בנין עולם, יורה דעה ד׳Binyan Olam, Yoreh De'ah 4
א׳שאלה מעשה אירע פה ראזינאי ששחט א"י אחד תרנגול בסכין כשר ואח"כ קנחו הסכין וחתכו בו בצלים דק דק ובשלו באותם בצלים דגים ולא הי' בהם ס' נגד הבצלים רק נגד הסכין ונשאלתי מה דינם:
1
ב׳תשובה נלע"ד דאם יש ששים נגד הסכין דיש להכשיר אף שאין ששים נגד הבצלים מכמה טעמים ותחי' נקדים מקור דין זה עם כל השיטות שנאמרו בו ואח"כ נבוא לבאר דין זה, גרסינן בפ"ק דחולין (ח' ב') אתמר סכין של א"י אמר רב קולף רבה בב"ח אמר מדיח ויש שם ב' לשונות בש"ס דקאמר שם לימא בהא קאמפלגי דרב סבר ביה"ש רותח ורבב"ח סבר ביה"ש צונן ודחי לה דכ"ע ס"ל ביה"ש רותח הוא מ"ד קולף שפיר ומ"ד מדיח איידי דטרידי סימנים לפלוט דם לא בלעי וא"ד דכ"ע ביה"ש צונן הוא מ"ד מדיח שפיר ומ"ד קולף אגב דוחקא דסכינא בלע וכ' רש"י שם וכיון דלא איפסקא הלכתא כמאן ואיסורא דאורייתא הוא עבדינן לחומרא[*] ולקמן שם סכין טריפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בחמין וח"א בצונן והלכתא אפי' בצונן וכ' רש"י דדוקא גבי סכין של היתר פסקינן הכי דסכין קשה לבלוע אלא ע"י רתיחה אבל גבי סכין דאיסורא של א"י לא פסק משום דהסכין אסורה והבשר רך לבלוע והתוס' שם ד"ה השוחט כתבו דצריך להעמיד הסוגי' ביודעים בה שהיא בת יומא דאל"ה אמאי קולף לרב הא סתם כלים של א"י אינן ב"י וכ"כ שם הרא"ש ופסק שם כרב לחומרא משום דרב גדול מרבב"ח, וכ' שם דלכתחי' לא ישחוט על סמך שיקלוף אח"כ משום שמא ישכח מלקלוף יעו"ש, ולכאורה יש לתמוה הרבה לשיטת רש"י דמחלק בין אם הסכין אסור דאז הבשר רך לבלוע ובין אם הסכין כשר אלא ששחט בו שהסכין קשה לבלוע והוא דבר זר מאוד לחלק בין בליעה לפליטה דכיון דאין חום ביה"ש חזק להבליע בסכין היאך יכול להפליט מן הסכין הקשה ולהבליע אח"כ בביה"ש לעשות ב' פעולות א' להוציא בלעו מפיו והב' להבליע אח"כ בעצמו והוא יותר מלהבליע בסכין:
2
ג׳[הג"ה וצ"ע מאוד בדברי רש"י מה מקום ספק יש בזה והרי כלל מונח בכ"מ דעד אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ורבב"ח הי' תלמידו של ר"י שהי' חבירו של רב וא"כ ודאי דהלכה כרב נגד רבב"ח וכמ"ש הרא"ש דרב הי' גדול מרבב"ח ויותר תימא על הרמב"ם ז"ל (פי"ז מהמ"א) שפסק כרבב"ח דמדיח וא"י למה ומהתימא על מפרשי דבריו שלא העירו בזה וקצת הי' נלע"ד להוכיח מדברי הש"ס דהלכה כרב מהא דאמר אח"ז גבי סכין טריפה דפליגי בה רב אחא ורבינא אי בחמין אי בצונן וקאמר בש"ס והלכתא אפי' בצונן ולכאורה הוא תמוה למה הוצרך לפסוק כאן לקולא דהא כלל גדול הוא דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא ר"א הוא לקולא והלכתא כוותיה, וכדאי' בפג"ה (צ"ד ב') ולכן נראה משום דבסכין של א"י קיי"ל כרב דקולף וא"כ י"ל דס"ל ביה"ש רותח הוא או משום דע"י דוחקא בלע וא"כ הוי אמינא דגם בסכין טריפה הדין כן או כדי דלא נימא כיון דמסתם הלכה כאן כרב אחא לקולא וכיון דרב אחא בתרא הוא הו"א דגם בפלוגתא דרב ורבב"ח הלכתא כרבב"ח ולכן הוצרך הש"ס לפסוק כאן בפי' דבצונן לומר דאע"ג דשם קיי"ל כרב בסכין של א"י וכמ"ש רש"י שם לחלק ביניהם וא"כ משם ראי' ברורה לענ"ד דהלכה כרב וכמו שפסק הרא"ש ורוב הפוסקים וצ"ע על הרמב"ם שפסק כרבב"ח וכן הרי"ף פסק כן בהלכותי' אך גם מ"ש רש"י דכיון דספיקא דאורייתא הוא נקטינן לחומרא דלפ"ז יקשה במ"ש הרא"ש בשם מוהר"מ שבכ"מ שהצריכו חכמים קליפה אם לא קלפוה ובשלו כך מותר אפי' ליכא ששים נגד הקליפה דלא הצריכו חכמים קליפה אלא מצד חומרא לכתחי' וכמ"ש הט"ז בשמו (סי' צ"א ס"ק ז') משמע דס"ל דאין בו שום שייכות איסור תורה כלל וא"כ למה פסק דספיקא דאורייתא הוא ולחומרא וצ"ל דרש"י לא ס"ל כסברת הרא"ש בזה אלא כדעת הסוברים דבדיעבד צריך ס' נגד הקליפה או אפשר דרש"י לאו דווקא כ' כן משום דספיקא דאורייתא הוא ור"ל דעיקר איסור טריפות שבלע הסכין הוא דאורייתא אף ששיעור כ"ק הוא דרבנן החמירו בו וכעין זה מצינו בכ"מ או משום דלכתחי' ודאי שיש להחמיר כיון דאפשר לקלוף וצ"ע בזה:]
