בנין עולם, יורה דעה ס״גBinyan Olam, Yoreh De'ah 63
א׳בעז"ה יום א' ךד לספירה א"ם יתמהמ"ה חכ"ה ל"ו לפ"ק פק"ק סווואלק:
1
ב׳לידיד ה' וידידי ה"ה הרב המאוה"ג חו"ב אי"א כבוד מוה' נחום גינצבורג נ"י רב דק"ק יאנאווע:
2
ג׳מכתב י"ק הגיעני לנכון בדבר שאלתו בבני מעיי' שנמצאו הפוכ' קצת בבהמה שלא יצאו לחוץ והי' הפסד גדול בשעת הדחק שכבר נתחלק הבשר להרבה בע"ב וכעת ערערו שלימים וכן רבים על הוראת כ"ת שהורה להכשיר שהוא נגד הכרעת פוסקים האחרונים כמבואר ביו"ד (סי' מו) שהחמירו בדבר גם בלא יצאו לחוץ הנה באמת אם נתהפכו לגמרי מחלוקת ישינה הוא בין הפוסקים שהטור הביא בשם הרשב"א לאיסור ומשמע שם שגם הוא מסכים לדעתו וגם הב"י כתב ע"ז שפשוט הוא ולא הביא חילק בדבר וכן דעת הפר"ח והתבו"ש וכנה"ג בהגהותיו לטור וכן דעת הב"ח והיש"ש פ' א"ט סי' צח העתיק בשם הרמב"ם ודייק בלשונו שגם הרמב"ם ס"ל לאסור בנתהפכו לחוד אף שלא יצאו לחוץ וכן כ' שם בשם הרשב"א לאסור רק שכתב עליו אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה כו' יעו"ש ובאמת מורה כן לשון הרמב"ם שכ' שא"א להם כו' אחר שנתהפכו כו' ולא כתב אחר שהפכם דאז הוי משמע דווקא אם הפכם בידים וגם לא כתב אחר שיצא לחוץ ונהפכו כו' משמע דלא תלי ביציאתם לחוץ כלל רק בהפיכתם לבד וכמו שלמדו באמת בש"ס מקרא דויכוננך מלמד שברא כונניות כו' ולכן תמי', גדולה בעיני על הגאון בעל משכנות יעקב בתשובתו שנטה להקל בזה וכ' שכן משמע שהרמב"ם סובר כן ולא הזכיר דברי היש"ש דאדרבא הוכיח מדברי הרמב"ם להיפוך ובאמת שכן משמע דס"ל לרמב"ם לאסור וכמ"ש שודאי אין להוכיח מדבריו ממ"ש תחי' ואם יצאו לחוץ כו' דידוע שהרמב"ם נגרר תמיד אחר לשון הש"ס והעתיק לשון המשנה ממש במ"ש יצאו בני מע' שע"ז קאמר בש"ס לא שנו אלא שלא היפך בהם כו' ובודאי מלשון הש"ס אין להוכיח דאורחא דמילתא נקט שע"י שהאדם מחזירו לפנים שכיח מאוד שיהפכם שאין יכול לכוין להניח כסדרם בתחי' יצירתם משא"כ אם נכנסו מעצמם לכנים כמו שמביא שם עובדא דההוא דנפל מאיגרא כו' ושחטי' לברי' באחיזת עינים כו' ומלשון המשנה אין להוכיח כלום דמה ששנה יצאו לחוץ הא שם באלו כשירות מייתי לה ובא להורות לנו דאפי' בעוף דחיותו מועט אינה טריפה ביציאת המעיים לחוד כ"ז שלא נתהפכו וכעין זה מצינו דלאו דיוקא הוא מהא דתנן בריש א"ט נשברה השדרה ונפסק החוט שלה ופי' רש"י שם שעיקר הטריפות ע"י פסיקת החוט הוא אף דלא נשברה השדרה ונשברה השדרה לבד כשירה והא דנקט נשברה השדרה אורחא דמילתא נקט דפסיקת החוט ע"י שבירת השדרה הוא ומ"ש מעכ"ת די"ל דדווקא ביצאו לחוץ טריפה דשליט בה אוירא א"י מנין לו למעכ"ת דבר זה דמ"ש ראי' מהא דיבשה מקצתה כו' דמחלק הש"ס בזה אין מדמין בטריפות דאדרבא מדיליף הש"ס משום דברא כונניות כו' משמע דדבר זה גורם הטריפות לא שליטת האויר:
3
