בנין עולם, יורה דעה מ״בBinyan Olam, Yoreh De'ah 42
א׳לכבוד ידידי בני הרב הגדול חו"ב המפורסם מוה' יוסף נ"י רב דק"ק ליסקאווא:
1
ב׳נידון מה שנסתפקת באשה נדה שלא לבשה חלוק לבן אחר שהפסיקה בטהרה והלכה בה עד אחר ג' ימים ממספר ז"נ ואח"כ מצאה בו כתם אם יש לחוש לדברי הרמ"א (סי' קצא וסי' קצו) דבג' ימים הראשונים אין תולין בכתמים אם מה שמצאה אחר ג ימים הוי כמו מצאה תוך ג ימים כיון שלא בדקה הכתונת תוך ג ימים או שיש לתלות שהכתם נמצא אחר ג"י הנה דין זה מבואר בסדרי טהרה (סי' קץ ס"ק עד) באריכות במה שהשיג על הפמ"א (וכמו שהערות במכתבך והבאת דבריו שם) ודעתו במסקנא דאם בדקה עצמה אחר ג ימים ומצא' עצמה טהורה אז אף שמצאה כתם בחלוקה אחר ג"י תולין דהכתם נעשה אחר ג"י ותלינן במאי דאיכא למתלי משום שכבר הוחזקה בחזקת טהרה אמנם אם לא בדקה א"ע אחר ג ימים נסתפק שם וכתב דיש פנים לכאן ולכאן די"ל כיון דזה עצמו חומרת האחרונים אין להחמיר אא"כ בודאי הי' מציאת הכתם בתוך ג"י אבל לא בספק ע"ש:
2
ג׳ולפענ"ד דיש מקום להקל בזה דבאמת יש כאן עיון גדול בש"ס דבאמת השגות הג' בעל ס"ט נכונה היא על הגאון פמ"א שכ' דהא דתנן הרואה כתם מקולקלת למפרע דשמא הי' הכתם בתחי' וא"כ ה"ה בנ"ד מספקינן לי' דילמא הי' בג' ימים הראשונים של ז"נ והנה לכאורה יש לתמוה ע"ז למה באמת מקולקלת למניינה הא קיי"ל בכ"מ דיש חזקה דלמפרע וחזקה דהשתא אזלינן בתר חזק' קמייתא ואמרי' השתא הוא דאתרעי כדמוכח ברפ"ק דנדה ובפ"י יוחסין אם לא היכא דשייך חסר ואתאי ואפי' באיסור דאורייתא הדין כן כדמוכח בגבינות מבהמה שנמצאת טריפה כמ"ש הפוסקים והא דתנן כל הטומאות כשעת מציאתן היינו רק לתרומה וקדשים משום חומרא כמ"ש התוס' ברפ"ק דנדה ובכ"מ וסבור הייתי לומר דש"ה כיון דמטמאינן לה למפרע לטהרות דחולין ע"כ צריכים אנו ג"כ להחמיר גם לבעלה דכיון דלטהרות כבר אמרנו שראת' מקודם שוב א"א לומר אח"כ לבעל' דהשתא הוא דחזאי דכבר החזקת אותה בלמפרע והוה תרתי דסתרי ובזה מתורץ ג"כ מה דקשה לכאור' דהא כתמים דרבנן וספיקא לקולא וא"כ אם מצאה כתם בימי זוב לחכמים דס"ל דאין בכתמים משום זוב למה מספקינן למפרע עד שעת כיבוס שאז הי' בימי נדותה וצריכ' ז ימים דהא ספיקא דרבנן לקולא ונאמר השתא הוא דחזאי וא"צ אלא לספור יום כנגד יום אבל לפמ"ש א"ש כיון דלטהרות הוה ספיקא דאורייתא דטמאה אף בלא הרגש' וס"ד לחומרא והרי החזקנו לה למפרע וע"כ צריך אתה להחמיר ג"כ לבעל' אבל עדיין אינו מיושב דבאמת תקשי למה מחמרינן לטהרות ולא אמרינן השתא הוא דחזאי וניזל בתר חזקה דמעיקרא דהא לגבי טומאת מעל"ע מחלקינן בין תרומה וקדשים לטהרות דחולין ולא אמרינן הך סברא כיון שהחמירו לקדשים נחמיר גם לחולין וא"כ גם לבעל' ניקל מהך טעמא:
