בנין עולם, יורה דעה נ״זBinyan Olam, Yoreh De'ah 57

א׳בעזה"ש אור ליום ה' טו"ב כסלו הר"ת עולם לפ"ק טיקטין יע"א:

ב׳לכבוד בני ידידי הרב המאה"ג חו"ב אי"א המפורסם מוה' יוסף נ"י הרב דק"ק קנישין:

ג׳מכתב י"ק הגיעני לנכון בדבר השאלה בעובדא דאתא לקמך באשה שהפיל' חתיכה וא"י אם הי' שפיר מרוקם אם הבא אחריו ספק בכור לכהן אם לפסוק כדברי מהרי"ק בתשוב' (שורש קמג) שכ' דמוקמינן לה אחזקה שלא נתרקמו אבריו וגם חזקת האשה שלא נפתח רחמה באמת דבר זה צ"ע גדול וכמה עיקולי ופשורי איכא כי לכאור' יפה הקשית כיון דקיי"ל אין הולכים בזה אחר הרוב²⁸כל ענין השאלה הזאת הוא רק לענין מצות פדיון בכור, אם האב מחויב בפדיון, אם הכהן יכול לקבל הפדיון ואין זה גזל בידו אבל בכל הענינים שאינם רק דיני ממונות לחוד, אין לנו רשות לדון כלל והולכין כפי חוקי המלכות, כי דינא דמלכותא דינא: (נכתב מפני הצנזור) וקיי"ל ג"כ דרובא עדיף מחזקה א"כ כ"ש דאין מוציאין ע"י חזקה וכדי לבוא לביאור הדבר צריך לבוא בארוכה בסוגיית הש"ס בזה דלכאור' יש להביא ראי' לדברי מהרי"ק דמהני חזקה זו אף להוציא ממון מהא דאיתא פ' הזרוע (קלד א) גר שנתגייר²⁹כפי דינא דמלכותא אסור לנו בזמן הזה לקבל גרים: (נכתב מפני הצנזור) כו' ושם בגמ' רמי לי' רשב"ל כו' ומשני שם רבא הכא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא ופריך שם אביי והרי עיסה כו' אמר לי' ספק איסורא לחומרא ס' ממונא לקולא כו' הרי מפורש דכיון דיש לקמה חזקת חיוב אזלינן בתר הך חזקה להוציא ממון וא"ל דש"ה דילפינן מקרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך כו' דלענין מתנות עניים אף דהוי דבר של ממון אזלינן בספיקו להחמיר ליתן לעניים רק היכא דיש חזק' דפטורה אז לא מפקינן ממונא ולהכי הוצרך לומר כאן פרה בחזקת פטורה קיימא דהמעיין בר"ן בפי' לנדרים (ז א) יראה שאין הדבר כן דהשיג שם על הרמב"ן ורשב"א בדין אם יש יד לצדקה שפסקו תיקו דאיסורא לחומרא מסוגיא דחולין שם דמוכח התם דלענין מת"ע בכל ס' אזלינן לקולא וכדין כל ס' ממון דאין מוציאין מיד מוחזק:

ד׳[הג"ה ויש לי מקום עיון בסוגיא שם מה דפריך והרי עיסה נעשית עד שלא נתגייר כו' ומשני ס' איסורא לחומרא כו' מוכח דבס' איסורא גם חזקה לא מהני דהא כאן יש חזקה להתירא דיש לנו ס' על הגר אימת נתגייר אם אחר שנתגלגלה עיסתו או קודם לכן יש לומר דמוקמינן לי' אחזקה קמייתא דבעת שנתחייבה העיסה עדיין לא נתגייר והשתא הוא דנתגייר דלעולם חזק' קמייתא עדיפא מחזקה דהשתא כדמוכח בכ"מ כדאי' פ"ק דנדה ופ"ק דחולין ובפ"י יוחסין גבי קידשה אביה בדרך כו' אם לא היכא דשייך לומר חסר ואתאי ואין לומר כאן עיסה בחזקת חיובא קיימי דהא אם לא נתגייר עדיין אין שום חיוב על העיסה בחלה ואינה עומדת להתחייב כ"ז שהית' אצל א"י ובמ"א כתבתי באריכות בביאור סוגי' זו די"ל דמ"ש ספק אם משנתגייר כו' מיירי דאין הספק על זמן הגירות אימת נתגייר דזה ידוע לנו ד"מ שנתגייר בשעה ששית ביום והספק הוא על העיסה אימת נתגלגלה אם כן יש כאן חזקה אחרת דהעמד העיס' על חזקת' דעכשיו נתגלגלה אחר שנתגייר אבל אם כן תקשי דלא הוצרך לומר הטעם משום ספק איסור לחומרא דהא דין ודאי יש לו כיון דיש לו חזקת חיוב וסוקלין על החזקות ולכן צ"ל דמיירי שיש ס' בשניהם על זמן הגירות ועל זמן גלגול העיס' וא"כ יש כאן חזקה נגד חזקה ולכן שפיר הוצרך לומר דס' איסורא לחומרא ואם כן יוצא לנו דין חדש שאם באמת לא הי' לנו ס' על זמן גלגול העיסה רק על זמן הגירות אז העיסה פטורה וצ"ע לדינא: ע"כ הג"ה]

ה׳ובאמת דברי הר"ן שם צ"ע בהשגה זו דנרא' לכאור' דברי הרמב"ן והרשב"א נכונים דיש להם ראי' מסוגי' הנ"ל דאי אמרינן דדין מת"ע הוא ככל ס' ממון שבין אדם לחברו דאינו חייב כ"א כשיש חזקת חיוב דוקא אם כן למה הוצרך למ"ש דילפינן מקרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך כו' ע"כ דבזה נשתנה דין ספק מת"ע ומילי דצדקה דאף להוציא ממון אזלינן בספיקו לחומרא אם לא כשיש חזקה כנגדו ולכך הוצרך לומר דפרה בחזקת פטורה קיימא דאל"כ בכל ספק השקול אזלינן לחומרא במילי דצדקה ומ"ש קמה בחזקת חיובא קיימא ל"ד הוא אלא שר"ל שעכ"פ אין כאן חזקה לפטור דאדרבא יש כאן חזקה לחיובא ואין זה דוחק דכן דרך הש"ס בכ"מ עצמו מספר ובלא"ה גם לדברי הר"ן צ"ל סברא זו דאל"כ קשה למה הוצרך לומר פרה בחזקת פטורה קיימא דהא אפי' היכא דליכא חזקה כן הדין דהמע"ה אע"כ דאיידי דנקט קמה בחזקת חיובא כו' נקט גם ברישא טעמא דחזקה ואדרבא לשיטת הרמב"ן והרשב"א א"ש טפי דכן דרך לומר איידי דסיפא אטו רישא ולא רישא אטו סיפא כמו שמוכח בכ"מ ומה שמביא שם ראי' ממעשר ודמאי דיכול לומר המע"ה אין ראי' כלל דש"ה דרוב ע"ה מעשרים הם ובכ"מ אמרו בדמאי הקילו משא"כ בספק עכ"פ מבואר לנו לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א שכתבנו אין שום ראי' מסוגי' זו לדברי מהרי"ק ואין לומר דגם דין מת"כ דין מתנות עניים יש לו דבס' אזלינן לחומרא מקרא דעני ורש הצדיקו דזה אינו דהא סוגי' מפורשת היא בפ"ק דב"מ בסוגי' דתקפו כהן (ו ב) ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה כו' המע"ה הרי שמדמה שם ספק ממון כהן לכל ס' ממון דקיי"ל המע"ה:

ו׳וא"כ לפ"ז יקשה על סוגיא הנ"ל וגם על דברי מהרי"ק מסוגיא דת"כ דשם פרש"י ספק בכורות כגון בהמה שילדה וא"י אם ביכרה כבר אם לא אחד בכור אדם כגון שהפילה אמו לפניו ספק דבר הפוטר בבכורה ספק רוח כו' ולמה לא אמרינן אוקי הבהמה בחזקת שלא נפתח רחמה עדיין וכן בבכור אדם שעדיין אוקי אתתא אחזקה שלא ביכרה עדיין וא"כ מוכח מדברי רש"י אלו להיפוך מדברי מהרי"ק וגם על הש"ס עצמו קש' דסות' לסוגי' דפ' הזרו' דשם קאמ' דקמ' דבחזק' חיובא קיימי אזלינן בתר חזקה אבל לפי מ"ש דלרווחא דמילתא קאמר התם הך חזקה ועיקר כוונתו דאין כאן חזקה לפטורא וחייב מטעם ספק מת"ע מקרא דעני ורש הצדיקו כו' הוה א"ש אבל לשיטת מהרי"ק קשה גם לשיטת הר"ן דנדרים דס"ל דשם עיקר טעמא הוא משום חזקת חיוב הרי חזינן דבמקום חזקת הגוף לא אזלינן בתר חזקת ממון אף להוציא א"כ קשה בהא דספק בכורות והי' עולה בדעתי ליישב דברי הר"ן וגם דברי מהרי"ק ע"פ שיטת ר"י בתוס' פ' הלוקח בהמה (כג ב) בהא דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה דכתבו שם בשם ר"י דאין לומר סמוך מיעוטא דחולבות אע"פ שאין יולדות לחזקה דלא נפטרה הבהמה מבכורה משום דיש כאן חזקה אחרת כנגדה העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה כמו שהיה בעת שהי' ברחם אמו וא"כ הוה א"ש כאן דלכך בספק בכורות אמרינן המע"ה דיש כאן חזקה אחרת כנגדה דהעמד הולד בחזקת שאינו קדוש כו' ולכך הוה ספק השקול:

ז׳אבל הדבר תמוה עדיין דלכאורה דברי הר"ן הוא נגד שיטה מפורשת בפ' המדיר (עה ב) דמפורש התם דבכל ספק ממון לא מהני חזקת הגוף והמע"ה דאיתא התם אמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא כו' אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא כו' ואפי' ר"ג דפליג על ר"י בפ"ק גבי משארסתני נאנסתי כו' וס"ל דהיא נאמנת גם להוציא ממון היינו במקום בריא ושמא כדמוכח בסוגיא שם (יב ב) דמשים דהיא טוענת ברי והבעל טוען שמא מהני טענתה משום חזקה או במקום שיש לה מיגו כדאיתא התם משא"כ בהא דגר שנתגייר שהספק לשניהם ועי' בתוס' פ' המדיר שם (עו א) ד"ה רישא שכ' שם בפי' דלא מהני חזקה דגופא כי אם בברי ושמא אבל לא בשמא ושמא וכן כתב הר"ן עצמו שם בפ' המדיר בהא דאמר רב אשי רישא מנה לאבא בידיך כו' עי' שם ואם כן דברי הר"ן סותרים זה את זה וגם דבלא"ה הוא תמוה כמו שכתבת דכיון דאין הולכים בממון אחר הרוב וקיי"ל רובא עדיף מחזקה אם כן כ"ש דחזקה דגופא לא מהני להוציא:

