בנין עולם, יורה דעה מ״טBinyan Olam, Yoreh De'ah 49
א׳לכבוד הרב הגדול חריף ושנון אי"א מוהר"ר יצחק משה העליר נ"י מק"ק לוצקא:
1
ב׳ומ"ש מעכ"ת דבאיסור דרבנן יש לסמוך על יחיד נגד רבים בשעת הדחק גם לפי דעת כ"ת אם הי' ריא"ז מתיר גם בלחי נלענ"ד דבנ"ד אין לסמוך ע"ז לקולא כי הנה זה ימים רבים אשר עמדתי על דברי הרב בד"מ ובהגה"ת שו"ע יו"ד (סי' רמב) והש"ך והאחרונים שם שכתבו בפשיטות כן והביאו ראי' מדברי הרשב"א בתשובה (סי' רנג) שכ' כן מדברי הש"ס רפ"ק דנדה שהזכיר כ"ת ולענ"ד הדבר תמוה מאוד והלא ידוע דספיקא דרבנן קיי"ל דלקולא הוא דווקא בס' השקול משא"כ אם נוטה יותר לאיסור לאו שמי' ספק כלל ואסור לכ"ע וזה פשוט בכ"מ:
2
ג׳ומקור דין זה שהביא הרשב"א ראי' דיכולים לסמוך על יחיד נגד רבים בשעת הדחק מפ"ק דנדה לענ"ד הוא תמוה דאין משם ראי' כלל דהא מעל"ע שבנדה איסור קל הוא מאוד שאינו אלא לתרומה וקדשים לסייג וחומרא לבד אבל לטהרות לא החמירו רבנן[*] ועוד תמוה דהרי שם גם רבנן התירו במקום שיש דוחק גדול כמ"ש שם (ט ב) אמרו לו אין שעת הדחק ראי' כו' ועי' תוס' שם (ה ב) ד"ה בשעת הדחק שהשיגו שם על פרש"י שפי' הא דר' דשני בצורת הוי דבכה"ג אפי' רבנן מודו יעו"ש וא"כ שפיר קאמר רבי כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ר"ל כיון שבמקום דוחק גדול רבנן עצמם הקילו א"כ קל הי' לחכמים בזה לעת הצורך לכן גם במקום שלא הי' דוחק כ"כ יכולים לסמוך על יחיד ובפרט בדיעבד שכבר עשה מעשה כמ"ש רש"י שם:
3
ד׳[הג"ה מבהמ"ח עיין תוס' פ"ק דנד' (ז א) ד"ה הנח מעל"ע דרבנן כו' ועי' בספר סדרי טהרה בחידושיו למס' נדה שם ד"ה והוינן בה מאי לאחר שנזכר:]
4
ה׳הן אמת שיש לכאורה ראי' לדברי הרשב"א מסוגיא דפ' מי שהוציאוהו (מו א) בהא דקאמר שם הלכה כדברי המיקל בעירוב והלכה כריב"נ וקאמר שם אי אמר הלכה כדברי המיקל הוה אמינא ה"מ יחיד במקום יחיד כו' וקאמר לי' רבא מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד כו' וקאמר לי' ר"פ ובדרבנן ל"ש לן כו' והא תניא מעש' ועש' רבי כר"א כו' לפי מ"ש אין משם ראי' כלל דאדרבא זהו כוונת ר"פ מה דמקשה לי' לרבא דהא דווקא גבי נדה במעל"ע הקילו ורק בשעת הדחק וה"ט משום דגם רבנן התירו במקום דוחק גדול ולכן יכולים לסמוך על יחיד ג"כ אף שאינו שעת הדחק כ"כ אבל בשאר מילי דרבנן אין להקל לסמוך על יחיד נגד רבים אף בשעת הדחק והפ"מ[*] וגם דברי הרשב"א שם צ"ע שכ' שאין סומכים על יחיד במקום רבים במילי דרבנן אא"כ הוא שעת הדחק והפ"מ והביא ראי' מפ"ק דנדה במ"ש ה"ד שעת הדחק א"ד שני בצורות כו' וא"ד טהרות אפיש כו' והרי הוא עצמו דברי חכמים שאמרו לו כן לר"א אין שעת הדחק ראי' כו' וא"כ בכה"ג מודו רבנן וא"כ מאי ראי' מייתי משם דיכולים לסמוך על יחיד נגד רבים באיסור דרבנן:
