בנין עולם, יורה דעה ה׳Binyan Olam, Yoreh De'ah 5
א׳כבוד ידידי ואהו"נ הרב הגדול חו"ב ומפורסם מוה"ר מרדכי חן טוב נ"י מסוויסלאץ:
1
ב׳הן היום קבלתי מכתבו, והגם כי טרידנא טובא להשיב באריכות למען אהבתו פניתי עצמי להשיב לכבודו בדין אומצא דאסמיק שמעכ"ת הפריז על המדה לחוש לכל הבהמות שלנו שמא נצרר בהם הדם מחמת המכות האלה שהוכו ע"י מוביל הבהמות לבית הטבח כבר מלתי אמורה במכתבי הראשון שבודאי כ"ז שלא נתברר דשכיח הדבר הרבה להיות נצרר בהם הדם מחמת המכות האלה אין להחזיק איסור כלל וזה פשוט בכ"מ בפוסקים שאין מחזיקים איסור לכתחי' בפרט במילתא דרבנן בדם שבישלו כמו שנדבר בזה לפנינו בס"ד ומה גם שאין המכות האלו בכח גדול כ"כ שיהי' נצרר הדם מחמת זה אכן אם באמת נצרר הדם עי"ז ודאי שא"צ לפנים שצריך חתיכה ומליחה כמבואר בש"ס ופוסקים:
2
ג׳והנה בגופא דדינא בנצרר הדם שראיתי למעכ"ת במכתבו שדעתו נוטה דצריך חתיכה ומליחה דווקא בשעה שהוא חם עדיין ודומה זה לוורידין ע"ז אני אומר דברור ופשוט דחתיכה מהני אפי' בשעה שנתקרר כבר כמו שנבאר ואפי' בלא חתך הוורידין מכמה ראיות ברורות שהרי בפירוש אמרו בר"פ השוחט (כח ב') אר"ח לא אר"י אלא בעוף הואיל וצוליהו כולו כאחד אבל בהמה דמנתחה אבר אבר לא צריך משמע אפי' כשמתקרר מהני דהא מסתמא אין מנתחים את הבהמה בשעה שהיא חם עדיין ועוד שהי' להם להצריך גם בבהמה חתיכת וורידין משום שמא לא ינתחנה עד אחר שיתקרר לגמרי שהוא מילתא דשכיחא טובא שימתין עד אחר הפשט ובדיקת הריאה וכדומה ודומיא דהכי כתבו הפוסקים בזה אם מהני הסרת הראש מוכח ג"כ דמהני אפי' כשהוא קר ומגופה מוכח כן דאם מיירי כשהוא חם א"כ מה זה שהרעישו הפוסקים בזה אם מהני הסרת הראש וגם מה הוצרכו להשמיענו זה הרי כשמסיר הראש בהכרח שנחתכים גם הוורידין בשעה שהוא חם ומה דלא מהני נקיבת וחתיכת הוורידין אחר שנתקרר טעמא אחרינא איכא במילתא משום שיש חשש שנשאר הדם בשאר חוטין שבגוף ולשאר פוסקים אפי' חטיטת שאר חוטין לא מהני משום שנשאר הדם בגוף עצמו כמבואר בסי' ע"ו יעו"ש משא"כ כשחותך כל הראש לשנים בעוף ובבהמה ע"י דמנתחא אבר אבר או כשחותך הצוואר לב' חלקים כמ"ש בסי' כ"ב קים להו דיוצא כל הדם וכן מפורש בר"ן פג"ה שכת' שם בשם בעל העיטור דאם חתך הוורידין לשנים מהני אפי' כשהוא קר וכת' הר"ן ע"ז וז"ל ואין זה מוחוור דכל שלא בשעת שחיטה ודאי אין דם החוטין שנקרש יוצא דרך חתיכת הוורידין אלא הכא להכשיר את הוורידין