בנין עולם, יורה דעה ל״טBinyan Olam, Yoreh De'ah 39
א׳ומה שנסתפק מעכ"ת לענין מה דקיי"ל דאשה קובעת וסת בימי נדתה אם פסק' וחזר' וראת' ביום מחרת ותמה מע"ל ע"ד הש"ך (ס"ק עב) דמה לי ליום המחרת או לשאר יומי כבר מבואר דבר זה באריכות הרבה בסדרי טהר' (סי' קפד ס"ק ט) יעו"ש שהקש' דברי המחבר אהדדי דבסי' קפ"ד פסק דא"צ לחוש כי אם לתחיל' הראי' ובסימן קפט פסק דאשה קובעת וסת בימי נדתה יעו"ש באריכו' שבירר כל דברי הראשונים והאחרונים ולבסוף מסיק לחלק בהא דפסקינן דאשה קובעת וסת בימי נדתה היינו אם ראי' האחרונ' הי ממעיין פתוח אבל אם כל הג' ווסתות הכל הי' ממעיין פתוח בהא אמרינן דאינ' חוששת רק לעונת תחיל' הראי' ובזה יישב שם כל דברי הש"ע דלא יסתרו אהדדי וכ' שם דמה שלא ביאר המחבר בסי' קפט דאם הי' כל הראיות ממעיין פתוח דאינה קובעת וסת בימי נדותה משום דסמך עצמו על מ"ש בסי' קפד דהולכים תמיד בתר תחיל' הראי' אך לענ"ד דבריו צ"ע דהא הך דסי' קפד מ"ש המחבר דחוששת רק לתחיל' הוסת הוא שיטת הרז"ה והרא"ש שהביאו ראי' מהא דאית' פ"ק דנדה (יא א) הניחא לר"ל דס"ל דאין אשה קובעת וסת כו' יעו"ש וא"כ לדידן דקיי"ל להחמיר דהיא קובעת וסת בימי נדותה אין ראי' משם דשם בגמר' הוא מדינא וא"כ מנין לנו לחלק בין אם היו כל הראיות ממעיין פתוח או לא דהא לסברתם קביעת וסת לא שייך רק כשראי' אחרונ' הוא ממעיין סתום דאמרינן שמא ראי' ראשונ' של וסת ראשון הי' מימי זיב' כמ"ש באריכות א"כ אם כל הראיות ממעיין פתוח אין כאן וסת כלל ואמרינן דתחילת הוסת הוא העיקר ושאר הראיות הם טפלים לראי' ראשונ' א"כ י"ל דאפי' למאן דס"ל אשה קובעת וסת בימי נדותה הוא ג"כ בכה"ג אבל אם כל הראיות הי' בימי נדה לכ"ע אינ' קובעת וסת והמעין בתוס' שם ד"ה ממעיין סתום ובתוס' ס"פ בנות כותים מוכח שם דאפי' חזאי ג"פ ריש ירחא וה' בירחא מיקרי קביעת וסת רק אם נקר' ממעיין סתום או ממע"פ זה תלוי לפי חילוקי הפירו' שם בסוגי' וגם התוס' כתבו שם לפרש דמעיין סתום הוא בחזאי ריש ירחא וה' בירחא ג"פ ומעיין פתוח הוא בחזאי רצופים א' ב' ג' ד' יעו"ש והנה מכאן מוכח ג"כ דיש חילוק בין ראתה רצופים ובין הפסיקה יום א' בתוך ימי נדה ובזה נדחה מ"ש מעכ"ת דאין סברא לחלק ביניהם לענין זה ולפ"ז יותר הי' נ"ל לומר דבאמת יש חילוק בין הא דסי' קפד דראתה רצופים ג' או ד' ימים דבזה אין לחוש רק לעונה ראשונה דהכל הוא וסת אחד משא"כ אם הפסיקה יום א' אין סברא לומר דהכל וסת אחד רק שהוא וסת חדש בימי נדתה ולפי מאי דקיי"ל דאשה קובעת וסת בימי נדתה באמת אסורה בכה"ג אפי' אם כל הג' ראיות היו ממעיין סתום