5
ו׳[הג"ה וע"ד חידוד הייתי אומר דגם רבא אין כוונתו דבכל איסור דרבנן יכולים לסמוך על יחיד נגד רבים אלא כוונתו להקשות דלא הי' צריך לומר הלכה כריב"נ דממ"ש הלכה כדברי המיקל בעירוב ידעינן דאפי' ביחיד נגד רבים דינא הכי בערובין דאל"כ לא הוצרך לומר הלכה כדברי המיקל כו' כיון דאיסור דרבנן הוא וספיקא לקולא אע"כ דמ"ש הלכה כדברי המיקל כו' היינו אפי' ביחיד נגד רבים ור"פ דחי לי' דמזה לא ידעינן דיש כמה ספיקות דמחמרי' גם בדרבנ' ובפרט בשבת משום חומרא דשבת וכמ"ש בפנים וא"כ מ"ש הלכה כדברי המיקל כו' הוה אמינא דרק ביחיד נגד יחיד דהוא ספ' השקול אזלינן בי' לקולא וקמ"ל דדין שוה בזה לכל ספיקא דרבנן משא"כ ביחיד נגד רבים גם בערובין מחמרי' וכן באבילות משום דשם הקלו רבנן בפירוש משא"כ בשאר איסורי דרבנן ולכן שפיר הוצרך לומר הלכה כריב"נ ודו"ק:]
6
ז׳ולכן הי' נלע"ד דגם הרשב"א אינו סובר כן להלכה פסוקה בכ"מ לסמוך על יחיד נגד רבים בשעת הדחק והפ"מ באיסור דרבנן רק שמביא שם דבכה"ג יש מקומות שסמכו חכמים להקל בזה בשעת הדחק הכל לפי ראות עיניהם לפי הענין ולפי גדלות היחיד החולק ומשקל דעתו נגד הרבים דפליגי עלי' או במקום שראו חכמים חכמי הש"ס שאין האיסור חמור כ"כ שגם חכמים דפליגי עם היחיד התירו לפעמים בדוחק גדול כההיא דפ"ק דנדה וכדומ' לזה והמדקדק בלשון הרשב"א בתשובה שם יראה שכן הוא כוונתו במה שהשיב להשואל שרצה לומר שכן הלכה בכ"מ לומר כדאי הוא פלוני לסמוך עליו בזמן שיש גדול הימנו בחכמה ובתנין ואפי' בשעת הדחק אין סומכים על הקטן כו' וכן במחלוקת יחיד ורבים אא"כ שעת הדחק והפ"מ או כיוצא בזה וכמ"ש בפ"ק דנדה כו' ור"ל שמצינו לפרקים שהקילו בכה"ג לסמוך על יחיד והיינו לפי ראות חכמי הדור והסכמתם בזמן הש"ס שהרי גדולה מזו מצינו שהאמוראים פוסקים לפעמים כיחיד נגד רבים אפי' באיסורי תורה והיינו לפי הסכמת רוב החכמים שהי' בזמניהם וכמ"ש אין לך אלא שופט שבימיך ולהם ניתן רשות ג"כ להקל בהפ"מ ושעת הדחק באיסור דרבנן אבל אחר שנחתם התלמוד בזמנינו אין למידין משם למקומות אחרים רק במה שמצינו מפורש בש"ס והוא מ"ש שם הרשב"א אח"כ ומ"מ עיקרי הדברים שאמרת יש בהם חלוקים שאין כל הפוסקים וחכמים שווים ולא כל המקומות שווים מן הדין כיצד שורת הדין אם שנים הפוסקים באחד זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול כו' היו שניהם שווים ולא נודע מי גדול משניהם בשל תורה הולכים אחר המחמיר כו' ובשל סופרים כו' הרי שכ' בפירוש שאין לדמות דבר לדבר ושגם בשל סופרים אין להתיר אלא בספק השקול ביחיד נגד יחיד ולא נודע מי גדול מהם וכמ"ש ומ"ש שסומכים על יחיד נגד רבים היינו במקום שמצינו בפירוש וכההיא דפ"ק דנדה ומטעם שכתבנו:
7
ח׳ולבי אומר לי שהרשב"א מפרש שם כפרש"י דמה שהתיר רבי בשעת הדחק היינו בשני בצורות שגם רבנן התירו בכה"ג ומה שהקשו בתוס' על פירושו י"ל דרש"י פי' דמ"ש רבי כדאי הוא ר"א לסמוך עליו כו' היינו ג"כ משום דרבנן עצמם ס"ל בכה"ג לסמוך על סברת היחיד ומ"ש בש"ס שם מאי לאחר שנזכר כו' אלימא דאין הלכה כר"א כו' בשעת הדחק היכא עביד כוותיה היינו אם נאמר שבדור שאחריהם פסקו ב"ד בפירוש דאין הלכה כר"א א"כ ע"כ דגם בשעת הדחק פסקו בפירוש לאסור דאל"כ לא היו צריכים לפסוק דאין הלכה כמותו דהא פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכמו שמצינו בש"ס בכ"מ שהקשו במקום שפסקו דאין הלכה כיחיד פשיטא יחיד ורבים כו' אע"כ דכוונתם הי' לפסוק דלא כיחיד להלכה פסוקה דאפי' בשעת הדחק א"א לסמוך עליו משא"כ בדורו של ר"א דפליגי חכמים עליו דהם עצמם פסקו לסמוך על ר"א בשעת הדחק בשני בצורת וכדומה וזה ברור ומתורץ היטב קושיית התוס' על רש"י ודברי רש"י ז"ל מאירים כספירים מבואר ממ"ש דבמקום שלא מצינו מפורש בש"ס לסמוך על יחיד בשעת הדחק אסור לנו לסמוך עליו אפי' יש שעת הדחק והפ"מ ואפי' באיסור דרבנן:
8
ט׳ויש להביא ראי' לזה דאין זה כלל גדול בכ"מ לסמוך על יחיד במילתא דרבנן גם בשעת הדחק מהא דפ"ק דברכות (ט א) מעשה ובאו בניו מבית המשתה כו' ומקשה שם ועד השתא לא שמיעא להו הא דר"ג כו' ומשני הכי קא אמרי לי' רבנן כוותך ס"ל כו' ועי' רש"י שם דלא רצו לפסוק כר"ג משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ולכן נסתפקו אם גם רבנן מודו לי' לר"ג בדיעבד דגם הם מפרשים דמ"ש בשכבך כל זמן שכיבה רק לכתחי' החמירו משום סייג וגדר או לא מוכח דאם היו סוברים חכמים דגם בדיעבד לא קרינן אחר חצות לא היו סומכים על אביהם אע"ג דהוי שעת הדחק דאם לא עכשיו אימתי וכבר עבר הזמן ואע"ג דלדעת התוס' וכמה פוסקים ק"ש דרבנן וגם לרב יהודה בר"פ מי שמתו (כא א) ע"ש דס"ל דק"ש דרבנן ואע"ג דיש לדחות דש"ה דלרבנן יש חשש ברכה שא"צ ויש בו משום ל"ת מ"מ זה אינו דזה גופא דאיסור ברכה שא"צ הוא רק מדרבנן כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקדושין ובכ"מ עוד ראי' לזה ממ"ש בפ' כל הגט (יט א) בהא דנכתב ביום ונחתם בלילה דפסק שם ר' יוחנן ואמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופרש"י דהיינו שכבר נישאת בגט זה כו' והא התם הוא דרבנן כמ"ש מפני מה תקנו זמן בגיטין כו' וכן הא דנכתב ביום ונחתם בלילה כו' דאינו רק משום שמא יחפה על בת אחותו או משום פירות וא"כ למה הוצרך ר"י לפסוק כר"ש בזה וגם למה הוצרך לומר כדאי הוא ר"ש כו' הא כללא הוא בכ"מ בשעת הדחק לפסוק כיחיד נגד רבים וכן מוכח מפ"ק דנדה ג"כ כמ"ש אע"כ דלאו כללא הוא רק במקום שמצינו בפירוש או במקום שגם חכמים מקילים והתירו לסמוך על היחיד החולק עליהם בשעת הדחק עוד נ"ל ראי' ברורה לזה ממ"ש בפ"ק דביצה (יא א) ת"ר אין מולחין החלבים כו' משום ר"י אמרו שוטחן כו' אמר רב מתנא כו' ופריך שם בשלמא למ"ד הלכה כר' יהושע כו' אלא למ"ד אין הלכה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים כו' ואם נאמר דבכ"מ סומכים על היחיד במקום רבים בשעת הדחק והפ"מ א"כ מאי פריך שפיר אצטריך לפסוק דאין הלכה כמותו לומר דאפי' בשעת הדחק והפ"מ לא עבדינן כוותיה אלא ודאי דבלא"ה לא היו פוסקים כמותו גם בשעת הדחק ושם הוא איסור דרבנן דהא קיי"ל אין עבוד באוכלים רק מחזי כמעבד וכמ"ש בפ' כ"ג (עה ב) עוד ראי' לזה ממה ששנינו במס' עדיות (פרק א משנה ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובים שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהי' גדול ממנו בחכמה ובמנין כו' ועי' בפי' הראב"ד שם מה שהביא לשון התוספתא וכ' שם שאין ב"ד אחרון יכול לסמוך על יחיד אלא בשעת הדחק וכ' שם שלפי טעם משנתינו גם ב"ד24מלת ב"ד הכוונה הרב ובעלי ההוראה: (נכתב מפני הצנזור) אחרון כשיסכימו לפסו' כדע' יחיד הרשו' בידו כמו שמצינו שהאמוראים האחרונים קובעים הלכה כיחידים הראשונים ואם לא שמצאו דברי יחיד הראשונים לא היו האחרונים יכולים לדחות דברי הראשונים מדעת עצמם שאין ב"ד יכול לבטל כו' וטעם התוספתא הוא שב"ד האחרון יכולים לפסוק כדעת יחיד בשעת הדחק ואלמלא נזכר דעת יחיד לא היו יכולים לפסוק נגד מה שקבעו הראשונים יעו"ש הרי בהדיא כמ"ש דאין אנו יכולים לפסוק מעצמינו כדעת יחיד רק במקום שהסכימו ב"ד האחרון לפסוק כן וכבר ידוע שמעת שנחתם התלמוד אין לנו כח זה לקבוע שום הלכה מה שלא מצינו כן בש"ס ופוסקים ואין לומר דשם במשנה מיירי רק באיסור דאורייתא דהא כללא קאמר ולמה מזכירין דברי היחיד כו' משמע דגם בדרבנן אמרו כן ולמה לא חילק דבדרבנן הוצרכו להזכיר דברי היחיד המיקל כדי לפסוק כמותו בשעת הדחק והפ"מ וז"ב ופשוט לדעתי:
9
