגא וא"כ ע"כ דמיירי שם בטומאת ראי' גם מה שהקש' כ"ת במ"ש פ' הרואה כתם (כז ב) ובמגעות והיסיטות הלך אחר הרוב כו' ומסיק אי רוב ימים בהרגש' כו' והקש' מע"ל הא לענין טומאת מגע לא שייך הרגשה דברי מע"ל תמוהים ולא ראה דברי רש"י במקומם שפי' מגעות היינו אם נגעה אחר כך בטהרות כו' ומשמע סתם אפילו לטמא כלי וע"כ משום ראי' הוא דלענין מגע אין האשה אלא ראשון לטומא' שאינ' טמאה אלא טומאת ערב שנגע' בדם וא"כ אינ' מטמא' כלי וגם היסיטות לא שייך אלא בראי' בלבד והוא פשוט:
2
ג׳גם מ"ש מעכ"ת להקשות בהא דאיתא התם ס"ב ב') הנך לכתמים דרבנן כו' דהא עיקר הטעם דכתמים דרבנן הוא משום דלא הרגישה וא"כ שם דמיירי לענין טהרות לא שייך זה ג"כ לק"מ דהמעיין ברמב"ם (פ"ט מהא"ב ה"ב) שכ' וז"ל וכן מד"ס שכל הרואה כתם טמאה כו' ואע"פ שלא הרגישה וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר הוא ולכאורה צ"ע במה שחידש טעם במה שטומאתו בספק הא בלא"ה אפי' ודאי מן החדר ג"כ הוא דרבנן משום דלא הרגישה גם צ"ע דהא קיי"ל דרוב דמים מן המקור וא"כ אין זה בגדר ספק כלל וכמ"ש בפ' כל היד ובפ' לא יחפור דלכך חייבים עליו כו' משום דהולכים אחר הרוב דרוב דמים מן המקור ועי' בכ"מ שם שהקשה הא הוי ס"ס ספק שלא מגופה ואת"ל מגופה שמא מן העליה והאחרונים תמהו עליו כיון דקיי"ל דרוב דמים מן המקור אין זה בגדר ספק עט"ז ריש סי' ק"ץ) אבל הנלע"ד דדבריו ברורים והוא דאע"ג דרוב דמים באים מן המקור מ"מ יש רוב אחר כנגדו דרוב דמים הבאים מן המקור באים בהרגשה והא מדלא ארגשה מוכח דמעלמא אתא וכעין מ"ש בפא"ט (כב א') רוב אריות דורסים כו' אדרבא רוב הדורסים אין ציפרנם נשמטת כו' דמטעם זה נחשב שם לספק השקול למאן דלא חייש לספק דרוס' וא"כ הוי ספק השקול ממש ושפיר יש כאן ס"ס וא"כ גם דברי הרמב"ם מבוארים היטב מ"ש הטעם דטומא' זו בספק כו' היינו משום דע"כ צ"ל דלאו מטעם הרגש' לחוד הוא מדרבנן וכדמוכח מהא דפ' תינוקות דשם מיירי לענין מגע טהרות דקאמר דכתמים דרבנן וכמ"ש מעכ"ת וע"כ צ"ל דטעמא אחרינא איכא משום דיש כאן ספק השקול מטעם דלא הרגיש' דבזה אתרע רובא דמן החדר וא"כ בספק השקול הי' לנו לומר דמוקמינן לאתתא בחזקת טהר' לא משום דהוה ס"ס כמ"ש הכ"מ ולזה אמרו דרק מדרבנן החמירו בזה וכמ"ש הכ"מ בזה שם וא"כ בלא"ה נדחה קושיית כ"ת עלי מהא דדם הנמצא בפרוזדור שכתבתי דהא ע"כ צ"ל דמיירי שם שהרגיש' דאל"כ הי' לנו לטהר ברה"ר או מחמת חזקת טהרת' אפי' ברה"י ולא שייך כאן תירוץ התוס' משום דרוב דמים מן המקור דהא אם הי' שלא בהרגש' אתרע לה הך רובא וא"כ שפיר הקשיתי דהא נולד הספק במקום קביעות וכן מוכח לענ"ד כדברי הרמב"ם דהא דכתמים דרבנן בלאו טעמא דהרגש' ג"כ הוי דרבנן דאל"כ קשה הא דמקש' שם בר"פ הרוא' כתם על הא דשמואל דאמר שאין אשה טמא' מן התור' עד שתרגיש כו' מכמה משניות וברייתות והא דברי שמואל מוכרחים מן המשניות שמצינו שבכתמים מקלינן מספיקא וגם תולין בטמא' ומשנה מפורשת שם (נח ב) שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר כו' שנאמר דם יהי' זובה כו' דם ולא כתם כו' וע"כ צ"ל דהוי מדרבנן בלא טעמא דהרגש' וכמ"ש וא"כ מתורץ גם מה שהקשה כ"ת מהא דמגעות והיסיטות כו' דלפמ"ש אי הוה שלא בהרגש' אפי' לטהרות לא מחמרינן מן התור' מטעם ספק וכמ"ש דברי דו"ש יצחק אייזיק חופק"ק טיקטין יע"א:
3