ח׳ולכן הי' נלע"ד דמה שכתב הר"ן בנדרים בהא דסוגיא דפ' הזרוע דהטעם משום דקמה בחזקת חיובא קיימא אין זה כמו חזקה דגופא הנזכר בכ"מ בש"ס אלא דחזקה דהתם עדיפא מכל חזקות ועיקר הכוונה משום דחיוב על הקמה חל משנגמר גידול התבואה להפריש פיאה וליתן לקט לעניים והוי החיוב ודאי והפטור ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ודמיא לאומר א"י אם פרעתיך דחייב לשלם משום דהחוב ודאי והפרעון ספק אבל עדיין אינו מיושב דאין זה דומה לספק פרעון דשם החיוב לשלם הי' ודאי מתחי' משא"כ שם אולי השיבלים לא הי' בשעת קצירה אלא הנמלים כנסום שם קודם הקציר וכמו שפרש"י שם ולכן נ"ל דהר"ן מפרש שם דעיקר הטעם כיון שהעליונים הם ודאי של עניים דמסתמא הם הנופלים בשעת קצירה ולכן אמרינן דמסתמא גם התחתונים הם מלקט דמנין לנו לחלק ביניהם ולשון חזקה דשם ר"ל דהסברא נוטה כן כמו חזקה דאין אדם פורע ת"ז וכדומה וא"כ אין מדברי הר"ן אלו שום ראי' לדברי מהרי"ק ואף שמלשון רש"י שם לא משמע הכי דמפרש חזקה כפשטיה שכ' שם וז"ל קמה כשנולד לך ספק כלקט כו' חזקת חיוב הוא דמעולם היא עומדת לכך דשל ישראל הוא יעו"ש מ"מ י"ל דרש"י ס"ל דשאני מת"ע משום דילפינן מקרא דעני ורש הצדיקו כו' שבכל מקום שיש קצת חזקה חייב ליתנו לעניים משא"כ לענין מתנות כהונה דלאו מתורת עניות יהיב לי' וכדמוכח מהא דספק בכורות וכמו שכתבתי גם אפשר לומר דהר"ן מפרש גם כן כפרש"י רק דס"ל דאע"ג דלגבי ממון קיי"ל המע"ה מכל מקום במת"ע היכא דיש קצת חזקה מהני להוציא ממון ובזה חמיר מת"ע מכל ספק ממון משא"כ היכא דליכא שום חזקה כמו הא דבעי' דיד לצדקה בזה קיי"ל תיקו לקולא אבל אין זה ענין להא דמהרי"ק במתנות כהונה:

ט׳אך מפשטות הסוגיא דפ' הזרוע שם משמע דמדמה מת"כ למת"ע מדפריך על מתני' דספק מת"כ במתנות הזרוע כו' מהא דספק לקט דילפינן מקרא דצדק משלך כו' דאם יש חילוק ביניהם אם כן לא מקשה מידי ולפ"ז לפרש"י שם משמעות פשט הסוגי' בכל מקום שיש חזקה קצת אף דשם בלקט לא שייך חזקת הגוף דמעיקרא אזלינן לחומרא אם כן יקשה מהא דספק בכורות דפ"ק דב"מ דהתם יש חזקת הגוף אלימתא דלא נפטר רחמה עדיין למה אמרינן התם המע"ה והי' נלע"ד ליישב דשם בספק בכורות לא שייך חזקת הגוף כלל מהא דאיתא בפ"י יוחסין (עט א) קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר דפליגי רב ושמואל עי' שם וכ' התוס' שם ד"ה קידשה אביה כו' דמה דפליגי דווקא בכה"ג ולא בקידשה אביה לחוד משום דבכה"ג מודה שמואל דאמרינן העמד האשה על חזקת פנויה משא"כ בקידשה עצמה גם כן דממנ"פ עתה א"א היא ואינה פנויה ולכך פליגי שמואל יעו"ש ואם כן בנ"ד נמי הכי הוא כיון שעתה שאנו דנין על ולד שני כבר נפטר רחמה רק שהספק הוא אם ע"י ולד זה נפטר רחמה או בולד ראשון לא שייך כאן חזקת הגוף ולכך אמרינן המע"ה והא לא תקשי ממ"ש התוס' בפ' הלוקח בהמה (כ ב) ד"ה חלב פוטר דלוקח בהמה מניקה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דלא ילדה דש"ה דבעת שלקחה עדיין לא ילדה ולד שני א"כ שפיר יש לאם חזקה דלא ילדה משא"כ בהא דספק בכורות דפ"ק דב"מ דמיירי שכבר ילדה ואז נולד הספק על מה שהפילה מקודם אבל הוא דוחק גדול דאם כן הי' לו להש"ס לחלק דאם נולד הספק קודם שילדה טעם שני דאז חייב ליתן לכהן וגם יש לחלק דאין זה דומה להא דבפ"י יוחסין דשם עיקר מה שאנו דנין הוא אם קדושי אביה חלים או קדושי עצמה וב"כ וב"כ אין אנו דנין אם היא פנויה לגמרי וא"כ ממנ"פ כבר יצתה מחזקת פנוי' לגמרי בבירור משא"כ בהא דספק בכורות דעיקר מה שאנו דנין הוא אם יש כאן קדושת בכור או לאו דבזה שייך שפיר חזקה ואפ"ה אמרינן המע"ה:

י׳עוד יש כאן תמיה רבתי לענ"ד בדברי המרדכי סוף חולין שם שהביא קושיא בשם רבינו משולם בהא דספק לקט לקט אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובא דקמה לבעה"ב הוא ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא מ"מ כאן הוא מיעוטא דמיעוטא וכ' שם שר"ב השיב לו דהטעם דאזלינן לחומרא משום גזירת הכ' דילפינן מקרא דעני ורש הצדיקו עוד תי' שם משום דהוה קבוע כו' יעו"ש ועי' בחיבורי בית יצחק מ"ש שעל התי' השני יש לפקפ' וגם ע"ז קש' דמה בכך דהו' כמחצ' על מחצ' מ"מ המע"ה בממון אפי' רובא לא מהני כ"ש מחצה על מחצה ותי' ראשון גם כן תמוה דאם כן מאי מקשה ממתני' דמת"כ ואין לומר דגם בזה שייך לומר עני ורש הצדיקו דאם כן קשה מהא דספק בכורות דקיי"ל המע"ה וכמ"ש:

י״אאחרי כותבי כ"ז חפשתי ומצאתי בס' טורי אבן מהגאון בעל ש"א בחידושיו למס' ר"ה באבני מילואים שפלפל הרבה בסוגיא זאת ות"ל מצאתי בדבריו כמה דברים שכתבתי למעלה ועמד בזה והניחם בצ"ע והנאני מאוד שכוונתי לדעתו הגדולה וגם הניח דברי הר"ן בנדרים בתימה וגם דברי המרדכי הניח בצ"ע מטעם שכתבתי גם כתב שם דמת"כ מדמינן למת"ע ואם נאמר דמת"ע ספק לחומרא גם בספק מת"כ הדין כן ותמה גם כן במ"ש בכ"מ בש"ס דספק מת"כ לקולא דהמע"ה יעו"ש ושם בחידושיו דף יד העלה גם כן דדין מת"כ שוה עם מת"ע יעו"ש שוב ראיתי בס' פאת השולחן (הלכות פאה פ"ח ס"ק טו) שהביא דברי הגאון בעל טורי אבן ויישב קושייתו משום דשם בחולין פ' הזרוע מסיק הש"ס דכי אתי רבנן אמר קמה אקמה רמו לי' כו' וע"ז הוצרך לתרץ שם בחזקת חיובא קיימא כו' ולמסקנא זו קיי"ל דבאמת ל"ד מת"כ למת"ע דבמת"ע מחמרינן בספיקו משום קרא דעני ורש הצדיקו כו' משא"כ במת"כ וכ' דבכ"מ הלכה כרבנן נגד רב דימי יעו"ש אבל לענ"ד אין דבריו מחוורים כלל דהא בש"ס דילן אקושיא דמקשה ממתני' דפרה על הא דקמה תי' רבא פרה בחזקת פטורה כו' והא רבא בתראה הוא נגד רבנן וא"כ ע"כ רבא ס"ל דמת"כ ומת"ע שווים הם:

י״בעוד יש לי מקום עיון בסוגיא שם דלפי פשטות הסוגיא משמע דר' יוחנן חולק שם על ר"ל דהי' שונה אותה בלשון יחיד דר"י בן אגרא ס"ל כן אליבא דר"מ שספק לקט לקט אבל רבנן פליגי עליה בזה וס"ל דגם בספק מת"ע אזלינן לקולא ולפי הכלל דקיי"ל בכ"מ הלכה כר"י נגד ר"ל לבר מתלת דחשיב בפ' החולץ א"כ הלכה כר"י ולפ"ז קשה על הרמב"ם שפסק (בפ"ד מהמת"ע) כר"מ דספק לקט לקט וקושי' זו קשה גם למסקנת הש"ס דקמה אקמה רמי לי' ושני לי' ר"י בלשון יחיד כו' ואין לומר כיון דרבא מתרץ קושיית ר"מ ומחלק בין פרה לקמה מסתמא ס"ל דהלכה כר"ל דזה אינו דהא רבא עצמו פסק בפ' החולץ דהלכה כר"י בכ"מ לגבי ר"ל לבר מתלת דחשיב התם ודברי הרמב"ם י"ל בדוחק דס"ל דמדקאמר ר"ל לר"י אל תשנה אלא בלשון בן תדל כו' והא טעמא קאמר כו' ושתק לי' ר"י מסתמא הודה לו והיינו דכיון דילפינן מקרא מוכח דליכא מאן דפליג בסברא זו דכל ספק מת"ע לחומרא ורבנן דפליגי על ר"מ גם כן מודו בדין זה רק דפליגי עלי' מטעם אחר יעו"ש וכמ"ש התוס' שם דמאי דמקשה ממשנה דחורי הנמלים גם מדרבנן מקשה הש"ס יעו"ש אבל לפ"ז קשה למה פסק כאן כר"מ נגד רבנן בהא דחורי הנמלים דפליגי שם על ר"מ והלכה כרבים וראיתי בכ"מ שכ' (בפ"ד מהמת"ע ה"ט) הטעם משום דבש"ס דילן ובירושלמי משמע דהלכה כר"מ ולא הבנתי דבריו דמש"ס דילן ודאי דלא מוכח מידי דסוגית הש"ס דמפלפל שם כי היכי דלא תקשי מסתם משנה דחולין דהא דפרה משום דסתם משנה ר"מ כמ"ש רש"י שם ועי' בס' פאת השולחן שם מה שמביא גירסת הגאון רבינו אליהו בירושלמי שם ובש"ס דילן ולפי שיטתו א"ש ומוכח משיטתו דגם רבנן מודו לר"מ דספק לקט לקט רק בהא דס"ל לר"מ דתחתונים של עניים פליגי עלי' רבנן והלכה כרבנן יעו"ש:

י״גולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דבאמת אין חילוק בין מת"כ ובין מת"ע ובאמת גם במת"ע ספיקו לקולא דהמע"ה אך יש חילוק בין אם הספק הוא בעיקר הנתינה אם יש עליו חיוב ליתן כלל כמו הא דקמה בגר שא"י אם קודם שנתגייר או לא דיש ספק אם חל עליו חיוב כלל בתחי' הנתינה אז פטור משא"כ אם הספק הוא כמה צריך ליתן לעני כמו הא דחורי הנמלים שהעליונים ודאי לעניים רק שהספק הוא אם צריך ליתן גם התחתונים לעניים או לא שבזה ספיקו לחומרא וכן משמע ממה דילפינן מקרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך כו' ר"ל שכל שאתה צריך ליתן לו בודאי רק שא"י כמה בזה צריך אתה להוסיף משלך וליתן לו משא"כ אם הספק אם יש חיוב נתינה עליו לא שייך לומר צדק משלך כו' ודבר זה מדוקדק בלשון הירושלמי שמביא הקושיא מקמה דגר על הא דחורי הנמלים ומתרץ ר"ל שם ישראל שעיקרו חייב ספיקו חייב גר שעיקרו פטור ספיקו פטור ור"ל דהא דחורי הנמלים כיון שישראל הוא ועיקרו נתחייב בנתינה בודאי היינו העליונים שהוא ודאי לעניים לכן גם ספיקו ר"ל התחתונים גם כן בחיוב משא"כ בהא דגר שעיקרו פטור ר"ל שיש ספק אם נתחייב בנתינה כלל וזה גם כן כוונת ש"ס דילן לפי גירסת רבינו הגדול אלא אמר רבא אמר רשב"ל קמה בחזקת חיובא קיימא ר"ל שעכ"פ יש עליו חזקת חיוב שהעליונים ודאי לעניים משא"כ פרה דגר שבחזקת פטורה קיימא ר"ל כיון שעיקר הנתינה בספק פטור מצד המע"ה ובזה מיושבים היטב דברי הר"ן דנדרים שהבאתי במה שהשיג על הרמב"ן ורשב"א בהא דבעי' דיש יד לצדקה דכל תיקו לקולא כיון שעיקר החיוב בספק וראייתו נכונה מסוגיא דחולין ולפ"ז יוצא לנו דבאמת דין מת"כ ודין מת"ע שווים דבכל דבר שעיקר הנתינה בספק אמרינן המע"ה וא"ש כל הסוגיות בפשיטות ודוק כי לענ"ד נכון וברור הוא:

י״דולפי מ"ש מבואר דכל ס' ממון אפי' במת"ע המע"ה וכ"ש בספק במת"כ ואפי' במקום חזקה לא מהני כמ"ש למעלה באריכות ואם כן דברי מהרי"ק בתשובה צ"ע מאוד. ושוב עיינתי במהרי"ק עצמו ונלע"ד דבחנם השיגו עליו האחרונים דלענ"ד גם מהרי"ק מודה באם הי' ס' גמור אם חייב בפדיון ודאי דאמרינן המע"ה אבל שם המהרי"ק פלפל בשאלת השואל שהפיל' אשה שפיר שנתנוהו לספל מלא מים ולא הבחינו בו שום ריקום אברים רק כמו גידים דקים וכעין בשר וע"ז כתב שם שע"פ עדות הנשים לא הי' שם חשש ולד וכ' שם דאע"ג דכ' בטור יו"ד דעכשיו אין בקיאים בדין ריקום הולד היינו להחמיר לענין טומאת יולדת משום חומר כרת משא"כ לענין לפטור הבא אחריו ודאי דלא אמרינן הכי משום דיש כאן חזקה כו' והיינו כיון שבאמת לא הי' ולד כלל רק משום חומר שהחמירו הפוסקים בזמה"ז בחומר כרת ועכ"פ אין כאן אלא חשש מיעוטא דמיעוטא דלא שכיחא לומר אולי הוא ולד אף שלמראית עין אין זו צורת ולד מ"מ שמא לבקי בדבר יהי' ניכר ואם כן בכה"ג שיש רובא וחזקה מסייע לכהן ודאי דמוציאין ממון ע"י ודבר זה מבואר בכ"מ דגם להוציא ממון היכא דרובא וחזקה מסייע לתובע מוציאין ממון ע"י והארכתי בזה במ"א וא"כ דברי מהרי"ק נכונים לדינא ובחנם השיגו, עליו בתשובות האחרונים גם בש"ע יו"ד (סי' שו) העתיק הרב דברי מהרי"ק בהגהותיו ג"כ בזה"ל דגם בזמה"ז בקיאים אנו כו' לענין זה שלא לפוטרו מבכור' משא"כ היכא דיש ס' גמור ודאי דפטור מפדיון ויכול לומר המע"ה כמבואר בכ"מ וזה ברור וא"כ גם בנידן שאלתך אם לא הספיקו לראות כלל ולעיין אם הי' בנפל צורת ולד ודאי דפטור השני מפדיון אך אם לפי מראות עיני הנשים לא הי' בו צורת ריקום אברים וכעובדא דמהרי"ק הדין ברור דחייב בפדיון ומטעם שכתבתי ולרוב הטרדה קצרתי ואו"ש כנפשך ונפש אביך דו"ש יצחק אייזיק חופ"ק טיקטין יע"א: