בני יששכר, איירBnei Yissaschar, Iyar
א׳בו ידובר הצירוף של הו"י' השולט בחדש הזה. וסגולת החדש וכל הזמנים אשר בזה החדש:
צירוף הויה השולט בחדש הזה יהה"ו ייצא מפסוק בר"ת "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע. וכאשר תתבונן בדברי מרן האריז"ל בסוד תפילין דרש"י ותפילין דר"ת. הנה תפילין דרש"י הוא הוי' כפשוטה המאירה בחדש ניסן היוצא מפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ. ותפילין דר"ת הם בסוד צירוף יהה"ו היוצא מפ' יתהלל המתהלל השכל וידוע וכתב האריז"ל שהתפילין הללו המה מסוגלים מאד להשגת חכמה (נ"ל כי המה בסוד המוחין דאבא חכמה ע"כ הצירוף הזה נרמז בפסוק הנ"ל. השכל וידוע) כאשר תתבונן כ"ז תבין כי גם החדש הזה אשר מאיר בו הצירוף הנ"ל מסוגל להשגה:
צירוף הויה השולט בחדש הזה יהה"ו ייצא מפסוק בר"ת "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע. וכאשר תתבונן בדברי מרן האריז"ל בסוד תפילין דרש"י ותפילין דר"ת. הנה תפילין דרש"י הוא הוי' כפשוטה המאירה בחדש ניסן היוצא מפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ. ותפילין דר"ת הם בסוד צירוף יהה"ו היוצא מפ' יתהלל המתהלל השכל וידוע וכתב האריז"ל שהתפילין הללו המה מסוגלים מאד להשגת חכמה (נ"ל כי המה בסוד המוחין דאבא חכמה ע"כ הצירוף הזה נרמז בפסוק הנ"ל. השכל וידוע) כאשר תתבונן כ"ז תבין כי גם החדש הזה אשר מאיר בו הצירוף הנ"ל מסוגל להשגה:
1
ב׳בספר יצירה. המליך אות ו' בהרהור וקשר לו כתר וצרפן זה בזה. וצר בו שור בעולם ואייר בשנה וכוליא ימנית בנפש זו"נ. ע"כ. עפ"י הדברים הנ"ל. כיון שהצירוף הנ"ל המאיר בחדש אייר הוא יתהלל המתהלל השכל וידוע והוא מסוגל להשכלה וידיעה כענין תפילין דר"ת. ע"כ שייך לחדש הזה בריאת ההרהור שהוא במוח ההשכלה. ועיין מ"ש עוד במאמר ב' פסח שני ענין ו' מוסי' על ענין ראשון. ובענין הרהור כדבור דמי:
2
ג׳חדש אייר הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה. שהוא מסוגל לרפואה. להריק האצטומכא מן העיפושים. וחולשת המרה ונ"ל הטעם. דנשאר זה בסגולה בחדש הזה. דהנה כל החולשות והחולאים עפ"י הרוב באים מן המאכלי' שאינם לפי מזג האדם. והנה בחדש הזה התחיל המן לירד לחם אבירים לחם הנבלע באיברים ולא היה בא מזה שום חולי ושום מכאוב נמצא בחדש הזה נתרפאו כל החולאים. ע"כ נשאר טבע קיים בחדש הזה סגולה לרפואה. עמש"ל סי' ה':
3
ד׳חדש אייר נקרא במקרא ז"ו. הנה אמרז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. הנה בחדש סיון ניתנה התורה וירידת המן. שהוא הכנה לתורה היה תחילת ירידתו באייר והנה בריאת חדש אייר היה ע"י אות ו' כמש"ל מן ספר יצירה. ובריאת חדש סיון היה ע"י אות ז' כמובא בס"י והנה התורה נסמכת לאוכלו המן שירד בחדש הזה. ע"כ החדש הזה נק' ז"ו אות הז' נסמכת על אות ו'. לרמז לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן:
4
ה׳נקרא זה החדש אייר. אמרו דורשי רשומות שהוא ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל. הם ד' רגלי המרכבה. ואפשר להיות החדש הזה הכנה לתורה. והכנה לתורה היא ע"י המדות ע"כ מעשה אבות קדמה בתורה אל המצות כי במעשי אבות מבוארים המדו' ע"כ מנהג ישראל ללמוד מס' אבות בימים ההם. וכפי דרכינו נקראת מס' זו אבות מפני שכל המדות וחסידות המבואר במס' זו הכל נלמד ממעשי אבות כאשר הוא בכתובים אצלינו. ועוד נקרא החדש אייר בגימ' ארך. ומבואר בזהר שהוא לשון רפואה כמד"א כי אעלה ארוכה לך. והחדש הזה הוא בסגולה לרפואה כמש"ל סי' ג' ועמ"ש במאמרי השבתות בענין כסא דוד רכ"א לוגין. כוסי רוי'. הוא ארך עיי"ש:
5
ו׳הנה גם מתנת הבאר ניתן לישראל בחדש הזה. חדש אייר הנה הוא ג"כ מטעם המבואר לעיל סימן ג' ד' שהחדש הזה הכנה לתורה והנה הבאר מסוגל לידיעת והשגת התורה. וידוע מה שעשה מרן האריז"ל לתלמידו מהרח"ו זלה"ה ששט עמו בספינה ונתן לו לשתות מימה של טברי' ממקום הכבר' בים ששם הוא הבאר. ואמר לו שבזה יהיה לו לב מבין וידיעה והשכל ברזין דאוריית'. ואגב באתי להודיעך מה שהקשו הקדמונים מפני מה צוה הש"י לעשות זכר לענני כבוד ולא צוה לעשות זכר למן ובאר. נ"ל הטעם מבואר בפסוק. בסוכות תשבו וכו' כי בסוכות הושבתי את ב"י בהוציאו אותם מאמ"צ. רצ"ל מתנת ענני הכבוד היה תיכף בחדש ניסן בהוציאי אותם מאמ"צ. וכתיב למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך. ע"כ מחוייבים לעשות זכר לענני כבוד שהיה תיכף בעת צאת ב"י ממצרים. משא"כ מתנות בא"ר ומן זה לא ניתן להם עד חדש אייר:
6
ז׳מלחמת עמלק היתה בחדש אייר. כבר כתבתי לך אשר החדש הזה מסוגל להכנה לידיעת התורה. הנה כאשר רפו ידיהם מן התורה. ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (אשר רפו ידיהם כמשארז"ל) הנה ידוע עמלק הוא מבחי' הדעת דסט"א כאשר כתבנו במקומו. הנה בחדש הזה שהוא מסוגל להכנת ידיעת התורה (כאשר נרמז הצירוף של החדש "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע) כאשר רפו ידיהם. אזי בא עמלק שהוא הניגוד הדעת דסט"א. וצוה משה ליהושע להלחם עמי שהוא מזרעא דיוסף דכתיב בי' בכור שורו הדר לו. והחדש הזה מזלו שור. כ"ז נ"ל. והמשכיל ירחיב הדברים:
7
ח׳התחלת בנין בית המקדש הראשון היה בחדש אייר. הנה החדש הזה. הוא מוכן ומסוגל לידיעה כמו שנרמז בצירוף השם. השכל וידוע. ומן הידיעה יש הכנה לעבודה ואמ' דוד לשלמה דע את אלקי אביך ועבדהו וכו'. ע"כ בחדש הזה יסד שלמה יסודי בית המקדש מקום העבודה:
8
ט׳עפ"י סדר הדגלים החדש הזה מיוחס לשבט יששכר. נכתב בו ומבני יששכר יודעי בינ' וכו' כענין צירוף החדש הזה שהוא השכל וידוע כנ"ל. והנה בחדש הזה היתה התחלת עבודת הלוים משא בכתף כי בעשרים לחדש הזה נעלה הענן והנה תבין החדש הזה מיוחס ליששכר. ובו בחדש התחילה עבודת שבט לוי משא בכתף. תבין היטב. עפ"י מ"ש במ"א בשם הקדמונים. הא דאמרו רבנן ביעקב. שהס"ם שנאבק עמו. הוא שקטרג עליו על שאמר וכל אשר תתן ליעשר אעשרנו לך. ולא עישר את בניו. באותה שעה הופרש לוי למעשר. והנה אמרו המקובלים בקבלתם דהנה יעקב אמר עשר אעשרנו תרין עישורין והוא חומש. אשר ע"ז סמכו בתקנת אושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש:
9
י׳בו ידובר מעניני פסח שני
ענין פסח שני בחדש אייר. נ"ל עפ"י מ"ש במאמר א' דהנה צירוף הו"י' של חדש ניסן הוא הו"י' כסדרה. וכבר ידעת ד' פרשיות שבתפילין המה רמוזים בשם הוי"ה. והנה תפילין דרש"י הלא הם כסדרן: קדש. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמע. והם נגד צירוף הוי' כסדרה. והמה בחי' מוחין הבאים מן אימא בינה והנה צירוף הוי' של חדש אייר הוא יהה"ו כפי צירוף תפילין דר"ת שהם בחי' מוחין דאבא חכמה. והנה ידוע לך מסוד הכתוב וטהרו וקדשו וכו'. טהרה בבחי' בינה אימ"א קדושה בבחי' חכמה אבא. שנק' קדש. והם תמיד בסוד תרין ריעין דל"מ. ע"כ במשניות ב' הסדרים קדשים טהרות נרמזין בפסוק. והיה אמונת וכו' חכמה ודעת בחיבור הו' (וגם תראה סוף סדר קדשים קלים שמתחילין בסדר טהרות מדבר שם בזקני ת"ח. כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן הבן) ע"כ האוכל קדשים צריך להיות טהור ומי שאינו טהור לא יאכל מן הקדש. הנה אלו הב' חדשים ניסן אייר הנה צירופיהן כענין צירופי תפילין דרש"י ודר"ת מוחין דאו"א כמש"ל והם בבחי' רדל"מ. ע"כ מי שלא היה טהור בניסן יאכל קדשיו באייר. הבן. כ"ז הנני כותב בדרך אפשר והשם הטוב יודע האמת:
ענין פסח שני בחדש אייר. נ"ל עפ"י מ"ש במאמר א' דהנה צירוף הו"י' של חדש ניסן הוא הו"י' כסדרה. וכבר ידעת ד' פרשיות שבתפילין המה רמוזים בשם הוי"ה. והנה תפילין דרש"י הלא הם כסדרן: קדש. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמע. והם נגד צירוף הוי' כסדרה. והמה בחי' מוחין הבאים מן אימא בינה והנה צירוף הוי' של חדש אייר הוא יהה"ו כפי צירוף תפילין דר"ת שהם בחי' מוחין דאבא חכמה. והנה ידוע לך מסוד הכתוב וטהרו וקדשו וכו'. טהרה בבחי' בינה אימ"א קדושה בבחי' חכמה אבא. שנק' קדש. והם תמיד בסוד תרין ריעין דל"מ. ע"כ במשניות ב' הסדרים קדשים טהרות נרמזין בפסוק. והיה אמונת וכו' חכמה ודעת בחיבור הו' (וגם תראה סוף סדר קדשים קלים שמתחילין בסדר טהרות מדבר שם בזקני ת"ח. כ"ז שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן הבן) ע"כ האוכל קדשים צריך להיות טהור ומי שאינו טהור לא יאכל מן הקדש. הנה אלו הב' חדשים ניסן אייר הנה צירופיהן כענין צירופי תפילין דרש"י ודר"ת מוחין דאו"א כמש"ל והם בבחי' רדל"מ. ע"כ מי שלא היה טהור בניסן יאכל קדשיו באייר. הבן. כ"ז הנני כותב בדרך אפשר והשם הטוב יודע האמת:
10
י״אעיין מ"ש במאמרי חדש ניסן מאמר א'. המליך אות ה' בשיחה וכו' וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה וכו': המליך אות ו' בהרהור וכו' וצר בו שור בעולם ואייר בשנה מזה תתבונן הרהור כדיבור דמי. הנה ניסן מקריבין קרבן פסח הוא נדרש פ"ה ס"ח כמבואר בכתבי מרן. והנה החדש מסוגל לזה כי הוא בחדש השיחה. ומי שלא קרב קרבנו בחדש השיחה מחמת אונס טומאה ודרך רחוקה. הנה ישלים בחדש ההרהור. כי הרהור כדבור דמי:
11
י״בותתבונן לפי הנ"ל ג"כ. מפני מה ו' מוסיף על ענין ראשון כי חדש אייר הוא נוצר באות ו' והוא ניתוסף על חדש ניסן. שאם לא קרב קרבנו בניסן יקריבנו באייר:
12
י״גענין ל"ג בעומר. מהו עניינו:
ענין ל"ג בעומר שנוהגין בו שמחה ושלא לומר תחינה. אומר לך את אשר עם לבבי. ואקדים את אשר כתבתי במשנה מס' אבו' חמשה תלמידי' היה לו לריב"ז וכו' א"ל צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם (על כרחך צ"ל דשאל להם איזהו טוב כללי שיהיה כולל כל הטובות. דאלת"ה מהו השאלה תורה ומצות המה הטוב כמד"א ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו') ר' אליעזר אומר עין טובה. ר' יהושע אומר חבר טוב ר' יוסי אומ' שכן טוב. ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. ר' אליעזר אומר לב טוב אמר להן רואה אני את דברי ר"א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם ע"כ. הנה מה שיש להתבונן א' א"ל צאו וראו היכן צוה להם לראות. ב' כל דבריהם שאמר כ"א וא' מהיכן למדו. ג' מה שאמר להם ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו כו'. האיך יוכלל בכלל לב טוב חבר טוב ושכן טוב ורואה את הנולד וגם עין טובה. הלא פעולת העין קודם ללב כענין שאמריו העין רואה והלב חומד. ונראה לי דהנה אין לך שום שכל מושכל שלא יהיה נשמע מן התורה. והנה צוה להם ריב"ז שיהיו מתבוננים מן התורה איזה דבר הוא טוב כללי והתלמידים החכמים הבינו בדברי רבם אשר הדעת הזה נלמד מן הטוב הראשון הנזכר בתורה הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה (והיא עפ"י דרך שאמרז"ל הרואה ט' בחלום סימן יפה לו הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טוב תחלה. כי מן בראשית עד תיבת טוב אין אות ט' נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיב' שנכתב בתורה בראשיתה. היינו שאותו האות והתיב' נזכר בתחלה בתורה אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. והנה התורה היא טוב. אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וכו' ממילא כל דרכי התורה היא טוב. אבל כללית טובות התורה בודאי יש ללמוד מן הטוב הראשון. הנכתב בתורה וכנ"ל) והנה יצאו התלמידים ודקדק כ"א מן הטוב הראשון הנאמר בתורה שהוא בודאי טוב כללי. הנה למד ר"א. הנה טוב הא' הנזכר בתורה הוא וירא אלקים את האור כי טוב. הנה תלוי הטוב הראשון בתו' בראי'. מזה נלמד הדרך הטוב הכללי הוא עין טוב' ור' יהושוע למד מדכתיב שהיה חושך ע"פ תהום. ויאמר אלקים יהי אור ונעשה האור חבר להחשך. וירא אלקים כי טוב נשמע דרך הטוב הכללי הוא חבר טוב. ר' יוסי אומר שכן טוב דהרי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו' ודרשו בזה חז"ל (כמו שפירש"י בזה) ראה שאין נאה שיהיה האור משתמש בערבוביא עם החשך וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה היינו סמיכות בשכינות זה לזה. וע"ז נאמר וירא וכו' כי טוב. הנה נשמע שכן טוב הוא הדרך הטוב הכללי ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. כי וירא אלקים את האור כי טוב. דרשו חז"ל (וכפירש"י אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה) שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים וראה כי טוב לגנוז את האור. הנה נשמע הטוב הכללי הוא הרואה את הנולד ר"א בן ערך אומר לב טוב כי מהתחלת התורה. בראשית עד תיבת טוב. ל"ב תיבת יורה על ל"ב טוב הוא הטוב הכללי. ע"כ אמר ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו דבריכם. כי הן אמת שגם דבריכם נשמעים מן התורה הלז שכל אלה הם טובות כוללים. אבל הטוב שלמד ר"א בן ערך נשמע מן התורה שהוא כולל גם כל אלה טובות שאמרתם. דהנה לימוד כ"א הוא רק מהפסוקים המיוחדים המוסמך אל הטו' והנה הוא נלמד מכל הכלל דהיינו מהתחלת התורה עד הטוב. א"כ שמע שהטוב ההוא כולל כל הטובות שאמרתם. והם אינם כוללים דבריו הג"ה וכן בהפכי יצאו וראו וכו' הנה כ"א לפי דרכו מדנשמע מן התורה שזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא בהיפך. שידיעת ההפכיים אחד (והא דשאל אותם שוב צאו וראו וכו' יתבאר אי"ה במ"א) אבל מהראוי להתבונן בדברי ר"ש שאמר בדרך הטוב הרואה את הנולד וכמ"ש בפנים לימודו ובהפכו אמר הלוה ואינו משלם. וי"ל דהנה הרואה את הנולד הוא נלמד שצפה הקב"ה מעשיהן של רשעים וראה כי טוב ליגנז האור. ואמרו גנזו לצדיקים לעתיד לבא ב"ב עתיד להחזירו לנו ונאמן הוא בעל מלאכתינו (שלקח מאתנו האור וגנזו) להחזירו ולשלם לנו לע"ל וזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא הלוה ואינו משלם. וג"כ הוא עפ"י משארז"ל בפסוק אין אומר ואין דברים כיון שנגנז האור הראשון ששימש ל"ו שעות מכאן ואילך. הלילה לוה מן היום והיום לוה מן הלילה. ומחזירין זה לזה באמונה בלי אומר ובלי דברים היינו בלא שטר ובלא עדים והנה בזה כתיב וירא וכו' כי טוב ויבדל וכו' וקבע לזה תחומו וכו' ולוין זה מזה ומחזירין באמונה. והנה הפכו הלוה ואינו משלם הבן: והוא דבר נחמד להבין וישר למוצאי דעת:
ענין ל"ג בעומר שנוהגין בו שמחה ושלא לומר תחינה. אומר לך את אשר עם לבבי. ואקדים את אשר כתבתי במשנה מס' אבו' חמשה תלמידי' היה לו לריב"ז וכו' א"ל צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם (על כרחך צ"ל דשאל להם איזהו טוב כללי שיהיה כולל כל הטובות. דאלת"ה מהו השאלה תורה ומצות המה הטוב כמד"א ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו') ר' אליעזר אומר עין טובה. ר' יהושע אומר חבר טוב ר' יוסי אומ' שכן טוב. ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. ר' אליעזר אומר לב טוב אמר להן רואה אני את דברי ר"א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם ע"כ. הנה מה שיש להתבונן א' א"ל צאו וראו היכן צוה להם לראות. ב' כל דבריהם שאמר כ"א וא' מהיכן למדו. ג' מה שאמר להם ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו כו'. האיך יוכלל בכלל לב טוב חבר טוב ושכן טוב ורואה את הנולד וגם עין טובה. הלא פעולת העין קודם ללב כענין שאמריו העין רואה והלב חומד. ונראה לי דהנה אין לך שום שכל מושכל שלא יהיה נשמע מן התורה. והנה צוה להם ריב"ז שיהיו מתבוננים מן התורה איזה דבר הוא טוב כללי והתלמידים החכמים הבינו בדברי רבם אשר הדעת הזה נלמד מן הטוב הראשון הנזכר בתורה הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה (והיא עפ"י דרך שאמרז"ל הרואה ט' בחלום סימן יפה לו הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טוב תחלה. כי מן בראשית עד תיבת טוב אין אות ט' נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיב' שנכתב בתורה בראשיתה. היינו שאותו האות והתיב' נזכר בתחלה בתורה אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. והנה התורה היא טוב. אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וכו' ממילא כל דרכי התורה היא טוב. אבל כללית טובות התורה בודאי יש ללמוד מן הטוב הראשון. הנכתב בתורה וכנ"ל) והנה יצאו התלמידים ודקדק כ"א מן הטוב הראשון הנאמר בתורה שהוא בודאי טוב כללי. הנה למד ר"א. הנה טוב הא' הנזכר בתורה הוא וירא אלקים את האור כי טוב. הנה תלוי הטוב הראשון בתו' בראי'. מזה נלמד הדרך הטוב הכללי הוא עין טוב' ור' יהושוע למד מדכתיב שהיה חושך ע"פ תהום. ויאמר אלקים יהי אור ונעשה האור חבר להחשך. וירא אלקים כי טוב נשמע דרך הטוב הכללי הוא חבר טוב. ר' יוסי אומר שכן טוב דהרי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו' ודרשו בזה חז"ל (כמו שפירש"י בזה) ראה שאין נאה שיהיה האור משתמש בערבוביא עם החשך וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה היינו סמיכות בשכינות זה לזה. וע"ז נאמר וירא וכו' כי טוב. הנה נשמע שכן טוב הוא הדרך הטוב הכללי ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. כי וירא אלקים את האור כי טוב. דרשו חז"ל (וכפירש"י אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה) שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים וראה כי טוב לגנוז את האור. הנה נשמע הטוב הכללי הוא הרואה את הנולד ר"א בן ערך אומר לב טוב כי מהתחלת התורה. בראשית עד תיבת טוב. ל"ב תיבת יורה על ל"ב טוב הוא הטוב הכללי. ע"כ אמר ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו דבריכם. כי הן אמת שגם דבריכם נשמעים מן התורה הלז שכל אלה הם טובות כוללים. אבל הטוב שלמד ר"א בן ערך נשמע מן התורה שהוא כולל גם כל אלה טובות שאמרתם. דהנה לימוד כ"א הוא רק מהפסוקים המיוחדים המוסמך אל הטו' והנה הוא נלמד מכל הכלל דהיינו מהתחלת התורה עד הטוב. א"כ שמע שהטוב ההוא כולל כל הטובות שאמרתם. והם אינם כוללים דבריו הג"ה וכן בהפכי יצאו וראו וכו' הנה כ"א לפי דרכו מדנשמע מן התורה שזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא בהיפך. שידיעת ההפכיים אחד (והא דשאל אותם שוב צאו וראו וכו' יתבאר אי"ה במ"א) אבל מהראוי להתבונן בדברי ר"ש שאמר בדרך הטוב הרואה את הנולד וכמ"ש בפנים לימודו ובהפכו אמר הלוה ואינו משלם. וי"ל דהנה הרואה את הנולד הוא נלמד שצפה הקב"ה מעשיהן של רשעים וראה כי טוב ליגנז האור. ואמרו גנזו לצדיקים לעתיד לבא ב"ב עתיד להחזירו לנו ונאמן הוא בעל מלאכתינו (שלקח מאתנו האור וגנזו) להחזירו ולשלם לנו לע"ל וזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא הלוה ואינו משלם. וג"כ הוא עפ"י משארז"ל בפסוק אין אומר ואין דברים כיון שנגנז האור הראשון ששימש ל"ו שעות מכאן ואילך. הלילה לוה מן היום והיום לוה מן הלילה. ומחזירין זה לזה באמונה בלי אומר ובלי דברים היינו בלא שטר ובלא עדים והנה בזה כתיב וירא וכו' כי טוב ויבדל וכו' וקבע לזה תחומו וכו' ולוין זה מזה ומחזירין באמונה. והנה הפכו הלוה ואינו משלם הבן: והוא דבר נחמד להבין וישר למוצאי דעת:
13
י״דוהנה ע' בדברינו בדרושי' לחג הפסח בכוונת ליל א' שהוא הכל בחפזון נעשי' כל האורות והשפעו' המוחין (לקבלת התורה) באיתערות' דלעיל' שלא ע"י מעשינו (כמו שהיה במצרים ש"י להתמהמ' עד שיתהווה הדבר ע"י מעשינו) והנה להיות הארה שלא ע"י מעשינו אין לזה קיום. ע"כ צונו הש"י אח"כ מצות ספירת העומר. מ"ט יום ואנו סופרין יום אחר יום. דרגא בתר דרגא ומאירין האורות הנצרכין לקבלת התורה) ע"י מעשינו ויש לזה קיום ואז היא יום קבלת התורה. והנה ימי הספירה הם מ"ט ימים מנין לב טוב הנלמד על הטוב הכללי מן תיבת בראשית עד וירא אלקים כי טוב (ועיין בדרושים הנ"ל ענין כוונות הלילה הזה (מ"ה ב"ן) מצה (ע"ב ס"ג) בגי' יהי אור סוד אור הגנוז. (הבן מאד) היא הטוב הכללי אל התורה אשר בה גנוז האור הטוב. ע"כ צונו הש"י לספור קודם מתן תורה מ"ט ימים מנין לב טוב. אין טוב אלא תורה כמה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי. וע"כ נקרא התורה טוב מפני שבה נגנז האור כי טוב: ויש בתורה ל"ב נתיבות חכמה בראשית תירגם יונתן בחוכמתא. סוד ראשית חכמה כידוע הרי לך בתורה ל"ב (היינו ל"ב נתיבות חכמה) טוב (היינו אור הגנוז אור כי טוב) ע"כ להבנת התורה צונו הש"י לספור מ"ט ימים מנין לב טוב) ואח"כ הוא יום קבלת התורה ומעתה הקורא נעים תנה לבך הטוב ותראה רמיזת לב בתורה (כמש"ל) הוא רק בחשבון ל"ב תיבות מן בראשית עד תיבת טוב. כי בראשית התורה הקדומה רשומה חכמתך הסתומה (ל"ב נתיבות חכמה) מאין תמצא והיא נעלמה ע"כ נרמז הלב רק בחשבון התיבות מן בראשית (חכמה) ל"ב תיבין עד תיבת טוב (רמז ל"ב נתיבותי' הנעלמי' אוריית' מחכמה נפקת) ותיבת טוב היא בפירוש בתורה מזה נשמע בהגיע עתותינו עת דודים במצות ספירתנו להכנעת לב טוב לקבלת התורה: בהשלים בספירה מספר ל"ב אז מתגלה הטוב אור הגנוז שנננז בתורה: ע"כ עושין היום הזה יום שמחה אור צדיקים. הבן כי א"א לפרש:
14
ט״וועתה אתה ברוך י"י קורא נעים. תשכיל ותבין אשר ביום זה התחלת התגלות הטוב של התור' שנגנז בה האור כי טוב הוא האור שהאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו בזה האור רואין מסטירין של יוצר בראשית. הנה ר' שמעון בן יוחאי קראוהו בוצינא קדישא כי ע"י נתגלו באיתגליא סודות התורה ה"ס האור כי טוב הגנוז בתורה ע"כ נקרא ספרו הקדוש זה"ר אור המבהיק מסוף העולם ועד סופו או"ר הטוב הגנוז בתורה. ע"כ יומא הדין טוב ימים למתן תורה. אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב בתו' וכמש"ל. הנה יום הזה ל"ג בעומר. יומא דהילולא דרבי שמעון בן יוחאי בו ביום עלה לשמי מרומים. ומסתמא ביום זה נולד ג"כ כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום. הנה בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר מן התורה היינו טוב ימים קודם מתן תורה בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור כי טו"ב בתור'. ע"כ נקר' הקדוש ההוא בוצינא קדישא (היינו נ"ר הקדוש) בו ביום עלה לשמי מרומים וצוה לר' אבא לכתוב כל הגנזי נסתרות אשר נתגלה להשאיר ברכה מהארת האור הגנוז (כי טוב כמד"א מה רב טובך אשר צפנת וכו') שמור לנו ולבנינו עד יתגלה במהרה אור משיח צדקינו. כמשארז"ל ויאמר אלקים יהי אור זה אורו של מלך המשיח בזכות התעסקות בהאור כי טוב אשר השאיר בוצינא קדישא לברכה ולחיים ולאור לכל ישראל:
15
ט״זובזה תבין מנהג ישראל תורה היא להדליק נרות ומאורות ביום הזה לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעמר טוב ימים קודם מתן תורה. ולכבוד נשמת מאיר התור' בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה וביום הזה עלה לשמי מרומים. והוא יומא דהילולא דילי' לאורו ניסע ונלך. לכבוד ספרו הקדוש זוהר המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו (אשר כתב ר' אבא ביום הזה) והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבא משיח צדקינו דאתמר בי' ויאמר אלקים יה"י אור (בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) זה אורו של מלך המשיח יבא ב"ב ויגלה לנו האור הגנוז. והמשכילים יזהירו כזה"ר הרקיע ותבין לפי"ז אשר נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמח' ביום הזה על ציון רשב"י היא שלא כטבע דכתיב אור צדיקים ישמח:
16
י״זמנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו ברב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל הטעם הוא כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת. והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן בזה עכ"ד. והוא כעין ללמד בני יהודא קשת. ונ"ל ע"ד דברי אדמ"ו דהנה אמר רשב"י לר"א ברי' (בזהר) ברי לא יתצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהורין. הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח. אשר יגלה האור בי טוב הגנוז. הנה ביום הזה אשר נכתב הס' הקדוש הזהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז. מפי ביצינא קדישא. וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקינו יהי אור זה אור"ו של מלך המשיח והסי' מסור בידינו בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין. ע"כ ביום זה לסימן הטוב הלזה ויורו המורים בקשת:
17
י״חונ"ל לומר עוד טעם על מנהג הקש"ת עפ"י אשר כתבנו (בדרושי חנוכה) בפסוק הדודאים נתנו ריח וכו' דרשוהו חז"ל על יששכר עמוד התור' הנולד ע"י סיבת הדודאים. וזהו הדודאים נתנו ריח טוב בעולם. ויתר הפסוק אינו מתפרש לפי"ז ופירשנו בזה דהנה קיי"ל יום שנתעברה לאה אמנו עיבור יששכר הי' בליל חג השבועות עיין באלשיך (וילך ראובן בימי קציר חטים הוא שבועות) וכ"ה בת"י ואזל ראובן ביומי סיון. וע"כ נולד מזה יששכר עמוד התורה. והנה קיי"ל בדברי חז"ל אשר כל השבטי ישורון נולדו לשבעה. ולמקוטעין. כי יולדת לז' יולדת למקוטעין. א"כ כיון שנתעברה לאה אמנו עיבורו של יששכר בחג השבועות נולד יששכר בכסליו הג"ה ידעתי שישנ' דרכים שונים בזמן לידת השבטים אבל אני כותב כל זה עפ"י מה דמוכח לי מלשון התורה וע"פ דברי התרגום המיוחס ליונתן. ועפ"י הרב האלשיך זצוק"ל: (ומסתמא בחנוכה שבו נעשה באחרית הימים נס באור המנור' הרמוזה לתורה שרצו היונים לבטל ומזה נתקן לנו מצות נר חנוכה. הרמוז לאור תורה אור הגנוז שמזה האור נתהווה הנס כאשר הארכנו במקומו) וזה שפירשנו הדודאי' נתנו ריח (טוב בעולם שנולד יששכר באמצעותם ובסיבתם ועי"כ נתהווה) ועל פתחינו כל מגדים (היינו שנתהוו' על פתחי ב"י) כל מגדים (כל מיני מתיקה. מזוז' נר חנוכה) חדשים וגם ישנים (היינו שיש לנו כעת לפי"ז. מצוה חדשה נר חנוכה עם ישנים מזוז') דודי צפנתי לך (אעמיד לך את נ"ח בצפון שהוא שמאל כי הלכתא מזוזה בימין ונ"ח בשמאל כדי שיהי' מסובב במצות. עיין באריכות בדרושי חנוכה) והנה לפי"ז תתבונן כיון שזמן עיבור יששכר עמוד התורה הי' בליל א' דח"הש זמן מתן תורתינו הנה כבר כתבנו לך הארת הטוב שבתורה מתחיל להתעורר טוב ימים קודם קבלת התורה היינו ביום ל"ג בעמר בו ביום מתחיל להתנוצץ אור הגנוז בתורה אור כי טוב. ע"כ מנ"י שמדליקין בו נרות וכנ"ל. התחלת התנוצצות אור התורה. ובחנוכ' נולד יששכר עמוד התורה מדליקין בו נרות במצוה. כי הוא הזמן שנעשו ניסים לישראל הארת אור ניסיי מן אור הגנוז אל המנורה הרמוזה לתורה. והוא הזמן שנתגלה אור התורה להאיר לישראל עד אשר יתגלה משיח צדקינו נאמר בו יהי אור זה אורו של מלך המשיח. נמצא לפי"ז ביום ל"ג בעומר הוא התחלת התנוצצות של האור כי טוב ובחנוכה הוא נעשה בפועל הטבת המנורה בהיטיבו את הנרות. והנה חנוכה בכסלו מזלו קשת ע"כ בל"ג בעמר ויורו המורים בקש"ת. הבן:
18
י״טויש לומר עוד טעם על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבו' באור ביום ההוא. יומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (דף רצ"א ע"ב) וז"ל. והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצ"ל שהי' היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר"ש רשות. וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים. והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באו"ר הגנוז בה. ע"כ אור היום ההוא הי' מתארך. ושמר פקודתו של ר"ש. הבן. הנה לבעבור זה מרבין או"ר ביום הזה:
19
כ׳עפ"י מש"ל אור הגנוז שגנזו הקב"ה. הנה הוא נגנז בתורה. ואותו האור נק' טוב. כמ"ש וירא אלקים את האור (בגימ' תרי"ג. וג"כ בגימ' בתורה) כי טוב. ע"כ טוב ימים קודם ליום נתינת התורה. מתחיל להתנוצץ או"ר מן התורה וזה שיש רמז בדברי נעים זמירות. ג"ל עיני (היינו ביום ג"ל לעמר אז) ואביטה נפלאות מתורתך נ"ל באפשר:
20