ד׳אכן קצת יש לצדד להביא כדמות ראי' לדברי המכשירים בנהפכו לחוד והוא דלכאורה יש לדקדק למה לא חשבו במתני' דאלו טריפות בבהמה הך דיצאו בני מעי' ונהפכו ונמצא דאיכא טפי מי"ח טריפות וראיתי שהתוס' הרגישו בזה וכ' שם דף נז ע"ב) דהוי בכלל נקבו בני מעי' דסופם לנקוב ולרקוב אבל לכאורה לא משמע הכי מלישנא דש"ס דיליף לה מהא דברא כונניות שאם נהפכו מיד מת משמע דהוא טריפות מצ"ע ולא מטעם דעתיד לנקוב וכן מורה לשון הרשב"א בתה"א שכ' שאם נהפכו כו' מיד מת כו' ועיין פרמ"ג סי' נז שהאריך הרבה במ"ש בכ"מ בטריפות מטעם דסופו לנקוב כו' דמ"מ יכול לחיות יותר מיב"ח ורק אחר שינקוב אז לא יוכל לחיות יב"ח וכל העתיד לנקוב כנקוב דמי וא"כ למה הוצרכו לומר שא"י לחיות ומיד מת ובאמת כבר הארכתי בזה בתשובה לדחות דברי הפרמ"ג מסוגיא דפ' א"ט (דף נז ע"ב) בהא דחסרון בגולגלת דמביא בברייתא שם לראי' דכשר מהא דעשו לו חידוק של קרוי' וחי' כו' והתוס' בריש פ' א"ט כתבו דחסרון גולגלת לאו מצ"ע טריפה אלא משום דסוף הקרום ליפסק וא"כ מאי הוכחה היא זו וכן קשה מהא דהקשו התוס' בפ"ק בסוגיא דאזלינן בתר רובא דיליף לה מפרה אדומה והקשו בתוס' דילמא משום דאזלינן בתר חזקה דפרה היא בת ב' שנים ולפי דברי הפרמ"ג ל"ק כלל דהא יש לחוש אולי חסרה גולגולת או שהי' בה שאר טריפות מה שאינו טריפות מצ"ע וכן קשה משם ע"ב מהא דיליף מרוצח והקשו בתוס' דילמא חובשים אותו י"ב חודש כו' יעו"ש ועוד כמה סוגיות שמוכיחות דגם מה שטריפות מצד שעתיד להתקלקל אינו חי מעכשיו עד יב"ח ואין כאן מקומו אבל עדיין קשה לי לשיטת התוס' מאי מקשה בריש פ' א"ט והאיכא חרותא בידי אדם כו' ולמה לא תי' דבכלל ניקבה הריאה הוא וכמו שאנו אומרים ביצאו בני מעי' ונהפכו דבכלל נקבו ב"מ הוא כן יש לומר בחרותה בריאה דבכלל נקובה היא:
4
ה׳ולכן נלע"ד דכוונת הש"ס הוא דודאי כל מיני טריפות דריאה שנמצא בש"ס בדברי האמוראים כגון לקותא או חסר או יתיר או חליף וכדומה ע"כ צ"ל דבכלל נקובה הוא דקים להו דאותו חולי שגורם לה שתמות ע"י נקב הוא עצמו החולי שנולד ע"י לקותא בריאה ולכן לא הזכיר רבינו הקדוש במשנה רק נקבה הריאה שהוא הכלל של הטריפות ובו נכללו כל הפרטים והענפים הדומים לה אבל חרותה בידי אדם שהוצרך למתני בברייתא שלא נזכר בשום ברייתא שאר לקותות שנזכרו בדברי האמוראים שסמכו על הכלל כמ"ש א"כ גם חרותה לא הי' להם לשנותה מוכח מזה דהא דחרותה טריפה לאו מטעם ניקבה הוא רק שהוא גורם חולי אחר שמתה ע"י ולכן מקשה שפיר דכיון דאינה בכלל נקבה למה לא תני לה במתני' בפי' ואם כן א"ש ג"כ הא דלא תנן במשנה נמצאו בני מעי' ונתהפכו דיש לומר דלא הוצרך למתני דקים להו דבכלל נקבו דהוא אותו חולי עצמו שגורם הנקב שכמו שע"י נקב אין הבני מעי' יכולים לעשות פעולתם כמו כן הוא ע"י הפיכתו ומזה הי' נראה לדקדק קצת להכריע כדעת הסוברים דנהפכו בני מעי' ולא יצאו לחוץ דכשירה דלכאורה קשה למה הוצרך לשנות במשנה דאלו כשירות בעוף שיצאו בני מעי' כו' דמהכ"ת נימא דטרפה כיון שלא נשנית במשנה דא"ט אע"כ דהמשנה לא תני אלא הכלל ובו נכללו