קאמרינן וא"כ מוכח בפירוש דמהני אפי' כשנתקרר כמ"ש דלענין להתיר א"ע סגי אפי' כשהוא קר, ולא ידעתי מה עלה ע"ד מע"ל להשוותם לנקיבת הורידין דצריך דוקא כשהוא חם דהא ע"ז ממש אמרו דבהמה ל"צ נקיבת וורידין בשעת שחיטה וא"כ אומצא דאסמיק דצריך חתיכה משום הדם שבאותה חתיכה עצמה ודאי דמהני חתיכה אפי' כשנתקרר ובלא"ה הרי מדברי הר"ן מוכח שמפרש הך סוגיא דמיירי כשהוא קר וכן הוא פשטא דתלמוד' דנקט סתם אומצא דאסמיק וכי נימא דמיירי שראו מיד אחר השחיטה דוקא אח"כ מצאתי בתה"א (בית שני שער ב) וז"ל והיכא דלא חתכי' בשעת שחיטה או סמוך לה עד שלא יתקרר הדם אין צולין אותו כו' ואצ"ל שאין מבשלו עד שיחתכו אבר אבר אבל אם מנתחם אבר אבר כו' מותר וע"ז כתבו הפוסקים דדי בהסרת הראש מוכח דאפי' בעת שהוא קר ג"כ מותר וכ"ז פשוט כביעתא בכותחא שכן מבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ולא הוצרכתי לכותבו אלא להוציא מלב מעכ"ת, ומ"ש בשם הכרו"פ שכת' בשם הרשב"א דצריך חתיכה בשעה שהוא חם עיינתי שם ולא מצאתי שום דבר מזה והיאך יכתוב הרשב"א כן והוא כתב להיפוך כמ"ש, גם מה שנסתייע מע"ל מדברי הרא"ש שכ' לחתוך הבשר סביב ופי' בכרתי ליטול הבשר סביבו לא הבנתי דהא התם מיירי שהוא קר ולכן צריך לחתוך הבשר מסביב וליטלו לגמרי כי אין מועיל חתיכת הוורידין מאחר שיש חשש דם שנבלע בבשר הבהמה עצמה ולכן כשיטול הבשר עמו אז הוא דומה להסרת הראש שכת' ר"ת שמועיל להתיר כל הבהמה ואף שהרא"ש סובר דטעמא דוורידין הוא משום דם שבוורידין עצמן מ"מ צריך ליטול גם הבשר סביבם דנבלע בהם קצת כמ"ש הפרמ"ג בשפתי דעת (סי' כב ס"ק ג) ובאמת לכאורה הי' נראה מכאן קצת ראי' לדברי מעכ"ת דהא לפי דעת הרא"ש דאיסור הוורידין הוא משום דם הנשאר שם וקצת נבלע בבשר א"כ היה די בחתיכת הוורידין וגם הבשר לשנים ולמה הצריך ליטול אותם לגמרי מן הצוואר אבל כבר כתבתי דזה א"א לומר כלל כמו שהוכחתי בראיות ברורות ומפורשות בדברי הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים. לכן נראה דהרא"ש סובר שמאחר שהבשר שסביבותן סמוכים לוורידין נבלע הדם בחוזק עד שלא מהני בהו חתיכה אחר שנתקרר וצריך ליטלם לגמרי משא"כ באומצא דאסמיק או בחתיכת אבר אבר לדעת שאר פוסקים אם לא חתך הוורידין כיון שהם רחוקים מן הוורידין וגם לא נבלע בהם הדם בחוזק כ"כ ודאי דמהני חתיכה אפי' אחר שנתקרר ועי' בשו"ע (סי' עו) שכתב לא נקב הוורידין בשעת שחיטה כו' עד שיחתוך כו' וחמימות הבהמה הוא רק בשעת שחיטה כמ"ש בגמ' ועי' בתה"א שכ' ג"כ שאין חמימו' הבהמה כ"א בשעה שהיא מפרכס:
3
ד׳אבל המעיין ברא"ש פ' השוחט יראה דאין שום משמעות בדבריו שצריך שיטול הבשר מן הצוואר דז"ל שם (סוף סי' ג) צריך שחיטת וורידין או לנקבם בשעה שהבשר חם או שיחתכו הבשר שסביבותיהם כו' ונוכל לפרש שר"ל כמו חתיכה דאומצא דאסמיק מחמת שהדם נבלע בה כמ"ש שם, וגם דברי הש"ך שם תמוהים לענ"ד במה שהביא דברי הרא"ש דהא הרא"ש אזיל לשיטתו דסובר דטעם שחיטת הוורדין הוא רק מחמת הדם שבהם ובשר שסביבותיהם משא"כ לדידן וגם מהסרת הראש אין ראי' דמשום דע"י כן הדם יוצא מכל הגוף בריוח וכבר עמד בזה הפרמ"ג, גם דברי הפרמ"ג תמוהים שם שרצה לפרש שהמחבר בסי' ע"ו בדיעה הראשונה סובר כדעת הרא"ש ומ"ש אם נקר הבשר מחוטים כו' היינו וורדין דא"כ למה צריך ניקור בחתיכת הוורדין לשנים עם הבשר שסביבותם די וכמ"ש וע"כ צ"ל שגם הוא מפרש דברי הרא"ש והש"ך שצריך ליטול הוורדין עם הבשר שסביבותם אבל זה אינו כמ"ש ועוד שהמעיין בטור וב"י יראה שם שמקור דיעה ראשונה הוא הרשב"א בתה"א שכתב שטעם שחיטת הוורדין הוא משום שכנוס הדם בחוטין שבגוף ע"ש, אבל האמת יורה דרכו שהש"ך סובר שהמחבר והרב כאן תפסו עיקר שיטת הרא"ש דעיקר חשש שחיטת הוורדין הוא משום דם שבוורדין עצמם וראי' מדהתיר כאן בצלי ע"י נטילת הוורדין עם כדי נטילה מן הבשר שסביבם ולא חששו לחוטין שבגוף, ואף שלדיעה ראשונה שנזכר (בסי' סה סעי' א) יש ליישב זה דס"ל שם שבשאר חוטין א"צ כלום דכבולעו כך פולטו מ"מ ליש מי שאומר שם והוא דעת הרשב"א מחלק בין אותם שמופשטים על פני האש או לא וא"כ למה סתם המחבר כאן וכתב דדי בנטילה מן הבשר שסביבם אלא ודאי דס"ל כשיטת הרא"ש, ומ"ש (בסי' עו סעיף ב) דבעי חטיטת חוטין לצלי י"ל דהתם לכתחילה חשש המחבר לדעת הרשב"א וכאן (בסי' ךב) בדיעבד מיירי וסמך על דעת הרא"ש שבלא"ה יש דיעות דלצלי לא בעי כלל שחיטת וורדין ועיין במרדכי פ' השוחט (סי תרה) ובזה מתורץ השגת התבו"ש (סי' ךב ס"ק ג) על הש"ך יעו"ש וע"ש בתבו"ש שמפרש ג"כ דברי הרא"ש שנוטל הוורדין עם כדי נטילה מן הבשר שבצוואר. ולענ"ד אין זה מוכרח בדברי הרא"ש וכמ"ש ויש קצת ראי' לזה מדכת' הרא"ש בטעם שחיטת הוורדין שנשאר הדם בהם וגם בבשר שסביבותם ולכאורה קשה למה הוצרך לזה שגם הדם נבלע בבשר שסביבותם וע"כ צ"ל שהיקשה לו למה צריך שחיטת וורדין בשעה שהוא חם אפי' קר ג"כ מהני דומי' דאומצא דאסמיק שמותר ע"י חתיכה אפי' כשהוא קר וכמ"ש לזה הוצרך לומר דהדם נבלע גם בבשר שסביבותם ולהכי אין די בחתיכת הוורדין לבד כי אם בשעת חימום שאז נמשך הדם מכל המקומות ואם נאמר דכוונתו שצריך שיטול הוורדין א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה הוצרך לומר שנבלע בבשר וכמבואר ולפמ"ש מוכח דהרא"ש מתיר ע"י חתיכת וורדין עם הבשר שסביבותם אפי' לבישול וכן משמע מסתימת לשונו שכת' שם אבל ע"י חתיכה ומליחה מותר ואפי' לקדירה ש"ד יעו"ש ובתבו"ש אות ה) האריך להוכיח דהרא"ש מודה לסברת הרשב"א רק בצלי' מתיר דאזיל לשיטתו דס"ל אפי' בחוטין הבלועים בבשר אמרינן כבכ"פ יעו"ש, ולענ"ד אין דבריו מוכרחים ופשט לשון הרא"ש שכ' אבל ע"י חתיכה ומליחה מותר הוא דלא כוותי' ועוד שכ' שם וז"ל דכוותי' אמרינן הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה כו' יעו"ש והתם ודאי דמותר אפי' לקדירה ע"י חתיכה כמ"ש סי' ס"ח במחבר וברמ"א ומה גם דלא אישתמיט הרא"ש לאשמועינן האי חידושא דאסור לבישול אפי' ע"י חתיכה לומר דבעינן דוקא שחיטת וורידין אף דכתב תחילה סתם דחשש זה הוא רק משום שנשאר דם בוורדין ובבשר שסביבותם וא"כ הוי לי' לפרושי דלא ליתי למיטעי, ומ"ש שם התבו"ש מדכ' הרא"ש ע"ד רבינו אפרים דחתיכת אבר אבר מהני לבישול ולא כ' דמהני חטיטת וורדין מלבד שאין זה ראי' מכרחת כלל שי"ל שסמך על מ"ש תחילה סתם דמהני חתיכה ומליחה והוא כמ"ש ע"י חתיכה בוורדין ובבשר א"כ לא הוצרך להזכיר עוד אלא כ"ז הוא לשיטתו שמפרש דברי הרא"ש שצריך להסיר הוורידין עם הבשר אבל לפמ"ש בביאור דבריו א"כ נכלל במ"ש תחילה דמהני חתיכת אבר אבר דהא נמי להא דמיא וכן סיים שם בתבו"ש עצמו דמלשון הטור משמע שסובר בדעת הרא"ש דמהני אפי' לבישול ומ"ש שם דאין הכרע בדבריו לענ"ד דבריו מוכרעים כמ"ש ובזה מתורץ ג"כ מ"ש הש"ך להביא ראי' דמהני חתיכת וורדין עם הבשר שסביבותם מהא דמהני הסרת הראש ודברים ישרים למוצאי דעת דבאמת אם נסבור כשיטת הרשב"א שהדם נשאר בגוף או בכל החוטים שבגוף א"כ מה מועיל הסרת הראש היאך יהיה נמשך דרך שם הדם מכל הגוף אחר שנתקרר ואף שיש לדחוק בזה מ"מ מנין להתיר כיון שבש"ס לא הוזכר אלא חתיכת אבר אבר די"ל דדוקא עי"ז יוצא כל הדם מכל הגוף ומכל המקומות משא"כ בהסרת הראש, ולכן סובר הש"ך דהרב בהג"ה סתם כדעת הרא"ש דלדידי' אין חשש כי אם מחמת שנשאר הדם בוורידין ובבשר שסביבותם לכך מהני הסרת הרא"ש וא"כ מהני ג"כ חתיכת הוורדין עם הבשר שסביבם ועי' בתבו"ש דהך התירא דהסרת הראש הוא מדברי ר"ת שהביאו המרדכי וס"ל כשיטת הרא"ש וא"כ דברי הש"ך נכונים:
4
ה׳אכן דעת האגור בשם מהרי"ל צריך לחקור במה שמתיר במליחה כמאן ס"ל דאי כשיטת הרשב"א הי' לנו לחוש לכל החוטים שבגוף ואם כשיטת הרא"ש קשה הא הרא"ש ס"ל לאסור הבשר שסביבם אפי' בלא מליחה והוא ס"ל דאפי' במליחה א"צ כי אם קליפה במה שבלעו מהוורדין ועי' תבו"ש שם שחקר בזה וכ' שדעתו כדעת ר"י בתוס' דסובר דר"י לא מצריך שחיטת וורדין אלא לכתחי' א"נ ס"ל כרבנן ע"ש ולענ"ד אין נראה כן שמהרי"ל יחלוק על רוב הפוסקים ויפסוק כיחידאה דא"כ לא הי' לו להרמ"א להביאו לפסק הלכה שהוא נגד כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ופשיטא אם נאמר דפוסק כרבנן דודאי לא הי' לו לרמ"א להביאו שכל הפוסקים תפסו להלכה כר' יהודה מהא דאמרינן בש"ס הזהרו בוורדין כר"י אכן הנ"ל פשוט שהוא ס"ל כשיטת הרא"ש אך דס"ל דמשום דם הנבלע בבשר אין חשש בצליה דיוצא ע"י צלי' דלא גרע מאומצא דאסמיק שמותר לצלי אפי' בלא חתיכה כמו שנזכיר בסמוך והטעם דהאש שואבו ולא דמי לוורדין דלא מהני צליה דהתם כנוס דם הרבה בחלל הוורדין ולכן אין האש שואבו כמ"ש הרא"ש שם משא"כ דם הנבלע בבשר והא דבעינן שחיטת וורדין הוא מדם שבוורדין עצמם דאח"כ יפלוט בבשר וס"ל כשיטת רשב"א שהביא הש"ך דלא אמרינן בהם כבכ"פ משום דלאחר שהוסר מן האש פולטים משא"כ במליחה לא שייך זה לכך מותר והקליפה היא חומרא בעלמא ובאמת כשירצה לבשל אח"כ יחתוך הבשר שסביבם וימלח פעם ב' דגם באומצא דאסמיק אם שכח ומלחו בלא חתיכה ודאי דמותר אם יחתוך אח"כ וימלח פעם ב' וזה פשוט ולהכי הוצרך לאסור כדי קליפה מטעם דם שבוורדין דחשיב דם בעין שכנוס בחלל הוורדין והא דלא מהני חתיכת הוורדין אחר שנתקרר הוא משום דם הנבלע בבשר שסביבם לאוכלו באומצא או לבשלו שלא ע"י חתיכה ואפשר דס"ל ג"כ דאפי' לצלי בעי חתיכה וכן ס"ל באומצא דאסמיק כמו שית' בסמוך וא"ש:
5
ו׳ועתה נבוא לחקור בדברי המחבר ס' אורח מישור על הד"מ שהביא מעכ"ת במ"ש דאומצא דאסמיק צריך חתיכה אף לצלי ומשיג על הש"ך הנה דבר זה מחלוקת ישינה בין הראשונים שהתוס' פג"ה (צג א) ד"ה חתכיה כו' חקרו בזה ומדבריהם משמע שם דבעי חתיכה אף לצלי ע"ש והרא"ש פג"ה (סי' ז) פסק שם דלא בעי חתיכה לצלי וחילק בין חוטא דידא שמובלעים בגוף ובין אומצא דאסמיק, והרא"ש שם נסתפק בדעת רש"י אי סובר דבעי חתיכה לצלי ע"ש ולכאורה נראה להוכיח דסובר דבעי חתיכה