3
ד׳ולכך הי' נלע"ד דרש"י לא ס"ל כשיטת תוס' והרא"ש דמוקמי הא דשוחט בסכין של א"י דהטעם משום האיסור הבלוע בסכין וצ"ל שיודעים בו שהוא בן יומא איירי והוא דחוק מדלא מחלק הש"ס בהכי דמיירי בסתם סכין והא סתם כלים של א"י אינם ב"י ולכך ס"ל דעיקר האיסור הוא משום דא"א לדופני הסכין בלא שמנונית וכמ"ש שם רש"י להדיא בד"ה צונן וז"ל ומיהו הדחה בעי כו' שא"א לדופני הסכין כו' וס"ל כשיטת הפוסקים שכ' בזה דסתם סכין שמנוניתו קרוש על פניו ויש הוכחה ג"כ לזה דאם נאמר דסתם סכין הוא נקי ורק האיסור הוא משום הבלוע בו א"כ הדחה לא מהני ואם אין מוציא האיסור הבלוע בו א"כ למה צריך הדחה אע"כ צ"ל דעיקר מחלקותם הוא משום שמנונית הקרוש עליו דרבב"ח ס"ל ביה"ש צונן או אגב דטרידי סימנים לא בלעי ומ"מ מתדבק השמנונית הזה בדופני ביה"ש ולכן ס"ל דמדיח ורב ס"ל ביה"ש רותח או אגב דוחקא דסכינא בלע וז"ש רש"י דהבשר רך לבלוע ר"ל מן השמנונית שהוא עליו בעין משא"כ בסכין טריפה שפיר אמרינן דהסכין קשה לבלוע שמנונית הטריפה לתוך פנימיותו ונשאר עליו דין איסור דבוק עליו בעין לכן שפיר פסק הש"ס דבצונן סגי והוא ברור לענ"ד בביאור דברי רש"י ז"ל ואפשר לומר לשיטתו דבאמת לל"ק דרב ס"ל ביה"ש רותח הוא ס"ל באמת דיש לו דין כ"ר ממש ובאמת מפליט ומבליע בסכין אף שהוא קשה אך אנן לא קיי"ל הכי מדפסקינן בסכין טריפה דבצונן ועל כן צריך לחלק כמו שכתוב רש"י ז"ל והוא דמה דסביר' לי' קולף היינו משום שמנונית שעל גבו דסתם איסורו של סכין הוא משום זה כמ"ש דסתם כלים של א"י אינם ב"י ולכך אין בו כח להבליע אלא תוך כ"ק וכמ"ש ג"כ בפ' כ"צ שאני סיכה דמשהו בעלמא עבידא והוא כשיטת הש"ך (בסי' צד) ולא כשיטת הט"ז שם:
4
ה׳והנה רש"י דפסק כמ"ד קולף משום דספיק' דאיסור' דאוריי' הוא היינו ג"כ מטעם איסור בעין שעליו כמ"ש שהוא נבלע תוך ביה"ש ובזה יתבא' ג"כ דברי רש"י ז"ל בפ' כל הבשר (קי"א א') אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח, צונן אמרי לה בעי' הדחה ואמרי לה לא בעי' הדחה ופרש"י שם דקאי אצונן, ולכאורה הוא תמוה למה לא פי' כפשוטו דקאי אסכין וכמו שהשיגו התוס' (ח ב) ד"ה והלכתא כו' על פרש"י דכאן באמת יעו"ש ולכך צ"ל לפי מ"ש דרש"י ז"ל ס"ל דחום ביה"ש א"א לו להבליע תוך הסכין שהוא קשה רק שמבליע בביה"ש מן הבעין שעליו כמ"ש וא"כ נ"מ בסכין ששחט בו אם הדיח היטב שאין עליו שמנוני' כלל ואח"כ חתך בו רותח ודאי דמותר וא"כ מאי דקאמר אסור לחתוך בו רותח ודאי דמיירי בלא הדחה וא"כ מאי דקאמר אח"כ צונן אמרי לה בעי' הדחה כו' א"א לפרשו על הסכין דאם הדיחו מאי אירי' צונן אפי' רותח מותר ולכן צ"ל דמיירי בלא הדיח הסכין ומחלקותם אי האי צונן בעי הדחה או לאו דברותח בכה"ג אפי' דיעבד אסור ומ"ש רש"י שם ד"ה סכין ששחט בו איידי דביה"ש רותח בולע מן הדם ואסור לחתוך בו רותח מפני שחוזר ופולט בו, דמשמע לכאורה מלשון זה דהסכין בולע מביה"ש ממש אבל א"א לומר כן דהא רש"י כת' כאן בפירוש דבסכין דלאו איסורא הוא ע"י חום ביה"ש קשה הוא לבלוע וצ"ל חדא מב' אנפי אי דלאו דוקא נקט לישנא דבולע אלא הטעם הוא משום בעין וכעין זה מצינו בש"ס שם (ח ב) לא לסחוף אינש כפלי עלוי בישרא משום דדאיב תרבא ובלע בישרא דלישנא