3
ד׳ולכאורה הי' נלע"ד להביא מכאן ראי' לסברת הרשב"א בתה"א הובא בט"ז (סי' פא ס"ק ה) בדין הגבינות שכל שיצאה מחזקת' זמן מה דא"א לומר השתא ממש אתרעי ברגע שקודם שחיטה שוב לא אמרינן השתא הוא דאתרע ואמרינן למפרע וא"כ י"ל ה"ה בהא דמצא' כתם יבש דע"כ א"א לומר עכשיו נתלכלך או שעכשיו ראת' מגופה דא"כ ברגע קלה כזו לא הי' מתייבש וע"כ יצתה מחזקת' לכן שוב אמרינן ג"כ דמקולקלת למפרע גם לבעל' אבל באמת עדיין אינו מיושב דהא אנן קיי"ל בזה דלא כהרשב"א ומתירין הגבינות אפי' נטרפה מחמת סירכא אף שאין סירכא פחות מג' ימים מתירין קודם ג' ימים אף דהוי איסור דאוריי' וכמ"ש בנ"ד בכתמים לענין חשבון ימי נדותה וזיבת' לבעל' דהוא רק מדרבנן ועוד דהרמב"ם (פ"ט מה' טומאת משכב ומושב ה"ז) כתב בפי' דאפי' בכתם לח דינא הכי יעו"ש[*] וצ"ל לחלק באופן אחר והיינו דלא אמרינן דחזק' דמעיקרא עדיפא מחזק' דהשתא כי אם היכא דחזק' דמעיקרא חזק' אלימתא היא משא"כ באשה דחזקת טהר' דידה לאו אלימתא היא כולי האי דכל אשה דרכ' לראו' דם והוי חזק' העשוי' להשתנות כמ"ש התוס' בכ"מ ועיין בתוס' ר"פ הא"ר (פ"ח א) והא דאיתא ברפ"ק דנדה דלכך מודה הלל לשמאי לענין טהרות דדי' שעתה משום דיש עוד טעם דאש' מרגשת בעצמ' והא דפריך שם ממקוה וחביות והוצרך לחלק משום דשם שייך לומר חסר ואתאי משא"כ באשה היינו משום דשם חזקה דמעיקרא אלימתא הוא דרוב מקואות אין מימיהם מתחסרים וגם בחביות רוב יינות אין מחמיצים והוה חזקה דאתא מחמת רובא וכן באשה רוב נשים אין רואות בלא הרגשה ויותר מסתבר לתלות דהשתא חזאי בהרגש' ולכן שפיר מדמה להא דחביות ומקוה משא"כ במצא' כתם דלא שייך שם הרגש' דהא אפי' תאמר דהשתא חזאי מ"מ הרי לא הרגיש' וע"כ צריך אתה לומר דחיישינן שראת' בלא הרגש' וא"כ לא שייך כאן לומר חזק' קמייתא אלימתא היא וע"כ צ"ל דחזקה דהשתא עדיפא מחזקה קמייתא משום דחזקה קמייתא עשוי' להשתנות ולכן מחמרינן אפי' בכתמים דרבנן וגם מחמרינן לבעל' ולטהרות דחולין ודוק:
4
ה׳[הג"ה מבן המחבר בעניית דעתי א"י להבין כוונת אאמ"ו הגאון נ"י מה שסתר דבריו מהא דכתם לח להרמב"ם דהא ע"כ אפי' בלח נעשה רגע אחת קודם שמצא' אותו דאלו ברגע זו ממש נעשה הייתה רואה אימת נעש' וממה נעשה וא"כ ע"כ יצא' רגע קודם רגע שעת המציא' מחזקת' ול"ד להא דגבינות היכא דנוכל לומר שלא יצא מחזקת' שעה אחת שהרי י"ל שברגע שעת השחיטה ממש נטרפה משא"כ הכא בכתם אפי' הוא לח ונעשה עתה מזמן היותר קרוב ע"כ הי' זמן מה קודם שראתה:]
5