לצלי שהרי הוא כ' על מזרקי הנז' שם בגמרא שהם וורדין, ובוורדין מפורש בש"ס דבעי חתיכה אף לצלי כמ"ש לא אר"י אלא בעוף הואיל וצוליהו כולו כאחד כו' ובש"ס שם מדמה אומצא דאסמיק למיזרקי ועי' בר"ן פ' השוחט שהרגיל בזה וכ' דשם מיירי שהוורידין עצמם מונחים על האש ולא בעי חתיכה לצלי אבל חוטין אלו שבתוך הגוף אין רואין פני האש ולפיכך אין כח באש להוציאם מידי דמם ושם בהגה"ת מוהר"מ היפך הגירסא בר"ן שבמקום חוטין צ"ל וורידין ובמקום וורידין צ"ל חוטין ע"ש ודבריו תמוהים דפשוט דכוונת הר"ן הוא דאזיל לשיטתו דס"ל כדעת הרשב"א דמאי דבעי שחיטת הוורידין הוא משום דם הנשאר בחוטין שבכל הגוף והם מובלעים בבשר ולכך לא מהני צלי' ובעי חתיכת אבר אבר משא"כ בפג"ה דקאמר וכן מיזרקי כוונת הש"ס על המיזרקי עצמם לא על כל העוף ור"ל אם צלה המיזרקי על האש ולכך לא בעי חתיכה ודברי הר"ן שם הם ממש דברי הרשב"א בתה"א (שער ב בית ב) שכתב שם וז"ל ויש לי לשאול אפי' עבר וצלאה כו' וניחא לי דהתם בדמנחי אנהו גופייהו על נורא כו' וזה פשוט, וכן מפורש שם ברא"ש וכן מוכרח מן הש"ס עצמו דקאמר גבי מיזרקי חתכיה אפי' לקדירה ש"ד, והיינו אפי' כשהוא קר כמו אומצא דאסמיק וכמ"ש לעיל והא וורדין בעי חתיכה בשעה שהוא חם אע"כ דהיינו דוקא משום הבשר שסביבם או מדם שאר חוטין או משום דם הבלוע בבשר כמ"ש הרשב"א אבל כאן מיירי כשהוציא הוורידין וצלאם באש לכך שרי ע"י חתיכה הם עצמם אפי' לקדירה והרי לך דעת הרשב"א והרא"ש והר"ן דלצלי לא בעי חתיכה, וכן דעת הרמב"ם (פ"ו מהמ"א ה' יג) עי' בכ"מ שם שמפרש דברי הרמב"ם שסובר דאומצא דאסמיק היינו נצרר הדם מחמת מכה שלא כדעת ההמ"מ ואין לדקדק מלשון הרמב"ם שכ' ואם לא חתכם וצלאם בשפוד כו' דמשמע דהיינו בדיעבד דוקא דהרמב"ם לישנא דגמ' נקט כמ"ש בגמ' תליא בשפוד' כו' וכן דרכו של הרמב"ם בכ"מ לתפוס לשון הש"ס ממש ובש"ס לאו דוקא נקט לישנא דדיעבד דמ"ש כיון דקאמר מידב דייב גם דעת הריף פג"ה שהעתיק לשון הש"ס סתם תליא בשפודא מידב דייב כו' משמע ג"כ דס"ל דלא בעי חתיכה דא"כ הי' לו לפרש וכן נוטה דעת הר"ן שם שפי' כן דברי הרי"ף שכת' שם דלא בעי חתיכה לצלי ועי' במרדכי פג"ה (סי' תרט) שהעתיק דברי התוס' ולא הכריע אי בעי חתיכה לצלי ולא מצינו בפירוש מאן דמצריך חתיכה לצלי רק האו"ה הובא בד"מ, והוא כתב בלשונו שנהגו לחותכו משמע דאין זה מדינא, וגם המחבר (סי' סז) פסק דא"צ חתיכה לצלי והרב מדשתק אודויי אודי לי' אך הט"ז