דבלע לאו דוקא דהא קיי"ל דבדיעבד מותר וכמ"ש בתשובה הקודמת אלא עיקר האיסור משום בעין שמא ישכח מלשפשף או דרש"י פי' כן אליבא דשמואל דהוא אפשר דס"ל באמת חום ביה"ש חם הוא להבליע תוך הסכין ויש קצת הוכחה לזה ממה דאמר אסור לחתוך בו רותח דא"א לומר בלא הדחה מיירי דא"כ מאי אירי' רותח אפי' צונן אסור משום בעין הנדבק בו דאפי' להניח איסור ע"ג היתר אסור כדמוכח בפ' כל הבשר בהא דצורר אדם בשר וגבינה כו' ולכך צ"ל דמיירי אפי' הדיחו הסכין וא"כ צ"ל דשמואל ס"ל דמבליע תוך הסכין ובהא דצונן אמרי לה בעי' הדחה כו' דסתמא דגמרא הוא פרש"י אליבא דהלכתא דסתמא דש"ס פסק בפ"ק דהלכתא אפי' בצונן דא"כ חום ביה"ש אינו חזק להבליע תוך הסכין ולכך פי' דקאי אצונן ולא אסכין דאי אסכין הא אנן קיי"ל דאפי' לחתוך בו רותח מותר כנלע"ד ביאור דבריו הקדושים וא"כ לפי שיטת רש"י שכתבנו בנ"ד שקנחו היטב אין כאן בית מיחוש כלל דהא הסכין קשה לבלוע מחום ביה"ש ושמנונית שעליו נתקנח יפה יפה ונעיצה לא בעינן כיון דלא הי' תשמישו תדיר רק דשחט בו באקראי בעלמא כמ"ש הפוסקים בזה בדין סכין ששחט בו טריפה שחילקו ג"כ בין שחט באקראי ובין שחט בו הרבה טריפות בזה אחר זה דאז בעי נעיצה כדאית' בשו"ע (סי' י' סעיף ב') ע"ש:
5
ו׳וכ"ז לשיטת רש"י ז"ל אבל לשיטת התוס' והרא"ש דמוקי ההיא ביודעים בה שהיא ב"י צ"ל דס"ל דחום ביה"ש מפליט או מבליע דאל"כ מאי איסור יש בזה דא"א לומר משום בעין שעל הסכין דא"כ לא הוצרכו לאוקמי ביודעים בה שהיא ב"י דהא בעין אינו נפגם אפי' לאחר כמה ימים וע"כ צ"ל דס"ל דחום ביה"ש מפליט מן הסכין וצ"ל לפ"ז מאי דפסקינן לקמן דביה"ש צונן בסכין טריפה היינו משום דאין חום ביה"ש מבליע לתוך הסכין כלל ונלע"ד דהוכרחו התוס' לזה ולא פי' כפשוטו משום בעין של הסכין הוא ממה דקאמר התם בהא דסכין של עבודת גלולים דאסור לשחוט בה כו' דפריך שם הש"ס ותיפוק לי' משום שמנונית דאיסורא ומשני בחדשה או בישינה שליבנה באור ואם הוי האיסור משום בעין לבד א"כ הי' די בנעיצה אע"כ דס"ל דמיירי ביודעים בה שהיא בת יומא דהאיסור הוא משום שבלוע בתוכו ולכך למאן דס"ל ביה"ש רותח הוא מפליט ומבליע ולכך משני שליבנה באור כמ"ש התוס' שם ד"ה שליבנה באור דמשני כך כדי ליישב למאן דס"ל ביה"ש רותח הוא אבל הרא"ש שם מוכח דמפרש דהך קושי' ותיפוק לי' כו' קאי אהיתרא דלחתוך בה בשר א"כ אין זה ראי' כלל דמוכרח הש"ס לומר שליבנה באור דאל"כ אסור לחתוך בה בשר רותח ואפי' נעיצה לא מהני דכת' שם דלא שייך להקשות אהיתרא דלשחוט כו' וכן לחתוך כו' דכח דהיתירא עדיף לי' כו' אע"כ דעל איסורא דלשחוט קאי ומזה מדייק דבדיעבד אין הבהמה אסורה יעו"ש ושם מסיק דבמסוכנת כל הבהמה אסורה גם בדיעבד א"כ א"א לפרש דקאי על מ"ש פעמים שהשוחט אסור במסוכנת דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דמאי פריך דילמא הא אתי לאשמועינן דכל הבהמה אסורה יעו"ש היטב בדברי הרא"ש אבל לפ"ז הוא תמוה דמאי מקשה ותיפוק ליה משום שמנוניתא דאיסורא דלמא מיירי מבשר צונן שאין בו שייכות בליעה ודי בנעיצה לבד ולמה צריך לתרץ שליבנה באור וצ"ל דבאמת הי' יכול לתרץ כן ועדיפא משני שליבנה באור דמהני אפי' לגבי רותח וצ"ל שמה שהעתיק הרא"ש בהא דסכין של א"י דברי התוס' ביודעים בה שהיא בת יומא איירי אע"ג דלשיטתו אין הכרח מ"מ העתיק דברי התוס' לדינא כדרכו תמיד ועכ"פ לדברי התוס' נראה דהוכרחו לזה אליבא דלישנא קמא דס"ל ביה"ש רותח הוא דמשני שליבנה באור וכמ"ש וליכא למימר דללישנא בתרא דמפרש דכ"ע ס"ל צונן הוא מיירי באב"י והאיסור הוא משום בעין והחשש הוא מחמת דוחקא ובעין מבליע אבל אינו מפליט מפנימיותו דא"כ הוה לי' להש"ס לפלוגי ולפרושי בין הני לישנא ומשמע דבזה לא פליגי הני לישנא ועי' ברא"ש שם שהביא ג"כ דברי רש"י שכתב לחלק בין הא דפסקינן ביה"ש צונן להא דלעיל דפסקינן דקולף ולכאורה הוא תמוה דלשיטת התו' והרא"ש דביה"ש אינו מבליע בסכין אלא רק מפליט ממנו א"כ אין לו שייכות לדברי רש"י כלל ונרא' מדבריו דהוא מפרש דברי רש"י כפשוטו דרש"י מחלק בין להבליע ובין להפליט דלהבליע בסכין אין לו כח אבל להפליט ממנו יש לו כח ולפמ"ש לא כיון רש"י לזה:
6
ז׳אבל לפ"ז דברי הרא"ש תמוהים דהיאך אפשר דחום ביה"ש יהי' לו כח להפליט מן הסכין ולא להבליע בו, ואיפכא מצינו לענין פלוגתא דתתאה גבר או עילאה דאף למ"ד תתאה גבר אם התחתון צונן הוא מבליע בו אבל אין בו כח לחמם התחתון שיפליט ממנו. עוד תמיה גדולה לענ"ד לפ"ז דאם נאמר דחום ביה"ש אין בו כח להבליע בסכין א"כ בהא דאמר שמואל בפ' כל הבשר סכין ששחט בו אסור לחתוך בו רותח ופסק שם הרא"ש דאפי' הדיח הסכין אסור הבשר בדיעבד וזה תימא כיון דהסכין לא בלע מביה"ש כלום דקשה הוא לבלוע א"כ למה לא סגי ליה בהדחה משום בעין שעל פניו ובלא"ה דברי הרא"ש אלו סותרים למ"ש בפ' כל הבשר על דברי שמואל שכתב שם דלמ"ד ביה"ש רותח הוא בעי הגעלה ולמ"ד צונן הוא די בהדחה וכבר עמד בזה המעדני יו"ט בביאורו ובש"ך (שם ס"ק י) תי' דבריו וחלק שם בין לכתחילה ובין דיעבד אבל קושי' ראשונה שהקשיתי עדיין לא העלה ארוכה וכפי שיטת התוס' והרא"ש כנראה מפשט דבריהם שאין חום ביה"ש מבליע תוך הסכין א"כ בנ"ד כל שקנח הסכין הבצלים מותרים ועט"ז (שם ס"ק ו) שהאריך בביאור דברי הטור והרא"ש והרשב"א ומתקנתו שם דגם התוס' והרא"ש ס"ל דאין חום ביה"ש מפליט כלל מסכין רק שהם סוברים דמיירי שהסכין אינו מקונח ובולע ממה שהוא עליו בעין ובסתם סכין דאינו ב"י אמרינן דטיחת איסור שע"פ הסכין נפגם הוא ע"י הברזל לכן מוקי לה ביודעים בה שהיא ב"י וא"כ הי' מיושב הכל ולפי שיטתו היינו יכולים לומר דחום ביה"ש להתוס' והרא"ש אין יכול להבליע כלל לתוך הסכין משום שהוא קשה והוה אתי שפיר מה שהביא הרא"ש דברי רש"י הנ"ל בפסקיו ולפ"ז בנ"ד ג"כ מותר כל שקנחו היטב אבל מ"מ אין זה ברור בדעת התוס' והרא"ש דא"כ מנין להם סברא זו דטיחת איסור שעל הסכין פגומה היא ונצטריך לדחוק דמיירי ביודעים בה שהיא ב"י והש"ס מסתים לה סתומי דילמא באמת ס"ל להש"ס דבעין אינו נפגם אפי' לאחר כמה ימים כשיטת כמה פוסקים ועוד תמוה מ"ש הרא"ש בעצמו דבאינו ב"י לא בעי קליפה ולא הדחה ואי משום בעין אתינן עלה ודאי דבעינן הדחה דנטל"פ לכתחילה אסור וכבר הרגיש בזה בפרמ"ג בשפתי דעת (שם ס"ק ו) יעו"ש ובלא"ה לא ידעתי לכוון דברי הרא"ש הנ"ל דא"כ היאך יפרש פלוגתא דרב ורבב"ח לפי הס"ד דש"ס דפליגי אי ביה"ש רותח או צונן דלרבב"ח דס"ל ביה"ש צונן ואין חום ביה"ש מפליט כלל מסכין א"כ אפי' הדחה לא ליבעי כיון דמיירי במקונח לפי שיטת הש"ך בדברי הרא"ש כמ"ש למעלה דבשלמא לפי תי' הראשון דכ"ע ס"ל ביה"ש רותח ורבב"ח ס"ל איידי דטרידי סימנים לאפוקי דמי לא בלעי א"ש דעכ"פ יש להם כח להוציא מן הסכין הבלוע בו אלא דאינו נבלע בביה"ש מחמת טרדתם ונשאר בעין לכך צריך הדחה אבל לפי הס"ד ולפי האיכא דאמרי צ"ע גם צ"ע בדברי הרא"ש שבתחי' העתיק שם דברי רש"י הנ"ל דמחלק בין הא דסכין של א"י לסכין ששחט בו טריפה וצ"ל שמפרש דברי רש"י כפשוטו דלהפליט ממנו יש כח אבל לא להבליע בו ואח"כ הביא דברי התו' מ"ש בסכין ששחט בו טריפה דהיינו דוקא לשחוט בו אבל לחתוך בו רותח אפי' שחט בו כשירה אסור אפי' הדיחה ודברי הש"ך שמחלק בין לכתחילה לדיעבד ג"כ דחוק ומנין לנו חילוק זה, דאפשר לומר דשמואל ס"ל ביה"ש רותח גמור משא"כ לדידן לפסק הלכה:
7
ח׳ולכך נלע"ד שיטה חדשה בדברי התו' והרא"ש דהם ס"ל דבאמת אין לחלק בין להבליע ובין להפליט ממנו כמ"ש לעיל וגם אין סברא לומר דהש"ס מיירי בסכין שאינו נקי דסתם כלים של א"י נקיים הם דא"י אנקיותא קפדי כדאיתא בכ"מ ולכך דעתם דבאמת חום בית השחיטה מבליע בסכין ומפליט ממנו, אך כיון שאין חומו גדול כ"כ אין בליעתו כי אם דבר מועט ולכן בסכין של א"י דבליעתו הי' בחום כ"ר ובליעתו מרובה אף דפליטתו מועטת מ"מ אסור ולכך ס"ל לרב קולף אע"ג דקיי"ל בכל חום ממש דבליעתו בכולו כאן דאינו נפלט ע"י חום ביה"ש כי אם מעט די בקליפה ודמיא למאי דאמרינן בפ' כ"צ שאני סיכה דמשהו בעלמא עבדי לה וכן קיי"ל לחומרא, ורבב"ח דס"ל מדיח א"ש ג"כ דס"ל דחום ביה"ש אין בו כח להוציא רק הבלוע בסכין שיצא לחוץ ונשאר דבוק בביה"ש אבל אין בו כח להבליע תוך ביה"ש ולכן ס"ל דמדיח מה שנשאר דבוק בעין אבל בסכין ששחט בו טריפה כיון דבליעתו מתחי' הייתה מועטת שלא בלע רק ע"י חום ביה"ש וגם עכשיו פליטתו ע"י חום ביה"ש שהוא מועט ביותר אין בו כדאי להקרא עליו שם איסור כלל ובטל במיעוטו כיון דבלא"ה יש דם הרבה בביה"ש וטרידי סימנים לאפוקי דמא, אבל לחתוך בו רותח דעכשיו פליטתו הוא ע"י חום ממש של כ"ר אע"ג דתחי' בליעתו היה מועט ביותר מ"מ נפלט הוא לתוך הרותח ונבלע בו כל הבלועה בו ואין זה בטל במיעוטו לכך אסור בדיעבד בלא הגעלה, אבל לרבב"ח כיון דס"ל דחום ביה"ש הוא צונן כ"כ אף שתחילת בליעתו הי' ע"י כ"ר ממש אין בו כח להבליע לתוך ביה"ש וגם לא להפליט מן הסכין אם כן ס"ל אף דאין שניהם הבליעה והפליטה ע"י חום ביה"ש רק אחד מהם ג"כ אינו בולע אם כן ה"ה אם בתחילה היה בליעתו ע"י חום ביה"ש אף דעכשיו הוא ע"י כ"ר ממש אינו אוסר ולכך שפיר כתב הרא"ש בפ' כל הבשר דלמ"ד צונן היינו רבב"ח דס"ל מדיח די לסכין הדחה, אבל הרא"ש דפסק שם כמ"ד קולף אף דבסכין ששחט בו טריפה ס"ל דצונן הוא מ"מ כתב דאסור לחתוך בו רותח אפי' הדיחה וא"ש הכל ומתורצים כל כל הקושיות ועולים דבריהם כהוגן כנ"ל בביאור דבריהם אף שלא כן הבינו האחרונים הב"ח והפרישה וט"ז וש"ך בדבריהם וא"כ לפמ"ש בנ"ד כיון דבאמת מבליע הביה"ש בסכין לפי שיטת התוס' והרא"ש אלא דאח"כ ע"י חום ביה"ש אין מבליע בו מ"מ כאן שחתך בצלים שהוא דבר חריף ובולע הרבה הי' לנו לאסור אף בדיעבד אפי' קנחו ואפי' נעיצה אפשר דלא מהני כיון דלפי שיטה זו אין לנו הכרח לומר דבנעיצה מעביר הבלוע כ"ק שהוא שיטת הש"ך בדברי הרא"ש כמ"ש למעלה אבל כבר כתבנו דמוכח דבנעיצה מעביר מכ"ק מהך עובדא דשבור מלכא באתרוג, גם הטור כאן בסי' י' הביא אחר דברי הרא"ש את דברי הרשב"א דמהני נעיצה לכן נלע"ד דבאמת נעיצה מעביר בחום שבו מעט שבלע ע"י דבר חריף כמ"ש לעיל וחום של ביה"ש כיון דג"כ מועט הוא בליעתו כמו בדבר חריף דלכך ס"ל דקולף ואינו אוסר בכולו כמ"ש למעלה וכן בדבר חריף ג"כ אוסר רק כ"ק ובכל מקום מדמינן דוחקא ע"י דבר חריף לדוחקא שע"י חום ביה"ש וחום כ"ש כמ"ש הט"ז בסי' צ"ב א"כ לדינא בנ"ד נראה שיש להקל ע"י נעיצה אבל בקינוח והדחה לפמ"ש אסורים הבצלים אפי' בדיעבד לפי שיטת התו' והרא"ש:
8