גם הפרטים שיכולים לבוא ע"י זה הטריפות שמנו במשנה וכיון שיצא לחוץ כו' ונהפכו טריפה דבכלל נקובה היא דהכי קים להו א"כ הוי אמינא דהיציאה לחוץ גורם לה שלא תחי' דהרי נהפכו ולא יצאו לחוץ כשירה ולהכי אשמעינן דל"מ בבהמה דכשרה ביצאו לחוץ ולא נהפכו אלא דאפי' בעוף דחיותו מועט גם כן היציאה עצמה אינו גורם לה מיתה רק ע"י שנתהפכו גם כן אבל אם נימא דהכל תלוי בנהפכו לחוד ואם כן מהכ"ת נימא דיצאו לחוץ לחוד תהי' טריפה ואם כן למה הוצרך לשנותה בהא דאלו כשירות בעוף ודוק והנה הגם שראי' זו אינו מוכרח כ"כ מ"מ יש לצדד בזה לדעת הפוסקים המכשירים ולכן אם כבר הורה אחד להתיר בהפ"מ גם בנתהפכו לגמרי אין מזניחין חיתו כ"כ מאחר שיש לו אילן גדול לסמוך עליו בנידן שכ' מעכ"ת שנהפכו קצת ודאי דאין לפקפק בזה דכן מורה לשון רש"י שכ' שנהפכו עגולה זו למעלה כו' כמ"ש מעכ"ת וכמו שהסכים ג"כ הב"ח לדינא ויש לדמות קצת ענין זה למה שכתבו האחרונים בדין ורדא הפוכה שאם מקצתו הפוך אין זה בגדר הפוכה לגמרי ומה שפקפק קצתם בנידן דידן במה שלא הטילה ריעי איזה ימים יפה כ' מעכ"ת דמצד זה עצמו אין חשש לאסור דאל"כ נאסור כל בהמה שנעצרו נקביה אלא ודאי דאין זה בגדר טריפה שאין לה רפואה עולמית משא"כ בזה שנהפכו קצת סופו להתרפאות שהטבע מיישב הב"מ כראוי ואז תוכל להוציא ריעי ואין זה דומה להא דנמצאו בועות בדקין ונסתמו הדקין שכתב הרמ"א להטריף די"ל דקים להו דבכהאי גוונא אין סופה להתרפאות ולזאת כדאי הם הפוסקים המכשירים לגמרי אפי' בנתהפכו לגמרי לסמוך עליהם עכ"פ דנתהפכו קצת וכמ"ש כנלע"ד:
5
ו׳ומה שהקשה מעכ"ת בדברי הש"ס פ"ק דשבת בהא דמקשה הש"ס מברייתא דתינוקות קורין לאור הנר כו' דזה נגד הש"ס נדרים (דף לז ע"א) דתינוקות אין קורין תחילה בשבת אלא שונין ואם כן אין כאן איסור כלל דלא שייך שמא יטה כמו בהא דשמש שאינו קבוע לענ"ד ל"ק מידי מתרי טעמא חדא דגם לשנות פעם ב' מה שקרא פעם אחד אסור לאור הנר ודווקא במה ששגור בפיו קצת בע"פ וא"צ לעיין תדיר בספר מותר אבל לא באופן אחר כמ"ש בש"ע (סי' רעו סעיף ו) ע"ש וכן מוכח מלשון רש"י בהא דחזן דמסדר ראשי פרשיותיו כו' דפירש"י דשאר הפרשה נזכר בעל פה על ידי שרואה ראשי הפרשיות וא"כ בתינוקות אף שקראו קודם השבת פעם אחד בזה אין הדבר שגור בפיהם בע"פ ורק דאין צריך עיון וטורח בדבר וזה פשוט עוד יש לומר לפי מה שכתבו התוס' בפ' ערבי פסחים (דף קא ע"א) ד"ה טעימו מידי כו' דעיקר סעודת שבת יכולים לקיים ביום וכן בש"ס שם (ד' קז ע"א) מוכח שעיקר סעודת ועונג שבת הוא ביום ולא בלילה כמ"ש שם קידוש היום וכבוד היום כו' יעוין שם ואם כן הא דתינוקות אין קורין בתחי' בשבת הוא משום דיפנו אבהתא דינוקי' לעונג שבת או משום דיקיר להו עלמא מתוך אכילה ושתיה זה אינו שייך אלא ביום אבל לא בלילה וזה ג"כ פשוט וא"ש ובזה אקצר ואומר שלום לכ"ת כי מצד דטרידנא טובא לא יכולתי לבוא בארוכה דברי דו"ש באמת הבעה"ח יום ושנה הנ"ל פ"ק הנ"ל:
6