בנין עולם, יורה דעה ס״דBinyan Olam, Yoreh De'ah 64
א׳שאלה מפסק בני הרב המאה"ג רב דק"ק קנישין בדין שו"ב ממונה בעיר שקרא עליו הרב דעירו ערעורים ובני הרב נ"י שלחם אלי מלחוות דעת גם אני וז"ל פסק בני הרב נ"י:
1
ב׳הנה בדבר אשר נשאלתי לחוות דעתי הקלה אודות השו"ב שטען הרב שא"י השו"ב ושרוצה שיושיבו ב"ד36פירוש שלשה מורי הוראה: (נכתב מפני הצנזור) יברר זה בעדים יברר ג"כ שהוציא טריפה מתח"י וגזר עליו לאסור שחיטתו עד שיושיבו עליו ב"ד כשר כד"ת וכן הסכימו עמו כמה רבנים גדולים ובראשם הגאון המפורסם הרב דבריסק נ"י ואאמ"ו הגאון המפורסם הרב דטיקטין והוא עבר על גזירתם ושחט ובדק והאכיל לישראל לענ"ד אף אם יהי' הרב כאינש דעלמא נאמן עליו מכמה טעמים ואני להיות כעת טרוד בטרדה דמצוה רבים עוטרים לי מסביב לא אוכל לבוא בארוכה אוחז דרך קצרה מה שעבר על רעיוני בזה בחפזי חדא דלענ"ד ע"א נאמן לאסור שו"ב שמעיד עליו שא"י ה"ש כמ"ש הגאון בעל חומת ירושלים סוף סי' ע"א) דבדבר העשוי להשתנות ע"א נאמן עליו ע"ש באורך וחזקת השו"ב במה שנטל קבלה הוא דבר העשוי להשתנות שאם לא יחזור עליהם תמיד השכחה מצויה התעיף עיניך בו ואינינו ועדיף הרבה מחזקת ציצית העשוים להפסק שכ' המ"א (סי' ח ס"ק יא) שצריכים בדיקה משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות ודמי' להא דמקוה (סי' רא סעיף מה) במקוה שמוחזק להיות מימיו מתמעטים כו' ע"ש ואין לומר שנלך אחר רוב השוחטים שחוזרים תמיד על הלכותיהם דהוי חזקה דאתי מחמת רובא דתליא במעשה הלימוד דלא אזלינן בתר הך רובא וכ"ש בתר חזקה א"כ ע"א נאמן עליו לומר שא"י ה"ש וכיון שא"י ה"ש הרי רוב מעשיו מקולקלים כמ"ש הט"ז ביו"ד ושחיטתו אסורה איסור גמור וגם הכלים שנתבשלו בהם אסורים ועוד דהשו"ב הוה כיון שהעיד עליו הרב הגדול דיאנאווא שהוא מצעירי צעירי השוחטים וחזקתו מקולקל ושכבר הוצרכו להושיב עליו ב"ד בהיותו בקוזניצא ובקושי יצא בהיתר מאת הרב הגדול דסטאוויסק והרב הגדול דדובראווא וכ"כ עליו ג"כ הרב דדובראווא א"כ ריע חזקתו והיכא דאתרע חזקתו כ' בתשו' נוב"י דע"א נאמן לאסור ושכ"כ הפנ"י ועוד כיון שהרב אומר שרוצה לברר דבריו ע"פ עדים כשרים ואפי' עם עוד אחד שיהי' עמו הוי שנים דאפי' אם נאמין לדברי המתנגדים להרב באמרם שהרב שונא להשו"ב קיי"ל דשונא כשר להעיד) א"כ הוי מילתא דעבידא לגלויי ובמדעל"ג ודאי דנאמן עליו ע"א מדאורייתא כדאי' במס' ר"ה (כב ב) שאם בא אחד מסוף העולם ואמר שקידשו ב"ד את החודש נאמן וקובעין המועדות ע"פ ועדיף מהא דאיתא ביו"ד (סי' קכז סעיף ג) בהג"ה דבדבר דאיכא לברורי צריך לחוש לדבריו ועט"ז (שם ס"ק ה) שפי' שצריך לילך עמו אבל אם הלך כו' ונראה בכוונתו לתרץ קושיית הש"ך שלא הי' לו לכתוב זה בשם י"א דש"ס ערוך הוא בקידושין פ' האומר גבי בע"מ ומקוה כו' יעו"ש והט"ז מחלק בין הנושאים דהתם בבע"מ ומקוה שפיר הוי מדעל"ג שהרי אם ילך וימצא שאינו בע"מ יהי' נתפס בשקרו ולא יהי' לו שום תי' ע"ז ולכך אמרינן דירא לשקר ונאמן לאסור מטעם חזקה דמדעל"ג לא משקרי אינשי משא"כ הכא שאף אם ילך ולא ימצאנו לא יהי' נתפס בשקרו שהרי יכול להתנצל שכבר הלך לו ואין זה בגדר מילתא דעל"ג רק מצד דאיכא לברורי שילך ויראה ושמא ימצא שהאמת אתו והתוס' שדימו זה להא דבע"מ אינו לדמיון גמור שהרי לא דמיין להדדי רק שכוונתם שכמו דשם בבע"מ ומקוה נאמן משום מדעל"ג כמו כן יש לחוש לדברי העד במילתא דאיכא לברורי ודמי' קצת למ"ש הרמב"ם (בפי"ג מה' גירושין) דמש"ה האמינו עד מפי עד כו' לעדות אשה כו' משום שיכולים לעמוד עליו אם יבוא בעלה שבאמת אין זה אלא מדרבנן משום דבעגונא הקילו ובהא דקידו' החודש מוכ' דבמדעל"ג הוי דאוריי' מדמתקנין המועדות ע"פ ואפי' במקום שהוא נגד חזקת חודש שעבר (ועי' בטורי אבן בזה) דשאני עדות אשה דאינו על"ג בבירור דשמא לא יבוא הבעל אע"פ שהוא חי משא"כ בקידוש החודש דעל"ג בבירור שיכולים לשאול את הב"ד ולשמא ימותו ב"ד לא חיישינן ולכך נאמן וא"צ שאלה מב"ד כלל וכמו כן בנ"ד שכיון שהרב אומר שיש לו עדים פלוני ופלוני שהשו"ב אינו בקי בה"ש ושהוציא טריפות מתח"י נאמן מדאורייתא דומי' דקידשו ב"ד את החודש ועוד כיון שידוע לכל שנתפס בכמה דברים שלא כיון להלכה כמו איזה שאלות שנשאלתי עליהם בקיץ דאשתקד משני הצדדים ונהי נמי דמעיקר הדין אין מעבירין אותו עליהם (ולדברי האחרונים גם עליהם מעבירין בפרט לפי ראות עיני המורה לפי מה שהוא אדם) חזינן דאין לימודו עולה יפה בספרי השו"ב אם כן ודאי דאתרע חזקתו ונאמן עליו ע"א כמ"ש לעיל בשם הנוב"י והפנ"י:
2
ג׳שנית מאחר שהרב אומר כן שהוא חכם הממונה בעירו לעיין בכל מילי דשמיא מבואר בשאילת יעב"ץ שנאמן נגד השו"ב וכן מצאתי בתשו' שיבת ציון (סי' כ"ג וסי' כה) דאפי' לדעת הב"י שמפרש כדעת רש"י ותוס' דכל שבידו נאמן מטעם מיגו שהי' בידו לטמא ולאסור גם כן בנ"ד הרב נאמן נגד השוחט שהרי ע"פ הדין אין השוחט רשאי לשחוט עד שיראה סכינו לחכם כו' ואף שמבואר שם דהאידנא נהגו למנות אנשים ידועים כו' וגם בזמה"ז ליכא דין ת"ח כו' כ"ז הוא בסתם חכם שבעיר שלא נתקבל לרב ומורה מהקהל אבל במקום שיש מרא דאתרא שנתקבל מהקהל כו' וביחוד על השוחט והטבח בזה לכ"ע הרב נאמן כו' ורב שרואה בעצמו שהשוחט הוא חשוד הרשות בידו נתונה לפוסלו מטעם שבני הקהילה המנוהו לכך וזה עדיף מהא דפסקינן בש"ע יו"ד באשה שאמרה פלוני החכם כו' ועי' בר"ן פ' המדיר בשם הרמב"ן שהחכם נאמן אפי' להפסיד כתובתה וכן הוא גירסת הרי"ף שם כו' ע"ש שהאריך ועי' תשו' מהרשד"ם (חיו"ד סי' נג) הובא בבית אפרים (סי' לט ס"ק קעז) ע"ש היטב כל הענין שמבואר שם שכל הממונה על הדבר נאמן כשנים ולפום רהיטא הי' נלע"ד קצת ראי' לזה מהא דאיתא במס' ר"ה (כב ב) לא מבעי' עולא דגברא רבא הוא דנאמן כו' ולכאורה מאי רבותא דעולא בשביל שהוא גברא רבא אטו במקום שצריך עדות יש מעליותא לגברא רבא לעדים דעלמא ואפי' משה רעה"ש אינו אלא כע"א דעלמא במקום שצריכים לשנים ולפמ"ש י"ל דכיון דגברא רבא הוא הוי כמו ממונה בעירו שנאמן על כך ועי' בתשו' הרא"ש (כלל נו סי' ו) שממנו הוציא מהרשד"ם דינו ומלשון הרא"ש בתשובה שם נסתר גם כן טענת המתיר בפרט אחד מן הריעותות שעל השו"ב אודות נשבר הצלע שהכשיר השו"ב שהרב אומר שהי' עוקץ חד בשבירה והעיד ע"א מחזיק הקאראפקא דשם שלא הי' עוקץ חד שהרי הרא"ש כתב שם וז"ל אבל כאן שמעו דברי הבע"ד ודקדקו בדבריהם כו' יותר הם זכורים ויודעים מן העדים שבשמיעה אחת שמעו ותלינן בטעותא כו' ע"ש לפני זה באותו סימן אף אנו נאמר שהרב המורה שמדקדק להורות כשבא לפניו מדקדק יותר לראות אם יש בו כדי להטריף יותר מאינש דעלמא ובפרט מי שאינו בן תורה (ומלשון הרא"ש בתשובה שם צ"ע קצת בדברי הסמ"ע והש"ך בחו"מ ואכ"מ):
3
ד׳שלישית מאחר שהשו"ב הנ"ל יותר משתי שנים לא שמעו לאזהרת הרב וצעקתו עליו ולא רצה לסור סכינו ומה גם שמבואר בכתב קבלה שלו שמחויב לסור סכינו תמיד לפני חכם שבעירו הרי שלא ניתן למחילה והוא עבר ע"ז וקיים בעצמו ולץ לא שמע גערת חכם ודאי דמשום זה לבד ראוי להעבירו ומכ"ש שיצא מחזקת כשרותו שיהי' ע"א נאמן עליו כדברי הנוב"י ובפרט שבכתב קבלה שלו שוברו עמו שמבואר שם שאחר שנה מחויב לחזור וליטול קבלה מחכם מומחה ודאי דאתרע חזקתו אדרבא מסתמא ראו החכמים המסמיכים אותו שאינו כדאי להחזיקו בחזקת כשרות וזה פשוט וברור ואם כן יצא מכלל רוב מאש"מ הם כעין מ"ש התבו"ש (בסי' נ) מהא דרוב הנשים בתולות נישאות ורוב הנישאות בתולות יש להם קול כו' ואם כן כיון שעבר השוחט ושחט כמה שנים בלי קבלה אחרת הוי לי' כשחט בלי קבלה שדעת כמה גדולי האחרונים ששחיטתו אסורה וכ"ש שיצא מחזקת מומחה וכשר ואף אם ימצא עכשיו שיודע ה"ש אמרינן דעכשיו חזר עליהם ועד עתה לא ידע וכל מעשיו מקולקלים ושחיטתו אסור':
4
ה׳רביעית מה שעבר על גזירת הרב שהתרו אותו והזהרוהו שלא ישחוט עד שיבורר דינו והוא לא שמע לקול מורים רבים שמבואר בתשוב' ברית אברהם שע"ז לבד מעבירים אותו ושחיטתו אסורה שיצא מחזקתו אם כן כל מה ששחט והאכיל אסור גמור הוא ועוד מאחר שכבר כתבתי לו אני וחברי ורבותי רבנים מפורסמים למיגדר מילתא לאסור שחיטתו אף אם ימצא כשר) שישחוט קודם שיושיבו ב"ד כשר לעיין בדינו והסכמנו בזה להוראת הרב דעירו אם כן אין שום חכם יכול להתיר אפי' אם יהי' טעם האוסרים כטעות בדבר משנה ועש"ך יו"ד (סי' רמב ס"ק ס) ומכ"ש שאפי' אם נמצא חכם וגדול שיכריע לדחות דברי האוסרים אין זה בגדר טועה בדבר משנה ואין חכם יכול להתיר ההוראה ומכ"ש שרבים אשר אתנו האוסרים מן המתיר והוא באחד הרב דביאליסטאק והתורה אמרה אחרי רבים להטות ובפרט שיש אתנו האוסרים שני גאוני הדור המפורסמים מכל הלין טעמא נראה ברור שלע"ע שחיטת השו"ב הזה איסורה איסור גמור וגם הכלים שנשתמשו מבשר זבחו אסורים להשתמש בהם לע"ע ואין בהם צד היתר עד שיודקקו גדולי הדור שמוע בין אחיכם טענות שני הצדדים וטעמיהם וירדו למנין יבררו הדברים כשמלה הנלע"ד כתבתי בחפזי יום ה' י"ב תמוז תר"ח לפ"ק פה"ק קנישין יוסף בלאאמ"ו הגאון המפורסם מוהררי"ץ אייזיק נ"י חופ"ק הנ"ל:
5
ו׳ואגב ראיתי להזכיר תרי מילתא דתמיה' שראיתי מידי עברי בתשוב' שיבת ציון (סי' לח) שהקשה על דין רואה דם מ"ת שנאסרת על בעלה ואמאי לא נימא שאינה נאמנת משום שמא עיניה נתנה באחר כמו דקיי"ל במשנה אחרונ' בשלהי נדרים כו' שאף שהאשה נאמנת לומר שראתה דם והיא נדה היינו הואיל והאיסור הוא לפי שעה כו' אבל באומרת שראתה ג"פ מ"ת למה תהי' נאמנת להפקיע א"ע מבעלה אמאי לא נימא שמא עיני' נתנה באחר כמו בכל הנך עובדי דשלהי נדרים כ' ע"ש שהאריך בדברי התוספ' והר"ן בנדרים שם וא"י התחלה לקושיא זו דהא כיון דבכל פעם מהמנינן לה שראתה דם מ"ת שתהי' טמא' לפי שעה משעת תשמיש אם כן בפעם הג' לא משום נאמנות דידה הוא דנאסרה אלא דהוחזקה שוב מעצמה ב' הקשה שם לאידך גיסא למה לא תהי' האשה נאמנת לומר טמא' אני לך הא יש לה מיגו דאי בעי' להפקיע א"ע מבעלה היתה אומרת שראתה ג"פ מ"ת כו' וגם בזה לא ידעתי מה מיגו הוא זה דהא י"ל דיראה לומר כן שמא תנשא לאחר ותראה באמת מ"ת ג"פ וכן לשני ויצטרפו עם זה הראשון ותאסר אכ"ע וצ"ע ואכ"מ להאריך בזה:
6