ט׳ולפי שיטת הרשב"א דהא דסכין של א"י מיירי בסתם סכין שאינו ב"י כלל רק האיסור הוא משום טיחת האיסור שעל פניו שאינו נפגם אפי' לכמה ימים ולכן בשחט בסכין של א"י ס"ל לרב קולף שבולע מבעין שעליו וכן קיי"ל לדינא ובסכין טריפה דבצונן היינו משום שאינו מפליט מתוך הסכין וס"ל ג"כ דחום ביה"ש מבליע לתוך הסכין ולכך בסכין ששחט בו כשירה אסור לחתוך בו רותח אפי' הדיחו וא"כ לפי שיטתו בנ"ד ג"כ הבצלים אסורים אפי' בדיעב' כיון דכבר בלע הסכין ועכשיו יפלוט ע"י חריפות הבצלים, וי"ל ג"כ דדבר חריף בולע טפי מחום ביה"ש ומוכרח זה ג"כ לשיטתו דס"ל דחום ביה"ש אינו מפליט ומבואר בכ"מ בש"ס דדבר חריף מפליט מכלי ע"י דוחקא וא"כ י"ל דאפי' נעיצה לא מהני לפי שיטתו דהא י"ל דמ"ש דמהני נעיצה בסכין של א"י הוא משום דכל האיסור הוא רק משום הבעין שעליו, ומ"מ לפמ"ש למעלה י"ל דאפי' לשיטת הרשב"א מהני נעיצה כמ"ש שם בשיטת הרא"ש, ובפרט לפמ"ש הש"ך בשיטת הרשב"א דגם הוא ס"ל דחום ביה"ש מפליט בלעו של סכין ביודעים בה שהיא ב"י רק היכא דהבליעה היה ע"י חום ביה"ש אז שוב אינו נפלט ע"י חום ביה"ש כמ"ש הפרמ"ג (בשפ"ד ס"ק ו) ע"ש, והוא כענין מ"ש למעלה בשיטת הרא"ש א"כ מ"ש דמהני נעיצה צ"ל ע"כ דנעיצה מעביר מכ"ק וא"כ ע"י נעיצה יש להתיר בנ"ד והדחה לא מהני לשיטתם כמ"ש:
9
י׳והנה הרמב"ם ז"ל כתב (בפ"ו מהמ"א ה"כ) וז"ל סכין ששחט בו אסור לחתוך בו רותח עד שילבן כו' או ינעצנה כו' ואם שחט בו מותר כו' ודבריו צריכים ביאור דכיון שכ' שצריך לסכין ליבון או נעיצה ולא מהני הדחה א"כ ע"כ ס"ל דהסכין בולע מתוך ביה"ש, וא"כ למה התיר בדיעבד אם חתך בו רותח גמור, עוד כת' שם וז"ל וכן אינו חותך בו צנון וכיוצא בו מדברים החריפים לכתחילה ואם הדיח הסכין או שקנחה בכלי מותר לחתוך בו צנון וכיוצא בו אבל לא רותח וגם בזה צריך לבאר דבריו כיון דס"ל דלדבר חריף לא מהני הדחה ע"כ ס"ל דד"ח בולע מסכין א"כ למה התיר בדיעבד ע"י הדחה, והרב המגיד כ' שם דלכך פסק דאם חתך בו רותח מותר בדיעבד משום דס"ל ביה"ש צונן כמ"ש בפ"ק וס"ל דשמואל דקאמר אסור לחתוך בו רותח אינו אלא לכתחי' וגם הא דכת' דמהני נעיצה הוא ג"כ מטעם דס"ל ביה"ש צונן הוא דלרותח לא מהני נעיצה כמ"ש בפי"ז אבל הוא דחוק מאוד לומר דשמואל לחומרא בעלמא קאמר ומשמע דמדינא אמר הכי ולא מטעם ספיקא וחומרא בעלמא, גם במ"ש בצונן דבריו דחוקים ותמוהים דמאחר שכת' דמשום חריפותו בולע מסכין א"כ למה התיר ע"י הדחה לחתוך אחר כך לכתחי' ואם נאמר דע"י הדחה לא נשאר עליו בעין כלל והסכין אינו בולע מתוך ביה"ש רק שיש עליו בעין לכן אסור לחתוך בו ד"ח בלא הדחה א"כ אפי' אינו דבר חריף נמי נימא הכי, גם דברי הרמב"ם (פי"ז מהמ"א ה' ז) צריכים ביאור שכ' וז"ל הלוקח סכין מן הא"י כו' ואם היתה סכין יפה שאין בה גומות די לו אם נעצה בקרקע קשה עשרה פעמים ואוכל בה צונן כו' ורצה לאכול בה חמין או לשחוט כו' מלבנה כו' שחט בה קודם שיטהרנה מדיח מקום השחיטה ואם קלף ה"ז משובח עכ"ל, ואח"כ כת' (שם ה' ח) סכין ששחט בה טריפה לא ישחוט בה עד שידיחנה כו' דכיון שפוסק כמ"ד ביה"ש צונן למה הצריך ליבון לכתחילה ומשמע דאפי' נעיצה לא מהני, גם מ"ש אח"כ דאם שחט בלא הכשר, א"י כוונתו אם ר"ל שאפי' הדחה לא עשה בה או שכוונתו שלא עשה בה הכשר שכת' בתחילה היינו ליבון או השחזה ואם נאמר כן תמוה למה כת' שידיח כיון שאין שום בעין על הסכין, גם מ"ש ואם קלף ה"ז משובח גם כן צ"ע למה כיון שפוסק כרבב"ח ומשמע דרבב"ח אפי' לכתחילה אמר הכי ואם נאמר דמספקא ליה הלכתא כמאן כמ"ש רש"י ז"ל צ"ע למה פסק שאינו אלא מצוה מן המובחר לקלוף, ועי' בדברי הרהמ"ג שכת' דלכך הצריך ליבון לשחוט בה משום דבלישנא קמא קאמר הש"ס דכ"ע ס"ל ביה"ש רותח הוא לכן החמיר לכתחילה ג"כ אין זה ברור דכיון שהוא פוסק כרבב"ח ובשיטת הרי"ף רבו מטעם דבמסקנא קאמר הש"ס והלכתא אפי' בצונן א"כ מוכח דקיי"ל כלישנא בתרא, ועיין בלח"מ בפ"ו שם שדבריו ג"כ דחוקים בביאור דברי הרמב"ם והרב המגיד שם:
10