וכן משמע קצת מלשון הטור (סי' קפ"ט) שכ' שם וז"ל מדין התלמוד אין אשה קובעת וסת כו' כיצד ראתה בא' לחודש ובה' בו כו' אפי' נהגה כן ג' פעמים כו' ולבסוף מסיק בשם הרמב"ן דהאידנא קובעת וסת בימי נדתה ומשמע דאפי' בכה"ג ג"כ קובעת וסת ובזה מתורץ קושיית האחרונים הנ"ל ומ"ש מע"ל דמה לי אם הפסיקה וראתה למחרת או הפסיקה יום א' וב' לענ"ד הפרש גדול יש בדבר לפמ"ש במ"א דעיקר קביעת הוסת תלוי לפי מהלך החמה דהיום גורם לא השעות א"כ אם ראתה ג' או ד' ימים רצופים אף דהפסיקה מ"מ מיקרי וסת אחד דהרי כל יום גורם לה לראות משא"כ כשהפסיקה יום א' או ב' דאנו רואים שאין זה מחמת וסת הראשון רק וסת חדש הוא שוב ראיתי שבס' סד"ט רצה לחלק כן ודחה זה משום דלדידן דס"ל אשה קובעת וסת בימי נדותה שאנו חוששים לשמא ראי' הראשונה הי' תוך ימי זיבתה א"כ אין לחלק כה"ג יעו"ש ולענ"ד אין זה מוכרח דשפיר יש לחלק מסברא דכיון שפוסקת יום א' א"כ חזינן דאין ראי' שניה מצד וסת הראשון דרוב נשים הרואות רואות רצופים זא"ז שהימים גורמים וכמ"ש ומדהפסיקה א"כ מוכח דוסת אחר הוא ולכך יש לחוש יותר שמא ראי' הראשונה הי' תוך ימי זיבתה משא"כ ברואה רצופים הוא חששא רחוקה לומר שמא ראי' ראשונה הי' תוך ימי זיבה ובאמצע הוא התחלת וסתה ובפרט בוסתות דרבנן אין להחמיר כ"כ והוא סברא נכונה לענ"ד ומ"ש שם להביא ראי' מדברי הרמב"ן שכ' שם הייתה רואה חמשה וששה ימים רצופים חוששת לכולם ע"ש לא ידעתי מה ראי' היא זו דהא הרמב"ן ס"ל כהראב"ד דס"ל כן בהא דסי' קפד משא"כ אנן לא קיי"ל כן כמבואר שם בב"י וש"ע וכמו שהאריך בזה בס' הנ"ל שפיר י"ל דס"ל לחלק כן כמ"ש וכן מ"ש שם להביא ראי' מדברי הראב"ד נדחה לפי מ"ש אמנם מה שנשאר לנו לבאר הוא מ"ש הרא"ש ס"פ האשה להוכיח דא"צ לחוש רק לתחי' הוסת מהא דאמרו בש"ס הניחא לר"ל כו' ולפמ"ש הרמב"ן והראב"ד דגם ברואה רצופים ג"כ יש לחוש שמא ראי' ראשונה הי' בימי זיבה א"כ אין ראי' כלל לדידן דס"ל דקובעת וסת בימי נידה ואפשר לומר דהרא"ש לא כתב זה אלא לדחות דעת האומרים דיש לפרוש משום דהוה כעונה אחת ולא משום דיש לחוש שמא תחי' הראי' הי' בימי זיבה ע"ז כתב לדחות מהא דהניחא לר"ל כו' ומ"ש שם בסוף דבריו והראב"ד ז"ל כתב כו' ואין נראים דבריו בזה כו' היינו משום דס"ל לחלק בין ראתה רצופים להפסיקה לראות יום אחד או ב' כמ"ש וזה פשוט ג"כ לענ"ד שוב ראיתי בס' חוות דעת מהגאון מליסא (סי' קפד) שכ' ג"כ כדברי הגאון בעל ס"ט ומ"מ מ"ש נראה יותר נכון אך ע"פ הסכמת כולם דאין לחוש רק לתחי' הוסת ונפשט ספיקו של מעכ"ת בזה דברי דור"ש באהבה יצחק אייזיק חפהק"ק ראזינאי:
1