ו׳עוד נלע"ד ישוב אחר לזה דלכך מחמרינן לבעל' משום דע"כ לבעל' צריך אתה להחמיר בספיקו ולא שייך לומר ספיקא דרבנן לקולא דהא יש בכל צד קולא וחומרא דאם מצא' הכתם בימי זוב ותאמר ספיקו לקולא דהשתא חזאי וא"צ אלא לשמור יום כנגד יום הרי אם תראה עוד ב ראיות יהי' עי"ז חומרא דצריכ' ז' נקיים וכן להיפוך אם מצאתו תוך ימי נדותה א"ת השתא חזאי יהי' ג"כ חומרא דצריכ' ז' ימים עם יום מציאת הכתם וכל ספק שיש בו צד לחומרא ולקולא אין אומרים בו ספק דרבנן להקל כמו בס"ס בשל תורה דאין הולכים להקל באם עי"ז יהי' סותר לס"ס אחר כמ"ש התוס' פ' המפלת וכתבתי מזה באריכות בחיבורי בית יצחק בשער הספיקות ואע"ג דיש לאשה חזקת טהר' כבר כתבנו דחזקה זו לאו אלימתא היא כולי האי משום דכל אשה דרכה לראות ולפ"ז נראה דצדקו דברי הגאון פמ"א מדינא ולאו מטעמי' דאע"ג דיפה השיג עליו הגאון סד"ט מדברי הש"ס מ"מ ש"ה דרואה כתם דמיירי דאינ' יכול' לתלות בד"א משא"כ בנ"ד דמיירי בכתם שיכול' לתלות בד"א רק שמחמירים בג"י הראשונים שלא לתלות א"כ במצא' אחר ג ימים ודאי די"ל ספיקא דרבנן לקולא ונאמר שעכשיו נמצא ותולין במה שיכול' לתלות דכאן לא שייך הך סברא דהספיקות סותרים כמ"ש ועוד נראה דבנ"ד בלא"ה יש להקל בממנ"פ אי אזלת בתר חזקה דמעיקרא דכבר הפסיק' בטהר' דחזק' טובה היא כדמוכח בפ' תינוקות (סח ב) בהא דתנן התם בבדק' פע"א תוך ז"נ וכמ"ש מזה במ"א בתשו' א"כ ע"כ צריך אתה לומר דהשתא מצא' הכתם ותולה בד"א וא"ת חזק' דהשתא עדיפא משום דחזק' ראשונ' עשוי' להשתנות כמ"ש א"כ ע"כ אתה צריך להחזיק למפרע ולתלות הכתם בתוך זמן נדותה כגון בהך דינא שכ' הפמ"א באש' שהמשרתת פירסה לה סדין שהי' בימי נדותה וביום ז מצאה כתם דיותר ראוי לתלות בכתם בימי נדותה שאז הוחזק' בדמים וכן סדין השני שכתב שם בלבשה חלוק שפשט בעל' ולבש בשבת שהחלוק הי' מונח במקום הפקר שראוי לתלות יותר הכתם שנתלכלך אז כדין עד שאינו בדוק וכן כאן כיון דחזק' דהשתא עדיפא ומנין לנו להחמיר ולתלות דווקא שהכתם הי' בתוך ג ימים הראשונים של נקיים ולא ניזל בתר חזקה דמעיקרא ולא בתר חזק' דהשתא וא"כ דברי הפמ"א נכונים לדינא וכן בנידון שכתבת שלא לבשה חלוק לבן אחר שהפסיקה בטהרה ג"כ יותר יש לתלות שהכתם הי' בה מזמן נדותה וקצת סמך לזה ממאי דקיי"ל כר"ח רוב וקרוב הולכים אחר הרוב הרי אע"ג דיותר מסתבר לומר שממקום הקרוב אליו הוא אעפ"כ הולכים בו אחר הרוב ותולין שהכתם הי' מזמן נדותה שאז רוב דמים מצויים בה משנאמר דהי' בזמן הנקיים שכבר היא מוחזקת במסולקת דמים וכאן עדיף טפי דאם נתלה בקרוב יותר מסתבר לומר שהוא עתה אחר ג ימים הראשונים וא"כ אז תולין בד"א ועיין בא"ח (סי' תמז) בדברי האחרונים בדין גרעין חטה שנמצא בתבשיל דקיי"ל דאין מחזיקין איסור ממקום למקום ואעפ"כ כתבו דתולין במצוי וכל מקום שי"ל יותר שבא ממקום אחר אזלינן לחומרא דאין זה בגדר ספק דנוטה יותר לחומרא א"כ ה"ה