בנין עולם, יורה דעה נ׳Binyan Olam, Yoreh De'ah 50
א׳בעזה"ש יום ועש"ק לסדר וישם לך שלום י"א סיון רוב ישועה לפ"ק וואלקאוויסק:
1
ב׳אל כבוד ידיד ה' וידידי הרב הגדול חריף ובקי ידיו רב לו בים התלמוד והפוסקים מוהר"ר מנחם נחום גינצבורג נ"י:
2
ג׳מכתב י"ק הגיעני לנכון בצירוף קונטרסו דאחוי לן חורפי' בנידון העסק בקהלה אחת שיש להם חבורה מוהלים ומבואר בתקנתם שאין רשות לשום אב לכבד במצות מילה למי שברצונו רק יהי' הזכות שייך להחבורה וגם אם אבי הבן בעצמו הוא מוהל אין נותנים לו רק חלק אחד אם יש ממש בתקנה זו להפקיע המצוה היקרה הזאת מהאב אשר זיכהו ה' במצוה זו ונצטוה עליה והאריך מעכ"ת בזה. ובאמת דבריו נכונים מאוד והאריכות בזה אך למותר וכי אפשר להעלות על הדעת ליקח ביד חזקה המצוה המוטלת על האב מן התורה ומה שהאריך מעכ"ת להביא ראי' ממ"ש בפרק הגוזל עצים מנין לכהן שבא והקריב כו' בחנם האריך בזה כי לענ"ד עדיפא נ"ד מהתם כמו שכתבתי במ"א באריכות דלענ"ד העיקר כדברי הש"ך בח"מ (סי' שפב) דמי שהוא מוהל בעצמו אסור לו ליתן המצוה לאחר וכתבתי לדחות הראיות שכ' הגאון תבו"ש להשיג על הש"ך והוא הראי' שהביא מהא דכהן דפ' הגוזל עצים לענ"ד אין זה ראי' דהיכן מצינו שהמצוה מוטלת עליו יותר דמקרא דובא בכל אות נפשו ושרת לא ילפינן רק דהרשות בידו וא"צ ליתן לכל בית אב ככל קרבנות הצבור וכן משמעות לשון הכ' ובא בכל אות נפשו וגו' ועוד דהא קיי"ל דכהני שלוחי דרחמנא ננהו ואם כן אין המצוה מוטל עליהם רק בתורת שליחות ולכן יכולים לעשות שליח אחר במקומו וגם י"ל דבאמת עושה שלא כהוגן אם אינו עושה המצוה בעצמו דהרי מצינו גם בקידושין דמצוה בו יותר מבשלוחו כמ"ש בר"פ האיש מקדש ורק דהכ' מגלה שאם נתן לאחר דזכה בו דיש כח בידו לזכות הקרבן ומצות עשייתו לכל כהן שירצה ובזה נדחה ג"כ הראי' שהביא מהא דתרומה שמצוה דילי' הוא ואעפ"כ קיי"ל דשליח שתרם תרומתו תרומ' גם שם אינו אלא דבדיעבד מהני התרומה ומאן לימא לן דעשה כהוגן במה שלא תרם בעצמו וגם הראי' שהביא מיבום דאם רצה הגדול לייבם את כולם הרשות בידו ולא קאמר דמצוה לייבם את כולם ראי' זו איני מכיר דהא ודאי ע"כ שם באמת מצוה בגדול ליבם והיא משנה מפורשת וכיון שכן אם נאמר דיכול לעשות שליח במקומו לכתחיל' ואין בזה הידור מצוה כלל ולהכי נקט הרשות בידו אם כן גם באמת הדין כן אלא ודאי דזה אינו עיקר המצוה על הגדול כמו במיל' דהחיוב עיקרו על האב אלא דהמצוה מוטלת עליו יותר משאר אחין אבל גם עליהם מוטל המצוה מה' ולכן בהרבה נשים אפשר דשוים עם הגדול כדי שיזכו גם הם במצוה זאת משיעש' הוא הכל משא"כ בנ"ד דעיקר המצוה הוא על האב כדילפינן מקרא בפ"ק דקדושין רק אם לא מלו האב אז חל על ב"ד וא"כ היאך אפשר לומר שלכתחיל' יכול ליתן לאחר (אך לפי מה שראיתי בתשו' הרמ"ה המיוחס למהרי"ל שכת' בשם הר"י אבן פלט דמ"ש האב חייב למול את בנו אין הכונה שימולו בעצמו אלא להכניסו בברית ע"ש וא"כ יש מקום לדברי התבו"ש. אכן מדברי הפוסקים לענ"ד לא משמע כן דהרי כתבו התוס' והרא"ש בפ' כיסוי הדם דמי שנתן מצות מילת בנו לאחר שחקרו שם אם זכה האחר או לא באם קדם השני ומלו אם חייב ליתן עשרה זהובים ואם נאמר דמצות מילה על האב אינו אלא להכניסו בברית א"כ מנין לנו שיש לאב שום זכות לכבד המצוה למי שירצה הוא שיהי' בתורת שלוחו אלא ודאי דמפרשים