בני יששכר, אדר ב׳:י״טBnei Yissaschar, Adar 2:19
א׳עוד שם בפרשה הנ"ל בפסוק זה יתנו אמר ר' מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש קטן וקרא לו למשה ואמר לו ז"ה יתנו כיון שרא' דוד שבזה יש להם כפר' התחי' אומ' באו וראו נפלאותיו של הקב"ה ומעשיו שבדבר שהכעיסוהו בו בדבר נתן להם כפרה כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירו' ז"ה שהשפיל ישראל לבאר שחת. זה אלקיך ישראל (נ"ל ט"ס וצ"ל אלה אלקיך וכו' כי זה משה האיש. וכן למשה נאמר קום רד מהר מז"ה) וז"ה ירום שרומם קרנם בזה זה יתנו ע"כ הנה בא לדייק תיבת ז"ה. והנה בא לתרץ. שבלשון ז"ה היתה השפלות ובל' ז"ה נשא הקב"ה את ראשם. ומהראוי להתבונן. מהו הענין שענין של לשון ז"ה וגם מה היה הפגם שלהם בלשון זה הפגם היה מה שאמרו אלה אלהיך וכו' שהוא כפיר' אבל מה שאמרו כי ז"ה משה האיש וכו' לא ידענו וכו' לא חטאו כי באמת לא ידעו כיון שלא ראוהו לפי סברתם שסברו שכב' הגיע זמן שהגביל וגם מהו הרמת ראשם בלשון ז"ה ועוד תבין שארי דקדוקי' מתוך דברינו ואקדים לך את אשר כתבנו במאמרי חדש סיון מאמר א' ביום הזה בא"ו מדבר סיני ביום הז"ה דייק' וגם הל"ל ביום ההוא כיון שמדבר על העבר את אשר כבר הי' כמ"ש ויושע י"י ביום ההוא ואחזור לך הדברים בקיצור ואומר הנה בס' יציר' המליך אות ה' בשיח' וקשר לו כתר וכו' וברא בו טלה בעולם וניסן בשנה ורגל ימין בנפש זו"נ ואח"כ אמר המליך אות ז' בהילוך וכו' וצר בו תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל שמאל בנפש זו"נ הנה תראה באות ה' נברא ניסן והוא בחי' רגל ימין בנפש והנה א"א להלך ברגל אחד רק לדלג והוא כביכול ענין הדילוג והפסיח' וזכר לשמו שקרוי פסח כי פסח על בתי ב"י והנה דרשו בו ג"כ פס"ח פ"ה ס"ח הנה זה הוא בהוספת אות ה' שאינו נכתב אבל נמסר בעל פה והמשכיל יבין. בס"י המליך אות ה' בשיחה והנ' באות ז' נברא סיון הוא בחי' רגל שמאל בנפש ובהשתלמו' ב' הרגלים אז הוא ההילוך ע"כ המליך אות ז' בהילוך הליכות אלי מלכי בקדש לקבוע הליכות עולם בתור' ע"כ ביום הזה דייקא בר"ח סיון נשתלמו בזיי"ן וה"א
1
ב׳הג"ה זי"ן ה"א בג"י חכמה בראשית בחוכמת"א ראשית חכמ"ה: ע"כ ביום הז"ה (דייקא) באו והנה כבר כתיב זה כמה פעמים יציאת מצרים היתה בחפזון ואיתנהירו כל הדרגין עילאין שלא על ידי מעשינו דכתיב ולא יכלו להתמהמ' והי' הכל באיתערותא עילא' שלא ע"י מעשינו וכן נעשה הדבר בכל שנה ושנה וכיון שנעשה שלא ע"י מעשינו אין הדבר בקיום וחוזר הדבר לקדמותו ע"כ צינו הש"י לספור ספירת העומר יום אחר יום עד בוא יום החמשים שאז נשתל' שיעור קומת הקדוש' ע"י מעשינו והוא יום מתן תורתינו ע"י מעשינו ע"י איתערותא דלתתא והדרגא הזאת נשארת לנו לברכה כיון שהוא ע"י מעשינו וזהו וספרתם לכ"ם להנאתכם ולטובתכם משא"כ הארת חג הפסח הוא בחי' פסיח' ודילוג והוא הנעשה בתורת חס"ד משא"כ בחג השבועו' תורה מפי הגבור"ה שמענו נמצא ב' בחי' היה בעסק נתינת התורה תור"ת חס"ד אשר היתה ההארה בבחי' חס"ד ואהבה בזמן צאתנו ממצרים בחדש ניסן הנברא באות ה' ותור' הנתינ' בקולות וברקים באימה ויראה תורה מפי הגבורה בחדש סיון הנברא באות ז' כמש"ל (ועמש"ל מאמרי חדש סיון מאמר א' בענין ההוא גר שאמר למדנו כל התורה על רג"ל אחד ע"ש) עכ"פ תתבונן מזה תרוויהו מיצריך צריכי אל התור' ירא"ה ואהב"ה והן המה התרין גדפין אל התורה ומצות והמשכיל יבין הדבר בסוד מעשה בראשית צומצום והתפשטות יהי אור ויהי אור בגימ' ע"ת לעשות לי"י) והנה כבר ידוע משה נשמתו מסוד הדע"ת אשר ידעו י"י וכו' והנה בדעת יש עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות אהב"ה וירא"ה והנה כשאירע אות' מעשה לישראל במדבר ע"י ערב רב (בגי' דע"ת) הנה פגמו ואמרו כי ז"ה משה האיש וכו' לא ידענ"ו וכו' הנה פגמו בתיבת ז"ה הוא הענין הנעשה בניס"ן וסיו"ן אהב"ה וירא"ה הנה בשע' הרצון אמר הקב"ה למשה זה יתנו וזה שהרא' למשה כמין מטבע של כס"ף (והוא חסד אהבה והיתה מטבע של א"ש (גבור' ירא"ה) וכבר כתבתי לך המטבע של כס"ף בעצמ' של משה הוא ק"ס שעורות מי"ם (חסד) יין (גבור') עמש"ל במאמר הנ"ל וחבין הנה מזה תתבונן כיון שראה נפלאותיו של הקב"ה אמר כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירים בין והתבונן:
2