בנ"ד יותר מסתבר לומר שהי' מזמן נדותה ועוד דזה עצמו דאין תולין בג"י הראשונים בד"א הוא רק חומרת האחרונים אין לך אלא מה שחידשו דווקא במצא' הכתם בג' ימים הראשונים בודאי אבל לא בנמצא אח"כ וכעין זה מצינו בכ"מ דכל מקום שאינו אלא חומרת הגאונים אמרינן הבו דלא לוסיף עלה כמ"ש הש"ך (סי' לז) בדין בועא בשיפולי וכ"כ הט"ז (סי' סט) בדין בשר ששהה ג ימים בלא מליחה דמתירין בספק ועש"ך (שם ס"ק נז) ועוד דבכתמים שומעים להקל כמ"ש בש"ס דכתמים דרבנן וכ"ש אם המתינה לאחר שימושה ה ימים ואפי' ראתה בשעת וסתה יש מקום להקל אם ביום ג לראייתה בדקה עצמה והמתינה אח"כ ה ימים קודם התחלת ספירת ז"נ כמ"ש בסד"ט שם בשם המנ"י והסכים עמו בזה ובודאי אין להחמיר כ"כ וכ"ש אם בדקה עצמה ביום ראשון של ז"נ דכבר היא מוחזקת בטהרה כמ"ש הרשב"א בתה"א הבאתי דבריו בתשובה אחרת:
6
ז׳עוד הי' נלע"ד לולי דמסתפינא לומר דבר חדש דהא דכתבו הפוסקים להחמיר שלא לתלות בכתם בג"י הראשונים היינו דוקא שאין לתלות כתמה בזמן וסתה כגון שלא הי' לה וסת או שידוע לה שאח"ז לבשה חלוק לבן אחר שהפסיק' בטהר' אבל אשה שיש לה וסת וראתה בדין וסתה ופסקה בטהר' ואח"ז הציעו תחתי' סדין שהייתה לבושה או שוכבת עליו בזמן וסתה דודאי תולין הכתם בזמן וסתה דהא אפי' לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן היינו דוקא בשלא ידענו שראתה בזמן וסתה אבל בראתה כיון דהוחזק' לראות בזמן הזה ואז הרבה דמים מצויים בה תולין ברוב ומצוי כמ"ש בפ' לא יחפור (כד א) א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת כו' הרי מוכח התם דאפי' למ"ד רוב וקרוב הולכים אחר הרוב ברוב ומצוי מודה ועי' פירש"י שם ודומה ג"כ דין זה למ"ש הרב בהג"ה (סי' קצו סעיף י) דאם הי' מכה בגופה ויודעת שמוציא' דם דתולה בה ואין לך מכה מוציא' דם כמו זמן וסתה ואף שהש"ך שם פקפק ע"ד הרמ"א בזה וכן דעת הט"ז נוטה שם להחמיר מ"מ הכרו"פ הסכים לרמ"א וכן דעת המנ"י ותשו' פמ"א ועיין בסד"ט (שם ס"ק לד) שהאריך שם ומ"ש שם ליישב דעת הגאונים שחידשו חומרא זו שיש לו מקור בש"ס דז"נ בעינן סיפורים לפנינו ולא מהני סיפורים מוחזקים יעו"ש לענ"ד אין בזה כדי חיזוק דכיון דמן התורה בלא הרגש' היא טהור' הרי מן התורה הוי סיפורים גמורים וברורים ולא מוחזקים ואע"ג דרבנן החמירו בכתמים מ"מ הם אמרו והם אמרו דבכ"מ שיכולים לתלות בכתמים תולין וא"כ מנין לנו לומר דאין כאן סיפורים ידועים ועוד דלדבר לאחר ג"י לא הי' לנו לתלות ואף שדחק שם ליישב זה מ"מ המעיין ישפוט בצדק שדבריו שם רחוקים ודחוקים מאוד וכיון שכמה אחרונים הקילו לתלות בג' ימים הראשונים בחלוק שלבש' בימי נדות' כ"ש שיכולה לתלות בוסתה כנ"ל ברור הנלע"ד כתבתי:
7