לי' כפשוטו שעיקר עשיית המצוה חל עליו וכן משמעות הפוסקים (גם בזה נכונים דברי מעכ"ת דגם מי שאינו יכול למול בעצמו דהרשות בידו ליתן לכל מי שירצה דכן משמע מסתימת דברי הפוסקים הנ"ל. גם דל"ד לכהן בעל מום כמ"ש כ"ת דהתם לאו סמיא בידו לרפאות עצמו ומיקרי דחוי וזה ברור גם בזה נכונים דבריו דאף אם נאמר דאינו בר מיעבד המצוה בעצמו כמו בע"מ נהי דבתורת שליחות לא מצי למזכי לי' מ"מ המצוה היא שלו ולא דמי' לכהן חולה וזקן דאם לא מצי עביד ע"י הדחק דנותנ' לכולה משמרה כמ"ש למעלה דכהנים בקרבנות משולחן גבוה זכו ואין זה שלהם רק שלוחי דרחמנא ננהו אכן מה שהפריז מעכ"ת על המדה וכתב דאם חטף אחר המצוה ובירך אינו אלא ברכה לבטל' ובזה תי' קושיית הפוסקים על ר"ת כמו שהאריך נעלם מכ"ת דברי הרא"ש במקומו בפ' כסוי הדם שכ' בפי' לפוטרו מטעם דענה אמן וגדול העונה אמן כו' ואם לא ענה אמן איהו דאפסיד אנפשי' יעו"ש הרי דאין כאן ברכה לבטלה ובאמת אין זה דומה לגזל חטים והפריש חלה כו' דהתם יש בו גזל ממונו וניתן לחשבון משא"כ במצוה וכי אם עשה לו עולה שעשה המצוה בעצמו לא יברך בשביל כך וכן מסוגי' דפ' כיסוי הדם (פז א) בהא מעשה שקדם אחד וכסה דחייבו ר"ג עשר' זהובים ובעי שם שכר מצוה או שכר ברכה ואם נאמר דהוי ברכ' לבטלה מה שכר ברכ' שייך שם וזה פשוט לענ"ד וכיון שכן ודאי דהדין פשוט דאין בתקנה זו שום ממש ואפי' הי' חתום על התקנה גברא רבא לא משגחינן בי' דהוא נגד דעת תוה"ק וישתקע הדבר ולא יאמר ומה שהתנצלו שמבואר בתקנתם באו"ש האריכות בזה אך למותר וכי שייך שבוע' לגזול אחרים ושבוע' להרע לאחרים אין בה ממש כמבואר בפ"ג דשבועות ובכ"מ בפוסקים ואפי' אם האב בעצמו הי' מקבל באו"ש שלא ימול את בנו הוה נשבע לבטל את המצו' ובחנם האריך כ"ת בדין שבוע' בכתב ובדין נדר שהותר מקצתו כי אין צורך בזה ובאמת הרבה דברים יש לי בענינים אלו אכן רוב טרדתי המרובה מאד לא נתנני די צורך העיון בזה גם בדברי כ"ת לא עיינתי רק בהעבר' בעלמא וגם כיון שלמעש' ודאי דיפה כיון מעכ"ת ומצוה רבה לעקור תקנה הגרוע הזאת מישראל אפי' אם נותנים לאב חלק אחד ודאי דאין זה כלום דמל ולא פרע כאלו לא מל:
3
ד׳אכן כ"ז באם האב עצמו רוצה לימול ודאי דלית דין ולית דיין שאין יכולים ליטול ממנו המצוה אבל באם רצה לזכות לאחר בזה יש לפקפק דמדברי הרא"ש שם משמע קצת דכל שאינו מלו בעצמו שוב אין לו זכות ליתן למי שירצה מדכתב שם דאם אמר לאחד למולו דלא זכה כלל בזה דכל שלא מל האב המצוה על כל ישראל ע"ש וא"כ אין זה דומה לתרומ' דש"ה דאם אחר תרם בלא שליחות בעה"ב אין בתרומתו ממש וכמ"ש בפ"ק (דחולין יב) יעו"ש ולכאור' דברי הרא"ש בפסקיו סותרים למ"ש בתשוב' הביאו הב"י (סי' רכד) דמשמע שם דאם הבטיח לאחר דקנה יעו"ש במה שכתב אם יכול לחזור בו כו' וצ"ל דבפסקיו חזר בו מדברי תשובתו ולזה צ"ע על הב"י שלא הביא דברי הרא"ש אלו שבפסקיו אכן לפי דברי תשו' מהר"י שם ודברי המרדכי במס' שבת דשפיר יש לו זכות והא דלא קנה האחר אינו אלא משום דהוי קנין דברים ע"ש ויש לדחוק גם בדברי הרא"ש בפסקיו שכונתו גם כן משום דלא קנה בתורת קנין אף שפשטות לשונו לא משמע הכי מ"מ יותר טוב לדחוק בדבריו כדי שלא יסתור למ"ש בתשובתו ולדברי הפוסקים הנ"ל ומחמת רוב טרדתי קצרתי דברי דו"ש יצחק אייזיק באאמ"ו הרב מוה' יעקב זלה"ה חופ"ק וואלקאוויסק:
4