י׳[הג"ה הגע עצמך חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנא' מדרבנן הכי נימא אם יש הפ"מ ושעת הדחק נסמוך על ריה"ג דס"ל חמץ בפסח מותר בהנא' ולמה טרחו כל בעלי התשובות באם לא נמכר חמץ כדינו ויש הפ"מ ושעת הדחק גדול והוצרכו לחפש קולות ודרכים רבים להתירם למה לא נימא בפשיטות לסמוך על ריה"ג וכן בבשר עוף בחלב שנתבשל והי' הפ"מ בתערובות כלים להתיר ולסמוך על ריה"ג שמתיר בשר עוף בחלב באכיל' כמ"ש במקומו של ריה"נ כו' היו אוכלים בשר עוף בחלב אלא ודאי דלא אמרינן כן אלא במה שמצינו להדי' בש"ס שהרי להם ניתן רשות לפי צורך השעה ולפי עומק דעתם לפסוק כיחיד נגד רבים גם בשארי דינים ואפי' באיסורי תורה מצינו בכ"מ בש"ס שהאמוראים פוסקים לפעמים הלכה כיחיד נגד רבים והיינו שכן הי' הסכמת חכמי אותו הדור ברוב בנין ורוב מנין:]
10
י״אועכ"פ זה אומר בטח באם יש בו תרתי דהיינו שהיחיד הוא קטן נגד הרבים וגדולים יותר ודאי דגם בשעת הדחק והפ"מ אין סומכין על היחיד נגד רבים אף במילתא דרבנן וכן מוכח מלשון הש"ס בנדה שאמרו כדאי הוא ר"א לסמוך עליו כו' דמשמע דוקא ר"א שידוע שרב גוברי' מאוד שגם משמים הסכימו עליו שהלכה כמותו בכ"מ ורק משום דקיי"ל כר"י דאין משגיחין בבת קול שהתור' אמרה אחרי רבים וגו' וגם שר"א מעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבותיו כמ"ש בפ"ב דסוכה. וכן מ"ש בפ"ק דברכות ובפ"ב דגיטין כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו כו' ידוע ג"כ דרוב גוברי' ואלו היחידים היו יכולים לחלוק עם חכמים שהיו בדורם משא"כ בקטן באחרונים נגד גדולי הראשונים דאם נאמר דבכ"מ כלל גדול הוא לפסוק כיחיד בשעת הדחק לא הי' צריך הש"ס לומר כדאי הוא כו' שהרי בכל יחיד כן הוא ועיין בש"ך (סי' רמב) שמביא בשם הב"ח דבקטן נגד גדול אין סומכים עליו גם בשעת הדחק והפ"מ ואף שהש"ך שם השיג עליו היינו ביחיד נגד יחיד ע"ש משא"כ באית בי' תרתי ובהיות כן ודאי דהריא"ז שהי' אחרון שהוא ר' ישעי' אחרון ז"ל שהש"ג מביא דבריו תמיד ולא א"ז הגדול כמ"ש הש"ך ביו"ד (סי' לו) אינו כדאי לחלוק על הרי"ף ורמב"ם ורא"ש עמודי ההוראה וגם ההמ"מ שם הביא דברי הרשב"א דברחבה לא מהני אמלתרא וכן הטור והמחבר והרמ"א וכל האחרונים וזה ג"כ ברור לדעתי ועוד נראה בנ"ד שכל מנהג ישראל שסומכים בהוראת או"ה על המחבר והרב בהג"ה וכבר קבלנו עלינו לפסוק כמותם בכ"מ א"כ בכה"ג ודאי דא"א לפסוק כנגדם אפי' בשעת הדחק והפ"מ שהרי הרשב"א עצמו שם כתב שכל שנהגו ישראל לעשות כל מעשיהם כאחד מגדולי הפוסקים אפי' להקל הולכים אחריו כו' יעו"ש וא"כ כ"ש להחמיר בנ"ד וכ"ש בדין שכל האחרונים לא הזכירו דעת ריא"ז כלל בשום מקום:
11