שם הפך הגירסא ברמ"א ולדבריו צריך חתיכה לצלי ע"ש, ומ"מ כל האחרונים הסכימו עם הש"ך עי' פר"ח שם וכן יראה מביאורי רבינו הגדול הגר"א ז"ל מווילנא שם (סי' סז) במ"ש המחבר דלצלי לא בעי חתיכה ציין שם במ"ש (סי' סח סעי' א) ושם הסכים לדברי הרשב"א שמחלק בין אם החוטין בלועים בבשר או שמופשטים ע"פ האש וכאן (בסי' סז סעי' ד) על דברי הרב בהג"ה שכ' ונהגו להחמיר כו' כ' דהוא לחוש לדעת רש"י גבי שובר מפרקתה כו' הרי שמקיים הגירסא ברמ"א כמו שהוא לפנינו וכדעת הש"ך אך דברי הש"ך שם בלא"ה תמוהים דא"כ מוכח דשובר מפרקתה של בהמה חמור מנצרר הדם והש"ך (שם ס"ק ג) כ' דשובר מפרקתה לא בעי חתיכה לצלי ומס' הדרת זקנים שכ' מעכ"ת ג"כ אין ראי' דאפשר שסובר כדעת התוס' ויותר נראה לפרש דבריו מ"ש נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשל עד שיחתוך המקום ויצלנה ר"ל עד שיחתוך המקום ואז מותר אפי' לבשל ומ"ש ויצלנה ר"ל או יצלנה וכן מצינו בכ"מ במקרא ובלשונות הפוסקים ובלא"ה מוכרחים אנו לפרש דבריו כן דאי כהבנת מעכ"ת בדבריו א"כ משמע דלבישול אסור אפי' ע"י חתיכה וזה לא מצינו בשום פוסק:
6
ז׳גם מ"ש מעכ"ת בנצרר הדם באיזה מקום אין מועיל מה שיחתוך שם לשנים רק צריך לחותכו לחתיכות דקות בהרבה מקומות לא ידעתי מנין לו דמהסרת הראש גבי וורדין מוכח דלא בעינן חתיכה בכ"מ ומ"ש רש"י גבי חתכיה ומלחיה בזה"ל חותכו לחתיכות הרבה נ"ל משום דאומצא דאסמיק אין הדם נצרר במקום א' רק בכ"מ פסקי פסקי ויש בין מקום למקום בשר בריא לכך לא מהני מה שיחתוך במקום אחד שהדם שנצרר במקום זה לא יהיה נגרר דרך אותו חתך שחתך במקום אחר וכן מלשן הש"ס דנקט סתם חתכי' ומלחי' משמע ג"כ חתיכה לבד במקום שנצרר הדם דאל"כ נתת דבריך לשיעורים לכמה חתיכות יחתוך אותם וכמה יהי' גדול ההפרש בין חתיכה לחתיכה אלא ודאי דחז"ל סמכו לפי ראות העין שבאיזה מקום שנתאסף הדם שם יחתוך שם כנ"ל ברור ומ"ש מעכ"ת להביא ראי' מדברי הפרמ"ג שתמה למה מקילין בבשר שבמקום שחיטה דאם נאמר שדי בחתיכה אחת א"כ מהו תמיהתו דהא נוהגין להסיר הראש לא ידעתי למה לא הביא מע"ל ראי' מדברי הרמ"א עצמו שכתב שנהגו לחתוך כו' למה הוצרך לזה הא בלא"ה מסירים הראש של בהמה אבל באמת הרב קאי על עוף שמבשלו שלם וא"כ גם מדברי הפרמ"ג אין ראי', כ"ז כתבתי אף שנלע"ד דברים פשוטים הם אך. למען כבודו הארכתי:
7
ח׳דברי ידידו ואהו"נ דו"ש יצחק אייזיק בהרב מוהר"י נ"י חופה"ק פאראזאווא, תקפ"א לפ"ק:
8