י״אוהנלע"ד בביאור דברי הרמב"ם דהנה דקדק מלשון שאמר שמואל בפ' כל הבשר סכין ששחט בה אסור לחתוך בו רותח כו' דמלשון אסור כו' משמע רק לכתחי' דהא לצונן ודאי דמיירי בדיעבד דאי אפשר לומר לכתחילה דא"כ קשה לאמרי לה דהתם דלא בעי הדח' למה הא יש בעין על הסכין וכמו שהקשה הרא"ש באמת ומ"ש הרא"ש דאסכין קאי ור"ל דלא בעי הדחה אלא קינוח הוא דחוק מאוד דא"כ למה לא הזכיר זה בש"ס עיקר התיקון שצריך לסכין וגם דממנ"פ קשה אם קינוח היטב מעביר הבעין שעליו א"כ למה ס"ל לל"ק דלא מהני ואם אינו מעביר בטוב קשה לאמרי לה דלא בעי הדחה אלא ודאי דקאי על הבשר והיינו מטעם דבדיעבד לא החמירו וכמו שנת' וכמו שפירש"י באמת דקאי על צונן הנחתך לא אסכין וא"כ דבצונן מיירי בדיעבד גם ברותח למה הזכיר לישנא דלכתחילה ולא הזכיר הדין אם חתך בו רותח מה דינו ולכן נלע"ד דסובר הרמב"ם ז"ל דביה"ש כיון דחומו מועט אלא משום דחם קצת וגם ע"י דוחקא הוא מבליע מעט תוך הסכין רק בכ"ק שבו לבד דבכ"מ שאינו רותח גמור די בקליפה כמו במליחה או דבר חריף ודוחקא וכמו שמצינו בכ"מ וס"ל גם כן דכל דבר שהאיסור שבו מחמת כ"ק בדיעבד אינו אוסר אם לא קלפוהו וכמ"ש כמה פוסקים בזה וכדאיתא בסי' צ"ח וכמ"ש למעלה ולכן בסכין ששחט בו כיון שבתחילה לא נאסר הסכין רק כ"ק אם כבר חתך בו רותח הוה כדיעבד שנתבשל בלא קליפה דדוקא בדבר שהוא כולו אסור רק שבהיתר אינו אוסר אלא כ"ק שייך להצריך קליפה לכתחי' משום חומרא אבל לא כשהוא עצמו לא נאסר אלא כ"ק לבד דומה לחתיכה שנאסרה כ"ק ואח"כ בשלוה שמותר בדיעבד ולכן סובר שמואל דרק לכתחי' אסור לחתוך בו רותח וע"כ מיירי בסכין נקי דסתם סכין נקי דאל"כ כיון שנאסר הרותח עכ"פ מן הבעין שעליו הוי כגוף האיסור והיה צריך קליפה לרותח גם באם חתך בדיעבד וכיון שהסכין נקי א"ש מה דס"ל בצונן לאמרי לה דלא בעי הדחה כיון דצונן לא בלע כלל מתוך פנימיות הסכין והוא נקי ואמרי לה דס"ל בעי' הדחה היינו אע"ג דסתם סכין נקי מ"מ החמיר לכתחילה להדיח דאולי לא הי' נקי כ"כ ובזה א"ש דברי הרמב"ם (בפ"ו ה"כ) שכת' סכין ששחט בה אסור לחתוך כו' היינו לכתחילה משום דבלע מביה"ש בכ"ק שלו וכלישנא דשמואל דס"ל דאסור רק לכתחילה ומ"ש דדי לו בהכשר נעיצה היינו ג"כ מהטעם שנתבאר כיון דלא בלע רק בכ"ק וס"ל דנעיצה מפליט מכ"ק וכדמוכח מעובדא דשלהי ע"ג בעובדא דאתרוג דהוי ג"כ דבר חריף כמ"ש קצת פוסקים ומ"ש ואם חתך בו רותח כו' מבואר כמ"ש דבדיעבד מותר דכן מוכח מלישנא דשמואל כמ"ש, ומ"ש וכן אינו חותך בה צנון כו' היינו כמ"ש כיון שהסכין בלע בכ"ק א"כ ודאי דאסור לחתוך בו ד"ח, ומ"ש אח"כ ואם הדיח הסכין כו' מותר לחתוך בו צנון כו' נ"ל דט"ס הנ"ל וצ"ל צונן דבזה סגי בהדחה וזה ברור לענ"ד שלא יסתור למ"ש בתחילה דלד"ח בעי נעיצה, ומעתה נבוא לבאר גם דבריו שבפי"ז דשם מיירי בסכין של א"י שתשמישו תדיר הרבה בזה הצריך נעיצה לסכין אפי' לחתוך בה צונן גמור שאינו ד"ח וכמ"ש התוס' והרא"ש וכל הפוסקים בזה, ומ"ש אם רוצה לשחוט בה מלבנה או משחיזה ולא כת' דמהני נעיצה היינו משום דהסכין הוא בלוע בכולו באיסור לכך לא מהני בזה נעיצה שאינו מעביר אלא מכ"ק ועדיין נשאר בו איסור ומבליע תוך בית השחיטה ומה שכתב שחט בה קודם שיטהרנה כו' היינו שלא עשה בו הכשר כלל אף דסתם סכין הוא נקי וס"ל כרבב"ח דמדיח ביה"ש וכמו שפסק הרי"ף באמת והיינו שאף שביה"ש מבליע תוך הסכין מ"מ אינו עושה ב' פעולות להפליט מסכין ולהבליע תוך ביה"ש רק שמפליט ממנו לבד ונשאר דבוק בביה"ש וכעין זה מצינו בכ"מ דאין עושה שתי פעולות להפליט ולהבליע וכמ"ש הש"ך לענין כלים של בשר ושל חלב שהדיחום ביחד ע"ש (סי' צ"ה ס"ק ך') וברמ"א שם ומ"ש ואם קלף ה"ז משובח היינו משום דלא דמי לסכין ששחט בה דשם הסכין עצמו לא נאסר אלא כ"ק לכך הוה שפיר כדיעבד אם בשלו בלא קליפה וכמש"ל משא"כ כאן דכולו בלוע באיסור ובכה"ג אפי' בדיעבד יש להצריך קליפה וכמ"ש אבל מדינא באמת א"צ כיון שא"י לעשות ב' פעולות להפליט מן הסכין ולהבליע בבשר וגם אפשר דמספקא לי' להרמב"ם הלכתא כמאן אי כרב או כרבב"ח וכמ"ש רש"י והוא ס"ל דבאמת אין כאן איסור תורה כלל כיון שלא נאסר אלא כ"ק דמותר בדיעבד אם בשלו בלא קליפה וכמש"ל ולכן ס"ל דכיון דאינו אלא חומרא בעלמא מדרבנן אזלינן לקולא והחמיר לכתחי' במקום שאפשר כמו בכל ספיקא דרבנן דאף דקיי"ל לקולא במקום דאפשר להחמיר בקל בלי פסידא מחמרינן וכמ"ש בכ"מ ומ"ש אח"כ בהלכה ח' בסכין ששחט טריפה דדי בהדחה היינו משום דתחי' בליעתו לא נבלע בו רק כ"ק דבכה"ג לכ"ע מותר אפי' בחתך בו רותח בדיעבד וכמש"ל ונמצא עולים דברי הרמב"ם כהוגן בלי שום דוחק כלל והגם שאין דעתי מכרעת נגד הגאונים מפרשי דבריו מ"מ לענ"ד הוא ברור בכוונתו:
11
י״בנמצא לפי הפי' שכתבתי בכוונת דברי רבינו הרמב"ם ז"ל מוכרח דס"ל ג"כ לחלק דחום ביה"ש מבליע בסכין וכן מפליט ממנו אבל אינו מבליע או מפליט אלא כ"ק גם אינו עושה ב' פעולות ביחד להפליט ולהבליע כאחת ונמצא לדינא בנ"ד בחתך בו בצלים אחר הדחה כיון שלשיטתו כבר בלע תוך כ"ק ואח"כ מפליט בבצלים ככל דבר חריף שבולע מתוך כ"ק בדיעבד מותר כמו סכין ששחט בו אם חתך בו רותח דודאי לא חמיר דבר חריף שנחתך בו מרותח ממש אבל אם חתך הבצלים בלא הדחה ודאי דנאסר מהם כ"ק לכ"ע וזה ברור ולשיטת הרשב"א דס"ל דסכין של א"י מיירי בסתם סכין שאינו ב"י כלל רק האיסור הוא משום טיחת האיסור שעל פניו שאינו נפגם אפי' לכמה ימים ולכן בשחט בסכין של א"י ס"ל לרב קולף דבולע מבעין שעליו וכן קיי"ל לדינא ודלא כשיטת הרמב"ם דס"ל דמדינא סגי בהדחה והיינו דכאן לא שייך לומר דאינו עושה ב' פעולות כיון שיש איסור בעין על הסכין ובסכין טריפה דקיי"ל בצונן היינו משום שאינו מפליט מתוך הסכין וס"ל ג"כ דחום ביה"ש מבליע תוך הסכין ולכן בסכין ששחט בו כשירה אסור לחתוך בו רותח אפי' הדיחו וכשמואל בפ' כל הבשר ולא ס"ל כדעת הרמב"ם דשמואל רק לכתחי' קאמר וא"כ לפי שיטתו ג"כ הבצלים אסורים בדיעבד כיון שהסכין בלע ואח"כ מפליט תוך הבצלים וכמש"ל וכן קיי"ל לדינא כמ"ש בסי' י' דבדיעבד צריך קליפה מדינא וכן בסכין ששחט בו לענין לחתוך בו רותח ג"כ לא קיי"ל כהרמב"ם וכמבואר שם:
12
י״גאכן בנ"ד שהי' ששים נגד הסכין אלא שלא הי' ששים נגד הבצלים נלע"ד שיש להתיר בפשיטות דהא מה דקיי"ל בשאר איסורים חנ"נ לכ"ע הוא מדרבנן ולכמה פוסקים והמחבר מכללם אין אומרים בשאר איסורים חנ"נ כלל א"כ בנ"ד דלפי שיטת רש"י שכתבתי למעלה אין איסור כלל אם הדיחו הסכין לפמ"ש בכוונת דבריו שאין הסכין שהוא קשה בולע כלל וכן לפי מה שהבינו האחרונים בשיטת התוס' והרא"ש ג"כ ס"ל הכי דאין הסכין בולע וכן לדעת הרמב"ם מוכח ג"כ דאין איסור בבצלים אם הדיחו הסכין א"כ ודאי שיש לסמוך עליהם שלא להחמיר ולומר דחנ"נ בשאר איסורים גם בעיקר הדין דקולף ביה"ש ס"ל לרש"י דרק מספק הוא וי"ל דגם להבליע תוך הסכין אין זה ברור רק מספיקא עוד יש סניף בכאן מ"ש הש"ך בסי' כ"ב דבדבר שאינו נאסר ע"י בישול וצלי אין אומרים בו חנ"נ בשאר איסורים גם י"ל דבחצי חתי' לא שייך חנ"נ כמ"ש כ"ז הש"ך (שם ס"ק י) עוד יש סניף בכאן אם נצרף דעת הסוברים דבצלים לא מקרי דבר חריף כלל רק קורט של חלתית בלבד ואפי' האוסרים בצנון דמיקרי ד"ח יש שסוברים דבצלים אין דינם כצנון כמ"ש בסי' צ"ו מכל הלין טעמא נראה להקל ביש ששים נגד הסכין כן נ"ל להלכה למעשה:
13